דלג לתוכן
אני בחור בן 26 עובד ולומד במקביל במכללה. לפני 3 שנים עזבתי את הישיבה.
בשעה טובה התארסתי ואני מתעתד להתחתן בעוד שלושה חודשים.
אני רגיל תמיד שאצל חברי שהתארסו והתחתנו השמחה הייתה מטורפת וממש בלטה על פניהם כל הזמן. משום מה אני לא נמצא שם… אני כן אוהב את ארוסתי וכיף לנו יחד , אבל השמחה הגדולה לא קיימת. אין לי את תחושת השכרון והריחוף שראיתי עליהם. אשמח אם תוכלו להחכמיני האם לדעתכם יש כאן משהו שצריך לפתור או שזהו תהליך טבעי ואלו דברים שקשורים לאופי ולסגנון.
שואל יקר ,
שאלתך חשובה מאוד ותודה על האומץ לשתף אותנו בהרהורי ליבך.
הרשה לי לגעת בכמה נקודות שיכולות לשפוך קצת אור על הנושא שאתה מתמודד איתו.
ראשית יתכן וישנו הבדל מהותי בינך לבין חברך , איני יודע מתי הם התחתנו אבל אם זה היה בתקופת הישיבה תסכים איתי שההתרגשות והשמחה כשהיא משותפת לקבוצה של אנשים שכולם מצפים לרגעים כאלו גדולה ועצומה יותר, ולו רק מכוון שיש עם מי לחלוק את רגעי ההתרגשות ולשתף בחוויות ובהכנות לקראת החתונה. לכן אולי כדאי שתבדוק אם זה מה שחסר אצלך והאם יש לך היום עם מי לחלוק את חוויותיך כשאתה לא נמצא במסגרת הישיבה.
שנית יתכן והעובדה שאתה עובד היום מקנה לך זווית ראיה קצת שונה על מהות החיים ומכניסה קצת יותר רצינות בנושא זה, יתכן ואתה יותר מתמקד בדרישות שעומדות לפניך ובמחויבות שמוטלת עליך יותר מאשר כשהיית בחור ישיבה , כמו כן יתכן שגם גישתך האישית לחיים באופן כללי רצינית יותר משל אחרים.
אמנם מה שאני מרגיש מבין השורות שנתת פרשנות קצת מוגזמת למה שראית אצל חבריך ולרמת החוויה שהייתה להם במהלך ההכנות לקראת החתונה וההשוואה שאתה עורך בינך לבינהם בעצם לא מבוססת על הגיון ולכן נדמה לך שאולי דבר מה חסר אצלך כי לעיתים מה שאנחנו רואים אצל אחרים יתכן ובאמת אינו קיים כלל וכלל. , לא אצלם ולא בשום מקום אחר חוץ מבפרשנות שלנו אותם.
חבריך שמחו בנישואיהם אבל אין לך את האפשרות לדעת האם באמת השמחה המטורפת הזו שנראתה על פניהם קיימת במציאות או אולי זה רק הסיפור שלך שאתה מספר לעצמך על מה שראית אצלם וזאת קורה מכוון שאולי התמקדת ברגעים קטנים שנראו לעינך ומחקת מסיפורך את רגעי הבדידות שלהם שבו אולי הם חוו פחד וחששות כלפי העתיד, הרגעים בהם הם חשבו על החיים במבט רציני ומציאותי יותר , על הספקות שאולי לא ידעת שקיימים אצלם ואתה יושב ומצפה בכיליון עיניים להיות שם… בעוד ששם לא קיים בכלל.. יתכן ואתה מדמיין את חייהם המושלמים ואז חוזר לעצמך ובשוט הביקורת שואל : ומה איתי ? למה לי אין את זה ?
והתשובות שהמוח מקפיץ עבור שאלות אלו מעצים את הנזק בכפל כפליים ומאפיל על כל הטוב שקיים אצלך במציאות ומונע ממך להרגיש אותו במלואו. דרכי חשיבה אלו מטילות בספק את כל מה שיש לנו ואת כל ההישגים שעמלנו עליהם בעשר אצבעותינו , הם הופכות את חיינו לקטנים וחסרי משמעות וראוי להימנע מדרכים אלו ככל האפשר כי אין כאן אפשרות לצמיחה ושינוי אלא רק ביקורת הרסנית נוקבת שמייבשת את שמחת החיים הטבעית.
לכן אני מציע לך להימנע מלחבל במתנות הנהדרות שה' משפיע עליך ,(ומשאלתך ניכר שיש הרבה מתנות!) אין שום מקום שאתה צריך להיות בו חוץ מבמקומך עצמך וברגע שתימנע מלהשוות עצמך לאחרים תוכל להתפנות ולגעת באושר הקיים אצלך ומחכה שתתמסר אליו ולא תפחד לעשות את הצעדים הדרושים כדי להתקרב ולגעת בחיים עצמם ואני בטוח שאם תחייה את חייך ה " קטנים " במלואם , חייהם ה"גדולים" של האחרים לא יהוו עבורך בעיה כלל.
ואם יהיו לך שאלות נוספות אשמח לענות לך עליהם בתקווה שתשובתי הניחה את דעתך.
ליאור.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
