דלג לתוכן
אני אגנוסטיקן ולא מאמין בהתגלות כבר 3 שנים. בחרתי להמשיך לחיות כחרדי כי אין לי אומץ לצאת ומחוסר רצון להכריע סופית שאבות מנחילים לבניהם שקר, אני מקווה שאתה מבין למה אני מתכוון. כיום נכנסתי לשידוכים וזה מוביל אותי לשאלה, האם החלטתי להישאר חרדי ולהמשיך לעשות הכל מלומדה היא טעות איומה שיום אחד עלולה להתפוצץ לי בפנים? תודה.
לבחור היקר שלום וברכה
לא בכל יום פוגשים שאלה כזו הנשאלת בכנות וביושר, ולכן אשתדל להבין מתוך דבריך הקצרים מהי בדיוק נקודת השאלה.
במכתבך הנך מבקש לעסוק בסתירה שבחרת לקיים בין אמונתך הפנימית לבין מעשיך. בכדי לברר נושא זה אפתח בהסברת המונח "אגנוסטיקן"
אגנוסטיקן הוא אדם שאינו רואה דרך להכריע שכלית בשאלות הגדולות של החיים, וממילא הוא מכיר בכך שאינו יודע, ואינו יכול להכריע.
מאידך, אין אדם שבפועל הוא נשאר ספקן, הספקנות נשארת "על הדף", שהרי כל אדם בכל רגע ורגע מימי חייו מכריע אין ספור הכרעות על חייו, ההחלטות שאנו מקבלים בכל רגע בחיינו, מהוות השלכות של השאלות הגדולות של החיים. כל אדם בוחר דרך חיים מסוימת בין אם הוא מכוון לכך במודע ובין אם לא.
אם כן כשאתה פותח בכך שאתה אגנוסטיקן, כוונתך שהדרך שאתה רואה כאפשרית להכריע את דרכי החיים, היא האינטואיציה הפנימית שלך, אף על פי שאין בה משום הנמקה לוגית מכרעת.
כיצד אם כן נראים חייו של אגנוסטיקן ? האם בכל בוקר הוא בוחר בדרך חיים חדשה ?
בוודאי שלא, דרכו בחיים של האגנוסטיקן היא על ידי בירור האינטואיציה הפנימית שלו. כשם שיש דברים בהם אנחנו יכולים לקיים דיון לוגי שכלי מסודר, כך אפשר גם לברר את האינטואיציות הפנימיות שלנו, לעשות בהם סדר, לתת בהם עקביות, ובעיקר: להגיע אל האמת הפנימית שלנו, ולזקק את האינטואיציות שלנו כך שהכרעותינו בדרכי החיים יהיו מה שאומרת האמת הפנימית שלנו.
הורגלנו לברר אמת ושקר לפי נוסחאות, אולם הלב יש לו דרכים משלו (ואולי יותר טובות) להבחין בין אמת לשקר.
לפעמים נראה כי הדרך הלוגית היא קלה יותר, יותר פשוט להכריז על הגדרה רשמית שהיא האמת ולהמשיך משם הלאה. אולם יש רווח גדול מאד למי שבחר לברר את האמת הפנימית שלו בכלים לא לוגיים, משום שבירור האינטואיציות שלו, הוא בירור קיומי, שהוא מזדהה אתו לחלוטין בעומק הלב. אדם כזה, גם אם דרכו ארוכה יותר ופחות ניתנת להכרזה ולהוכחה, אבל היא אמת פנימית שהיא חלק ממנו.
אם מצאת את עצמך בכיוון כזה, אחרי שנואשת מיכולתם של הוכחות לתת לך תשובות על שאלות החיים, הרי שיש לך אתגר ששכרו בצדו. וכדאי שתכיר את המעלות הנפלאות שישנם במציאות הזו.
כעת ניגש אל השאלה העומדת בפניך כעת:
"בחרתי להמשיך לחיות כחרדי כי אין לי אומץ לצאת ומחוסר רצון להכריע סופית שאבות מנחילים לבניהם שקר, אני מקווה שאתה מבין למה אני מתכוון"
מדבריך נראה כי שני דברים הניעו אותך לבחור במצב הקיים:
האחד: בחירה חברתית שלא לשבור את עולמך החברתי וכישורי חייך.
והשני כדבריך: "חוסר רצון להכריע סופית שאבות מנחילים שקר לבניהם" נדמה כי שיקול זה איננו לוגי צרוף, כנראה שאינך מאמין בכוחם של הוכחות לוגיות, נשמע יותר מתוך דבריך סוג של הרגשה פנימית שאינך רוצה להתנתק מהסיפור היהודי ההיסטורי.
אני מנסה להבין את האינטואיציה הזו יחד אתך. נראה כי זו דוגמה לכוחה הגדול של האינטואיציה של האגנוסטיקן, שאינה כבולה לעולם השחור לבן של הלוגיקה.
בעולם הלוגי השחור והלבן, יש סיפור יהודי שמציב בפניך שני אפשרויות קיצוניות, או לקבל אותו ככתבו וכלשונו יחד עם כל סיפורי הגננת והרבה בחיידר, או להכריז עליו כשקר והזיוף הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית.
אולי בתוך לבך אתה מסרב להיכנע לתכתיב של שני אפשרויות קיצוניות אלו. ואולי אתה אומר לעצמך כך:
"על אף שאני אגנוסטיקן, אבל נדמה לי כי יכול אני לומר כמעט בוודאות, כי הסיפור היהודי כפי שהוא מסופר על ידי הגננות באופן נאיבי כביכול כל מילה יהודית ככתבה וכלשונה היא אכן אמת, – אינו נכון. מרגיש לי שזה לא נכון.
מאידך קשה לי מאד לומר כי כל הסיפור הנשגב היהודי הוא אכן השקר ההיסטורי הגדול ביותר. נראה לי כי יש כאן סיפור שיש בו אמת ומשמעות. מרגיש אני כי בהסתכלות מבוגרת ולא נאיבית יש כאן הרבה עומק, שאיני רוצה לעזוב אותו לגמרי"
לפניך נפתחת אם כן דרך מבוגרת יותר, ואינטואיטיבית, למצוא את הכיוון שאותו הנך מרגיש כרציני ולא מזוייף.
אולי הנך מרגיש משהו כללי כי בכל מקרה אינך מעוניין לצאת מהסיפור היהודי ההיסטורי, וימים יגידו איפה אתה יכול למצוא בו את מקומך לפי אמונתך הפנימית. – והרגשה זו היא אכן הבסיס לקביעת אמונת חייו של כל אגנוסטיקן המוצא את האמת שלו דרך בירור פנימי וקיומי.
כותב הנך בשאלתך, כי אתה "כופר בסתר". אולם אם הנך רוצה לחיות כ"ספקן" מבחינה שכלית, אין זה מגדיר אותך ככופר אלא להיפך, זה פותח לך את הדרך להתבונן בתוך עצמך, מהי אמונתך הפנימית, כי רק כך קובע לעצמו הספקן המקצועי את דרכי חייו.
"כופר בסתר" זהו אדם שחושב שהלוגיקה וההוכחות אכן יכולים לקבוע אמת חד משמעית, והוא מתווכח בלבו עם החברה שסביבו, מתוך בטחון פנימי שהוא יודע את האמת שנעדרת מכולם.
אולם אדם כמוך שמוצא את עצמו אגנוסטיקן, עומד בעצם על הצורך למצוא את דרך חייו דרך האמונה הפנימית כפי שהיא משתקפת באינטואיציה שלו. – וזו דרך של בירור אמונה, כפי שהיא מורגשת אצל האדם במהלך חייו.
השאלה היא לא במה אתה כופר בסתר, אלא במה באמת אתה מאמין בסתר… כיצד אתה מצליח למצוא את דרכי החיים באינטואיציות שלך, מבלי לזגזג ולאבד כיוון, או להתייאש לגמרי ממשמעות החיים.
מתוך תקווה שהצלחתי להבין אותך אל נכון, אני עובר כעת לקרוא את שאלתך:
הנך שואל: האם צעד כזה של הישארות במשבצת חברתית ודתית בניגוד לאמונתך הפנימית, עלול להתפוצץ בקול רעש גדול.
אם נעקוב אחרי קו המחשבה שלך כפי שהבנתי מדבריך, הרי שאכן אם תבחר להישאר במסגרת יהודית תורנית רק בגלל שכך יותר נוח לך, ובכך תבחר בעצם להדחיק בכוח את אמונותיך הפנימיות – או אז הכחשה והדחקה אכן סופם לפרוץ בקול גדול. מה גם שאתה בעצם מסתיר את האמת מבחירת לבך. ברור שלא זו הדרך.
אולם אם תתמקד בשאלה "מהי דרך החיים שאני באמת רוצה לבחור לעצמי" – מכיוון שאתה אגנוסטיקן, ובהכרח אתה מאלו המנהלים את חייהם לא לפי כותרות חד משמעיות, אלא לפי האינטואיציה הפנימית שלהם בכל נקודה ונקודה מחייהם – אם כן נכון לך לפתח להעמיק ולחדד את דרך החיים הזו.
אם יש בך נכונות לעשות דרך ארוכה של בירור עצמי בכל מהלך החיים, אתה תוכל ליהנות מהרווחים שדרך זו מציעה. במקום לחיות לפי הגדרות שאחרים כתבו בשבילך, אתה תגשש ותמצא את החיים שאתה כותב מתוך האמת שלך. שזה אתגר ששכרו בצדו.
אתה תוכל לנסות להרגיש לאט לאט היכן אתה מוצא חיבור בינך ובין הסיפור היהודי, וגם היכן אתה לא מוצא חיבור.
תוכל גם לשאול את עצמך מהי המשבצת שבאופן תיאורטי אתה מדמיין שהיא הייתה מתאימה לאמונתך הפנימית יחד עם כישורי חייך ויחד עם רצונך להישאר במסגרת המכלול של הסיפור היהודי. וכך תמצא לאט לאט איך אתה מביא מהמשבצת האוטופית הזו דברים לחיים הממשיים שלך, ותצליח להמשיך את הסיפור היהודי בדרך אותנטית משלך.
זה יכול להיות לא רק ברירת מחדל, אלא גם אתגר נפלא לחיים. אני בטוח שאתה לא היחיד שמנסה לרקום סיפור אישי המממש את הקשר שלו לעם ישראל, יחד עם האתגר למצוא את המקום המתאים בין המשבצות הקיימות.
בעיני אנשים יותר רציונליים ולוגיים, זה עלול להיראות כמו כפירה או יותר נכון כניסיון נואש ליצור יש מאין, ולעשות את הבלתי אפשרי. אולם המציאות ההיסטורית הראתה כי תריג' המצוות שהם הם הלוז של היהדות, ייצרו בתוך עם ישראל גם את הרמב"ם וגם את הבעש"ט, גם את ר' ירוחם ממיר וגם את הרב יוסף דב סולוביציק מבוסטון. כל אחד מהם ייצר מתוך הלוז של המצוות את העולם הפנימי והאמתי שלו, שהיה מאד שונה משל כל האחרים.
גם אם כאן בעולם המצומצם שלנו, הם התווכחו זה עם זה, הרי שבממד אמתי יותר בוודאי יש ביניהם כעת שפה משותפת. שהרי כולם התכוונו לזקק את הנקודה הפנימית של הטוהר הטוב האמת והקדושה.
גם כיום אני פוגש למכביר באנשים שנאחזים באחת מן הדמויות הללו או באחרות, ומתוך כך בונים לעצמם את העולם שלהם, וקשה לתאר את החוויה האמתית שבחיים כאלו שבהם לא מתכחשים לאמת הפנימית, ומתוך הלב בונים עוד תובנה ועוד התקדמות.
אם אתה ממשיך לחיות במסגרת דתית רק בגלל ששם אתה מרגיש בנוח, אולי אכן יהיה בכך מבחינתך משום חיים של הכחשה, זיוף, ניצול, וכו' – לעומת זאת חיבור מהמקום האגנוסטיקני הוא עמוק וקיומי, והוא אמירה עקרונית שהקשר עם הסיפור היהודי חשוב לי, ואני מרגיש שיש במיתוס משהו שאני רוצה להתחבר ולזקק ולאמץ בדרך חיי.
בהתאם לכך מתאים לך לחפש שידוך עם אחת שאינה "סגורה" לגמרי, ואינה מרגישה שהיא יודעת בוודאות כיצד ייראה כל פרט בחייה. אלא עם מישהי שיש לה יכולת להקשיב לרחשי הלב, ולמצוא יחד את הדרך המיוחדת שלה בחיים.
הבה ואשאלך, מדוע בעצם אתה שואל רק על נישואין, גם החיים כרווק יכולים להתפוצץ לאדם בפרצוף. בכל מצב בחיים שלנו אנו צריכים לקחת את חיינו ברצינות. אמנם נכון שהנישואין מעמידים אותנו מול מראה, ומחייבים אותנו עוד יותר לחשוב על חיינו ברצינות למענינו למען משפחתנו ולמען הדורות הבאים.
משכך הרי זו הזדמנות לפתוח באתגר כביר זה ששמו חיים. אני מאחל לכם שתמצאו יחדיו את הדרך המיוחדת שלכם, ותוכלו להנחיל לבניכם את האמת הפנימית המשותפת שלכם, שהרי "אבות אינם מנחילים שקר לבניהם".
שלך בידידות
אוריה
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
תשובה מעולה, שמדגישה את הנקודה החשובה שגם "לא לבחור" זו בחירה. מלבד זאת לכולנו יש מה למוד מהתשובה , לכולם יש התלבטויות שקשה להכריע בהם ע"י שיקולים שכליים בלבד והאדם צריך לבחור את דרכו, ולמלא את התפקיד הייחודי שלו בעולם.
ישר כח גדול! ובהצלחה לכולם.