שלום לך אישה יקרה

קודם כל – תודה שכתבת. מרגישים בכל מילה את האומץ, העומק, את כובד הלב, וגם את העוצמות שיש בך. יש במכתב שלך זרם תודעה חכם, חי, מדויק – שנכתב ממקום כואב, אך גם מפוכח ומלא מודעות.

זו לא רק קריאה לעזרה- זו תנועה פנימית של אישה חזקה שמבקשת חיים אמיתיים.

קראתי את מכתבך בעיון, שורה אחר שורה. בצורה לא מתיפייפת או מטייחת את שמה על השולחן את הפערים הגדולים, את הציפיה למשהו שאינו, ואת התחושה שאת נותנת את הנשמה ובעלך לא בדיוק איתך בקצב.

הפערים שאת מתארת – באופי, בתרבות הבית, באחריות, בעשייה – הם אמיתיים. הם יוצרים תחושה של פער תהומי, של עבודה חד-צדדית.

את מושכת, עצמאית מגיל צעיר, מוצלחת, יוזמת, מחזיקה – והוא לא. ולפני שנצלול לעומק, חשוב לי לאמר לך שמוקדם מידי להגיע למסקנות עצובות ומהירות, לא נפלת לבור, וגם לא "נפלת" במובן של טעות איומה. את פשוט בתוך תהליך.

תהליך שיכול להבהיל ולתסכל, אך בתוכו יש סיכוי אמיתי לקשר, צמיחה, גילוי של מקומות חדשים בעצמך ובחייך. והכי חשוב להגיד- את לא לבד בזה. לא מעט זוגות בתחילת הדרך מגלים שהקשר שלהם דורש הרבה יותר ממה שציפו, ושמה שקורה בנישואין 'זורק' אותם לעבודה עצמית ולהתכווננות לחלקים שהם לא שמו לב אליהם קודם כרווקים. הבשורה הטובה היא שדווקא מההבנה הזו נבנית קודם כל האישיות שלהם עצמם בעומקה, וכמובן מתוך כך תשתית זוגית חזקה באמת.

את מספרת על עצמך שאת מכירה את הנקודות החזקות שלך, ולמרות שיש לך 'קשב', למדת להתמודד ולמנף את האתגר בצורה שרק מוסיפה לך לחיים. ניסיתי לקרוא במכתב עוד מורכבויות שיש לך, עוד מקומות בהם את מזהה שיש לך נקודות לעבודה עצמית, ולא כל כך ראיתי.

את בחורה בוגרת ופעילה, רצה ועושה, מתקתקת ומארגנת, חברותית ובעלת דעה- ופתאום נכנס לחייך אדם שמביא מורכבות, חלקים חלשים יותר, התנהלות איטית יותר, רגישה… חלקים שדורשים הכלה, הבנה, קבלה והארה. ואני לא יכולה שלא לשאול את עצמי אם יש לך את היכולת לתת לו את כל זה?

האם תצליחי להאט את קצב העשייה שלך שמאיר וחזק כלפי חוץ, ולהאיר כלפי פנים- לתוך הבית שלך, כלפי האדם שבחרת לבנות איתו את חייך- ולהעניק לו מקום ומרחב בו הוא יכול קודם כל להיות מי שהוא, ומשם לגדול. להיות מי שהוא ללא לחץ, ללא ביקורת ושיפוטיות וללא רצון 'לתקן' אותו. וכן, את ככל הנראה קוראת את המפה נכון- הוא בחור רגיש, שעבר דבר או שניים, הקצב שלו שונה משלך, והוא לא מצליח להתרומם מספיק כרגע. מעבר לכך, כמו כל בחור שיצא מהישיבה, סביר להניח שהבשלות שלו שונה משל בחורה שגדלה בסמינר ויצאה לעולם התעסוקה ונמצאת בהמון חזיתות של עשייה.

את גם צודקת ככל הנראה לגבי הרקע השונה, והדינמיקה שהוא צריך כדי לגדול ולהתפתח. האם את אלמונית אהובה, יש בך אפשרות לראות בו את האופי שלו? איך המידות שלו? מה קורה כשיש לכם שיחה טובה, או בילוי משותף?

אני שומעת בתוך המכתב שלך המון בהלה, תחושות חרדה, ומתח. יקירה אהובה אני רוצה לשלוח לך חיבוק גדול… חיבוק שנושם איתך נשימה ארוכה ולוחש לך- לאט לך יקרה, לאט לך. בעלך הוא אדם צעיר מאד, חיים שלמים עוד לפניו. אם אני מבינה נכון, את לא בחורה בת 19, את מבינה דבר או שניים על החיים, וכתבת שהתחלת להיות מחנכת בגיל צעיר. אני בטוחה שיש לך חיישנים בריאים, ואין לי ספק שבחורה מוצלחת ובעלת אינטואיציה כמוך בחרה בו כי את זיהית את המקומות המיוחדים שבהם הוא משלים אותך, גורם לך להרגשה טובה ומתאים לך. תנשמי עמוק ותאטי קצב.

בעלך לא קם בבקרים? הוא לא עושה עם עצמו מספיק במהלך היום? אני בטוחה שהוא מרגיש מספיק גרוע בעצמו, אין צורך כרגע להוסיף ביקורת ומתחים – זה הזמן שלך להביא את כוחך כאישה מאירה.

אני יכולה להבין את הרצון להתחתן עם אדם שלם, לממש את הפנטזיה שלך כאישה בנויה שמתחתנת עם איש בנוי, אך האמת היא שרק דרך זוגיות אנחנו מגלים את המקומות האמיתיים שאנחנו צריכים עוד לבנות בתוכנו.

ורק אז, כשאנחנו מצליחות להתבונן פנימה ולהאיר החוצה, כשאנחנו מצליחות לעשות מקום בתוכנו כדי לקבל את השני ממש כמו שהוא- אז קורה הפלא האמיתי של שלום. שלום בית.

אני שומעת גם בתוך הדברים שלך את תודעת העשייה והניהול המפותחת שלך, שמתנגשת עם דרך החיים הפשוטה והביתית שבעלך רגיל אליו. בזוגיות אין צורך לנהל, אלא לחיות בשותפות. שותפות מתבטאת בכך שלכל אחד יש את המקום להביא את הדברים שהוא טוב בהם לתוך מרחב משותף.

במה בעלך טוב? מה הוא יכול לתרום לבית המשותף שלכם? מה הוא תורם לך בשיחה? בהבנה עמוקה של דברים? מהם המקומות והכוחות שלו שממתינים למקום שבו יאמינו בהם והם יפרצו החוצה?

אני יודעת, כמו לכל אחת מאיתנו יש לך ציפיה, מן 'דמות' שבנית לעצמנו שאיתו תנהלי את חייך- הבעל האידיאלי שאת בטוחה שזה מה שאת צריכה.

אך האמת היא שבמשך החיים אנחנו מגלים לאט לאט מה באמת אנחנו צריכות, ולעיתים קרובות זה שונה מאד ממה שחשבנו בצעירותנו.

הקשר המיוחד שיש לך עכשיו מזמין אותך למשהו אחר ממה שחלמת, למרחב שבו את צריכה להשקיע פנימה את הכוחות שלך, להכיר נקודות חולשה שלך ושלו, ולראות עומק ויופי בדברים שלא הכרת ולא ידעת שהם יפים עבורך.

זה יכול לקחת זמן.

כתבת שהלכתם לטיפול זוגי שלא צלח כיוון שבעלך לא התמסר לתהליך. כמו שהאינטואיציות שלך טובות, נסי לסמוך עליו. בעלך 'מספר' לך שהוא לא צריך מסלול תיקון כדי להיות מושלמים, הוא מבקש ממך משהו אחר.

אולי הפוך, אולי הוא מבקש מסלול בו אפשר להיות לא הכי חזקים אך עדיין נאהבים, פגיעים ועדיין טובים מספיק, לא מתפקדים עד הסוף ועדיין יכולים להעניק ולהיות חלק. יש לי הרגשה שהוא מזמין אותך להקים בית שאולי לא יהיה שאפתן, פועל, יוזם בדיוק כמו שחלמת, אבל הוא יהיה מושלם בדרכו, פרי של שיתוף ועבודה מסוג שונה ממה שאת רגילה.

זוכרת את החיבוק שאני שולחת לך? לצידו אני רוצה לשלוח לך את הכח להחזיק את החלקים החלשים יותר של בעלך, אבל גם את שלך, יקירתי. אל תיבהלי מהחרדות שלך, זה ביטוי למשהו עמוק שככל הנראה גם הוא מחפש מקום והכלה.

אולי במקום ייעוץ זוגי את יכולה ללכת לכמה מפגשים של ייעוץ אישי- כדי שיהיו לך הכוחות לנשום את התקופה הזו, לחבק את הדבר האחר שצומח בחייך, ולתת מקום ליופי של זוגיות שדורשת עבודה אמיתית ומחברת.

בכל מקרה, אני רוצה לתת לך כמה רעיונות לעבודה עצמית-

פתחי מחברת וכתבי את כל הדברים הטובים שראית בבעלך לפני שהתחתנתם. ליד כל אחד מהדברים כתבי- כיצד הם באים לידי ביטוי היום.. שימי לב בימים הקרובים להוסיף פה ושם נקודות טובות שאת רואה בו. חיוך, מאמץ, מילה טובה.

ותגידי לו, תחמיאי, תני מקום לדבר טוב לצמוח. כל זאת לא כדי להתייפייף- אלא כדי לאמן את העין והלב שלך לראות ולהרגיש טוב. ועוד יותר מזה, אין דבר יותר מפתח ונותן מרחב צמיחה מאשר מראה (בקמץ) שמחייכת. ככל שאת תחייכי, תתרגשי, תראי טוב- בעלך יגיב לזה. משהו חדש יצמח.

ואולי זה הזמן לייצר ביניכם מרחב חדש. לא שיחה עם רשימות וטענות הדדיות– אלא רגע קבוע, שבו אפשר פשוט לשבת ולדבר. לשאול אותו: מה שלומך? מה עובר עליך? מה אתה מרגיש? מה היית רוצה שיקרה בינינו? לא את שואלת והוא עונה – אלא שיחה. שיחה שאת גם משתפת רגשות, חוויות. שיחה איטית, אמיצה, רכה. כזו שפותחת פתח לקול שלו – גם אם הוא אחר, גם אם הוא לא נשמע כמו שלך וגם לא כמו מה שציפית או חלמת. לפעמים, קול שונה הוא לא איום – אלא הזמנה לצורת חשיבה אחרת שפותחת חלון לאור.

ולצד כל זה יקירתי, אל תשכחי את עצמך. את שמחת החיים שלך. את מי שאת. אם את מרגישה שאת הולכת לאיבוד, אל תישארי שם לבד. פני לייעוץ אישי, שייתן לך מקום לנשום, לעבד, לחזור לעצמך.

ייתכן שעכשיו את מרגישה לבד, שמעתי את זה במילותייך. כמה כואב להרגיש לבד בדיוק כשאת מתחילה זוגיות… אבל את לא באמת לבד, יש לך איש לצידך. אולי הוא לא מגובש עדיין, אולי הוא מתבלבל, אולי הוא עוד רחוק מהמקום שאת חולמת עליו- אבל הוא שם. הוא חלק מהסיפור שלך, ויש לו עוד שנים רבות לגדול, להבשיל, ולהיות שותף אמיתי. אם תתני לו מקום – לא רק מתוך אחריות עליו ועל הבית שלכם, אלא מתוך תקווה ואמונה לראות מה הוא מוסיף לחייך – בעזרת ה' הוא יבוא ויתייצב לצידך, לא מאחורייך.

יש לי הרגשה טובה לגבייך ולגבי הקשר שלכם. שימי לב להיות מחוברת לעצמך, קשובה אך לא מבוהלת, ובלב מבקש תקווה- תני מרחב לזוגיות שלכם לצמוח.

שלך, חנה א.