אישה יקרה.

ליבי יוצא אלייך.

קוראת את הדברים ונאלמת.

מול ההשפלה, מול אי היציבות, מול הבהלה שלך וחוסר האונים שאת חווה.

זו מציאות שלא קל לעכל.

נכון שאת מתארת חלקים טובים. אישיות מפרגנת, אדם חכם. אבל ישנם גם חלקים אחרים. לא נעימים בכלל וזה מבלבל מאד.

מצד אחד יש חלקים שנותנים לך משוב חיובי ואנרגיה טובה.

מצד שני יש בו חלקים שלוקחים המון כח. מעכירים את האווירה ומקשים על היכולת לחיות בתוך מערכת יחסים יציבה.

היסודות המעורערים האלה הזה לא מאפשרים לבנות עליהם.

שלוש מאפיינים עיקריים של מערכת היחסים ביניכם מאותתים על כך שאתם מתקרבים לקו האדום.

מבחינת התפרצויות הזעם שלו-

~ העוצמה שלהם. ( התפרצויות של אלימות מילולית. הרמת קול. הקנטה. )

יש מקום לביקורת בבית. גם לכעס.

אנחנו בני אדם ובבית אנחנו מתנהגים כמו בבית. ועדיין , עוצמות מאד גבוהות שלהן הן איתות. הן מנורה מהבהבת.

~מבחינת התכיפות שלהם ( רב הזמן)

שוב. אנחנו לא מושלמים. גם לך יש זמנים שאתם לא במיטיבך. מכל מיני סיבות. השאלה היא כמה זמן עובר מעימות אחד למישנהו. האם רב הזמן ישנם חיכוכים ?אי שביעות רצון.?

במקרים כאלו גם פרגון "אמיתי ישקע מהר בבוץ הביקורת שעוד לא התייבש.

~מבחינת התחושה שהם לא נשלטים.

לתחושתך, האם את חווה אותם כמשהו מתוכנן? האם החוויה הפנימית שלו היא של איבוד שליטה שהוא מביע עליה אחר כך חרטה?

(תיארת שהשקט ביניכם יכול להחזיק מעמד אפילו שלושה חודשים. וזה דווקא איתות חיובי! )

12 שנים הם לא מעט זמן. ואת משתדלת כל כך הרבה בשביל לשמור על התא המשפחתי שלם. טכנית.ונפשית.

(דבר כשלעצמו מעורר הערכה גדולה).

כדי שאהיה ברורה-

לברוח? לסגת? לנתק?

כרגע, זו לא אופציה!!!

) לפחות לא עדיין. כשיש עוד דרכים לנסות.)

אז מה עוד אפשר לעשות?

1. להוציא את הסיפור החוצה.

לאנשים שבעלך מוקיר ומעריך. ( לא ההורים שלו, כמובן. הם יגנו עליו…) שידע שאנשים יודעים. שהוא לא יכול להסתתר תחת איצטלה של חכמתו או כישוריו החברתיים.

ברגע שזה זולג החוצה יש בזה אלמנט של הרתעה. התדמית של בעל מפרגן ואכפתי עלולה להיסדק ודרך הסדקים הללו בעז"ה תחלחל ההבנה שיש לעשות עבודה.

מודעת לכך שיש לזה מחיר גם מבחינתך. אך לפעמים עדיף לשלם "מחיר קטן " מאשר חלילה מחיר יקר מאד בהמשך אם הדברים יצאו מכלל שליטה.

2. לא ראיתי שבדברייך ציינת שפניתם לטיפול זוגי/ טיפול אישי.

נכון, זו הוצאה יקרה מאד אבל היא שווה את ההשקעה. מה גם שישנם עמותות, קופות חולים או תחנות לבריאות הנפש שמספקות מענה. אמנם זמן ההמתנה ארוך אך כדאי לנסות.

3. אם הצלחתי להבין נכון, לא התרשמתי שאת נפגעת מהתוכן. שדברייו מצליחים לערער אותך.

אלא בעיקר האופן שבו הם נאמרים יוצרים בך תחושה של איום. של חוסר יציבות.

לכן אולי פשוט ( בכלל לא פשוט) לומר לו.

– בשיחה רגועה לא לפני התפרצות וגם לא מיד אחריה..-

שברגע שהוא מתחיל בהקנטה/ העלבה/ הרמת קול את תקומי ותלכי לחדר אחר/ החוצה.

היות ואת לא מוכנה להתנהגות כזאת כלפייך לכן את לא תישארי לספוג את הזעם שלו.

כך לא תסכימי, בשתיקה שלך, להתנהגות הזאת. אלא תהיה אקטיבית בקשר אליה.

לא במובן של "לברוח" אלא במובן של הצבת גבולות ושמירה על כבודך והמרחב האישי שלך.

וזה לא ילדותי. זה ענין בסיסי. ראשוני של הגנה. של שמירה.

*** ועוד משהו שאני מניחה פה בזהירות רבה.

היות וציינת שאין לו כלל מודעות. הוא לא מצליח להבין מה את רוצה ועל מה כל הסער… לכן אולי כדאי לנסות לשתף אותו בכך שאת רוצה "לתעד" מהלך של שבוע אחד. כדי שאחר כך תוכלו יחד להבין מה "הדליק" אותו ואיך היה אפשר אחרת.

באותה מידה הוא יכול לבחור " לתעד" אותך…

התוצאות עשויות לספק לכם הרבה חומר למחשבה… גם הפער בין התיעודים…

זה- בתנאי ברור!!!

שה"תיעוד" יהיה בהסכמה ולא ישמש אחר כך כלי לניגוח. דגל לנפנף בו כאיום.

למרות שמעשית זה אומר להסתובב עם דף מעט/ נייד, וזה לא הכי נוח.

העומס המוטל על כתפייך הוא רב. בכמות ובאיכות. ללא יכולת להתאורר. לתת לעצמך.

המפגשים ביניכם הם קצרים. טכניים. ומשימתיים.

אולי נכון " לקנות" קצת זמן איכות ( בייביסיטר) ועזרה טכנית ( עוזרת) בהחזקת הבית תאפשר לך לבדוק בשקט את האירועים. לא כאשר את תחת מכבש לחץ היום יום.

לחיות עם אדם כעסן היא לא משימה קלה. במיוחד כאשר הכעס מתנקז אלייך. (ולא באשמתך!!!!)

ריחוק רגשי מהדברים יאפשר לך לבחון כמה את מוכנה להמשיך כך לאורך זמן.

עם הזמן מאגרי הנפש מתדלדלים ואיתם יכולת העמידה. האם כאשר את מתמלאת בכוחות את מרגישה מסוגלת יותר?

ייתכן ולא. התשובה על כך חשובה ויכולה לתת לך כיוון הלאה

כל הנ"ל אלו פירורים. ממש על קצה המזלג.

מבוא להתחלה של תהליך עומק שיש לעשות.

לצערי, אין פתרונות אינסטנט.

לשמור על שלמות המשפחה, במיוחד כשיש ילדים בתמונה, זה יעד חשוב מאין כמוהו.

ולא כדאי לוותר כל כך מהר על עבודה שטרם נעשתה.

את משקיעה מאמץ אדיר לשמר את הקיים. להרגיע. לתקן.

אך צריך לצעוד קדימה. לייצר טוב.

לא להישאר רק "שורדת".

מתפללת שיהיה בך את הכח לפעול בתבונה וברגישות.

שפרה י.