שלום לך שואלת יקרה,
העלית שאלה רגישה ועדינה, והיית פה לנשים רבות בינינו.
רגישות ליופי ולאסתטיקה היא תכונה נהדרת, שה' חונן בה את הנשים יותר מאשר הגברים.
שימת לב לריחות, נעימים ופחות, גם היא מתנתן של הנשים, חלק מעדינות הנפש החקוקה בהן.
הקושי של רבות מאיתנו הוא בפער בין רמת הרגישות הנשית, לזו הגברית.
ואז, מה עושים?
אז את האופציה הראשונה, שלא כולן מעזות לבצע, כבר עשית.
פתחת שיחה בנושא.
אני יודעת, זה לא כל כך קל, ולא כל כך נעים…..
הרבה נמנעות מכך וממשיכות לסבול רק בגלל שמביך לדבר על זה בקול, ואולי הוא ייעלב, וכו'.
אז צל"ש ראשון, בכל מקרה :)
אבל מה עושים שזה לא מספיק?
שהשינוי עדיין לא מספיק?
אז בואי רגע ננתח את הנושא מתחילה:
במערכת זוגית יש חלקים שקשורים לשני בני הזוג יחד.
בהם כל אחד בא לקראת השני, מתגמש, עד שנמצא שביל האמצע המשותף.
עדיין, בני זוג ממשיכים להתקיים גם כבני אדם עצמיים, שמקבלים החלטות שקשורות לעצמם לפי שיקול דעתם. לדוגמא: כל אחד מהם מחליט מה הוא אוהב או לא אוהב לאכול באופן עצמאי, בלי שהוא צריך להתחשב בטעמו של בן הזוג.
ולאן שייכת ההגיינה האישית?
כבר אמרנו שזה נושא עדין ;)
מצד אחד, זה תחום אישי ששייך לאדם מול עצמו (ומכאן אי הנעימות המובנת שלך, לנדנד או 'לחפור').
מצד שני, בני זוג חולקים חיים משותפים ברמת קירבה מאד גדולה, והעדר הגיינה אישית מספקת של אחד מהם (בדרך כלל הבעל, כאמור לעיל), עלול להפריע מאד לשני.
מה את אומרת, למי משניכם יש אינטרס לפתור את הבעיה הזו?
במי מכם זה פוגע אם במצב הנוכחי נוצרים אצלך רגשות ריחוק (מובנים בהחלט) ודחייה?
את בטח מסכימה שזה משמעותי לשניכם.
ולכן באמת גם פנית ודיברת,
ולכן הוא מצידו התאמץ ומתאמץ ומשתדל בשבילך.
(אגב, בין השורות של השאלה רואים שלשניכם אכפת מאד מהזוגיות. אמנם זה לא הנושא שהעלית, אבל אני בכל זאת אני מספרת לך ששמים לב, ככה על הדרך.)
אז היות ויש לזה השפעה הדדית, לא כדאי לו ולא כדאי לך שתמשיכי לסבול בשקט ותצברי רגשות דחייה.
כל גבר רוצה להיות מקור של גאווה לאשתו, ולא להיפך.
את יודעת, העדינות הנשית לא באה לידי ביטוי רק ברגישות ליופי, אסתטיקה וריחות נעימים. היא באה לידי ביטוי גם בתקשורת –
בכך שנשים קולטות שדרים לא מילוליים ברמת רגישות הרבה יותר גבוהה.
ובגלל שהן מבינות רמזים מאד בקלות, במיוחד בנושאים רגישים,
הן גם ישדרו בדרך כלל באותו סגנון של רמזים ומשפטים עדינים, שבשביל אישה הם מספיקים לגמרי.
מעבר לזה – 'די, לא נעים. מה, אני אנדנד לו?'
העניין הוא שגברים רבים לא מבינים רמזים, ונסיון תקשורת כזה רק מעיק עליהם.
מבחינתם, פשוט תגידו ברור. הרבה יותר קל, הרבה יותר מקל.
אם מבחינתך כבר אמרת ועכשיו זה כבר נדנוד, יכול להיות שבשבילו ממש לא.
כשאת מתארת את הבקשה מהמקום של רגישות אישית שלך, ומדגישה את הרצון שלך להיות בחברתו, סביר מאד שזה יעורר אצלו רצון לשתף איתך פעולה.
משהו בסגנון של 'אני כל כך אוהבת לבלות איתך. אבל את יודע? אני רגישה לריחות במיוחד, ולכן זה וזה מרתיע אותי, ורק תתקן את זה ואני ממש אשמח להיות ביחד'.
ואני מציעה לך להתגבר על אי הנעימות, ולרדת לפרטים הקטנים של גרבים, כחכוחים עם פיח, וצחצוח שיניים.
לא נעים, אני יודעת,
אבל תזכרי שתכל'ס את מקלה עליו כשהוא יודע מה מציק לך ולא צריך לנחש.
אפשר לנחש שאחרי שיחה גלויה אחת, יהיה הרבה רצון טוב מצידו, אבל כנראה שדברים לא ישתנו לאורך זמן.
בכל זאת תרויחי שאחרי אי נעימות אחת (ומותר לך להסמיק ;)), תצטרכי רק להזכיר 'זוכר? כמו שדיברנו אז על x' ויש לקוות שלא תצטרכי לפרט ממש הכל מהתחלה.
אני חושבת שלכל אישה יש רשימה של דברים שהיא ביקשה מבעלה, בתחומים כאלו ואחרים, והוא הסכים עקרונית, רק משהו בביצוע לא ממש קרה.
יש הסברים פסיכולוגיים הקשורים לאופי הגברי, אם את מחפשת.
לשורה התחתונה, להתמודדות הפרקטית, אין לנו כלים טובים יותר מתקשורת ישירה ובקשה כנה (בזה נשים קצת מתקשות לפעמים), וגילוי לב.
מעריכה את האומץ להתגבר על אי הנעימות לכתוב לנו את השאלה.
אני בטוחה שתוכלי לגייס את אותו אומץ כדי לפתוח את הנושא בבקשה ברורה ובהירה גם מול בעלך.
המון הצלחה!
דבורה.
[email protected]
דלג לתוכן
