דלג לתוכן
הסיפור אינו סיפור קל ואני מבקש מאוד. נא קראו אותו בתשומת לב, הלוואי שתוכלו לעזור לי.
אני נמצא במשבר זוגי קשה. אין לי כח וחשק לפרט כאן הכל, זה יהיה ארוך וכנראה לא יקיף הכל. לכן אנסה להיות ממוקד במענה שאני מצפה לו.
אנחנו זוג עם 5 ילדים. הגדולה סביבות 18, הקטן כבן 8.
עד לפני שנתיים חיינו באושר, ובזוגיות מדהימה ומקסימה. יש לנו התמודדות כלכלית לא פשוטה ברקע – עוקץ של מליון ש"ח לפני כעשור שהפך את החיים שלנו כזוג עובד ומבוסס לזוג שורד ומגלגל כספים.
בשנים האחרונות לפני המשבר בגלל הקושי הכלכלי ברחתי לצפייה בפ', בהמשך צ'טים – יודגש! בשום שלב לא היה קשר רגשי / פיזי עם אחרות. על רקע זה ואחר שעשיתי מעשה שפגע באשתי אנושות וגרם לחוסר אימון בגלל הסתרה ושקרים שלי – קרה המשבר שלנו.
התחלנו טיפול זוגי, בתקופה הראשונה רצתה להתגרש, אחרי תקופה עצרה את הטיפול כי מבחינתה אין ערך לטיפול אם אין לה כוונה לחזור לזוגיות. אחרי שנה התחלנו שוב טיפול זוגי. בכל התקופה הזאת הבהירה שהיא לא יודעת מה ייצא מהטיפול, היא לא יודעת אם תהיה מסוגלת לאהוב ולהמשך אלי שוב ואמרה שהסיבה היחידה שהיא עדיין כאן זה בגלל הילדים.
הטיפול הזוגי ידע עליות ומורדות, התחלות והפסקות. לפני חודשיים הגענו למצב שהיא אמרה שכבר היה לה טיפה רצון להתחיל לחשוב על זוגיות אבל בגלל משהו שקרה איתי המעט הזה גם נגמר ומבחינתה הסיפור הסתיים. נלמד לחיות בבית אחד כפרודים, נחכה עכשיו שנה שנתיים אחרי שחלק מהילדים יתחתנו והקטנים יגדלו ואז נפרק את הבית.
כרגע היא כאובה, לא מצליחה לעשות בבית מה שנדרש, יוצאת הרבה, הילדים שלא יודעים כלום על המשבר, מרגישים ומתלוננים אצלה על זה שהיא לא מתפקדת ושאני מתפקד יותר טוב וזה גורם לה להרגיש שכתוצאה מהמצב היא תאבד גם את הילדים וא"כ היא אומרת בא נפרק בהקדם, היא תפתח בחיים חדשים ותוכל להשקיע בילדים כי עכשיו היא לא מצליחה להשקיע בגלל המשבר הזוגי.
הרב שלנו שהוא איש חכם מאוד מודע לסיפור שלנו ומבחינתו הוא אנחנו צריכים להמשיך בטיפול ולא מוכן שנתגרש. היא מבחינתה מאמינה בו ומכבדת אותו אבל בפועל כרגע מדברת על פרידה בטווח הרחוק.
היום כתבתי לה שאני רוצה לעשות איזה ארוחת ערב משפחתית. היא כתבה לי אנחנו לא משפחה וכל פעילות כזאת מעיקה עליה. המשפט הזה שלה גרם לי ליומיים של שיתוק ושל כאב.
המשפחה הקרובה שלנו לא יודעים כלום ולא חולמים שקורה משהו, אולי חדי העין הבחינו בשלבים מסויימים שיש משהו אבל אנחנו מתפקדים כרגיל, מגיעים לאירועים ומשדרים עסקים כרגיל.
אנחנו בקשר רצוף לגבי ניהול הבית, קניות, סידורים, ילדים וכדו' אבל שום מילה על החיים האישיים, אין לי אפילו מושג איזה תפקיד יש לה בעבודה שהיא עובדת שם. אפס שיתוף, לא טכני ועל אחת כמה וכמה שלא רגשי וכדו'.
ואני, מתגעגע, ליבי יוצא מרוב געגוע, כ"כ רוצה את הימים הטובים שהיתה לי אשה, נאה וחכמה. היא כ"כ קרובה אלי אבל כ"כ רחוקה… ואני מתפלץ מרוב מחשבות, איך אני יכול להחזיר אותה אלי? יש סיכוי? איך הרסתי לעצמי ולה את החיים במו ידיי?? מבין שהיא לא מסוגלת כי פגעתי בה בצורה נוראית ואיומה ותוהה? אין אפשרות לסלוח? אני מכיר אותה כאשה חזקה ודעתנית ופה גיליתי אשה שלא מסוגלת להתמודד עם זה, לא מסוגלת לצאת מהפגיעה ואני מבין עוד יותר את חומרת המעשה שעשיתי וחושב אז מה ? אולי להרים ידיים? אבל מצד שני היא עדיין כאן, אז יש לה כנראה כן איזשהוא רצון לחזור. והרגעים האלו שאנחנו יחד בבית אבל לא מדברים כ"כ קשים. כשהילדים יוצאים מהבית בבוקר היא עוברת לישון בחדר אחר כדי לא להשאר איתי בחדר. זה גהינום, זה דוקר ופוצע.
אני בודד, אין לי את מי לשתף בקשיים, בהצלחות, באכזבות ואני יודע שאני עשיתי את זה לעצמי!!!
אבל מה האלטרנטיבה? לפרק? לשבור את החיים ל 5 ילדים? גם ככה אנחנו בקושי גומרים את החודש גירושין זה כסף! עוד דירה. אני כותב כשהיא לא בבית, אין לי מושג לאן היא הולכת, היא יוצאת להרבה שעות, יושבת באוטו ועסוקה בטלפון של כל הזמן. אני רואה את הכאב והסבל שלה, בטוח שהיא גם היתה רוצה חיים נורמליים ובן זוג, אבל אם היא לא מצליחה היא כנראה לא יכולה, ואין לי שום דרך לעזור לה! היא נשמה של אשה! כל המשפחה נעזרים בה כ"כ לבבית וטובה אבל כאן… מחסום! אומרת שהיא לא מסוגלת לאהוב ולהמשך אלי, לנסות לתת אימון ולא מסוגלת שאני שפגעתי בה כ"כ ייגע בה שוב.
אני נמצא במקביל בטיפול פרטני אצל פסיכותרפיסט שעוזר לי ונותן לי כוחות והבנה מה עבר עלי, איך זה קרה, ומה הם הכוחות שלי. היא עברה טיפול פרטני והפסיקה לאחרונה.
מה אלוקים רוצה ממני עכשיו?
איך אפשר לקבל תמיכה והכווונה / עזרה ממישהו עבר / עובר סיפור כזה? דומה? אפס זוגיות וקשר יותר משנתיים?
איך אני יכול להבין את הנפש שלה?
מה עובר עליה? מה יעשה לה טוב מה לא לעשות?
יש סיכוי שעוד יקרה משהו אחרי שנתיים ויותר שלא היה מגע בינינו?
יש סיפורים על זוגות שחזרו לזוגיות אחרי שנתיים, שלוש, ארבע? יש בכלל סיכוי??
הזמן מרפא או רק מרחיק?
יש משהו שאני יכול וצריך לעשות?
יש אולי המלצה על ספר או מאמר שאוכל להבין משם איך עובד המוח הרגש של אשה? אני לא מסוגל להבין אותה, לא מסוגל להבין איך טוב לה במצב הזה? איך המצב הזה עדיף לה ממצב של חזרה לזוגיות?
אני לא רוצה להתגרש! זה הדבר הכי נוראי עבורי!
אני עובד במוסד חינוכי, השבוע פגשתי ילד שהיה הכי טוב בכיתה עד שההורים התגרשו והוא עכשיו נמצא במצב גרוע מאוד ולבי מתפוצץ רק מהמחשבה שזה יכול לקרות גם לילדים שלי ובגלל מי? בגללי!!! איך אלוקים נתן לי להגיע למצב הזה? בית כ"כ יפה שיכול להתפרק?
ויש כאן עוד אבסורד, היא הרבה יותר פתוחה ממני, אם נתגרש, אף אחד לא יגיד שזה בגללי, יגידו שזה שהיא אשמה. כך שגם היא תפרק את הבית וגם יאשימו אותה בזה כי אף אחד לא חולם שאני לא בסדר. בקהילה שלי אני מאוד מכובד עם שם מאוד טוב.
אוטוטו הגדולה שלנו מתארסת. אני מת מכאבים רק לחשוב שנלווה אותה לחופה בלבבות מנוכרים.
אני כ"כ רוצה אותה! בטוח שהיא גם רוצה חיים נורמליים. אם היא לא מצליחה לצאת מאזור הפגיעה כנראה שזה באמת קשה ונוראי וזה באמת כך.
ואני גם בטוח שהיא פשוט לא מבינה אותי, היא לא רואה את התמונה השלימה של החיים שלי. והזוגיות שלנו לא היתה מושתת על יסודות נכונים טובים כך מתברר מהטיפול הפרטני והזוגי.
כרגע הטיפול הזוגי מתנהל לסירוגין, אולי אחרי פסח נחזור שוב לטיפול זוגי משותף.
אני מאוד מתחזק כל הזמן באמונה שזה הנסיון שלי כרגע, מודה לה' כל יום 5 דקות על הדברים הטובים שיש לי, שלפחות יש לי אשה / שותפה / פרודה שיחד אנו מגדלים את הילדים. אומר תודה שאני לא אלמן, או גרוש או שאשתי לא חולה רח"ל או התמודדויות אחרות שאנשים עוברים.
מסתכל על הדברים החיוביים, שעצם זה שהיא עדיין כאן, מראה שיש סיכוי, שהיא כנראה לא יכולה והיא מחכה לרגע שהיא תוכל, היא לא שונאת אותי, היא פצועה! שוכבת על הרצפה ועדיין מדממת. אבל מנסה להבין אז למה היא לא הולכת לטיפול שיעזור לה לצאת מהפגיעה ולהמשיך לחיים חדשים. ושוב רכבת הרים רגשית טסה בתוכי. היא לא מסוגלת, אתה הרגת אותה! פגעת בה בצורה נואשת!
היתה לי תקופה ארוכה של התמודדות בקדושה בגלל שאני לבד, ברחתי למקומות בעייתים שוב, שלא טיפלתי בזה בצורה מקצועית (זה גרם למשבר השני, האחרון שגרם לו לחזור אחורה) ברוך ה' היום אני במקום אחר ונקי וקדוש ויודע איך להתמודד עם זה על אף שאין לי אשה ואין לי זוגיות (גם בצורה מקצועית, עוד מעט מתחיל קבוצה בנושא הזה, וגם דרך אתר קדוש שקוראים לו שמור עיניך)
אני מקדיש כל יום 5 דקות שאני מנסה להכנס לראש שלה, כמו שחקן, ולדבר מתוך גרונה, להגיד כמה קשה לי (לה) כמה אני (היא) פגועה וכו'. בשביל לנסות להתחבר לרגש שלה ולכאב שלה.
ואני מבין שזה יכול לקחת שנים, אם בכלל…
אבל מגיעים רגעים קשים ואיומים כמו עכשיו שאני לא רואה את התקווה באופק ואני מנסה להתחזק ולדעת שזה גל סוער ושמחר בעז"ה יהיה יותר טוב ובאמת נהיה יותר טוב, יש ימים שאני מרגיש הרבה פחות עצוב.
ויש לי עוד מחשבה ותהיה. אולי טיפול פסיכותרפי הוא לא טיפול טוב? זה טיפול שלוקח כ"כ הרבה זמן, פגישה רק פעם בשבוע… וזה כ"כ איטי? ובנתיים? היא מתרחקת עוד יותר???
אחד שאני מתכתב איתו שגם עבר משבר מסויים אמר לי שאני צריך לפנות להרב משה בלוי / הרב פינק וכדו שהם עסקנים גדולים ומוכרים ויש להם הרבה נסיון במקרים כאלו. ואני אנא אני בא.
נוביל לחופה את הילדים שגידלנו יחד בלבבות כה רחוקים?אנחנו יושנים יחד באותו חדר אבל כ"כ רחוקים. הילדים כבר התרגלו לחיות בצורה שיש קרירות בין ההורים. לפני שבועיים היא מאוד נשברה כי הבת הגדולה דיברה איתה שיחה ארוכה על כך שהיא לא מתפקדת (בגלל הכאב שלה מהפגיעה) והיא כתבה לי שהיא לא מוכנה לאבד את הילדים, ואם זו התוצאה, אולי עדיף להתגרש כמה שיותר מוקדם.ואני רואה אותה יום יום ומתגעגע, ובוכה על הימים הטובים ועל הפרח היפה שאני גדעתי במו ידי, על האשה המתוקה שאני עצרתי לה את החיים בשיא הפריחה.
איך אני יכול לפייס אותה? איך אני יכול להחזיר את האמון והאהבה?
מבין ולא מבין לאן נעלמה האשה האהובה שכ"כ נהנינו יחד, בילינו, נסענו, שוחחנו, היה כ"כ טוב. היא זוכרת את זה? בכלל? היא לא רוצה את זה?
אני מבין היום את ההתנהלות הלא נכונה שלי כל השנים, על ההחפצה שלה במידה מסויימת, על תקשורת רגשית לקויה בינינו ועוד דברים. אבל איך אני יכול לשנות את המצב, להחזיר אותה?
סליחה שככה התפזרתי…
כתבתי מלב שותת דם, כואב ודואב. תרצו תפרסמו, תרצו תצנזרו.
אשמח אם תוכלו לסייע לי לתמוך, לכוון, לתת מענה.
ואין לי כסף… הטיפול הזוגי מסובסד דרך עמותה שמסייעת.
אני מתחיל עוד מעט טיפול אישי שיעלה לי לפחות עוד אלף שח.
הלוואי והייתי יודע מה אלוקים רוצה ממני.
14 תגובות
כותב יקר,
ליבי איתך בסור הכואב הזה.
אבל יש לי תחושה (וזו רק תחושה שלי) שגם לאשתך יש חלק במה שקרה כאן ושהסיפור הזה לא התחיל עם ההתדרדרות הרוחנית שלך.
אישה שמרוצה בנישואין, תעשה הכל כדי לעבור את המשבר יחד ולהציל את הקשר שמאד יקר לה. וגם אם מאד פגועה, לפחות יראו כאן את הרצון, את המשאלה "הלוואי ויכולתי לסלוח".
אמנם הקול של אשתך לא הובא כאן בהרחבה (ואני "שומע" אותה דרכך), אבל זה הרושם שנוצר אצלי, שגם לפני זה היו לה סימני שאלה על טיב הקשר.
כך שאל לך לקחת את כל האחריות על המצב רק על הכתפיים. אשה דעתנית – גם היא מודעת להשלכות בדיוק כמוך ועדיין פחןת רואה טעם להשקיע בקשר הזה.
גם עניין ה"פתיחות" שלה לא ברור לי דיו. אולי היא מרגישה פער גדול ביניכם ומחפשת מזמן הזדמנות "לקפוץ מהקרון" ולהתחיל חיים חדשים ו"פתוחים" עוד יותר?…
אבל כמובן אני יכול לטעות.. וזה רק חומר למחשבה.
שה׳ יתן לך את הכוח ואת סיעעתא דשמייא.
אברהם ביטקין, עו"ס קליני
אבל כמובן אני יכול לטעות.
יש אפשרות לקבל טיפול בהתמכרות
אם הכותב קורא כאן, אולי עוד נקודה.
בפורומים של נשים, עולה לא פעם הנקודה של בריחה לצפיה. יש נשים שנפגעות מזה. מאד. היא לא יחידה.
אבל, אפשר גם לתקן.
אין טעם לנסות להבין מה עובר ולמה היא נפגעת. זה לא יתן לך כלום. אם יעריכו אותך מחדש, אולי יש סיכוי.
זה אומר שתוכיח את עצמך מחדש, תקח ממנה חלק ממטלות הבית, מעורב עם הילדים, במלים אחרות, תעשה הכל, כדי שתאמר לעצמה, שותף כזה אני לא רוצה לפספס.
לא לחפש שיטות כאלו ואחרות. פשוט להיות שותף שהיא לא תרצה להפסיד. איך בדיוק? אתה מכיר את הבית ואת הכללים.
אתה לא ראשון שחווה את זה, אתה אולי בין הבודדים שיש להם עוד אפשרות לתקן.
מקריאה שלי ומשפט אחד נפלתי. בקהילה אני אדם מכובד מאוד… וישימו עליה את האחריות על פירוק הבית.
אתה רוצה שהיא תסלח לך קח אחריות במליון אחוז על הפירוק שלך כשהיא תראה שאתה שלם בחזרה בתשובה שלך ולא מחפש איפה היא לא מתפקדת. מה היא לא עושה איפה ומתי היא תיפול או לא תוכל לחזור אליה שלם והיא תקבל אותך!
אישה לא רוצה לפרק אבל אם היא מרגישה שכיבו אותה ואין לה מאיפה להעניק היא מעדיפה למות לבד מלהישאר בקשר כזה… אולי דוקא בגלל שיש לה רגשות עלייך יש פה צופיה מאוד גדולה לשינוי מאוד רציני… הייתם בטיפול היא במכה עליך שוב ופתאום קרה משהו??? אתה במבחן אצלה… כי היא עצובה שחשבה שיש לה שותף שמשרה שכינה בינה ובין אישה והוא היה עסוק בטומאה! ואז גם הכניס אותה לגופו מי יודע מה המחשבית אח"כ בכל חיבור… רחמנא ליצלן…. זה קשה להתמודד עם השלכה של מעשה אבל זו התבגרות ולקיחת אחריות מלאה…. אתה נראה אדם שרוצה לעבוד ויש לך סיכויים גדולים להצליח חייבים להגיע לעומק הבעיה ולפתור אותה חד משמעית בהצלחה רבה
וואו כמה רגשות השאלה שלך העלתה בי.
מצד אחד שומעים את החרטה שלך והכאב, שומעים תסכול וחוסר אונים. מצד שני יש את אישתך שפגועה/מאוכזבת/ שבורה / וכנראה שהכל ביחד…
לפי מה שנשמע זה לא דברים שקל למחול ולהתקדם.
מה שגרם לי להגיב זה התהייה שלך אם הטיפול באמת עוזר? אם הוא כדאי ושווה?
מניסיון שלי, הייאוש בגלל ההתקדמות האיטית זה כי אנחנו חושבים שדברים מגיעים כאן ועכשיו. בסוף אתה מטפל קודם כל בשביל הטוב של עצמך ואתה תרגיש את זה! אם זה במחשבה שהתאזנה ועכשיו אתה מסתכל על דברים אחרת ואם זה למבט שלך כלפי עצמך וכלפי הסביבה.
טיפול טוב בסוף "נוחת" אצלינו בחוויה…
אני לא יועצת רק כאב לי לשמוע את הכאב ואת הניסיונות. לא יודעת אם באמת אישה יכולה לסלוח אבל אם אישתך כ"כ יקרה לך והילדים. ואתה מתחרט- עברה בי מחשבה כשקראתי את השאלה- "מעניין אם פעם הוא הראה את הכנות הזאת לאישתו…"
ברור שכמו שתיארת יהיה לה קשה לתת אמון במילים אבל כנות. אכפתיות ודאגה כשמתמקדים במטרה של לתקן- יכולים רק לעזור! כמו שהרסת- סליחה על הבוטות- צריך גם לעשות הכל כדי לתקן.
אם אנחנו נפגעים או השני נפגע ממנו עוזר מאד (לי לפחות;) לנסות להקשיב לרגשות. מה אני מרגיש? מה אישתי מרגישה שעשיתי מה שעשיתי וזה קרה שוב במשבר השני? לדוגמא- אמון יכול להתפרש אצל אחת- אמירת אמת. מבחינתה תגיד אמת ותהיה כנה. ואצל אחרת- היא תיתן אמון רק בגבר שניתן לבטוח בו. שמקרין בבית יציבות וחוזק ולא מתנדף כמו עלה ברוח.
ברור ששתי הדוגמאות חשובות בבית אבל יש "כפתורים" שמפעילים יותר מצוקות או פחות…
ברגע שתבין מה הכי חשוב לאישתך. מה היה חשוב ונפגע. אולי זה הדרך לתקן.
הלוואי שתצליחו
יש המון זוגות שיצאו ממשברים והתקדמו.
לפעמים גם צריך להבין שהטיפול האישי של השני קשור לשני. לא אלינו. גם אם אנחנו מאד חושבים שהדבר יכול לעזור.
ותפילה. לא הייתי מאמינה גדולה. עם הניסיונות, במקום להפנות קושיות להשם פשוט הפניתי את המילים לתפילה- "השם, זה מתיש. קשה לי מידי. תעזור לנו. תיתן לנו כוחות וכלים…אתה בטוח יודע למה אנחנו עוברים בדרך הזאת.."
ועוד משהו- המטפל שאתה הולך אליו מקצועי?
בהצלחה רבה!!!!!
שלום לך
נשמע שבכאב הוא עצום
וגם נשמע שאשתך מתבצרת בעמדתה לא לחזור
נשמע שהיא פגוע וכועסת …משמע יש שם רגש
גם אם שלילי-העיקר שהיא לא אפתית כלפיך .
תנסה להוריד את העניין של חזרה מהפרק ותציע חברות …כך היא תסיר מגננות ואולי תתרכך ותצליך להפתח שוב ולראות בך את כל הטוב שתביא
וואוו מה להגיד? אני אף פעם לא מגיבה אבל אני מציעה שבתור הניסיון האחרון שלח לה את מה שכתבת כאן!!!!!!!!!, ככה היא תדע מה אתה באמת מרגיש , אני בטוחה שזה ישנה לה הכל!!!
בהצלחה מרובה ושלום בית אמיתי בקרוב ממש
תראה.. קשר יפה חבל להפסיד. למצוא שלב ב יותר קשה משלב א. ואם היא חושבת שהיא תמצא נסיך על סוס לבן חף מחסרונות אז היא חיה בסרט של דיסני. בחוץ מלא הזויים. אם היא מוותרת ולא מוכנה לעבוד על הבעיות הסיכוי שלה בהמשך לא מלהיב… בשביל להצליח בכל זוגיות צריך לעבוד על דברים. אתם צריכים לערוך בירור האם מה שקרה הוא אכן הסיבה לשבר?או שכבר מזמן היו עניינים לא פתורים… וגם אם כן אז לא מוותרים על זוגיות ומשפחה וילדים בשביל כסף או קשיים. שתפסיק להיות אנוכית וילדותית ותלכו לטיפול זוגי.
ומה העניין עם העקיצה. עשור ועדיין לא סגרתם עניינים תתחילו לחשוב איך לפתור בעיות כלכליות. להגדיל הכנסה לצמצם הוצאות ואם אתם בבית פרטי להשכיר חלק מהבית וכו'
ממש מקווה שתצליחו. לא קל למצוא זוגיות טובה בכל זוגיות יש אתגרים ואין תחליף למשפחה המקורית . האקס לא נעלם יש ילדים משותפים וגם הבעיות לא. לברוח לא הופך את החיים לפשוטים יותר. להפך.
מקווה שתצליחו… פנו למטפל זוגי ממש טוב! בהצלחה
כמה נקודות – חלקן אמרו כאן, אוסיף חידוד:
* אין לך שליטה על השני, ואין דרך לגרום לו לעשות, להחליט, לחשוב – מה שאתה רוצה. יש לך שליטה על עצמך. אתה יכול לקחת אחריות על מה שהיה, שזה אומר: גם להכיר בחטא, וגם לעשות מה שאפשר שלא תגיע למצב כזה שוב. חטא – זה לאו דוקא המעשה הבעייתי שנעשה, אלא גם דברים שלא ידעת שהם בעייתיים ולמדת עליה, לדוגמה ההחפצה לאורך השנים, החסר בשפה רגשית.
* לקחת אחריות – אין הכוונה ש'אם אתה אשם, אז מגיע לך'. אין לה זכות לפגוע בך. טעית, והיא היתה אמורה להגן על עצמה. אבל לא לפגוע בך, או להמשיך לפגוע ולהתעלם. אשתך יש לך את החלקים שלה – שבהם עליה לקחת אחריות. אתה לא יכול לשלוט על הבחירות שלה. ואם יש מעשים שהיא עושה (נניח אם ההתעלמות שלה פוגעת בך), אתה צריך לחשוב איך להגן על עצמך. שזה אולי להגיד לה את זה (אתם כ"כ תקועים בתבנית של 'אתה עשית, אז היא…' – שאין לה מושג כמה ההתנהלות שלה פוגעת וכואבת לך), או אולי הפסקת הקשר, או צעדים אחרים.
* הגישה של שניכם לגירושין – אף אחד לא יכול לשפוט אותך או אותה על כך שאתם מעוניינים למנוע גירושין בכל מחיר. רק אתה ואשתך חיים את הסיטואציה על כל פרטיה, ובעלי זכות בחירה להחליט לגביה. את הבחירה קיבלתם מריבונו של עולם. כל אדם קיבל מהקב"ה את זכות הבחירה, ורק הוא יכול לבחור לימין או לשמאל.
אפשר רק להציע גישה אחרת, אולי תחשוב עליה: אולי אשתך תופסת את נסיונות הסליחה והפיוס שלך, כנסיון למנוע גירושין בכל מחיר. כלומר מבחינתה, אין כאן 'הכרה בחטא' ובעוול שנעשה לה, אלא 'חרדת הגירושין' שלך. כי גירושין זה אוי ואבוי לילדים, וגם עולה יקר. וממילא עולה בה התנגדות – אומנם היא עצמה גם חוששת מגירושין, אבל לסלוח? למה לסלוח אם אין (מבחינתה) הכרה אמיתית בחטא. אולי (שוב, הכל אולי!) היא גם חושבת: בעלי יודע שאני עצמי חרדה מגירושין (עובדה, שגם היא עצמה לא מתגרשת), ומנצל את החרדה שלי, כדי להרגיש שסלחתי ונגמר הסיפור.
ואם אלה התחושות, אולי נכון להגיע לסליחה ממקום נקי – ממקום של: אני מבקש סליחה, גם אם בסוף כן או לא נתגרש. אני משחרר. את הסליחה אני מבקש בכל מקרה, ומכיר ב'חטא' שפגע בך (-שכאמור לא הופך אותי למטרה לפגיעה). ומה שיצא יצא. אולי נחזור לחיות יחד, ואולי לא.
ואולי גם אילו אשתך לא חשה את התחושות האלה, אולי יש מקום 'לשחרר' – בכל הקשור לגירושין. לבוא אליהם ממקום נקי – שיהיה מה שיהיה. שעד היום עשית כל מה שיכולת, ואולי הרבה יותר ממה שיכולת – כדי למנוע גירושין. אבל אולי רצונו של הקב"ה אחרת. לא בטוח שהוא רוצה גירושין. אבל היות שאתה לא יודע מה בדיוק רצונו, אתה משחרר וזורם. אתה עושה 'מה שצריך' – לוקח אחריות, והתוצאה – בידי שמים. ואתה מבטל את רצונך מפני רצונו (-אוהו, איזו עבודת מידות כבירה זה דורש. בפרט כשהחרדה מגירושין כ"כ גדולה, ובצדק), ומוכן לקבל את רצונו – יהיה איזה רצון שיהיה.
מנסיון אישי, זה קשה מאוד! להניח לשליטה, להניח לאשליה – שפעולות שלנו יכולות להשפיע על עתידנו, ולהציל אותנו מהחרדות הכי גדולות שלנו. זה דורש תפילות, כמו שכתבו כאן. ולפעמים דוקא זה פותח פתח לגאולה אישית.
מילה אחת על גאולה אישית – זה לא אומר 'שהגירושין ימנעו'. אולי זה יקרה ואולי לא. הגאולה היא – שמה שלא תהיה התוצאה, אתה תחיה איתה טוב.
הרבה כח. והערכה אישית על כך שאתה לא מוותר!
שלום ידידי
מה שאני כותב לך פה לא קל להכלה. במיוחד כי אנחנו רוצים לבקש סליחה ולהשיב הכל חזרה.
תקשיב לי טוב ידידי הדרך היחידה בסיטואציה שלך היא לדעת לקום ולחשוב קדימה ולא לחשוב עליה כלל ואולי היא תוכל להעריך אותך מחדש.
אתה מייצר תחושה של התרפסות ושחייך לא שווים בלעדיה ועל ידי כך ערכה נגרע בעיניה. וחבל…
בעל צריך להיות נכבד בעיני אשתו, אני יכול להראות לך את זה בכתובים וגם בפסיכולוגיה הכללית.
להתרפס בטוח לא יעזור לך. אבל לקום מחדש ולתת תחושה של גבר חדש שעבר הלאה אולי כן יתן לך ערך מוסף והזדמנות שוב לראות בך את הטוב.
בהצלחה תהיה חזק
אם תרד מהקטע להחזיר אותה הרבה לחץ ירד ממך. הרצון שלך להחזיר אותה מפריע לה לתפקד. מה שכן תעשו תיאום ציפיות איך להמשיך לנהל את המשפחה בכדי לא לפגוע בילדים. חבל להשקיע אנרגיה בלהסתיר מהילדים את מה שעובר עליכם. גם יוריד את הלחץ משניכם. ויאפשר לכם להגיע לשיתוף פעולה בניהול המשפחה.
שלום
אני גם בסרט שלך ויותר גרוע והרבה יותר שנים,אין חכם כבעל ניסיון.
מגיע שלב בזוגיות שיוצא לאישה מהבעל אז כנראה חוץ מאלוקים כלום לא יעזור ונשמע שלאישתך יצא ממך בלי קשר למי אשם ומי לא,זה המצב הקיים.
ובכזה מצב שהיא לא רוצה קשר לא יעזור לך ולא כדאי לך להחזיר אותה ואת הקשר שהיא לא שמה כי היא פשוט תדרוך עלייך עוד ועוד,נשים מריחות חולשה של הבעל לא להתגרש ופחדים וחרדות שלך,לקח לי המון שנים להגיד לעצמי ולהפנים את הדרך שאם היא לא רוצה אותי אז לא צריך לא בכוח זה לא יעבוד וגם אם נחזור ידי על התחתונה כי היא לא רוצה אותי יותר…תרים את עצמך יש הרבה שירצו אותך אני יודע שאתה במצב של חושך גדול אבל אלוקים כל יכול ועדיף לחיות לבד ולא בזוגיות שאש אוכלתם
עברו שנתיים מאז שכתבתי כאן ואין שינוי גדול.
ראשית, תודה רבה לכל המגיבים והמגיבות כאן, שנתנו מהזמן שלהם וטרחו וכתבו תשובות מפורטות.
קראתי כל מילה בשקיקה וזה נתן לי כוחות ואנרגיות.
כותב השאלה.
תודה רבה
אני כל כך מזדהה עם השואל.
אני גם נמצא במקום כזה.
אבל הבעיה שלי גדולה הרבה יותר. אני כהן!! גירושין זה יהיה סופית לנצח, בלי אפשרות לחזור. גם לא אוכל להקים בית חדש, הן מצד הגיל שלי (45+) והן מצד היותי כהן שזה או רווקה או אלמנה, שזה מוריד את הסיכוי לחתונה שניה לפחות מעשרה אחוזים ..
אני משקיע המון, כסף וזמן, למפגשים עם מישהו שמנסה לעזור לי להתנהל נכון עם אשתי ובנותיי (6 במספר. מגיל 7 עד 22). לצערי חוץ מהשתים הקטנות, השאר ואשתי, פשוט דוחים אותי! לא משנה כמה שאני נותן, אני אפילו לא מספר בבית. מתרחקים ממני, לא מבקשים עזרה בכלום, רק כשצריך לפתוח את הביטוח לנהג חדש או לתדלק את הרכב או לקנות דברים בסופר… אני פשוט כספומט.
המטפל שלי כל הזמן אומר וחוזר להעניק ולהעניק גם בלי לבקש תמורה, אבל אני לא רואה שיפור ביחס של אשתי.