The Butterfly Button
בעלי לא רוצה שאנהג ברכב

שאלה מקטגוריה:

אני נשואה באושר 7 וחצי שנים, לבעל מקסים.
יש לנו ארבע ילדים קטנים.
הוצאתי לרישיון נהיגה לפני 7 שנים, קצת אחרי הנישואין כברתי טסט…
ב3/4 שניים הראשונות לא היה לנו רכב, לכן לא נהגתי בכלל מהוצאת הרישיון.
אחרי 3/4 שנים עברנו דירה למקום מרוחק יותר ןקנינו ב”ה אוטו.
אני מאוד שמחתי שסופסוף אתחיל לנהוג בהדרגתיות.
בעלי הוא טיפוס חרדתי (בעיקר לילדים) בהתחלה נתן לי כמה פעמים בודדות לנהוג ביחד איתו.
כל פעם שנהגתי היה מעיר לי 100 הערות ונוגע לי בהגה ולא מפסיק לתקן איתי
אני בתגובה הייתי מאוד כועסת ונפגעת ויוצאת בתחושה שאני נהגת הכי גרוע שיש.
שאמרתי לו, הוא אמר שרק ככה לומדים.
הגעתי למצב שכל פעם שהייתי נוהגת איתו הייתי יוצאם ממש ודומעת עד שהחלטתי אני לא רוצה לנהוג בחיים.
זה כמובן הגביל אותי והוציא מימני המון כוחות ומשאבים…
אחרי שנתיים, לאחר הלידה השלישית אמרתי לו שאני רוצה ללכת למורה נהיגה למספר שיעורים, כדי להתרענן משום שהיה לי הפסקה גדולה ואני 5 שניים אחרי הרישיון, ומעולם לא נהגתי לבד
הלכתי לשיעור אחד בודד, המורה אמר שאני נוהגת מצויין, ךא צריכה עוד שיעורים אלא רק ניסיון ולהשתפשף..
התחלתי קצת לצאת ליד הבית עם האוטו, כל פעם הוא היה נותן לי תחושה של חוסר אימון והרצאות לני שאי יוצאת ( סיבוב בשכונה של 5 דקות)
היון אני אחרי 7 שנים מהוצאת הרישיון, נהגתי פעמים בודדות
כל פעם שאני יוצאת עם הרכב הוא משכנע אות שלא יהיו חניות ולא ואני לא אסתדר
רק עם אני מתעקשת איתו וממש רבה איתו הוא משחרר את הרכב עם הרצאות ונאומים..
לא מזמן היה בת מצווה לאחת האחיניות שלו, הוא כמו בכל הפעמים אמר שהוא יקח אותי עם כל ארבעת הילדים.
אמרתי לו שהגיע הזמן שאסע לבד
הוא ניסה להוריד אותי שלא אסע בכלל ( עשה את זה המון פעמים שאני מבקשת א האוטו) אני עם ארבע צפופים (הגדול עכשיו בן 5) והסברתי לו שאני חייבת לצאת כדי לשחרר את הנפש.
התפתח מריבה גדולה שבסופה נהגתי לבד.
אני מרגישה מאוד מתוסכלת בעניין של הנהיגה מולו
רוצה עצמאות ושחרור, במיוחד שאני כל הזמן עם הילדים ומאוד קשה לי!
אשמח שתעזרו לי

תשובה:

בס”ד

שלום לך שואלת יקרה ואהובה מאוד

ראשית – הרשי לי להחמיא לך! מלקרוא את השאלה שלך שמתארת התמודדות מאתגרת התרשמתי עד כמה את רגישה ונחושה ובמקביל לא מתפשרת ומנסה להשיג את רצונותיך ומטרותיך באווירה טובה ונעימה. הרצון הזו, וההבנה שכך כדאי שיהיה – לא ברורים מאליהם בכלל ועל כך – שאפו גדול.

בואי נסתכל ביחד על השאלה שלך:

את מספרת שאת “נשואה באושר לבעל מקסים” – זה משפט שבעיני שווה מיסגור ותלייה במקום מרכזי על לוח ליבך. 2 האמירות הללו הן מתוקות, מיוחדות וחשובות מאוד – כל כך לא טריוויאלי וברור בפשטות שכך ‘חייב’ להיות. כדאי לזכור את נקודת המוצא הזו כשיוצאים לדרך – כי זה מרכך ומאיר באור רך את התמונה. את יכולה להגיד לעצמך: נכון, יש לי התמודדות מול בעלי היקר בעניין הנהיגה (ותיכף נראה מה ניתן לעשות) אבל – זה רק חלק לא מייצג מתמונת זוגיות שלימה שבה יש הרבה יותר טוב מקושי: כי בנישואין שלך, לדבריך, את מאושרת ובעלך מקסים – וזה המון.

בהמשך את מתארת שלמרות שיש לך רישיון נהיגה ואפילו הלכת לשיעור ריענון באמצע – בכל פעם שאת רוצה לנהוג ולצאת לבד עם האוטו – מתעוררות התנגדויות ומעין משא ומתן של “אני אקח אותך”, “לא תהיה חניה” ועוד

ברשותך, אני אשמח להציג בפנייך מספר נקודות – התבונני בהן – והלוואי ותוכלי לקחת מהן משהו שיהיה לך לעזר ולתועלת.

אז נתחיל:

בחיים בכלל ובזוגיות בפרט יש גישה מאוד שימושית ויעילה שאני קוראת לה בשם קוד “נסיעה בכביש שלי” – חייבת לשתף שאני משתמשת בביטוי הזה גם כשלא עוסקים בענייני נהיגה – אבל במקרה הזה הוא מתאים בדיוק 😊. ומה הכוונה? נתחיל בהסבר של זה קצת באופן כללי ואח”כ נעמיק עם אתגר הנהיגה ששיתפת בו.

בואי תתארי לעצמך איש שלפרנסתו הוא נהג משאית ויש לו משאית גדולה שחונה מחוץ לביתו. הוא יודע שבבוקר הוא מעוניין לנסוע מצפון לדרום כי שם ממתינה לו עבודה ריווחית ומתגמלת מאוד. הוא קם בבוקר, נכנס למשאית ורושם בוויז את היעד: דרום הארץ. איך שהוא מתחיל בנסיעה מתחילות הסחות הדעת וההפרעות – בתחילת הדרך יש פקקים של בוקר והכל עמוס ומתנהל לאיטו – ובצד השני של הכביש – הכל פתוח וריק… בהמשך הוא נקלע לעבודות בכביש שמעכבות אותו בעוד כשעה – גם כאן, הוא רואה שבנתיב המקביל שלו – אין עבודות והתנועה זורמת על מי מנוחות… בהמשך הדרך הוא נתקל ברכב שנתקע עם פנצ’ר בגלגל – מה שגורם לכל התנועה להיעצר לזמן יקר. תחשבי על הנהג הזה – שבדרך ליעד שלו נתקל בכל כך הרבה “מניעות ועיכובים” כשהכי ‘מעצבן’ שהוא רואה שבצד השני של הדרך התנועה זורמת והכל חלק – רק נוסעת לכיוון שלא מתאים לו להגיע אליו. האם היית מציעה לנהג הזה לשנות את המסלול בגלל האתגרים שנכנסו לו בדרך? או בגלל הקשיים שיש לו? אם מדובר בנהג חכם ועיקבי אז בכל פעם שהוא נתקל בעיכוב -הוא ידע להגיד לעצמו: נכון, אני מתעכב כרגע מסיבות שלא תלויות בי ושרבש”ע שמנהל את הכל זימן לי – אבל יהיה לא חכם מצידי לשנות את יעד הנסיעה רק בגלל שפה מאתגר. כי אולי הנסיעה אכן תהיה חלקה וזורמת – אבל אני לא אגיע למטרה שלי – למקום בו מחכה לי העבודה הריווחית ממנה אני מתפרנס. כך גם כדאי שיהיה בחיים שלנו:

לכל אחד אמורה להיות דרך שברורה לו: אחרי עבודה ובירור עצמי כדאי שידע מי הוא ומה הוא ואיך נכון לו להתנהג – וכשיודעים זאת, אז קשה להזיז אותנו מהכביש שלנו: כי אם נגיד את יודעת שאת אדם טוב לב שאוהב לתת לאנשים, ונתינה היא דרך חיים שלך שמאפיינת אותך ואת נהנית להפיץ טוב בעולם – גם אם מחר תגיע חברה מהעבודה ותדבר איתך על כך שהנתינה שלך (לטעמה) מופרזת ומוגזמת – את יכולה לשקול את דבריה ולחשוב עליהם – ואם הדרך הפנימית שלך ברורה לעצמך ואת חושבת שאת נותנת במידה שמתאימה לך את תוכלי להגיד לעצמך : “אוקי, זה מה שהיא חושבת, אבל אני בדקתי את העניין מול עצמי, והדרך שלי ברורה לי, וע”כ אני ממשיכה לתת איך שאני רוצה ואוהבת כי זו הבחירה שלי” – כשהדרך לא ברורה לאנשים – אז הם מתבלבלים ומנוהלים ע”י תגובות של אנשים סובבים – וזה גורם להם להגיע ליעד שונה ממש שתכננו – כי הם לא מספיק בטוחים בעצמם.

ואם אני חוזרת לאתגר שלך – גם אצלך אני מרגישה שהדרך שלך ברורה לך, וסלולה לך, ואת יודעת בדיוק מה את רוצה: “לנהוג לבד”. אבל – יש לך אתגרים בדרך… בעלך מסיבותיו שלו (ותיכף גם על כך נדבר) כביכול “מונע” ממך לנהוג – אם זה בגלל החרדה שמנהלת אותו או בגלל עניינים אחרים. ומה שאני מציעה לך זה לבחון עם עצמך “מה הכביש שלי והרצון שלי?”, (אני רוצה לנהוג וליסוע לאירועים, זה חשוב לי, זה מאוורר אותי נפשית ונותן לי עצמאות) “האם הרצון שלי לנהוג לבד הוא רצון ‘מושכל'”? (לי נראה שכן: את למדת נהיגה, אפילו הלכת לשיעור בירור נוסף לוודא שאת נוהגת כמו שצריך – ואמרו לך שאת נוהגת מצויין וגם את יודעת ומרגישה בתוכך – שהנהיגה שלך היא אחראית) במידה והתשובה לכל השאלות הללו היא כן – אז אני חושבת שברגישות אך בנחישות כדאי שתנהגי ותגיעי למחוז חפצך לחיים ולשמחה ולשלום.

איך אפשר לעשות את זה ברגישות ובנחישות ולא להגיע חלילה למריבה גדולה – בואי ננסה לראות: קודם חשוב לי לציין במאמר מוסגר שלא מדובר חלילה ב”להמרות את פי בעלך” או ב’לשים על מישהו פס’ – מאוד חשוב במקרים כאלו לברר וללבן עם עצמך מה המניע הפנימי שלך – במקרה הזה אני לא מתרשמת שמדובר במקום שרוצה לריב עם בעלך (עובדה שאת שואלת איך לא להגיע לשם) אלא מדובר באיזשהו קושי שיש לבעלך עם העניין – ואני חושבת שהמקום הוא לנסות להגיע להידברות והבנה מולו ועם עצמך – ואז בעז”ה הקושי יקטן ויכול אפילו להיעלם.

כרגע, בכל פעם שאת מעוניינת לצאת לנסיעה מתפתחת מערכה של דיונים וויכוחים – ברגע שלך באמת יהיה ברור באמת הפנימית ש “אני נוהגת טוב, אני זקוקה ליציאה הזו, אני אמצא חניה והכל יהיה בסדר” – את תראי שכנראה משהו גם בעמדה של הצד השני יתרכך והוא יהיה יותר רגוע. וגם אם זה לא יהיה בפעם הראשונה – אחרי מספר פעמים שתצאי עם האוטו ותשתפי אותו שמצאת חניה והגעת בשלום – בעז”ה גם הוא ירגע ו”ישחרר” יותר.

מציעה שכשאת רוצה לצאת מהבית עם הרכב לבדך תגידי את זה בשפה מאוד ברורה ונעימה : “הערב יש לי בת מצווה של אחיינית ומאוד ישמח אותי להשתתף בה, זה יעשה לי טוב ואני בעז”ה אסע עם הרכב” אם בעלך מעלה את נושא החניה והבטיחות את יכולה להמשיך להגיד בעדינות ובנחישות: “אני מבינה את החשש שלך – ובמקביל אני יודעת ובטוחה שאני נוהגת טוב ובטוח. אל תדאג לגבי החניה – אני בטוח אסתדר – ואם אני לא אסתדר אולי אתקשר להתייעץ איתך או אבקש עזרה ממישהו” (אם הדיון ממשיך ולך כבר קשה עם זה את יכולה להגיד משהו כמו) “אני ממש מתנצלת אבל קשה לי עם השיח הזה – אני מאוד רוצה לצאת הערב וחשוב לי שזה יהיה באווירה נעימה ו’כייפית’ כי אח”כ יש לי תחושה לא נעימה כל הערב וזה עושה לי עוגמת נפש”. שימי לב שמדובר במילים מאוד עדינות ומכבדות – אך נחושות. את ‘נוסעת בכביש שלך’ – כרגע היעד הוא לנסוע לבד לשמחת הבת מצווה – והאתגרים שבדרך לא ישנו לך את המסלול ל”לא לנסוע” או שמישהו ייקח אותך עם עוד 4 ילדים באוטו – כי את יודעת שהתאווררות שקטה תעשה לך טוב.

אני רוצה להוסיף עוד משהו ברמה כללית – אני חושבת ששווה לך לבדוק אותו עם עצמך: האם יכול להיות שמתחת לפני השטח בעצם בכלל מסתתר איזשהו אתגר אחר?

אני אסביר למה אני מתכוונת: אחת מהנחות הייסוד בגישת ה NLP היא “המפה אינה השטח” – והכוונה היא שיש הבדל בין איך שבנאדם תופס את המציאות לבין המציאות בעצמה – כמו שיש הבדל בין מפה של ארך ישראל לבין הארץ עצמה:

כי המפה מייצגת את נקודת המבט שבחנו להתבונן בה: אם מדובר במפה דמוגרפית – אז נראה את הדמוגרפיה של הארץ, אם אנו מתבוננים במפה של משקעים – אז נראה את הארץ מנקודת מבט של המשקעים שבה.

כשבפועל אנחנו יודעים שהשטח עצמו הוא הרבה יותר מגוון ומדהים ולא משתקף במפה. בתקשורת עם אנשים – הביטוי הזה גם נכון: כי בעצם אנו מתבוננים בסיטואציה מנקודת מבט מסויימת שהיא בנויה מעמדות פנימיות שלנו, מחוויות עבר, מאירועים שנחשפנו אליהם וכו’ וזה גורם לנו לחוות את השטח בצורה מסויימת. ומה שאני רוצה שתבחני פה – האם יכול להיות שהסיטואציה הזו בעניין הנהיגה שקורית לכם שוב ושוב ברמה הזוגית בעצם מביאה לידי ביטוי כל מיני עניינים תת קרקעיים לא מדוברים?

אני אתן לך דוגמאות ותבדקי אם עצמך האם הן נכונות או שהדוגמאות יעזרו לך למצוא את התשובה הנכונה בעצמך.

למשל: כתבת שבעלך אמר לך שלא תסעי בכלל לבת מצווה – או שהוא ייקח אותך עם הילדים: יכול להיות אולי, שמתחת לפני השטח בעלך בעצם היה רוצה עוד זמן איכות איתך, או שהוא אוהב או שנח לו שאת בבית כי האווירה טובה יותר ורגועה יותר כשאת בבית? יכול אולי להיות בעצם זה שכשאת נוהגת בעלך כביכול מרגיש שאת “מסתדרת בלעדיו” (מה שאני די בטוחה שלא נכון לאור זה שאמרת שאת מאושרת ובעלך מקסים – אבל לגברים מאוד מאוד חשוב להיות משמעותיים בעיני נשותיהם – ויכול להיות שהנהיגה שלך באופן לא מודע ורצוני בכלל מקפיצה אצל בעלך את החשש הזה שאת פחות “זקוקה” לו בגלל שאת עצמאית ונוהגת?) יכול אולי להיות דברים אחרים? מציעה לך לחשוב על זה עם עצמך… ואם תרצי את מוזמנת גם לדבר על זה איתו… ללבן את זה איתו. יכול להיות שזה בהתחלה מוזר אם לא רגילים לזה – אבל שיחות כאלה שמנהלים ממקום של רצון לעשות טוב – מובילות בדר”כ לתוצאות מבורכות ומתוקות.

כותבת לך בקצרה איך כדי לגשת לשיח כזה, ממקום מכבד וטוב – בטעות אנו חושבים שאנחנו יודעים לדבר- וזה משהו שלא צריך ללמוד איך עושים – וזה נכון חלקית- כי יש מספר “כללים” שאם זוכרים אותם אנחנו יכולים להשיג רווחים הרבה יותר טובים מהשיחה בדרכים נעימות ולא להגיע לוויכוחים ומריבות:

דבר ראשון לפני כזו שיחה וכמובן בכלל – תפילה: תפילה אמיתית לרבש”ע שיעזור לך ולכם! ספרי לאבא שבשמים במילים מהלב מה בדיוק היית רוצה שיקרה בשיחה ובכלל ומה את מאחלת לעצמך.

הכלל הראשון – קובעים זמן שנח לשניכם: לא כשעייפים, כשרעבים ועצבניים: את חושבת מתי נח לך ובודקת גם מולו שהוא כשיר לשיחה

כלל שני – כמו בתפילה גם כאן – מתחילים בשבח

אם נח לך, כדאי שתגידי כמה משפטים מחמיאים (אמיתיים!) עליו ועל הזוגיות שלכם: כמו לדוגמא: אני רוצה שנדבר על משהו דווקא בגלל שאני מאושרת איתך, ואוהבת אותך ואני חושבת שזכיתי בך וכן הלאה

כלל שלישי– “שפת האני”

את מדברת רק על עצמך- מה את מרגישה, מה היית רוצה שיקרה ומה מפריע לך – ולא מעבירה ביקורת על הצד השני. נניח לדוגמא: קשה לי שכשאני רוצה לצאת לשמחות עם הרכב זה לא קורה בנועם ומעורר ויכוחים וכו’ (שימי לב את לא מאשימה אותו – זה בגלל החרדה שלך – זה בגלל הפחדים שלך שלא אמצא חניה – את לא נותנת פרשנות – את ‘בכביש שלך’ ואת דואגת עכשיו לעצמך בלבד ומדברת על עצמך בלבד בלי לדבר עליו) – כאמור – דברי רק על עצמך, מה את מרגישה והכי חשוב – מה היית רוצה שיקרה – כי כמו שאמרנו – כשאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים – יותר קל לנו להשיג את המטרה: הייתי שמחה שכשאני רוצה לצאת לא תגיד לי כך וכך ובוודאי שלא תתפתח אווירה לא טובה כי דווקא בגלל שאני אוהבת אותך ואתה חשוב לי חשוב לי לצאת בשמחה ובהרגשה טובה

אגב, לגברים, מומלץ לדבר בצורה מאוד ממוקדת ועניינית ולהסביר להם בפשטות מה אנו רוצות. יש לנו כנשים נטייה רומנטית לרצות שהגבר ידע לבד מה אנחנו רוצות, מה אנחנו חושבות ומרגישות. וזה לא עובד ככה: גברים צריכים שידברו אליהם ברור וענייני ושנגיד להם בבירור מה נרצה – פשוט כי אין להם רוח הקודש

ונקודה רביעית – וחשובה

לבוא לשיחה בהבנה שיש 3 סוגי מענה שייתכן שנקבל

1. הסכמה מלאה – ואז זה נחמד וטוב וכמה נחמד

2. אי הסכמה ואי הבנה – ואז להבין את עצמינו מבחינה רגשית שזה מתסכל וכואב ומעצבן ואחרי שנרגעים לברר עם עצמינו מה היה בשיחה – האם ניתן לדייק משהו בבקשה שלי או להגיע לעמק השווה או שאני מחליטה לוותר הפעם על הבקשה הזו

3. הגעה לפשרה – דרך אמצע או פתרון שנח לשני הצדדים ואז– אף צד לא וויתר לגמרי אבל כן ל אחד הרגיש שבאו לקראתו – שזו גם אופציה שהרבה פעמים מניחה את הדעת

אני מאמינה שבשיח כזה על הנושא הזה יכול להציף דברים ששניכם לא חשבתם עליהם. אלו יכולות להיות נקודות למחשבה ולמעשה שיעשו טוב לשניכם – כי אם לדוגמא עולה העניין של הרצון שלו שתזדקקי לו או שהוא יהיה משמעותי בעיניך – תוכלו לחשוב ביחד ובנעימות איך הוא יכול לחוש זאת, איך את יכולה להיות יותר מזדקקת לאיש שלך (וזה כיף! זה הכי נשי בעולם שאישה תזדקק לבעלה ושהוא יהיה המשפיע בחייה) וכן הלאה – לכל נקודה או אתגר שיעלה בשיחה ובכלל יש פתרון ודרך פעולה: כי הלא ידוע שהקב”ה הוא אב רחמן ונותן שלג וקור בדיוק במידה שיש צמר – ולכן גם אם עולה נושא מבהיל בהתחלה – תנשמו את זה… זה בסדר.. זה האתגר שהוא בעצם מקפצה – ויביא אתכם למקום טוב יותר בזוגיות ובכלל

מאחלת לך יקרה שתסעי בשמחה ובטוב לבב לשמחות ולמקומות נעימים וטובים בלב שמח ובפרגון מלא, שתצליחי לעשות את מה שנכון לך ולכן בדרך נעימה וטובה ושתעשי שימוש בכח ובתבונה שלך לטובת עצמך ולטובת הזוגיות שלך ובני הבית שלך

בהצלחה יקרה ורב סיעתא דשמיא!

רותי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...
אכזבה קשה מאישתי
לא מתבייש לשאול ולהכיר בעובדה שאני צריך עזרה…תמיד בחיי הייתי בצד החזק הקשוב והתומך וכדומה אבל הצרה של החזקים זה שכשהם נופלים אין מי שירים אותם…התחזקתי בשנות העשרה ישיבה תיכונית ישיבת הסדר ואז התחרדתי בישיבה טובה ….אחרי כמות נכבדת של שנות תורה ואושר בישיבה התחתנתי…בקיצור היה שם מקרה מסובך של...
ההתחזקות שלי היא אמיתית או שהיא רק בשביל למצוא אישה?
אני בן 27 חילוני, אני מגיע מרקע מסורתי בבית ושנות חיי המוקדמות קצת דתי אפילו. אמא שלי הגיעה מבית דתי ומאוחר יותר בחייה שחררה מעט מהקשר לדת, הכוונה שהיום אינה שומרת שבת אך עדיין אוכלת כשר צמה בכיפור מכשירה בפסח וכרגיל. לפני כחצי שנה טסתי להודו, ופגשתי שם המון אנשים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן