The Butterfly Button
אני ובעלי לא מצליחים לתקשר ביננו

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה,
ותודה על החסד הזה שאתם מאפשרים לשאול שאלות בצורה אנונימית, ולקבל מענה מקצועי.
אני בת 28, נשואה 6 שנים עם שני ילדים
אני חווה קושי אדיר בזוגיות.
ביני ובעלי יש פערים גדולים ברוחניות, באורח חיים, בפתיחות האישית והזרימה ובעוד הרבה דברים. אבל בעיקר, פער בתקשורת ובניהול שיחה.
כבר בפגישות הרגשתי בקושי האדיר לתקשר איתו, ורציתי לרדת מזה. היה עלי הרבה לחץ מההורים, ובסופו של דבר התארסנו. כבר ביום של ההצעת נישואין היו לי ספקות אדירים, ומשם התחלתי רק להדרדר בשמחת החיים שלי. גם בין האירוסין לחתונה חוויתי קשיים גדולים לתקשר איתו, וזו היתה התקופה הכי איומה שלי בחיים. שכבתי במיטה שבועות ובכיתי. ניסיתי לקבל מענה מקצועי, אבל לא ידעתי לפנות לגורמים הנכונים, וגם זו היתה תקופה קצרה מדי. הגעתי לחתונה עם תחושה גדולה של מאמץ לשמוח ולהתחבר. אני ממש שונאת את החתונה הזו, ולא מסוגלת להסתכל על התמונות ולהיזכר.
עד היום אני מרגישה שהזוגיות איתו היא מאמץ אחד גדול לגשר על הפערים ולהתחבר. לדעתי, פערים לכשעצמם הם לא מרכז הבעיה, כי בין כל שני אנשים יש פערים (גדולים, או קטנים, אבל ישנם) ובקשר בין אנשים היופי הוא לגשר עליהם ולמצוא את המקום בו נפגשים, אבל כשיש פער בתקשורת, יש חסם מלהתחבר אחד לשני. יש בינינו הרבה מאד אי הבנות, אפילו ברמה של לסכם דברים טכניים- כל אחד מבין את השני הפוך. וזה גורם הרבה תסכול והרגשה לשנינו שלעולם לא נבין אחד את השני.
המזל הוא, שהוא אדם שיודע לתת ולעזור, והוא משפחתי מאד (בקשר איתי עוד לא רואים את זה עדיין..אבל זה קיים באופי שלו). אני לא חושבת שיש לו בעיות אמיתיות בתקשורת, אלא שהוא אף פעם לא למד איך לתקשר, ואני לא יודעת למצוא את הדרך איך לדבר אליו בצורה שהוא יבין אותי כמו שאני מתכוונת. (במשפחה שלו תקשורת, שיתוף, דיון אלו דברים מחוץ לחוק )
מנסיוני, הוא אוהב את הזרימה, והחופשיות שלי לשתף, ואפילו מחפש את זה ומצפה ממני לרמת שיתוף גבוהה. עד כדי, שנוצר מצב שאם אני זורמת, שמחה, משתפת ומוצאת נושאי שיחה מעניינים- מעניין לו ושמח וטוב. ואם לא- משעמם לנו, ולא יוצא לנו כלום ביחד. כשאנחנו יוצאים, אם אני לא אקח את המושכות, אנחנו נשב ערב שלם ונשתוק. אולי נאכל, אולי נדבר דברים טכניים (כמו איפה לחנות..) אבל לא שום דבר מעבר. גם בלילות שבת ועוד, אם אני לא יוביל, לא יהיה כלום. ואח”כ הוא מתבאס ואומר לי שאני זו שלא רציתי. בקיצור, הוא לא יוזם פעולות של חיבור, למרות שהוא כן רוצה להתחבר.
הקושי הגדול הוא שגם אני מחפשת וזקוקה ממנו לשיתופיות והיוזמה ביצירת קשר ושיחה, וכשאני לא מקבלת את זה, נגרמים לי רגשות ממש קשים. שיתוף, הערכה ופידבק חיובי זה חמצן עבורי בשביל להמשיך להעניק.כשלא אומרים לי מילים של הערכה ואהבה, זה מוריד לי את החשק להתאמץ בשבילו ובשביל הבית. וכשהוא לא משתף אותי במה שעובר עליו, יש מין שתיקה ארוכה מצידו, אני מרגישה שהוא מסתיר, ואז אני גם לא רוצה לשתף אותו, אבל הוא מאד כועס על זה. אבל אם אני זורמת, פתוחה ומשתפת בדברים אישיים כשהוא לא, אני מרגישה חשופה ופגיעה למישהו אטום, שלא מביע אמפתיה, לא נותן עצות או ממשיך לדבר על הנושא, לא נותן שום דבר מעצמו לשיח אלא רק מקשיב ואומר ‘אוקי’, ומעל הכל, לא חושף את עצמו ונותן את עצמו והאישיות שלו.
בתחילת הנישואין היה לו הרבה רצון, אבל לי ממש לא היה, בגלל הנסיבות בהן התחתנתי, כל מה שרציתי זה לעזוב. בהתחלה עוד הצלחתי להסתיר את כל החוסר חשק הזה, בתקווה שאני אטפל בעצמי ונצליח כן לחיות יחד באהבה ובתקשורת טובה, כי פחדתי להתגרש. בסוף זה יצא החוצה, וכמובן שהוא מאד נפגע מזה, וזה טלטל וערער עוד יותר את הכל. היום, ירד לו החשק מאד ביחס להתחלה (מבינה אותו..) והוא עסוק לשקם את עצמו.
הלכתי במשך שנה ליעוץ אצל מישהי שנחשבת ממש טובה, אבל לא אהבתי את האישיות שלה ולא הצלחתי להתחבר. בסופו של דבר, בעלי הוא זה שהולך אליה, וזה תורם לו הרבה. אני רוצה לנסות הכל כדי לא להתגרש, ואם זה לא ילך, אדע שניסתי מה שיכולתי, וכנראה זה מה שה’ רוצה ממני…
אני חושבת שאם אני יקבל איזה כח אלוקי להיות במקום של לקחת את הזוגיות הזו בידיים, ללכת לטיפול ולעשות עבודה, בסופו של דבר אוכל למצוא את הדרך וללמוד איך להסתדר ביחד, וזה יכול להשפיע גם עליו. כי כמו שאמרתי, האנרגיה והרצון שלי הם אלה שמניעים את הכל. אבל, איך יהיה לי כח להשקיע כשאני לא מקבלת שום דבר מצידו? אני לא יכולה להיות היוזמת היחידה ומי שמחזיקה לבד את הקשר, מטפחת ומתחזקת.

תודה רבה,
מעריכה מאד את הזמן והידע המקצועי שאתם נותנים.

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה מאוד.

הרשי נא לי לפתוח בהערכה גדולה אליך. הערכה על ההתבוננות השקולה מן הצד על מהלך הדברים, את הגדרתם. את היכולת להפריד בין הבעיות לבין האדם ואופיו, את ההגדרות המכוונות שלך לצרכים שלך- את יודעת למה את זקוקה ומביעה זאת באופן בהיר וישיר ללא האשמה. דברים אלו אינם מובנים מאליהם וראויים להערכה רבה. יתרה על זאת- החלקים האלו הם בסיס ראשוני חשוב ועמוק ליצירת תקשורת בריאה, מכבדת ומבריאה.

ובכן יקירתי,

בראש ובראשונה חשוב לי לומר לך שאני מבינה אותך עד מאוד. הרגשות שאת מתארת, הן לגבי התהליך של לפני הנישואין והן לגבי צרכיך בתוך הנישואין, מובנים והגיוניים מאוד. קשה עד מאוד ללכת לחופה מתוך תחושה מאולצת, עם קושי לא פתור בתקשורת וחוסר בשמחה בעצם היותו של בן הזוג. זו עשויה להיות חויה מעיקה, חונקת ומכריחה וברור לי מדוע הרגשת כך. עשית את מה שהיה מצופה ממך אבל ליבך לא היה עמך.

אני מאוד יכולה להבין את הצורך שלך בפידבק וביוזמה של קשר או מחוות מצדו. את תחושת הכח והחשק הנובעים מכח ההערכה הזו. צורך כל כך בסיסי.

אני סבורה כי בראש ובראשונה, כאשר עולה בתוכך צורך כלשהו בתוך הקשר, תזכרי לתקף את רגשותייך. כלומר- לומר לעצמך שהדברים הללו שהנפש שלך זקוקה להם הם צרכים אמיתיים ומובנים. התיקוף יעזור לך להכיל את עצמך ולדאוג למען הגשמתם של צרכים אלו ממקום נקי ולא אמוציונאלי. הדרך היפה שלך לומר: אני זקוקה לכך- היא דרך מדויקת ויעילה.

ולגבי הקשר והתקשורת.

אליבא דאמת-

לפי ראות עיני, נגעת בנקודה עמה מתמודדים זוגות רבים מאוד. התקשורת הינה מרכיב בסיסי במרחב הזוגי ומשהו בה נוטה להשתבש מסיבות רבות. כמעט בכולן- כפי שציינת בחכמה בעצמך- לא מדובר בבעיה אקוטית בתקשורת אלא במשהו אחר.

איך זה, שבעלך איש משפחתי וחם אבל מולך זה לא יוצא עדיין?

מדוע את אומרת לו, לדבריך, דבר אחד והוא מבין משהו אחר?

מה בעצם קורה שם?

בתוך המערכת הזוגית קיימת התקשורת הרווחת, הפשוטה. זו שבה נאמרות או לא, מובנות או לא- המילים.

מתחת למילים מסתתרות מערכות שלמות של חיים, תפיסות, דפוסי הגנה ומנגנוני הישרדות, פצעי ילדות, חוויות רגשיות כאלה ואחרות כולם נמצאים שם מתחת לפני השטח ומנהלים אותנו בלא מודע. ככל שאנחנו מכירים ומודעים לחלקים האלה ביננו ומציפים אותם למקום של מודעות מדוברת אנחנו מבינים יותר ויותר את עצמנו, את הזולת ואת התגובות שלנו לדברים.

אדם שגדל, למשל בחווית בקורת מתמדת,בילדותו, עלול לחוות בקורת גם במשפטים פשוטים הנאמרים לו גם אם לא הייתה כל כוונה כזו. במודעות לחוויה הזו, במשותף מנכיחה את המודעות אליה, מסבירה את התגובה, מעוררת בבן הזוג מחשבה ומודעות לאופן שבו הדברים נשמעים אצל האחר ומאפשרת לחוויה הרגשית הזו להרפא. תכונות מסוימות לפעמים לא מקבלות הזדמנות או עידוד בילדות ולכן מתקשות לקבל ביטוי בחיי הנישואין.

כעס על חסרונן לא יצליח להעיר אותן, אמון והזדמנות- כן.

לפעמים זו דינמיקה זוגית נסתרת בה כל אחד נוטל מקום שנח לו להתקבע בו וצריך קצת לזוז משם.

(גם אם דברים קשים לנו לעיתים הם עשויים להיות לנו נוחים ולא נרצה שישתנו. כל אחד בקשר יכול לשאול את עצמו, למשל ( וזו דוגמא שלא קשורה אליך): “אני מתלונן שבן הזוג שלי שולט עלי אבל מה אני מרוויח מזה, בסתר?”

זו דוגמא אחת.

ישנם דברים נוספים שפשוט צריך ללמוד. גם הם מהנגזרת הפנימית:

למה אני זקוק/ה עכשיו. מה התשוקה והצורך שלי ממך בקשר. למה אני זקוק במערכת הזוגית האנטימית איך אני רואה את הבית שאני רוצה לחיות בו. כלל הדברים האלו, הגם שבחלומותינו הוורודים היינו כמהים כל כך שבן הזוג שלנו ידע אותם מעצמו ומכח היותו בן הזוג שלנו, הם דרך ומושא ללמידה, התכווננות ושיח.

איך לנהל אותו? גם זו תורה בפני עצמה. אולי בראשיתה יעמוד הכלל של דיבור על עצמי. להפוך כל בקורת לצורך ולדבר עלי- למה אני זקוק. מה שאני מרגישה כשכך וכך קורה הוא..

לנסות להקשיב, ללא תגובתיות לעולם של השני- בדיוק כפי שהשני רואה אותו ועוד.

ויש גם שיחות מובנות כאלה, כמו בדיאלוג אימאגו, למשל.

ישנם גם הבדלים מהותיים בין תפיסות גבריות לנשיות אשר מחקרים לא מבוטלים טוענים לשינויים ביולוגיים במבנה המח בין שני המינים וממילא לשוני בתפיסת הקשר ובאיכותו. ישנם ספרים חשובים בנושא ששופכים לא מעט אור על דרכי התנהלות כאלה או אחרים ועל הפערים.

אני מעריכה עד מאוד את הרצון שלך לנסות ובהחלט חושבת שיש עבור מה. נראה לי שנפלא היה לו תמצאו אדם, מטפל, שהמטרה אליה הוא יחתור היא השיח העמוק בינכם. למעשה, תרגול של שיח מונחה שיגלה לכם את הטפח והטפחיים של עולמכם עד שעולמכם הפנימי יהיה נהיר לשניכם ותלמדו את הדרך זה של זו לאהבה וקשר.

ושוב, אני חושבת שניחנת באינטליגנציה רגשית מפותחת ובמודעות ושהדרך לתקשורת וקשר עם בעלך תצמיח ממך גוונים רבים נוספים של מודעות לעצמך ולעולמך הפנימי, לעולמו שלו ולגילום של הפוטנציאל האמיתי, המלא של שניכם.

מלאה בתפילה להצלחתך, להצלחתכם,

יודעת כמה הזוגיות חשובה ללב כל אשה ועד כמה הכמיהה לקשר עמוקה ומלאת געגוע.

באהבה ובהערכה,

דקלה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. כקוראת, התמלאתי גם אני הערכה גדולה אליך, השואלת. יש המון תבונה, וגם לקיחת אחריות גדולה ועבודה עצמית שניכרת בין השורות שלך.
    רק בקשר לדבר אחד הזכרת שבעלך הולך ליעוץ לאישה.
    לדעתי זה דבר מסוכן.
    גם אם המעורבים בדבר הם יראי שמים וכל הרצון שלהם רק לטוב – בטבע האדם קשה מאד שגבר יתיעץ עם אישה על זוגיות, או הפוך, ושלא יווצרו רגשות כלשהם ביניהם.
    בעקבות דברים שנתקלתי בהם, כולל גם סיפור שבהרבה סיעתא דשמיא נעצר לפני אסון – אני חושבת שזה חייב להיות קו אדום שלא עוברים.
    מאחלת לך מכל הלב רק טוב, ושמחה, ואהבה והבנה ביניכם. בקרוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעלי לא מרוצה מהבית ומהילדים שלנו
זה נשמע כל כך בנאלי כבר שכל שאלה מתחילה בתודה גדולה…. אבל האמת שאי אפשר לדלג על זה….כי באמת מה שאתם עושים באקשיבה, זה מעל ומעבר למצופה. הן מבחינת התוכן המקצועי והרב והן מבחינת הניראות ונוחות הגישה. ה’ ישלם שכרכם! השאלה שלי נוגעת בתפר הדק שבין זוגיות להורות… אקדים לומר...
לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...
אכזבה קשה מאישתי
לא מתבייש לשאול ולהכיר בעובדה שאני צריך עזרה…תמיד בחיי הייתי בצד החזק הקשוב והתומך וכדומה אבל הצרה של החזקים זה שכשהם נופלים אין מי שירים אותם…התחזקתי בשנות העשרה ישיבה תיכונית ישיבת הסדר ואז התחרדתי בישיבה טובה ….אחרי כמות נכבדת של שנות תורה ואושר בישיבה התחתנתי…בקיצור היה שם מקרה מסובך של...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן