בס"ד
שואלת יקרה,
קראתי את שאלתך בעיון רב ולדעתי אלו לא רק מחשבותייך שלך אלא אלו המחשבות המשותפות לרבבות אנשים ברחבי תבל. מדברייך אפשר להבין את הסבל והצער שקיימים בתוכך על בעיית הסבל של העולם.
זה נושא עמוק ורחב מאוד וישנם המון אנשים שנרתמים למטרה נעלה זו עמלים וטורחים ימים ולילות על מנת למצוא פתרון לסבל האנושי.בזה העולם טוב ורע משמשים בערבוביה , זו האמת! למצוא את הטוב האמיתי ולהרגיש את השגחתו המלטפת של הבורא בעולמו זוהי משימה ומטרה נעלה מאוד ולעיתים היא גם מסע של חיים שלמים. אף אדם לא נולד מאמין ,האמונה היא תכונה שאדם רוכש לעצמו במשך השנים ,היא דבר שנבנה על יסודות מוצקים .לאמונה יש מדרגות רבות ומגוונות ומדברייך אני שומע שרצונך בסוג של אמונה ייחודית ומעמיקה ,בה תחושי קירבה מיוחדת ליוצר הכל וזה נפלא לדעתי ומראה שקיימות בך תכונות ייחודיות שכאשר תפתחי אותם תוכלי למצוא את מה שאת מחפשת.
כשתינוק רך נולד וגדל ,חסרה לו האפשרות להכיר את עצמו , הוא אינו יכול לדעת מי הוא אלא רק בעזרת הסובבים אותו, התגובות שהעולם מסביבו מגיב למעשיו ,מחשבותיו ורעיונותיו הם אלו שמלמדות אותו מה נכון ומה לא ,מה מותר ומה אסור ,מה ראוי עבורו ומה לא ובכך הוא בונה את עולמו הפנימי מגדיר ותוחם כל דבר בתחומו שלו ,לומד על העולם ולומד גם על עצמו במקביל.
כאשר התמונה הושלמה והאדם בנה את התנהגותו , כישוריו ולמד מה בעל ערך יותר או פחות , כל הדברים האלו יחד יוצרים את זהותו העצמית. זה מי שהוא! ולפי זהותו כך תהיה מידת התרומה שלו לעולם. זו מפת העולם שלו וישנם מיליוני מפות כאלו , לכל אדם ישנה תפיסת עולם שונה , לא מפני שהעולם שונה אלא מפני שכל אדם חווה את העולם על פי המפה האישית שלו והיא שמספרת לו את הפרשנות על העולם ובכך כל אדם הוא ייחודי בעולמו , אלו המשקפיים שלו שדרכם הוא חווה את חוויות העולם ,זו זווית הראיה שלו בלבד ואין אף אחד שדומה לו בזה באופן מדוייק.
העולם שמסביבנו זו המציאות ,זה מה שיש וקיים ובזה אין שום רע או טוב , לא המציאות גורמת לנו לסבל.המציאות רק מחייבת אותנו לפעול ולעשות את הדברים הנכונים עבורנו או עבור הסובב אותנו או לבחור שלא לעשות.
מה שגורם לסבל זה המחשבות שלנו על המציאות ,הדעות והפרשנות שאנו משליכים עליה .סבל קיים בעולם. זו מציאות.
המחשבות שלנו בנוגע לסבל של העולם הם אלו שגורמות לנו לסבול. המחשבה שלא צריך להיות סבל בעולם ובכל זאת יש,היא עצמה יוצרת את תחושת הכעס והמרירות.
כשאנחנו מסתכלים על העולם מסביבנו דרך רגשות של כעס ומרירות ,כל מה שנוכל לראות יהיה שיקוף של אותם הרגשות כלומר כדי להפסיק את הסבל והרוע של העולם צריך להפסיק את הסבל והרוע שנמצא בתוכנו ,להפסיק את הצער והכאב שאנו חווים בעולמנו הפנימי ,את הרדיפה אחר מושלמות ,את הצורך שכל דבר יתנהל בדיוק לפי התוכניות הקטנות שלנו וכשמחשבות אלו ייעלמו נוכל למצוא את הטוב שחבוי בתוכנו וכמו שהשמש ענקית וקורנת תמיד נמצאת שם גם מבעד לעננים האפורים גם הטוב והטוהר נמצאים שם מבעד לשכבות הכעס והטינה .
בנקודה פנימית זו שוכן כל הטוב וכל האושר שבעולם , כשאנחנו משתחררים מהרצון לאושר הקטן שלנו אנחנו מתחברים לכח הרבה יותר גדול , לאחדות. כשנמצא נקודה זו בתוכנו כל מה שנוכל לראות יהיה שיקוף של אותם רגשות נעימים וטובים.
וכשנתבונן באותם מקרים כואבים בחיינו מזווית ראיה זו יתכן שנבין דברים חדשים שעד היום חמקו מעיננו ואולי נוכל להבין שאנחנו לא מבינים את הכל .
ומי אמר שאלוקים צריך להיות טוב דווקא באופן הזה שאנחנו חושבים שהוא צריך להיות ,שווה לחקור את המחשבה הזו , לא ?
ולסיום אסיים באמירה חזקה שקראתי אתמול בראיון עם חני וינרוט שהיא חולה בסרטן כרוני שאין לו תרופה ופתרון וכך היא ענתה כשנשאלה האם היא כועסת על אלוקים שגרם לה את המחלה:
"מישהו הבטיח לי משהו? באתי לעולם עם פתק שבו כתוב שלא יאונה לי כל רע? כשמצאתי את אהבת חיי, שאלתי למה? כשנולדו שלושה ילדים מדהימים, שאלתי למה? אז למה כשבא סרטן צריך לשאול למה? הרי זה מגיע מאותו מקור, גם הטוב וגם הרע".
הנוכחות שלך בעולם חשובה מספיק כדי לחיות את שארית חייך באמונה ומשמעות עמוקה יותר כפי שאת רוצה ואם תהיי מספיק קשובה לעצמך ולצרכייך אני בטוח שתרגישי שגם שם יש מישהו שמקשיב ושומע תפילותייך.
במידה ויש לך שאלות נוספות אשמח לייעץ ולתת מענה.
ליאור
[email protected]
דלג לתוכן
