שלום שואלת יקרה,

עם הנשמה הגבוהה שלך ששוכנת בתוך גוף בשר ודם את חווה טלטלות בין מצבי קצה – עולה גבוה מעל גבוה ואז נחבטת בקול רעש גדול אל קרקע הגשמיות. את משתמשת במושג הקבלי 'שבירת הכלים'. אני מניחה שאת מתכוונת לאור רוחני גבוה שאין לך מספיק כלים להכילו. מה שאני מבינה ממך הוא שבפועל, הטלטלות שאת חווה מונעות ממך להתקדם ולהיבנות. את נמצאת בתנועה עוצמתית מעלה ומטה אבל התנועה היא סביב ציר. הציר הזה משאיר אותך באותו המקום, בכל פעם עם פחות ופחות כוח, למרות האנרגיה הרבה שאת משקיעה,.

התנודות הקיצוניות האלו מפריעות לך להכיר את עצמך ולגבש לעצמך זהות ברורה. אדם מכיר ומגדיר את עצמו מתוך היכרות מתמשכת עם ערכיו, צרכיו ורגשותיו ומתוך הביטוי שלהם דרך מחשבותיו, מעשיו ודיבוריו. לכל בני האדם מצבי רוח משתנים אבל יש קו מאחד שנמצא שם והוא זה שמגדיר אותם, גם במצבים המשתנים, בעיני עצמם ובעיני סביבתם. כשהתנודות מידי קיצוניות, זה נראה כאילו בשני מצבי הקצה יש שני אנשים שונים וזה מבלבל ולא בריא. אחת הבעיות שיש בהימצאותם של שני מצבי קצה באותו אדם היא בריחה מבחירה.

את חוששת שתנודות הקיצון שלך גובלות בהתמכרות לעניינים רוחניים ומיסטיים. מהי כוונתך במילה 'רוחניות'? חשוב להגדיר. יש סתירה מהותית בין רוחניות לפי היהדות לבין התמכרות לעניינים רוחניים ומיסטיים.

רוחניות ביהדות היא עשיית רצון ה' והתקרבות אליו – הקב"ה במרכז. בהתמכרות, לעומת זאת, מחפשים את ההנאה בכל מחיר. החיפוש אחר ההנאה, גם אם היא גבוהה, דקה ומיוחדת, שמה את האדם במרכז. הוא רואה רק את עצמו וזה מונע ממנו לראות מישהו אחר. חשוב לזהות מה קורה בעליות הגבוהות. כשאת עולה מעלה וחווה חוויות רוחניות גבוהות, תשאלי את עצמך 'את מי אני עובדת – האם את ההנאה, החוויה והריגוש או את הקב"ה?'

כדי שהעלייה הרוחנית תהיה התקרבות לקב"ה קיבלנו תרי"ג מצוות שמביאות לאיזון. כמו שלאדם שרוצה לרדת במשקל ולשמור על משקלו החדש לאורך זמן, חשוב שתהיה דיאטה נכונה וטובה ומלווה מנוסה ומקצועי לאורח חיים בריא כך גם ליהודי חשוב שהעלייה הרוחנית תהיה בדרך של שמירה מאוזנת של המצוות, בהדרכת דמות תורנית.

את כותבת שאינך מוצאת את דרך האמצע. אם את מגדירה את דרך האמצע כוויתור על חוויות רוחניות גבוהות על מנת להינצל מהנפילות, אם היא נתפסת אצלך כבינוניות, רדידות, שעמום, אם נראה לך שדרך האמצע תקצוץ את כנפייך ותמחק את אישיותך, מסתבר שלא תרצי אותה. חשוב שתגדירי לעצמך את דרך האמצע שנכונה בשבילך, שתביא לך את היכולת לכוון את חייך, לבחור נכון.

איך עושים זאת?

אני מציעה לך לשמוע שיעורים מביה"ס לתורת הנפש בנשיאות הרב גינזבורג – https://torathanefesh.org/. יש שם לימוד שעושה סדר בראש ונותן כיוון ודרך. יחד עם זה, חשובה התבוננות אמיצה פנימה בכל זמן ומצב, גם בעליות וגם בירידות. מה בך מושך למעלה? ומה בך מושך למטה? מה הכוחות שלך? תפגשי את עצמך בכל אחד מהמצבים, תראי שזו את גם שם וגם שם. שאלי את עצמך: איך אני רוצה להיות? מהי הדרך לשם? זוהי הדרך לבחירה.

לגבי שאלתך האם מכל נפילה ניתן לעלות חזרה כאילו לא הייתה נפילה, התשובה היא כן. ניתן לחזור בתשובה ויש דרך תיקון. מה שחשוב הוא לא להפוך את הנפילות לשיטה שמתוארת בחז"ל – "האומר אחטא ואשוב…". אם זו ההתנהלות, התוצאה היא "…אין מספיקין בידו לעשות תשובה". אם העלייה והנפילה חוזרות על עצמן כחלק ממשחק מתוכנן (גם אם זה לא לגמרי במודע), תחסר הסיעתא דשמיא. כשהנפילות הן רבות כדאי להתבונן פנימה ולהתייעץ עם מישהו חכם שאת סומכת עליו, כדי לבדוק מה קורה פה לא נכון, מהם הרווחים (הלא מודעים) שלך מהמצב הנתון ולחפש את המסלול העולה בית א-ל. חזרה בתשובה דורשת כנות, אומץ ומוכנות להתאמץ. כשיש את זה, כל הדרכים פתוחות והשמיים הם הגבול.

לגבי השב מיראה והשב מאהבה, שני הוויטמינים האלו חיוניים. אי אפשר לעבוד נכון רק עם אחד מהם. בספרים הם מתוארים כשתי כנפיים שאיתם האדם מתקדם ועולה. אף אחד לא רוצה להיות קצוץ כנפיים. השאלה היא מה המינונים המתאימים של כל אחד מהם. עלייך לבחון את עצמך לעומק ומתוך כנות פנימית (מומלץ ביותר בליווי הדרכה של אשת טיפול ודמות תורנית) כדי לזהות את מניעייך בעליות הגבוהות שלך מעלה, להגיע למסקנות והחלטות בדבר המקום הנכון שבו את שואפת להיות בעבודת השם מאוזנת, שנותנת מקום לכל חלקייך, אותם תגייסי כדי לממש את עצמך בשביל הקב"ה. חשוב ליצור תכנית פעולה שתביא אותך לשם. בתכנית זו צריכים להיות גם עבודה מיראה וגם עבודה מאהבה. המינון הנכון של כל אחד מהם הוא חיוני להצלחתך להגיע ליעד שתקבעי לעצמך.

שאלותייך לגבי הבחירה חשובות ביותר. חוויה רוחנית יכולה להיות גבוהה אך הבחירה היא המשמעותית. הדרך שלנו להתקדם היא לא דרך חוויות רוחניות מיסטיות אלא דרך בחירה בטוב. חשוב שעבודת ה' תהיה מרוממת ומהנה אבל ההנאה היותר שלימה ומלאה, שעומדת לאורך זמן תהיה מושגת מחיים של בחירה מושכלת מתוך היכרות עם כוחותייך והכוונתם אל מה שה' רוצה ממך. את מתארת בתחילת דברייך את הדינמיקה שעוברת עלייך – עולה גבוה מידי ולכן נופלת, מרגישה רע מהנפילה ואז מתנתקת ושוכחת ורצה לעניינים שבקדושה. את המהלך הלא מווסת הזה צריך להחליף למהלך שקול ומחושב. העלייה צריכה להיות ע"י קביעת מטרה וחזון של איך את רוצה לראות את עצמך כעובדת ה' וגיבוש תכנית פעולה שהיא יצירת רצף של בחירות בטוב לקראת היעד. כדי ליצור נק' בחירה צריך להגדיר מהו הטוב ומהו הרע בשבילך. זה יתווה לך מסלול עלייה. כל בחירה בטוב תחזק אותך ותיתן לך תוספת כוח לבחירה הבאה בטוב. במצב כזה, הנפילות הם חלק מתהליך העלייה. הם ידייקו אותך. החזרה בתשובה שלך מהנפילות תהיה מנוף לבחירה הבאה בטוב. זוהי הדרך.

שאלת איך להחזיר את השליטה והזהות עם החלק הבוחר ולא להיות נמשכת ונגררת לשני כיוונים מנוגדים. חשוב להבין שיש בתוכנו כל מיני חלקים שאותם עלינו לנהל – חלק ילדי (בנפש), חלק תפקודי, חלק ביקורתי (ברוח) ועוד כל מיני חלקים. המשימה שלנו היא לא לתת להם לנהל אותנו אלא להיות המנהלים שלהם. החלק הבוחר זה אנחנו. זוהי המהות שלנו, הצלם אלוקים שלנו. בחירה אפשרית כשיש אדם שלוקח אחריות על עצמו ובוחר. בחירה היא לעמוד בצומת בה שתי דרכים פתוחות בפנייך ואת בוחרת במסלול שמוביל אותך למטרתך ונוטשת את המסלול שמרחיק אותך ממטרתך. לכל מסלול יש את הרווח שבו ואת המחיר שמשלמים עליו. דרך קלאסית להתחמק מהבחירה וממחיריה היא להתפצל לשניים. יש משל בגמרא על עיוור וחיגר שהמלך מינה לשומרים על מטע. הם רצו לגנוב את הפירות. לשם כך הציע החיגר שהעיוור ייקח אותו על כתפיו ויהיה לו רגליים והוא יהיה העיניים המכוונות למציאת ואיסוף הפירות. כשהאשים אותם המלך בגניבה, השיבו להגנתם שכל אחד מהם מוגבל ולא ייתכן שגנב. שם אותם המלך אחד על השני ודן אותם. מה שאני רוצה שנלמד מכאן הוא שמציאת האיחוד בין החלקים השונים שבך היא זו שמאפשרת לקיחת אחריות ובחירה ואילו הפיצול מנציח את המצב הקיים שלא מקדם אותך למחוז חפצך.

העבודה מאתגרת אבל לך יש כוחות אדירים ורצון חזק. מהמקום הבוחר שממנו כתבת את השאלה, תתחילי להתוות לך דרך. תמצאי את המקום שליבך חפץ ללמוד בו דרכים בעבודת ה'. תמצאי דמויות תורניות יציבות ורציניות ורצוי גם ליווי אישי של אשת טיפול או אימון בתהליך הבנייה שלך.

בהצלחה בדרכך

פנינה