שלום לך אהובה יקרה.

קראתי את השאלה שלך כמה וכמה פעמים והדבר שהכי הייתי רוצה זה לשלוח לך כח וחמלה. נשמע שאת עוברת התמודדות מאוד לא פשוטה – עשור שלם של התרחשויות ואירועים שלא על כולם היו לך שליטה – וזה מאוד מאוד מאתגר.

מאוד נהניתי שבסוף השאלה שלך כתבת: "אני צריכה עצה איך אני מצמצמת את הפערים בין הרצוי למצוי" – כשהגעתי למשפט הזה התעודדתי. הרגשתי שיש פה מישהי רצינית ולויאלית לעבודה ושמוכנה לעשות דרך ותהליך בשביל להשיג את המטרות שחשובות לה.

אני בוחרת להתחיל את התשובה שלי במינוחים שאני משוכנעת ששמעת עליהם בעבר אך הם מאוד רלוונטיים גם לסיטואציה אותה את מתארת. וכמו שאוהבים ילדי הגן לומר: "חכם שומע פעמיים" – אז גם אם את כבר מכירה – תכירי שוב 😊

"מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה"

בחיינו אנו נעים בין 2 מעגלים שנמצאים זה בתוך זה: "מעגל הדאגה" הוא מעגל גדול בו אפשר להניח את כל מה שמצער ומדאיג אותנו. במקרה שלך מדובר על המצב הרוחני שאת מיצרה עליו, התסכול בין הפער בין מה שילדיך חווים לבין מה שהיית רוצה שיחוו, מצבך הזוגי ועוד ועוד… בתוך מעגל הדאגה נמצא, בדר"כ וקטן יותר "מעגל ההשפעה" – מעגל ובו הדברים עליהם יש לנו השפעה ו"שליטה" מסוימת כמו איך נתנהג, מה נאכל, מה נלבש ועוד. המטרה בחיים היא להעביר כמה שיותר אייטמים ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה. ככה שתהיה לנו יכולת השפעה על יותר דברים בחיינו. ככל ונפסיק לחכות ל"טובות" של אחרים או לשינויים של אחרים נרגיש איך החיים שלנו הופכים לשמחים ורגועים יותר.

בהתחלה, כששומעים את הרעיון הזה יש בו משהו מקומם. כי יותר קל להשאיר את האחריות על הצד השני ואפילו להאשים אותו. קל לומר שהבית מלוכלך כי הילדים בילגנו אותו או שאין מספיק כסף בחשבון הבנק כי הבעל לא מרוויח די או שיש לנו ילדים בזבזניים. אבל, נקודת מבט כזו היא בעייתית ומקטינה ולא טובה לנו כבני אנוש. כי היא הופכת את ה"אושר" והמטרה שלנו לבלתי מושגת – כי אנו תלויים בפעולתם של אחרים.

אם נרצה להיות אחראיים על האושר שלנו – יש להחזיר את הכח אלינו. ולכן אם תגיע אלי אישה שתגיד לי שהבית מבולגן כי יש לה ילדים עצלנים – אפשר מצד אחד להישאר איתה בקורבנות ובמסכנות ולהגיד לה "וואו, את כל כך כל כך אומללה עם הילדים המבולגנים שיש לך. מה לעשות זו גזירת גורל עד 120 תצטרכי להסתובב בבית מבולגן כי יש לך ילדים שמבלגנים". האמנם? האם יעלה על הדעת הקב"ה שם אותנו פה בשביל שנסבול? האם יעלה על הדעת שרבש"ע רוצה שיהיה לך מצער וחמוץ ותמיד תסתובבי בין ערימות מבולגנות בלי למצוא ידיים ורגליים? ברור שלא!! ה' הוא אב הרחמים והוא רוצה שיהיה לך כמה שיותר טוב – וכנראה יש לאישה בבית המבולגן עבודה אישית לעשות ולהתקדם במקום פנימי ועמוק אל גאולת הלב – שהיא הבסיס לגאולתנו כעם.

בהתבסס על מעגלי הדאגה וההשפעה שציינו קודם אני יכולה לומר לאותה אישה "ומה את עשית בשביל שהבית יהיה מסודר מעבר ללסדר אותו בעצמך? אולי תחשבי על מבצע? אולי על הגרלה נושאת פרסים? אולי פשוט האמא בבית המבולגן יכולה לעשות שיחה מסודרת עם המתגוררים בבית ולשתף עד כמה מפריע לה הבלאגן ולשמוע מה הם מציעים בנידון?

מדוגמת האמא בבית המבולגן – אני יוצאת אל שאלתך שלך. ורוצה לשאול אותך בזהירות ממש "מה את יכולה לעשות בשביל לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי בגזרה שלך? נכון שאת לא יכולה להתנדנד על הסטנדר בבית ולהשמיע נעימה חרישית של לימוד גמרא, נכון שאת לא יכולה להתעטף בטלית או להתרגש מאוד ממצוות ציצית. נכון מאוד! יש הרבה דברים שאת לא יכולה לעשות ושאולי הילדים שלך לא יראו בשלב הנוכחי של חייהם ואולי אף פעם לא. אבל אם תתמקדי ברשימת ה"מה כנראה לא יקרה בחיים שלי ובטח בתקופה הקרובה" את תהיי מאוד מצוערת. וזה מעגל הדאגה – אין לך מה לעשות לגבי הדברים שמדאיגים אותך והם לא באחריותך. מה כן באחריותך? לחשוב מה את כן יכולה לעשות!!! ויש כל כך הרבה דברים שאת יכולה לעשות ולהרגיש איתם ולגביהם הרבה יותר טוב.

אני אציין כמה נקודות לגבי דברים שהעלית – ובגלל שאת נשמעת לי אישה נבונה ואמביציונרית אני בטוחה שתדעי לקחת את הדברים לרוחב ולהקיש אותם לעוד התמודדויות בחייך:

• כתבת שבעלך הכניס אינטרנט לא מסונן ובגלל זה את רואה המון סדרות. זה באמת לא קל שיש אינטרנט פתוח בבית ואפשר לראות סדרות (ואולי גם בעלך רואה סדרות וזה עוד יותר מפתה) וגם יש לך אתגרים רגשיים שנח לברוח לסדרות מהם. אבל אני שואלת אותך – "מה מעגל ההשפעה שלך? מה באחריותך? אני קוראת שניסית להחזיר אינטרנט מסונן וזה היה קשה. את בטח יודעת שכל שינוי שרוצים לעשות כדאי להתחיל אותו בפעולות קטנות ולאט לאט להגדיל – אחרי שחווים הצלחות קל יותר להרחיב את טווח ההימנעות. מציעה לך בהתחלה לקחת שעה אחת בה את רגילה לראות (אולי בערב?) ובה להחליט שאת מתחילה להימנע מלראות. אחרי שאת מצליחה לעמוד בזה להרחיב עוד קצת ועוד קצת. תתחילי בפרק זמן שנראה לך שתעמדי בו בשביל שתרגישי שאת מצליחה ומתקדמת. גם אם בהתחלה זה חצי שעה – במושגים של נצח – זה המון.

במאמר מוסגר אציין שחשוב מאוד לחגוג הצלחות: אם במשך שבוע הצלחת חצי שעה ביום לא לראות סדרות בשעה שהיית רגילה – פנקי עצמך במשהו (וכמובן לא בלראות סידרה 😊 ). זה ייתן לך מוטיבציה להמשיך הלאה

• כתבת לגבי הילדים שרואים הרבה את ההורים במחשב ובמסכים. נניח שהם רואים את אבא במחשב – האם הם חייבים לראות גם את אמא? ממש לא! אני מזמינה אותך להתבונן מה את יכולה לעשות בשביל שלא יראו גם אותך במסכים כל היום.

שמעתי לאחרונה על טרנד שאומר שבין השעות 16:00 ל 20:00 אחה"צ – משתיקים או מכבים ניידים. תחשבי איזה מדהים זה שהילדים שלך במשך כמה שעות ביום יחוו אמא נהדרת במשרה מלאה. תוכלי לנסות? גם כאן את יכולה להתחיל במינונים קטנים כמו חצי שעה ואט אט לעלות. כמובן גם כאן – לא לשכוח לחגוג הצלחות. אגב, אני יודעת ומאמינה שההתנהגויות האלה טיבן לדבק. מניחה שכשבעלך יראה אותך פחות בנייד ויותר עם הילדים – משהו גם אצלו יזוז.

• כתבת שאת מנסה לשמוע שיעורים של אמונה קלילות. דבר ראשון רוצה להגיד לך "כל הכבוד!!!" זה כל כך מוערך בעיני. את כותבת שיש לך ריאקציה לדברי תורה. וואו. לא פשוט להרגיש ככה. הפטרת את זה כבדרך אגב לקראת הסוף – אבל בעיני זה משפט שממש שווה הרחבה. למה ריאקציה? מה היה קשה בעבר שגורם לך לחוש ככה? את בטח יודעת שבמובנים מסויימים מודעים או שלא אנו מזמנים לעצמינו את מציאות חיינו. אם את חווה את היהדות כראקציה וממש מרגישה ש"האוזניים שלך נאטמות" – מניחה שיש דברים בגו ומקומות פנימיים ששווה לאוורר ולעדכן. וגם פה אולי טמון הפרדוקס שלך בין הרצוי למצוי בעניין הדתי. את כביכול "יודעת" בראש מה היית רוצה ומה נכון. יש לך דוגמא מהבית שאת מתגאה בה. ומצד שני נשמע שהיתה שם חוויה משמעותית לא מיטיבה ונעימה ש"מפריעה" מאוד ליהדות אצלך בבית להראות כמו שהיית רוצה. חבל לי בשבילך היהדות יכולה להיות סם מרפא ומנוחה וחבל שאת חווה אותה כעונש. כתבת שאתם מלווים באנשי מקצוע. הייתי מציעה לך לפתוח במקום מקצועי ומכיל את הנושא הזה וללבן אותו – מניחה שזה יביא לך הטבה משמעותית ורוגע במגוון רחב של סיטואציות והתמודדויות. כשפתור לנו נושא האמונה מול רבש"ע – בדר"כ נפתרים לנו הרבה קונפליקטיים אישיים ופנימיים שלנו.

לסיכום אגיד שאני מאמינה שככל שתעבירי עוד ועוד נושאים למעגל ההשפעה שלך על הסביבה – את תיראי שינויים משמחים שקורים לך בעזרת ה'. מציעה לך עד כמה שאת יכולה להעביר את הפוקוס מבעלך אליך ולראות מה את יכולה לעשות בסיטואציה הנוכחית בשביל להיטיב את המצב. נכון. זה אולי לא מושלם וכמו שחלמת – אבל אין מושלם בעולם. משפט חכם שאני אוהבת אומר "גם קצת זה הרבה" – גם אם הילדים יראו "רק" אמא לא במסכים – זה המון! גם אם הילדים לא יראו התלהבות מדבר תורה בשולחן שבת אבל יראו אמא שמדליקה נרות בשמחה ועושה את ההכנות לשבת בהתלהבות – זה יחלחל אליהם (ומאמינה שגם לבעל). יש כל כך הרבה מצוות שתלויות בנשים – שהילדים שלך יכולים לחוות הרבה הרבה אידישקייט גם אם זה יגיע בעיקר דרכך.

מציעה לך להיאחז באימרה המנחמת ש"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן" ולהתפלל על שינוי לטובה. נסי אולי לראות מה כן יש בבעלך ואילו מעלות טובות את יכולה למצוא בו – וככל שמתמקדים בטוב – הוא בעזרת ה' יגדל. ולעשות את ההשתדלות שאת יכולה בקצב שלך ובכלים שלך ולזכור "שאנחנו אחראים על ההשתדלות והתוצאות בידי שמים".

מאחלת לך יקירה שלום בית אמיתי והרגשה מנחמת של "קרבת אלוקים לי טוב" שתזכי לחוש את יד ה' האוהבת והמנחמת מתוך שפע ובריאות

בהצלחה

רותי