שלום לך יקרה

קראתי את השאלה החשובה שלך בנשימה עצורה, הרגשתי שלא סתם הקב"ה שלח לי את השאלה הזו.

אשתף אותך שיש לי חברה טובה שמתמודדת עם מצב מאוד דומה למה שאת מתארת – ואנחנו משוחחות על זה הרבה. אני חושבת שדווקא דרך השאלה שלך שהגיעה אלי, ועם החשיבה המעמיקה שעשיתי עליה – יש לי זווית ראיה מחודשת על המצב ואני מסתכלת כעת כבר קצת אחרת על ההתמודדות של חברה שלי – אז תודה לך על זה!

את מספרת שאת נשואה לבעל שאת "מעריכה ואוהבת מאוד" וזה בעיני משפט חשוב ומתוק בכל ההסתכלות על הסיטואציה הזו בכלל ועל חייכם המשותפים בפרט. זאת מתנה להיות נשואה למישהו שאת מעריכה ואוהבת – כי נכון שיש את אישיו "הקימה בבוקר" שהוא מאתגר מאוד – אבל בתמונה הכללית יש הרבה יותר 'טוב' מ'רע' – וזאת נקודת מוצא מאוד משמחת לכל תהליך.

ראשית, כמו שאמרתי לך – אני מכירה מקרוב התמודדות דומה למה שאת מתארת – ולכן אני יודעת כמה את מרגישה מתוסכלת, כמה את כואבת את המצב ואת ההשפעה שיש לו על הילדים וכמה ברמה הפרקטית זה לא קל. ובכלל כעת – כשהילד עולה לכיתה א' – ולכל החששות הנורמאליים והלגיטימיים שיש לכל אמא לפני העלייה לכיתה א' – מצטרף החשש של "מה יהיה עם ההגעה לכיתה בזמן ועם האיחורים".

אני לא כ"כ יודעת מה סדר היום שלכם בבוקר – האם את עובדת ולכן לא מוציאה את הילדים או משהו אחר – אבל זה לא משנה – תרשי לי לכתוב לך כמה נקודות מחשבה שהלוואי, ובעז"ה, יהיו לך לעזר.

שאלת מה את יכולה לעשות?

ראשית, והכי עוזר וחשוב בעיני – זה להתפלל על זה. מאמינה שבטח חשבת על זה לבד – אבל אני מרגישה צורך לכתוב את זה – כל כך הרבה פעמים בחיים אנחנו בעמדה של עשייה ופתרונות – כשבעצם לפעמים כל מה שנדרש מאיתנו זה רגע לשבת, להרפות מפתרונות והצעות ורגע לשאת תפילה אמיתית לאבא שבשמים, לספר לו על הקושי הגדול (וזה לא חייב להיות מחלה או משהו טראגי חלילה) ה' מצפה שנפנה אליו על כל דבר קטן או גדול – ופשוט שתפי את הקב"ה ברגשותייך, בתחושותיך, בתסכול הגדול ובחשש ההולך וגובר לקראת כיתה א' – פעמים רבות צומחת ישועה מופלאה מה"תפילה הפרטית" הזו – שכן תכלית כל האתגרים הם קירבה להקב"ה. ותפילה כזו – היא הדרך הכי טובה להתחיל להתמודד עם האתגר.

ועכשיו גם ברמה המעשית

מאמינה שניסית הרבה במשך השנים לשוחח על נושא הקימה המאוחרת בבוקר ועל ההשפעה שלה עליך – אני רוצה להציע לך שוב לדבר על אותו נושא – אבל בדרך אחרת. בשיטה שבדר"כ נושאת פרי ועובדת ומביאה לתוצאות שלא חשבת עליהם. אני אוהבת לקרוא לזה "שיחה בשפת האני" – מציעה שתקיימי שיחה עם בעלך ממקום אחר, אחרי שעשית עבודה עם עצמך ותיכננת מה את הולכת להגיד לו – שיחה שלא תעשה בלחץ של הבוקר ותוך כדי שכבר "נהרס היום" – אלא דווקא ממקום רגוע ושליו.

איך עובדת "שיחה בשפת האני?"

1. קובעים זמן שנח לשניכם: לא כשעייפים, כשרעבים ועצבניים: את חושבת מתי נח לך ובודקת גם מולו שהוא כשיר לשיחה. אם תחליטו לצאת להליכה משותפת או לשנות אווירה או אפילו לשתות קפה בחוץ – מה טוב. פעמים נח לא לקיים כזו שיחה בבית – האווירה שבחוץ מרככת את הסיטואציה וה"ביחד" לוקח את השיחה למקום טוב יותר

2. כמו בתפילה גם כאן – מתחילים בשבח. אם נח לך, כדאי שתגידי כמה משפטים מחמיאים (אמיתיים!) עליו ועל הזוגיות שלכם: כמו לדוגמא: אני רוצה שנדבר על משהו דווקא בגלל שאני מאושרת איתך, ואוהבת אותך ואני חושבת שזכיתי בך וכן הלאה

3. "שפת האני"

את מדברת רק על עצמך- מה את מרגישה, מה היית רוצה שיקרה ומה מפריע לך – ולא מעבירה ביקורת או שיפוטיות על הצד השני (כי זה מאיים ומכניס למגננה וגורם לצד השני להיות עסוק בלהגן על עצמו ולא להקשיב לך): במקרה שלך לדוגמא את יכולה להגיד: "אני חוששת מאוד מהשנה הבאה שהבן שלנו מתחיל את הלימודים, לא הייתי רוצה שיאחר, שוב לי שיתחיל ברגל ימין ואני ממש מבקשת את עזרתך" – את מדברת רק על עצמך ורגשותיך וחששותיך ופחדיך – לא מתקיפים, לא מבקרים, לא מאשימים מנסים להימנע מזה ככל האפשר (וזה לא קל, שתדעי – לכן אמרתי שכדאי שתעשי עם עצמך סימולציה בראש של מה את הולכת להגיד – כי הנטייה הטבעית היא בגלל הכאב להתפרץ לאשמה). וגם פה, נסי לכרוך את המשפטים הלא נעימים בעוד מחמאה מרככת כמו: "אני אומרת לך את כל זה, דווקא בגלל שאני אוהבת אותך, ומעריכה אותך, ואתה עושה כ"כ הרבה למעני ולמען הבית וכו' וכו'"

4. השלב שבו את אומרת "מה את רוצה" – בדר"כ בשיחות כאלה כדאי להגיד מה אני רוצה שיקרה ומה ישמח אותך – בגלל שבמקרה הזה את רוצה קימה מוקדמת בבוקר – אבל מדובר פה במשהו מתמשך ומורכב יותר – אני מציעה שתפתחו את הנושא לדיון בינכם ותראו איך אתם מגיעים לפתרון שמקובל על שניכם ומרגיע את שניכם ולא משאיר אותך עם התיסכול הגדול מהמצב. יכול להיות שבגלל שפה המצב קצת מתמשך ומורכב ייקח יותר זמן למצוא פתרון נח ותצטרכו לזה יותר משיחה אחת – אז קחי זאת בחשבון ואל תיבהלי אם לא מיד על ההתחלה "אבקת הקסם" תעלה עם פתרון מופלא. יש פה עבודה זוגית לעשות שהיא יכולה לקרב בינכם – לא סתם הקב"ה שם אותך ואותו בהתמודדות הזו – יש לכך סיבה. ה' לא רוצה שתסבלי -הוא רוצה להיטיב איתך ואיתכם ושתלמדו שיעור משותף שיקדם את הזוגיות שלכם.

בהנחה ויהיו שיחות נוספות בנושא – גם בהן: השתדלי לבקר כמה שפחות, להחמיא ככל ונח לך ואת יכולה ולהיות מאוד ממוקדת במטרת השיחה – למצוא פתרון למצוקת הבקרים – אם השיח מתגלגל למקומות אחרים – את כמו במשחקי מירוץ המכוניות "חוזרת כל הזמן לנתיב שלך" אם השיח מתגלגל לאתגרים נוספים בזוגיות או לאשמה כלפיך (מתוך מגננה שלו ולא חלילה מרוע) את באסרטיביות ובנחישות אומרת "אני אשמח לדבר גם על זה בהמשך – אבל עכשיו חשוב לי להגיע לפתרון בנושא הבקרים והאיחורים" – ולוואי ותצליחו למצוא מתווה שיהיה מקובל על שניכם ויכניס שלום ושלווה לבית המקסים שלכם גם בנושא הזה.

עוד כיוון מחשבה / פעולה שאולי יקומם אותך בהתחלה – אבל חשבי עליו אם הוא בכלל רלוונטי עבורך כי אולי את עובדת בבקרים והוא אמור להוציא את הילדים: מציעה שאולי תחליטי עם עצמך שאת זו שמוציאה את הילדים בבוקר, אם את יכולה, ומרפה מהנושא הזה של הבקרים לעת עתה. ואת עושה את זה לא כי את "מסכימה עם המצב" ולא כי זה נכון – אלא כי את דואגת לילדים שלך שהקב"ה הפקיד בידיך. כי חשוב לך שהילד יגיע בזמן ללימודים, וכי את עושה כרגע את מה שאתה יכולה.

יש התמודדויות בחיים, בפרט התמודדויות לאורך זמן, כמו זו שאת מתארת, שאנחנו עסוקים כל הזמן ב"DOING" שלהם – בלנסות למצוא פתרונות, בלהיות מתוסכלים, בלכעוס ולדאוג – ולפעמים אנחנו מרגישים שעשינו כל מה שיכולנו – והישועה רחוקה מלבוא. אם זה אפשרי בכלל מבחינה טכנית – אולי תוכלי להחליט שלמשך תקופה מסויימת – נניח עד חנוכה את זו שמוציאה את הילדים – ולא מסתכלת בכלל אם בעלך מתעורר או לא – החלטה כזו כדאי שתבוא ממקום רגוע בנפש, ממקום כמה שיותר שלם (וזה לא קל בכלל! אני יודעת) אבל לפעמים דווקא בהרפיה הזו, ובחלל הנקי שנוצר – שם מתגנבת לה איזשהי ישועה או שיפור במצב – ושם אולי תראי קצת שינוי.

סיפרת גם שבעלך אמר שאת צריכה להרפות ולא להעיר אותו – וזה מה שעשית ולא ראית שינוי – זהו בדיוק. לפעמים אנחנו לא רואים שינוי בגלל שבאופן חיצוני באמת "הרפינו", "הפסקנו להעיר" אבל מבפנים הכל תוסס – וזה מורגש בתדר. וזה כל כך נורמאלי – כי זה נושא רגיש ולכולם קשה להרפות בהתחלה – אבל כשמודעים לכך שההרפיה הפנימית גם חשובה ותורמת לתהליך – אפשר להגיע להשלמה האמיתית מבפנים – שנכון זה מציק לי, אני לא מתעלמת מרגשותי, אני נותנת לזה מקום בתפילה פרטית או ביני לבין עצמי בכתיבה אינטואטיבית (שרושמים במשך 10 דק ברצף מה אני מרגישה לגבי נושא מסויים) או בצורה אחרת – אני לא מתעלמת מרגשותי או מהקושי – אבל בגלל שכעת אין לי דרך פעולה אחרת – בחרתי לפעול בדרך מסויימת של הרפיה לתקופה קרובה כי קשה להיות במלחמה כל הזמן על משהו.

שאלת אם זה "מצריך טיפול מבחוץ" – זאת שאלה מצויינת. בוודאי שעם טיפול או אפילו "אימון" מבחוץ הנושא הזה יכול להיפתר. אני מאמינה שגם לבעלך לא נח מהמצב – ושגם הוא סובל מהזכרונות של איך העירו אותו בתור ילד ושגם הוא לא אוהב שהבן שלו קורא לו "חרפן" – אבל, וזה אבל גדול – לא מומלץ להכריח אנשים ללכת לטיפול – כי פעמים רבות זה יוצר התנגדות ואנטי. אם בעלך מוכן ומסכים ללכת טיפול – זה יכול לעזור לו ולכם פלאים בעז"ה (ולא רק בתחום הזה – אלא בתחומים רבים נוספים… יש ל"פתירת קונפליקטים" בחיים שלנו השלכה רוחבית מיטיבה על עוד דברים – ולא רק על הד בר הספציפי אותו ניסינו לשנות. תחשבי למשל במקרה הזה: במידה והוא יקום בבוקר בזמן, שלום הבית שלכם ישתפר עוד יותר, בעלך יהיה פחות מתוסכל, אולי הוא יצליח ללמוד טוב יותר, יצליח להתפלל במניים ולהיות שמח מכך וכן הלאה… לכל שינוי בחיים שלנו יש אדוות שמשפיעות. ובשינוי לטובה – זה מאוד מורגש)– אבל שוב – זה בהנחה שהוא מעוניין בזה ומבין את התועלת שיכולה לצמוח לו מזה – יכול להיות ששווה לך גם על זה לדבר איתו על כל התועלות של היכולות לצמוח לו מללכת לטיפול / אימון – אבל לא ממקום "מכריח" – ולא ללחוץ עליו מידי – כי זה יוצר אנטי והתנגדות.

במאמר מוסגר אני אוסיף שהרבה אנשים נמנעים ללכת לטיפול כי הם חושבים שזה משהו שייקח שנים ויעלה הרבה כסף. הבשורות הטובות הן שהיום העולם האימוני והטיפולי כל כך התפתח – ולפעמים במספר מפגשי אצל קואוצ'ר טוב או יועץ ניתן להתפטר מאתגרים כמו אלו שהם אינם טראומה מורכבת אלא איזשהו דפוס התנהגות לא מיטיב שהשתרש לו.

מאחלת לך יקרה את כל הטוב שבעולם, שה' הטוב ייתן בלבך את דרך הפעולה הטובה והנכונה לכם ביותר שגם את תרגישי איתה נח ושתתן מענה ופתרון למצב. שתמשיכי לאהוב את בעלך ולהעריך אותו עד 120 מתוך בריאות ואושר

איתך בתפילה

רותי