פונה יקרה,
פנייתך ריגשה אותי מאד. ניכר ממכתבך שאת מחפשת לבנות את הבית השני שלך על יסודות יציבים, ואת עומדת מול ברור עמוק של הדרך בה נכון ללכת, כדי שבעזרת ה', גדול ואיתן יהיה הבית השני מן הראשון.
אם הבנתי נכון את מה שציינת במכתבך, הנך מעלה 3 נקודות:
1. הציבור החרדי שאליו הצטרפת איננו מושלם כפי שחשבת, את מוצאת בו ערכים של יראת שמים אך מאוכזבת מדברים אחרים.
2. כגרושה המבקשת להנשא בשנית, את מחפשת אדם תורני וירא שמים שגם יתאים לך בהשקפותיו.
3. את מחפשת בחור שיש בו יראת שמים, צניעות וכדו' כפי שמצויה אצל החרדים, אך השקפות דתיות כפי שהן מקובלות בציבור הדתי-לאומי.
בעקבות שלוש אלו, את תוהה מנין ימצא לך הבחור המדוייק הזה, והאם נכון לחפשו במחוזות החרדיים או החרד"ליים.
כפי שתראי בעצמך, למעט שאלות חריגות שבהן התשובה היא ממש שחור ולבן , שבהן המשיבים מנחים את השואל באופן חד משמעי לכוון מסויים, (כמו: קשר אסור על פי התורה, קשר מסוכן כתוצאה מאלימות וכדו') הרי שבמרבית התשובות המשיב מנסה לברר עם הפונה את הסוגיה, מסייע בידו להבהירה לעצמו, ובכך מתבהרת מאליה הגישה שבה יש לגשת לענין, כשהנתיב המעשי המדוייק בו יש לצעוד, מוכרע על ידי השואל עצמו, ועל ידו בלבד.
בגישה זו אני חפיצה לשוחח עמך בנושא שאת מעלה.
אומר לך בראשית הדברים, אין פה הכרעה חד משמעית האם לפנות לשדכן חרד"לי, או חרדי, האם לחפש במחוזות אלו או אלו בדווקא. אני רוצה לשתף אותך מנסיוני, וברור לי שגם את יכולה לדלות תובנות מעמיקות מנסיונך את, לגבי סדרי העדיפויות שצריכים להנחותך בדרך.
אתחיל במה שפתחת.
בעל תשובה שמצטרף לחברה חדשה חווה תהליך של 'הגירה חברתית'. הוא כמו עולה חדש. בתחילה הוא כמה ומייחל להגיע לארץ המובטחת, הוא כל כך משתוקק להגיע אליה, כך שהוא רואה רק את מעלותיה, וכל מחיר הנדרש כדי להגיע אליה נראה קטון ונסבל למען המטרה הנעלה והנכספת שהוא מבקש להשיג.
ברגע שהוא מגיע ארצה, הוא מתחיל להתמודד עם אתגרי הארץ החדשה, עם קשיי השפה, עם הצורך למצוא עבודה שלעיתים בהתחלה לא הולמת בדיוק את כשוריו והשכלתו, הוא מרגיש בודד לאחר שכל חבריו שלוו אותו מילדות נותרו מאחור, הוא מתקשה לנהל שיחה שוטפת ולהתחבר עם שכניו החדשים, הם מצידם לא ממהרים או לא יודעים כיצד לתקשר עימו, והוא לא מוצא את דרכו בסבך הביורוקרטיה המפותלת שהוא מתקשה להסתגל אליה.
ההתמודדות הלא פשוטה עם המציאות היומ-יומית שהיא קשה וסיזיפית יוצרת שבר גדול ותחושה של 'לא לנער הזה התפללתי'.
יש מי שנשבר בשלב זה, ולעיתים עושה אחורה פנה ושב לארץ מולדתו.
אך מי שמתגבר על השלב המשברי הזה, ומתחיל אט אט להתרגל, מבין שאין מקום שהוא מושלם (גם לא הארץ שעזב שלעיתים הוא עדיין מתגעגע אליה) והמקום החדש, למרות הקשיים והחסרונות, יש בו גם הרבה יופי והוא מפתח כלפיו רגשות חדשים של קשר וקרבה, ממקום פחות תמים ונאיבי, מנקודת מבט שמבחינה בחסרונות, אך מודעת גם למעלות, וממילא, הוא כבר מבקש להשאר במקום החדש, לנטוע בו שורש, לגדל בו גם את ילדיו, וזאת מבלי לוותר על הראיה המורכבת של המציאות שבה הוא חי. ואז הוא מקבל החלטה מחדש. כן, אני כאן, למרות שאני יודע שהארץ הזו לא מושלמת, ובכל זאת, אני חפץ להשאר ולדבוק בה.
התהליך הזה, בשינוים המתחייבים מתרחש גם אצל חוזרים בתשובה. אחרי שמגלים שהמקום החדש לא כל כך מאיר פנים כמו שחשבו, כאשר היה עוד רחוק ובלתי מושג, מתחילים להבין שאין מקום שהוא מושלם, ולכל חברה יש את החוזקות שלה, אך גם את החסרונות שלה.
כפי שהבנתי מסיפורך, גם את עברת את השלבים הללו, וכיום את נמצאת במקום שבו את מכירה את החברה החרדית על מורכבותה ועל אתגריה, את רואה גם את יופיה אך גם את קשייה, ואת מחפשת משהוא שיהיו לו רק את המעלות של החרדים בלי החסרונות שלהם. האמנם יש דבר כזה בנמצא?
פה טמון מוקש.
התהליך שעברת ביחס להגירה החברתית שחווית, הוא תהליך טבעי שמתרחש גם בנישואין. גם כשנישאים, בהתחלה הכל נראה ורוד ונפלא, לא רואים את החסרונות של בן הזוג, ונישאים על כנפי עננים וורודים של דמיונות מתקתקים על חיי האושר ועושר להם נזכה מכאן ולהבא, עד קץ הימים. בפועל, אחרי תקופת מה, חווים שלב של שבר שבו מגלים צדדים פחות נעימים בבן הזוג, שלא ידענו על קיומם, ואנו תוהים – האם לנער הזה התפללנו?! מי שמצליח לצלוח את השלב הזה ולא להשבר, עתיד לבנות את המשך חייו על ראיה יותר מפוכחת של המציאות. להבין מחד שאין מושלם, אנו איננו מושלמים וכך גם בן הזוג שלנו, איננו מושלם, אך הקשר שנוצר, וההשקעה בו, מתחילים להעמיק עד אשר בהמשך, אנו מרגישים את הרצון לצלוח עם בן הזוג הלא מושלם הזה, שהקב"ה זווג לנו, את המשך חיינו, מתוך הכרות עם מעלותיו ועם חסרונותיו, עם הצדדים היפים שבו, ועם הצדדים הפחות יפים. זהו השלב שבו אנו כבר רואים את המציאות בעיניים מפוכחות, אך מבינים שהמציאות הלא מושלמת הזו, נועדה להצמיח אותנו כבני אדם, מלמדת אותנו להתמודד ולהתפתח מבחינה רוחנית ונפשית, ומרוממת אותנו מעל לקרקע. זהו השלב שאנו מבינים שהחיים הם לא מסעדה, שבה המנות מוגשות לפי בקשתך, אלא הם 'חדר כושר', שבו ככל שאתה עובד קשה יותר, מאתגר את עצמך עוד ועוד, כך הנך מתחזק, מתפתח, ונמלא אושר וסיפור על היעדים שכבשת בהצלחה.
הבחירה בבן זוג צריכה איפה להתמקד בחיפוש אחר האדם שמבין את התהליך הזה שמצפה לו, שמתייחס אליו ברצינות, ורוצה לבנות בית שיש בו השקעה ונתינה ויכולת התגברות לצד היכולת לצמצם עצמך גם למען השני. אדם ירא שמים, שהתורה נר לרגליו, גם החלקים, שבין אדם למקום אך גם החלקים שבין אדם לחברו, שמבין שנישואין זו מצווה שצריך להשקיע בה לא פחות ואף יותר ממה שהוא משקיע במצוות אחרות. אדם כזה עשוי להיות בעזרת ה' פרטנר טוב לבניית בית משותף. ההתאמה המדוייקת בהשקפה החרד"לית או החרדי"ת, האם הוא אומר הלל ביום העצמאות אם לאו, האם הוא חושב שהקמת מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה, אם לאו, היא קומה שניה לבנין שאת מבקשת לבנות. אם היא גם בנמצא, הרי זה נפלא, אך יש לדעת כי התאמה זו היא פחות בסיסית וחיונית, וניתן גם להסתדר בלעדיה (אם רק יודעים לא להפוך אותה לעיקר התורה)
נישואין שניים, בפרט עם ילדים, כאשר כל צד מביא לקשר גם הסטוריה ארוכה של פחדים וכאבים ואכזבות שנחל בשלב הראשון- דורשת מהצדדים הרבה מודעות, רוח של הקרבה, הבנה ורצון לעבוד קשה. לפיכך, בחיפושיך אחר בן זוג מתאים, הייתי ממליצה לך לשים דגש על מי שהשקפותיו על מצוות הנישואין ואתגריה דומים לשלך, ושיש בו את הרצון והגמישות המחשבתית לא להציב 'רשימת מכולת' קשוחה של השקפות שמי שלא עומד בה מסולק מדרכו, אלא הבנה בריאה למורכבות החיים ורצון עז לבנית קשר של קיימא.
מאחלת לך הרבה הצלחה, ושתמצאי במהירות ובקלות את בן הזוג הראוי להיות לך לבן לוויה לחיים, שהוא אוהב מבין וקשוב לצרכי המשפחה המשתנים ולשלבים השונים בהתפתחותה.
בהצלחה
ורדית
<[email protected]>
דלג לתוכן
תגובה אחת
לענ"ד להיות חרדי לא שולל את המעלות שבחרדלי
אבל להיות חרדלי שולל את המעלות שבחרדי.
ממש בגדול, ברור שיש יוצאים מהכלל.
(כי השקפה תמיד אפשר להשריש בבית,
אבל לגדל ילדים בסביבה שנוטה להקל במצוות זה קשה)
בטוח קיימים גברים שממש כמוך חזרו בתשובההתחזקו
ומחפשים אישה חוזרת בתשובה חרדית עם השקפות כמוך.