שלום שואל יקר

ראשית מחילה על הזמן הרב שלקח לי להגיב לשאלתך הדבר נבע הן מהזמן שבו חשבתי על שאלתך והן מכשל טכני שמחק לי את הטיוטה לתשובה זו.

שמתי לב שכאשר אני קורא את השאלה, אני נע בין שני קצוות האחת היא כמובן הכאב שאתה מביע והחשש מן העתיד ביחס לאשתך ובכלל, ומצד שני איזו דוק של שלווה וחוסר דרמה שמלווה את דבריך.

לפני שנתחיל, הערה חשובה: שאלתך נוגעת בסוגיות מהותיות ומרכזיות בחייו של כל אדם ולכן הדברים שאכתוב הם ביחס לנקודת מבטי הצרה, מקווה שיהיה בהם תועלת.

אמת פנימית

אני מרגיש שהקצה הזה של השלווה אותה הרגשתי בקריאת השאלה, מגיע מנקודה של אמת פנימית שהלכה והתחזקה, עד שהקליפות החיצוניות של הקהילה כבר לא החזיקו מעמד. החשיבות שלך לחיות חיים מלאים גרמה לכל החלק החיצוני להתקלף ולהשאיר אותך עם מה שהוא בברור אמת.

אתה מתאר שהיה לך רצון לצאת לעבוד אך לא יכולת כיוון שאם הבנתי נכון הצפיות הסביבתיות שלך גרמו לך להישאר, וכן את זה שלמדת כי נהנת מזה אך ללא חיבור פנימי עם הלימוד. כך גם בקורונה היית מאוכזב מהתפקוד הקהילתי, וגם מול אשתך אני שומע ממך שאתה רוצה שיהיה לכם בסדר ושלא תצטרך להתגרש אך עדיין תעשה את מה שטוב לך.

החוויה שלך שמתוארת בנקודות אלו, נגזרת לפי הבנתי מתוך תפיסת האמת. כמו שכתבתי ואני ארחיב.

לכל אחד מאיתנו יש שני חלקים חלק אחד הוא הצורה שבה אנחנו תופסים את עצמנו בלי מחיצות ומסכות "אני אמיתי" כמו שהוא. החלק השני הוא החלק שבו אנחנו נאלצים לשחק איזה משחק כלפי חוץ "אני כוזב". המשחק הזה הוא לא שקר מוחלט אלא איזה שהוא סוג של התאמה שאנחנו מוכנים לעשות עם דרישות הסביבה החיצונית לנו על מנת ליהנות מהיתרונות שהיא נותנת. למשל מי שחלק מהציבור החרדי מרגיש פעמים רבות 'בבית' בכל בית כנסת חרדי כבית קהילתי חמים מוכר וידוע.

אבל לפעמים מסיבות רבות ושונות החלק החיצוני מתרחק מאד מהחלק הפנימי, עד שנוצרת חוויה של חיים של שקר, התחושה ששום דבר מאיך שהאדם מתנהג כלפי חוץ לא תואמת את העמדות המוסר והרגשות שלו.

לתופעה זו יש שני פתרונות, האחד להיצמד לשקר, זאת אומרת להשתיק את קול המצפון ולהיות הכול מסכה אחת גדולה כאשר כמעט ואין נקודת אמת. השני הוא להיצמד לאמת, על מנת לשלם מחירים כמה שפחות גבוהים על הפיצול בין החוץ לפנים, האדם מתחיל לפעול לפי צו מצפונו כאשר המחיר החיצוני והצורה שבה האדם משחק דק מאד ואינו משמעותי. חשוב להבין, תמיד אנחנו נשלם מחיר על היותנו חלק מחברה על ידי שני זהויות מקבילות במידת מה אבל הפער בין שני החלקים הללו לא חייב להיות כל כך גדול.

לפי מה שהבנתי ממה שכתבת אתה נמצא בצד השני, מנסה להיצמד לנקודת האמת ולשלם מחיר מועט של לבוש וכדו'. אך מבפנים אתה עושה את מה שאתה מאמין בו כמה שאתה יכול.

ופה אתה בא ואומר רגע, גם מול נקודת האמת הפרטית שלי, זו שאינה כפופה לסביבה יש לי בעיה עם מה שאני עושה. זה קורה מול אשתך, כיוון שאתה איש של אמת אתה לא יכול לשאת את זה שאתה משקר לאשתך בצורת החיים שלך. יחד עם זאת יש שם משהו מולה שאתה לא רוצה לאבד, ואתה חושש שאם תהיה 'אתה' מולה תאבד אותה ללא דרך חזרה.

אמת ושלום

שראוי לשים לב לנקודה קטנה על תפיסת האמת, לפעמים אחר תקופת חיים או אפילו חיים שלמים של תחושת שקר יכולה להיווצר אחיזה במידת האמת בגישה של ייקוב הדין את ההר, "אני עושה רק את מה שאני מאמין בו במאת האחוזים". הגישה הזו מובנת וכתנועת מטוטלת אפילו מתבקשת. אך ללא השלום אין לעולם קיום, כיוון שהעולם מורכב משני חלקים: אמת ושלום. לא רק בין האדם לסביבתו אלא גם בין האדם לעצמו. דרישה דקדקנית של האדם מעצמו ללא פשרות ויתורים או רכות מסויימת לא מאפשרת תהליך צמיחה. חידוד בעין האמת המוחלטת לא מאפשרת לחיות עם תהליכים שהם בדרכם אל האמת אך עדיין לא הגיעו אליה, תהליכים שדורשים התפשרות ונקיטת עמדה מרוככת כלפי ה'אני' של האדם אך גם כלפי העולם. הדרך לחוות חיים מלאים שמובילים לתיקון הולך ומתמיד לאור האמת ולכיוונה אך עם דרך מפותלת. מה שאולי נאמר בלשון המפורסמת של "מתוך שלא לשמה בא לשמה" דווקא כאשר הרצון והכוונה הם לשמה.

איני אומר לך שאתה נמצא במקום של אמת דרקונית ללא שלום, אך אני מציע להתבונן על שני החלקים הללו.

אין מה לעשות?

בשלב הזה אני נאחז שניה בשני משפטים שאמרת, אחד על החוסר נחת שלך מהמצב הרוחני ועל התקווה שיום אחד יהיה משהו אחר והשני על זה שאתה לא רוצה להכאיב ולשקר לאשתך, ואוזר אומץ לומר לך דבר מה, אני מקווה שתקרא את הדברים ברוח האוהבת והנכונה שהם נכתבו לך.

ראשית אמרת שאתה לא אוהב את המצב שבו אתה נמצא אך לא מסוגל אחרת, אני מקבל את דבריך ומכבד אותך ומאמין שכאשר אתה אומר שאתה לא מסוגל אתה אכן לא מסוגל. ועדיין אני רוצה להצביע על עניין, לפעמים חוסר היכולת שלנו לסבול את השקר ולעשות את מה שהוא מצפה ממנו היא מהתחושה שאנחנו משקרים לעצמנו.

שנית, אמרת שראית בעבר תכנים בעיתיים ואשתך נחשפה למידע הזה וזה יצר ביניכם קרע. צפייה בכזו יחד עם ניסיון לחיות חיי נישואין אמיתיים ומשמחים היא לא משימה קלה ולרוב אינה אפשרית.

זאת מהרבה סיבות אך בראשן העניין שבו הפורנוגרפיה היא חוויה של האדם עם עצמו ולא עם זולתו. זאת אומרת שבעוד המשיכה המינית מיועדת לייצר חיבור וקשר זוגי, ולממש בו את המאווים המיניים. פורנוגרפיה מייצרת חוויה ללא הצורך במושקעות בקשר, ולעיתים רבות היא מהווה בריחה מן הקשר עצמו.

גם בעולמך הדתי אתה מתאר שהחוויה שעליה גדלת באיזה שהוא שלב אינה מספיקה ומתפרקת ממך, זאת בזירוז חוויות שיקריות כאלה ואחרות מן הקהילה עצמה. אך בסוף ישנם שני נקודות מהותיות שהם שלך.

אז מעבר לחווית השקר שבאה מן החוץ ישנה חוויות שבאות מן הפנים, חווית חיים שהם באחריותך.

האחת החוויה האישית שלך עם אלוקים והשניה היא החוויה האישית שלך עם אשתך, שהם שלך לא של אחרים ולא של הקהילה. זהו אכן 'אחר' (אלוקים, ואשתך) שמייצר מצב שבו אתה צריך לתת דברים אך אתה גם מקבל. אך חוויות אלן מיועדות ואכן נותנות ולא רק דורשות. חיי זוגיות מלאים טומנים בחובם רווחה נפשית מוכחת מחקרית הן באורך השנים והן באיכות החיים שבהם. כמו כן רווחה של אדם מאמין היא גם בערכים מדידים אך גם נותנת משמעות עמוקה לחיים עצמם.

כאמור איני בא ל"החזירך בתשובה" אך אני רוצה להצביע על שני נקודות אלו שיכול להיות שמשם תחל לבוא אלייך הרווחה הנפשית.

מול אלוקים

לאחרונה למדתי גמרא שאני מניח שתלמיד חכם כמוך כבר נתקל בה, הגמ' מספרת מה יהיה באחרית הימים על פי משנה בסוף מסכת סוטה : בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר. וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו; וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם"

אני מסב את תשומת ליבך למימרא הסוגרת את המשנה, אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, כיוון שכל המענים הקהילתיים מתפרקים ואין בכוחם מבחינה רעיונית להחזיק את הקשר עם אלוקים שהרי האמת תהיה נעדרת, אותה אמת שאני מרגיש שאתה מחפש מבין שורותיך הנוקבות בשאלה, הרי שנשאר לנו רק להישען על אלוקים בחיבור אישי ופרטי כזה שנבנה מתוך התבוננות אישית תהליכית ומעמיקה.

בהקשר הזה הזכרת לי מימרא נפלאה של ר' נחמן מברסלב בספרו ליקוטי מוהר"ן, מימרא זו מופיעה בנפרד ומהווה כמין הקדמה לתורתו הענפה והייחודית.

"'אחד היה אברהם' . שאברהם עבד ה' רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם, שסרים מאחרי ה' ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם, וזהו: 'אחד היה אברהם'. וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון: אביו ואימו או חותנו ואישתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת: 'אחד היה אברהם' כאילו הוא יחיד בעולם כנ"ל" עכ"ל.

הדברים המאירים הללו מכוונים את האדם לעבוד את ה' מתוך חיבור פנימי ואישי. כח של יחידי, כזה שהושרש בנו עוד מאברהם אבינו.

ובהקשר הזה לאברהם אבינו היה עוד מעלה שאולי נכון להידבק בה, אברהם אבינו היה נושא את מידת האהבה מתוך גילויו את ה' יתברך באופן אישי, כל מה שהוא היה יכול להתבונן דרכו על הקשר עם אלוקים היה אהבה מוחלטת. לאחריו בא יצחק אבינו, שגדל כבר על ההר הרוחני שהשיג אביו ומשכך הוא היה בדרגת יראה מרוממות ה' יתברך. לאחריו בא יעקב ואיזן בין שניהם על ידי תורה שמכילה הן את היראה בדמות לא תעשה והן את האהבה בדמות עשה. לפעמים באזורי הגדילה שלנו אנחנו מתחילים מיצחק או יעקב ושוכחים את קומת אברהם, הקומה הבסיסית של אהבה שאינה תלויה בדבר שעליה עומד כל הבניין. אהבה שמאפשרת להיות יחיד בעולם של שקר.

אני מניח דברים אלו לפתחך כיוון שאם זיהיתי נכונה אתה איש אמת שאוהב לשמוע דברי אמת. ומכאן, עשה כחוכמתך.

מול אשתך

ישנם שני סוגים של קשר בעולם, האחד הוא קשר של 'חוזה', זאת אומרת שיש לנו – בני הזוג – חוזה לא כתוב שבו מסוכמים הפרטים של ההנאה שלנו אחד מן השני, אתה נותן כך וכך והיא נותנת כך וכך ויחד נעים ונחמד לנו יחד. חוזה כזה יושב על הנקודה האנושית הבסיסית שהיא מילוי צרכים או בשפה חדה יותר שותפות של אינטרסים. זה אינו מנגנון חלש או לא קביל אלא כל קשר ותקשורת מתחילה לרוב ממנו.

לצד זאת יש רמה אחרת של קשר והיא 'ברית'. ברית פירושה קשר למען קשר, זאת אומרת שללא התייחסות למה כל אחד נותן לשני או גם אם ישנם תקופות שאחד מבני הזוג אינו יכול לתת עדיין הקשר במהותו קיים והוא אף לב העניין. זוהי נקודה עדינה ומהותית שנובעת מההכרה שעצם הנוכחות שלנו אחד בחיי השני בצורה האינטנסיבית שחיי זוגיות מצריכים היא המטרה בפני עצמה והיא ליבת הקשר.

(רק אזכיר בהקשר זה את זה שדווקא עם אברהם הקב"ה עשה ברית. מילה ברמה האישית ובין הבתרים ברמה הציבורית של העם שיצא ממנו).

נכון לא קל להגיע לקשר של 'ברית' זה דורש עבודה אך אפשרי. כאשר אשתך אומרת לך שהיא תיפרד ממך כיוון שאתה מתקשה בשמירת מצוות היא אומרת בעצם שהאינטרס שלה הוא להיות נשואה לאדם שומר תורה ומצוות כמו ה'חוזה' שסוכם בניכם בעל פה. כאשר אתה לא רוצה לפגוע בה אתה מתנהל סביב אותו חוזה שאינך רוצה לשקר לשותפה שלך לאינטרס הזוגי. אך כאשר אתה צופה בפורנוגרפיה שוב אתה מאתגר את החוזה ביניכם.

אך מתוך החשש הרגיש והנפלא שלך מלפגוע בה זיהיתי גם משהו מהותי יותר, משהו מן הברית. משהו שאומר גם אם לא טוב לנו יחד וגם אם זה לא טוב לה אני לא רוצה להיות בעמדה כזו מולה, אני רוצה שיהיה משהו אמיתי ביננו שלא יושפע ממצב האינטרסים.

יחד עם זאת ולמרות הרצון הכנה שלך, בשביל יחסים ברמה זו צריך לעבוד. למשל לא לעשות דברים רק כי אני חייב לא לחשבן מה אני נותן מול מה שהיא נותנת, לתת כי אני רוצה בקרבתה ועוד דברים שנבנים בתהליך.

בהקשר למידות האמת והשלום שהזכרתי בתחילת תשובתי זאת וכן ביחס לנאמר על החוויה של חיים של 'ברית' עם אלוקים ועם אשתך. על זה אני לומד את הנאמר בגמרא "שלוש שלומות הן – נהר, ציפור וקדרה- הרואה אחד מאלו בחלומו, יצפה לשלום" (ברכות נו, ב.). סמלי השלום הם הנהר שמחבר בין נקודה לנקודה. הקדרה שמפרידה בין האש לתבשיל ועל ידי כך, על ידי ה"שקר" הזה שבו האש לא שורפת את הכל או המים מכבים אלא יש לשני הכוחות הללו מקום ולא רק מקום אלא מקום שמייצר משהו אחר נוצר משהו חדש, תבשיל. והציפור מסמלת את השלום בכך שחיה גם בשמיים אך גם בארץ.

לכן אני לוקח את המשפט האמיץ שכתבת בסוף "כל חיי העדפתי ליפות את העובדות בפניה מאשר לעמוד מולה – מפחד מההשלכות", ומציע להתחיל דווקא משם מנקודות הכאב, איני אומר לך אם ואיך לומר לה רק מציע לך לכונן יחסים של ברית אמיתית כמו איש האמת שאתה לשאת לאט לאט בהשלכות אך להינות מן היתרונות שקשר אמיץ ואמיתי מציע.

אני מזמין אותך לחיבור אל העולם טוב ומיטיב חיים של משמעות ושמחה חיים של יצירה ואמת. חיים מלאים. ומאחל לך לחלום על קדרה משותפת עם אשתך ולחלום להיות ציפור בין השמים לארץ, ולצפות לשלום שיוביל אל קיום האמת.

היה שלום.

מקווה שמכתבי זה קלע לשאלתך, באם לא או באם תרצה לשלוח דיוקים ושאלות המשך, אנא השב לי.

שלך בכל עת.

צביקה [email protected]