The Butterfly Button
בעלי הפסיק להתפלל!

שאלה מקטגוריה:

אני נשואה 6 שנים, בטוב ובאושר בדר”כ ברוך ה’
בערך שנה אחרי שהתחתנתי נודע לי שבעלי הפסיק להתפלל. כלומר- היה הולך בבוקר כאילו להתפלל. לאט לאט הפסיק לעשות כאילו. פשוט לא הולך, כאילו אין חיוב כזה! לא שחרית לא מנחה לא ערבית!!
הייתי בהלם ולא ידעתי מה לעשות, אז התעלמתי, והנושא הפך למין טאבו.
מאז אין כמעט תפילות! רק בשבתות או כשאנחנו עם המשפחה המורחבת הוא מתפלל.
אני לא יודעת אם ואיך לפתוח את הנושא, אבל הבת הגדולה שלי כבר בת 5
ופעם שאלה אותי (חבל שלא שאלה אותו) למה אבא הולך להתפלל רק בשבת? אמרתי לה “מה פתאום הוא מתפלל כל יום”
מה יהיה?
בכלל כל נושא הרוחניות והיהדות והיראת שמים לא מעניינים אותו, חיצונית הוא חרדי ממש רגיל, אבל בפנים הכל כ”כ קר!
זה עצוב לי, אבל לצערי עם חלוף הזמן גם אני הולכת ומתקררת, ומרעיה צעירה ששואפת לבית עם שכינה, לא נשאר הרבה כוח להיות צדיקה לבד.
אשמח לעצה מה אוכל לעשות, בתקווה שהמצב הובן לאשורו

תשובה:

יהודיה יקרה ואכפתית,

אלו משימות דרמטיות הטיל הקב”ה עלינו, נשות דור הגאולה.

אני חושבת עלינו בהקבלה לנשות מצרים, שהתמודדו שוב ושוב עם הייאוש שפשה בגברים, והתעקשו להפיח רוח של תקווה.

גם את מתמודדת עם רוח של ייאוש, עם ניתוק, עם קושי להחזיק בחבל, בחיבור לבורא העולם…

עם נסיון להיות החזקה גם במקומו, ועם הרבה רצון כנה וטהור לבית של שכינה.

עול הגלות הפיזית הוקל מאד מעלינו בדור זה (בתודה ובתפילה לה’ ולרחמיו).

אבל החושך הרוחני והאור ממשיכים להילחם זה אחר זה בעירבוביה, ואנחנו בתווך.

את ממשיכה לשמור על הכבוד של בעלך כראש המשפחה, וצוברת את התהיות בלב.

איך זה יכול להיות שבן אדם פשוט מפסיק להתפלל?

ומה עם החיוב להתפלל שלוש תפילות ביום?

ולאיפה הבית שהקמתם הולך בכלל?

ובכלל,

מה פתאום שאת תהיי זו שנושאת את הדגל הרוחני? הסבירו לך שהבעל הוא המנהיג הרוחני, אז מה פתאום הוא משתמט מהתפקיד שלו?

הסיפור הקצר שאת מספרת טומן בתוכו כל כך הרבה שאלות ותהיות. ממש כמו פקעת צמר שהסתבכה בתוך עצמה.

בואי ננסה לחפש קצה חוט:

את מספרת שהוא הפסיק להתפלל כבר לפני מספר שנים.

לכאורה, זה לא קושי לקום בבוקר או סתם חוסר אנרגיה, כי בתחילה הוא קם מהמיטה בבוקר (קשה להרבה אנשים!), והולך עד בית הכנסת.

ו- בכל זאת לא מתפלל.

אז מה הסיפור? על מה זה יושב?

בעיניי, תפילה זה אתגר לא קל בכלל. זה מחייב אותך לעמוד מול הקב”ה, ולהיזכר שהוא קיים.

מערכת היחסים של אדם מול בוראו היא מערכת מורכבת קצת, לרובנו.

קודם כל, צריך להאמין שהוא אכן קיים,

שנית, להאמין שהוא מקשיב,

שלישית, שהוא טוב ורוצה בטובתנו…

ועוד כמה נקודות מבחן לאמונה, שבלעדיהן קשה בכלל להתחיל ולפתוח את הפה.

הניחוש שלי ממה שעולה ממכתבך, שיושב משהו מהותי במקום הזה, בקשר של בעלך עם הקב”ה, וממילא עם התורה והמצוות.

מדברייך אני מבינה שאף פעם לא דיברתם על זה.

החל מההתחלה, שהיה יוצא ב’כאילו’ להתפלל, כדי שלא תדעי,

ובהמשך, שזה נשמע כמו איזה פיל לבן שעומד באמצע החדר, כולם רואים אותו ואף אחד לא מדבר.

עד שבא הילד הקטן ואומר את מה שהמבוגרים חושבים בשקט…

ופתאום כבר אי אפשר להתעלם.

אולי הגיע הזמן לדבר.

יש פה שני נושאים משמעותיים:

יש פה את השאלה הרוחנית, של עתיד הבית שלכם,

ובנוסף את מתארת איך לא דיברתם על זה אף פעם, ואיך כשהילדה שלך שאלה בעצם איך והאם, ממש הצטערת שהיא לא שאלה את זה באוזניו.

תאור שגורם לי לשאול אותך:

ולמה בעצם אף פעם לא דיברתם על זה?

על דברים אחרים שחשובים לכם אתם כן רגילים לדבר?

זה רק הנושא הזה שהוא בטאבו, או שנכנסים לשם עוד נושאים טעונים?

בכל מקרה,

אולי לפחות עכשיו, בזכות הילדים שמעוררים אתכם, הרווחתם הזדמנות לבדוק ביחד כמה דברים מהותיים על החיים שלכם.

וכן, להתחיל לדבר.

במה את מאמינה?

במה הוא מאמין?

איזה חיים אתם רוצים לחיות?

מה מתוך החינוך שקיבלתם מתאים לכם גם היום, ומה אתם צריכים לבדוק מחדש?

אתם כל כך לא לבד במערכה.

יש כל כך הרבה אנשים היום בתהליך של ברור מחדש.

הרבה אנשים זוכים ומנצלים את זה לבניית קומה חדשה, מסלול חדש של בניה.

להרבה אנשים אחרים נדמה כי אין מה לעשות. אז מה בכל זאת עושים? סוחבים. שומרים מה שהולך בקלות, לא שומרים כל כך מה שלא, וקצת… הולכים לאיבוד. עצוב :(

עם האכפתיות היהודית האמיתית שלך, בעז”ה לא תהיי מהסוג הזה.

צעד ראשון לחיפוש עשית כבר בעצם הפנייה הזו. צל”ש.

את הצעד השני אני מאד מציעה לך לעשות ביחד.

קודם כל תדברו, מה הוא חושב, מה את, ומה אתם מחפשים.

ואחרי שאתם יודעים ביחד מה אתם מחפשים, אז איפה? ואיך יוצאים לדרך?

התחושה שלי היא שיש הרבה אנשים שלא מחפשים וסוחבים איכשהו, גם בגלל שאין להם מושג איך יוצאים לדרך כזו בכלל.

אני יכולה להציע לך כמה אפשרויות, זה קצת תלוי בך ובסגנון שלך, בבעלך ובסגנון שלו.

אפשרות אחת שאולי תתאים לכם, במידה ויש לכם שאלות ספציפיות שתרצו לשאול – זה לשלוח אותן לכאן, לאתר אקשיבה.

אפשרות נוספת, שגם היא תלויה בסגנון שלכם, זה להשתתף בסמינר ‘ערכים’ לזוגות חרדיים.

אם מעניין אתכם סמינר ערכים לחרדים,

המיילים של האחראים על הרישום הם:

אשר זקש asher178@gmail.com

rotner@arachim.org  שמואל רוטנר

 

אני יכולה להציע עוד כמה כיוונים, אבל בשביל להתאים זה צריך להיות יותר ברור מה חסר לו, ואיזה סגנון של מענה הוא היה רוצה לקבל.

אני באופן אישי, ושאר צוות אקשיבה, נשמח לשמוע מכם שוב.

דבורה

vidvora2@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. כמה הארות:
    א. זה כבוד גדול לאשה שהיא מקבלת את בעלה כמו שהוא (ואני משער שבעלך מחזיר לך באותו מטבע), ולא לוחצת עליו להשתנות – למעשה זה הכלי הכי גדול שאשה יכולה לתת לבעלה כדי להשתנות באמת.
    ב. חשוב לא לשקר על הילדה. ניתן להסביר לה בפשטות שלאבא קשה עדיין להתפלל כל יום מכל מיני סיבות אישיות, ועדיין התפילה היא תענוג נפלא למי שזוכה! הרי בכל מקרה יש מרחק בין הרצוי למצוי בכל דמות אבא – תהיה אשר תהיה – עדיף לקבל את זה מאשר לשקר.
    ג. חשוב לא ללחוץ את בעלך להתפלל בשום פנים ואופן!!!!! – הלחץ יגרום לו – במקרה הטוב – לחזור להרגל של ‘כאילו’ לצאת לתפילה ובפועל לא להתפלל, וירחיק אותו עוד יותר מהחיבור הרצוי לתפילה אמיתית.
    ד. חשוב להסביר לבעל כמה שמאמינים בו, ומקבלים אותו כמות שהוא, ושכל נושא הרוחניות שלו נוגע בינו לבין הקב”ה והוא לא אמור להתפלל אלא לאחר תהליך שעליו לעשות עם עצמו – מתוך רצון עצמי שלו.
    ה. למצוא נקודות שבהם האור הרוחני של הבעל כן מפתיע ולהחמיא לו עליהם בעדינות… זה יעודד אותו לדבר מעצמו.
    ו. בדרך כלל אלו שקשה להם להתפלל, זה גם בעקבות שהקשר שלהם עם ההורים שלהם (בפרט האבא) לקוי גם הוא! הפתרון מתחיל בשיחה פתוחה ומלאת הכלה על מהות הקשר של בעלך עם אבא שלו בארץ, זה המפתח לשינוי המצב גם מול אביו שבשמים.
    ז. אם זה נכון שהמחסום והקרירות נובעים מקשר לקוי עם ההורים, ניתן ללמוד לעקוף את זה… בבחינת “כי אבי ואימי עזבוני וה’ יאספני” – כדברי דוד המלך ע”ה.

  2. אני מתמודדת עם סיטואציה מאוד דומה,
    ומה שכתב חיים ממש נכון!
    קודם כל לא להעביר ביקורת, תסמכי על הבן זוג שהוא לא מרגיש טוב עם עצמו על זה גם כך.
    מה כן? בעיני, קודם כל, הרבה תפילות. יש להן כח עצום.
    כשהאשה מתקדמת ומתפתחת רוחנית, יש לזה השפעה עצומה. הן בתפילה יומית, הן בלימוד כל שהוא קבוע.
    זה מה שאני עושה בתקופה האחרונה,
    לא בשבילו- בשבילי. אבל אוטומטית זה משפיע על השיח ביננו ובין הילדים. רק צריך להיזהר לא להפוך ל”מעויררים” ולהתחיל לשפוך שיחות מוסר בכל הזדמנות..
    מה שכתב חיים לגבי קשר עם האבא, במקרה שלנו זה מאוד נכון, ובעצם נותן כיוון חזק לדון אותו לכף זכות (שכוייח על זה)
    ועוד דבר: לחשוב על ערוצים שכן יכולים לחבר את הבעל. האם זה דמות רבנית כלשהיא שהוא מעריך?
    אולי לימוד משותף? אולי הרצאה מהיוטיוב של רב ששניכם אוהבים? כל דבר כזה, שווה לטפח וליקר.
    ובעז”ה נעשה את שלנו ונראה ניסים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מובחנות בזוגיות תעזור לי לא להיפגע מבעלי?
עד הנישואין הרגשתי שהלב שלי הוא ברשותי. היתה לי גישה מאד בוגרת . לא נפגעתי מאחרים בקלות. הייתי סולחת בקלות . לא הייתי מושפעת מלחץ חברתי . (לדוגמה התחזקתי מבחינה דתית יותר מהחברה בתיכון שבו הייתי והלכתי עם האמת שלי ולא היה חשוב לי כהוא זה מה חושבים עלי ....
חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
לשתף בזוגיות בסערות שעוברות עלי?
ממש תודה על התשובות באתר, ניכר שהצוות כאן מקצועי ומבין בתחומו! הקדמה שאולי פחות נצרכת: ב”ה ארוסתי ואני נתחתן עוד חודשיים. לא מזמן קרה שהיה לי יום עם תחושת תסכול גדולה מאוד מכל מיני דברים שהצטברו, דיברתי עם ארוסתי היא שאלה אותי מה שלומי ואז פשוט הבכי התפרץ… שיתפתי. יום...
מה יהיה עם הזוגיות שלנו?
אני בת 27 . אני ובעלי נשואים 7 שנים ויש לנו 2 ילדים מתוקים .. מתחילת הנישואים היו קשיים . בהתחלה הוא היה מסור וקשוב וניסה לעשות הכל כדי שיהיה לי טוב . אני כנראה לא הייתי בשלה לנישואין והיה לי מאוד קשה עם השינויים שהנישואין הביאו איתם ונתתי לו...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן