שלום לך, אישה יקרה.
יש לכם קשר זוגי מצויין, אישך אוהב אותך מאד, הוא נפל ואתם יחד מינפתם את הנפילה להעצים את הזוגיות שלכם.
וואו. את מדהימה. ושום דבר לא מובן מאליו. זה שיש לכם קשר זוגי מצויין, זה שאת אהובה, זה שכשחשת שאישך נפל – קמתם, ולא רק זה, אלא גם מינפת.
את כנראה אישה שמכירה מהי עבודה פנימית, אמיתית, ויודעת לעשות אותה. רוצה להביע את הערכתי על העוצמה הזו שמתגלית בך, ברגעים של משבר.
אני מייחלת שתקחי את הכוחות האלו שלך, להמשך של עבודה ומינוף, כי מהשורות האלו נשמע, שאת מלאה בכוח, באמביציה, מבין שורותייך עולה שאת אישה מלאה באהבה, ובעזרת השם גם תוכלי למשבר הזה…
רוצה לומר לך, שכל שאומר הוא בגדר הצעה, אפשרות. הרי אינני מכירה אותך, ולא את בעלך. אינני יודעת באיזה סוג קשר מדובר ביניכם וביינו לבין אישה אחרת. אני מקשיבה לך, וממתפללת לכוון נכון, אבל אולי גם אטעה, ומבקשת שתקבלי את הדברים בפתיחות וכאפשרות מחשבתית וריגשית לתהות לכאן או לכאן:
כל כך הרבה לימדו אותנו, שזוגיות – זה הכל בחיים.
כל כך הרבה למדנו על מה טובו אוהלייך יעקב, אוהלים שלא פוזלים ולא מביטים זה בזה, אלא רק זה בתוך תוכו של זה.
ומה קורה עם משהו אחר מתרחש? אם יש פזילה, יש קשר "חברי" כזה או אחר? מה עושים אז, כשמרגישים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים?
עולות לי כמה וכמה אפשרויות, כמה וכמה כיוונים לחשיבה ומכיוון שאת היא זו שכתבת את השאלה, אתמקד בך:
- ראשית, הלוואי ויהיה מותר לכם לדבר בפתיחות אמיתית על הצורך של אישך בקשר נוסף. הלוואי ותוכלו לייצר מרחב פתוח, נטול שיפוטיות או אשמה עד כמה שניתן. בשביל לדבר במודעות ובכנות, יהיה צורך בקשב אמיתי, ועד כמה שאפשר – נטול רגשות סוערים. משיחה כזו, שתשמע, שמיעה אמיתית שכוללת את האוזן ובעיקר את הלב, מה הצורך שלו, שתאפשר פתיחה ואורור.
יש שיטה טיפולית מעניינת שנקראת "אימגו" והעקרונות שלה בקצרצרה ממש, הם שאחד מבני הזוג אומר את אשר על ליבו, השני מקשיב לו וחוזר על דבריו, (אמרת ש… ושאתה מרגיש ש… ממש כמו תוכְי) לאות ששמע, בן הזוג משיב לו – האם דייק, האם הבין, האם הוא באמת נשמע. ואז, מחליפים תפקידים, והשני אומר על ליבו כשבן הזוג שומע, מקשיב וחוזר על המילים כדי לוודא ששמע, ובדיוק.
בצורה כזו, לעיתים קרובות מאד, עולה תמונה שונה לחלוטין מזו שנגלתה לפנינו לראשונה. יש מקום לו וגם לך, ותובנות חדשות, עמוקות ומרגשות עולות.
אם תוכלו לשבת לשיחה כזו באוויר קריר ובתפאורה טיבעית ונקיה (ליד הים? עם גלידה? במדשאה שקטה עם ריח של רגבים טריים של אדמה?) אולי יוכל הקשר לקבל מימד נוסף, אולי כשתקשיבו לחלקים הפנימיים בקשב שקט ונקי, יעלה משהו שעד עתה לא גיליתם אפילו לעצמכם?
- נקודה נוספת היא הבחינה העצמית: מה קורה לך כשאישך האהוב מנהל שיחה עם אישה אחרת? לאן לוקחות אותך מחשבותייך? לאיפה הלמות ליבך משתולל?
לפעמים, עולים לנו רגשות של אימה, פחד וקיפאון שמגיעים רחוק מאד: אולי הקשר החברי הזה יביא לבגידה? לנטישה? אולי בסוף אשאר לבד? אולי ביתינו יקרוס?
מה הפחד הכי גדול שלך בתוך זה? חשוב לברר את הפחד הזה, ואת המחשבות שקודמות לו, שהן, לעיתים, מוטעות ולא מדויקות. הפחד לפעממים צובע לנו הכל בשחור עמוק מידי…
- משפט שלך צד את עיני וליבי "בעלי – הוא כל עולמי" יקירה, מותר לומר לך משהו, שאולי וכנראה יעורר התנגדות?
אעז ואומר לך אותו: יקירה. אישך הוא אהבה גדולה עצומה ועמוקה שלך. אבל הוא לא כל עולמך.
יש לך עוד.
ולמה אני אומרת לך את המשפט הזה, למרות שנראה לי שהוא יהיה לך קשה?
כי לפעמים, תחושה כזו – שהבעל הוא כל העולם, עשויה לגרום גם לו לתחושת חנק ולצורך באוורור. אבל עיזבי אותו לרגע בצד. התחושה הזו, עלולה לגרום לך לחוויה שבה כל כולך תלויה בו, והשם הטוב ברא גם אותך, אישיות יציבה ונפרדת בפני עצמך.
תרגיל קטן?
ציירי לרגע עיגול שיהווה אותך. ציירי עכשיו את העיגול שיהווה את אישך.
ישנן כמה אפשרויות לציור הזה. יש מי שתצייר כך ששני העיגולים מצוירים האחד ליד השני. עם רווח ביניהם.
זהו קשר של שני אנשים מקבילים. נפרדים לגמרי.
יש מי שתצייר כך שהעיגולים עולים האחד על השני.
זהו קשר של שני אנשים שחיים "אחד על השני" המרחב הפרטי שלהם מוכחד.
בקשר זוגי אמיתי ויציב, יש את החלקים המשיקים, המאחדים, ויש גם מרחב מחיה אישי ופרטי, שונה.
את שמה לב, יקירה? יש, בשני העיגולים הללו, חלקים שהם יחד. היו לאחד. אבל יש גם מרחבי מחיה. שונים פרטיים.
בהחלט, אני יודעת, החלקים של מרחב המחיה עלולים לנגוס ולהפריע ולקלקל, חלילה, את חלקי האיחוד וההשקה. וחשוב לך באמת, לשמור כל כך על החלקים הללו, מטוהרים, מקודשים, אישיים ונקיים מכל וכל. הבקשה הכמהה הזו שלך היא אמיתית ורצויה ומקודשת כל כך.
אבל לפעמים, כדי לקבל את הבקשה הטהורה הזו שלך, צריך לעבור קודם בחלקי מרחב החיים האישי והפרטי. בו תבני קודם כל את עצמך.
אז מה עוד יש בעולמך, יקרה? מה את אוהבת לעשות? איפה את יוצרת? אילו חלקים הם שלך? איפה עוד יוצאים כוחותייך הפנימיים אל הפועל?
אוסיף ואומר עוד.
מדע האהבה (מילים שהן כמעט כלאיים, לא? J ) מלמד, שאנחנו מתאהבים במי שהוא קצת זר לנו. כלומר, אהבה למי שהוא ממש ממש אנחנו, זה סוג של אהבה עצמית, שלפעמים קצת נזנחת, קצת משעממת. לא ממש נחשקת ומסעירה. למה צריך לחשוק ולהתחדש במי שהוא – אנחנו עצמנו?
אהבה זקוקה לשונות, ליחודיות שיש לצד השני (ותורתינו הקדושה הורתה על כך, בין היתר, בימי הריחוק בין בני הזוג) לעמידה לכל אחד בפני עצמו ובזכות עצמו.
עמל כזה, של בריאת עצמך ועולמך, יביא אי"ה אותך הרבה יותר נחשקת, יציבה ופורחת מול אישך. תהיה לו אישה, יציבה ועומדת גם בזכות עצמה.
כתבתי דברים שנעשים, בעצם, בתוך תהליך טיפולי, ככה, על קצה קצהו של המזלג. אם תרצי, אשמח להפנות אותך לטיפול שיוכל לעזור לך – לכם.
שולחת לך תקווה, תפילה וכח.
תמר ע.
[email protected]