The Butterfly Button
אמון באנשים בכלל ובבן הזוג בפרט

שאלה מקטגוריה:

היי. אני בחורה בשנים הראשונות שאחרי שנות בית הספר, בשלבי בנייה עצמית, ואחד הדברים שמעסיקים אותי לא מעט זה אמון.
לפני שאשאל את השאלה שלי, אקדים ואספר שמגיל קטן היו הרבה ששברו לי את האמון. הייתי תלמידה מאד מצליחה בלימודים אז כל החברות שהיו לי היו איתי רק כדי לנצל אותי בשביל להצליח גם, וברגע שכבר לא הייתה להן תועלת ממני הן היו פשוט מפנות לי את עורפן והולכות… זה די הרס לי את הרצון לנסות להתחבר לבנות חדשות כבר בתקופת חטיבת הביניים. לא סמכתי על אף אחד.
לצערי חויתי מקרוב מצב של חוסר אמון בזוגיות אצל אחד מבני משפחתי, זה טלטל אותי מאד וממש השפיע על חיי.
הייתי מסתגרת בתוך עצמי. הרגשתי שבאמת אי אפשר לסמוך על אנשים … כמו שחשבתי בילדותי. התרחקתי קצת מהחברות שלי אפילו. לאט לאט הזמן עשה את שלו ולמדתי שהקב”ה באמת לא רוצה שנסמוך על בני אדם אלא רק עליו, ושנכון להסתכל על בני אדם כעל שליחים שלו בחיינו, ולחלק מהשליחים יש זמן מוקצב בחיים. ההסתכלות הזאת עזרה לי מאוד ועם עבודה קשה לאט לאט חזרתי לעצמי ולחברות שלי. לאחרונה נכנסתי לעולם השידוכים, במטרה למצוא את האדם איתו אקים בית ושאלות האמון מתעוררות בי מחדש. מצד אחד אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים, ובירמיהו נאמר שארור הגבר שבוטח בבני אדם (ובחיים עד נקודה זו מראים שזה די נכון…). בני אדם הרבה פעמים מאכזבים, אבל ה’ לעולם לא אכזב אותי. הוא תמיד שם בשבילי.
אבל מצד שני ה’ הטיל עלינו משימה לבחור אדם שאיתו נקים בית, אדם לו נחשוף את המקומות הכי חלשים והכי אמיתיים שלנו, שאיתו נצא למסע נצח ונסמוך עליו בלב שלם שהוא לא יפקיר באמצע הדרך. ממש שותף אמת.
קשה לי לשכוח בפגישות את הסיפור עליו רמזתי במכתבי אמרו לי שזה קורה אחד ל… ושאין מה לפחד אבל אני גם מכירה המון סיפורים כאלה.
אז אני באמת רוצה לשאול
איך אני יכולה לסמוך על אדם שהוא לא צבוע ומה שהוא אומר זה באמת מה שהוא מתכוון? וגם אם זה אמת, איך אני אמורה לדעת שזה יהיה נכון גם בעוד כמה שנים ולא יקרה מצב שיום אחד הוא ישנה את דעתו ואת דרך החיים שהוא מאמין בה?
מה המידה הנכונה לסמוך על אנשים? ומה המידה הנכונה לסמוך על אדם שהוא בן הזוג שלך, בעלך לעתיד, ומשפחתו?

תודה מראש על המענה.

תשובה:

שלום לך יקרה,

המכתב שלך מאשר את ההגדרה שנתת לעצמך “בשלבי בנייה עצמית”. מתוך משברי אמון לא פשוטים את קמה ומבררת לעצמך יסודות לחיים, מחפשת דרך לתת אמון באנשים בכלל ובבן זוג בפרט.

לפני שאשיב על שאלתך, תרשי לי רגע להפוך את הקערה על פיה ולשאול אותך אישית: איך תקבלי את זה אם אומר שאני חושדת שאת סתם כתבת לאקשיבה כדי לבחון אם אנחנו אתר אמיתי או רובוט? למה שאתן בך אמון, הרי אנחנו לא מכירות? בקיצור: האם עליי להימנע מלסמוך עלייך כי “אי אפשר לסמוך על אנשים”?

אני בטוחה שלא. המכתב שלך מספר לי שלא פסו אמונים מקרב הארץ.. אדם שפותח את ליבו וכותב בכנות על המקומות הפגיעים והכאובים בחייו הוא אדם אמין. לכן אני קוראת את מכתבך ומאמינה לכל מילה.

תנסי רגע להתחבר לנקודת האמון הזו. מהמקום שבו את יודעת שאת ראויה לאמון, את יכולה לתאר לעצמך שישנם אנשים נוספים כמוך. ונכון שישנם גם אחרים. אמון הוא דבר כל כך רגיש ועדין, שאנחנו בוחרים להעניק אותו לאנשים שזוכים בו ביושר. זה לא שחור / לבן, אלא ציר שנע בין חשד מוחלט לבין אמון רב, דרך רמות משתנות של “כבדהו וחשדהו”. לעיתים גובר ה”כבדהו” ולעיתים ה”חשדהו”. ועדיין הידיעה שאת עצמך אדם אמין וראוי לאמון תזכיר לך תמיד שיש מקום לאמון בעולם.

בואי שוב נהפוך את הקערה על פיה. האם אני אדם שראוי לתת בו אמון? הרי את לא מכירה אותי. האם חשבת על כך שמחר אני עלולה לעשות שימוש כלשהו בפרטים האישיים שמופיעים במכתב שלך?

את יודעת שלא. את יודעת את זה בוודאות כי את לעולם לא היית עושה דבר כזה ומועלת באמון. אולי ה’נסוי’ הקטן הזה יכול להמחיש לך את הקשר שבין היותך אדם אמין לנטייה שלך לתת אמון. היתרון שבכך הוא שזה מאפשר מערכות יחסים קרובות ומבט חיובי על העולם, למרות שלפעמים, כמו במקרה שלך, משלמים מחיר כואב כשנותנים אמון באדם הלא מתאים. אבל בואי נחשוב על הדרך האחרת: האם היית רוצה לחיות בעולם של חשדות וחשדנות? נכון, אנשים שחיים כך חוסכים לעצמם משברי אמון, אבל מצד שני הם לא זוכים לחוות את העונג שבמערכות יחסים שמכילות אמון. אז נכון, לתת אמון זה לקחת את הסיכון להיפגע, אבל האם עדיף להגן על עצמנו בשכבות של עוינות וסגירות? אכן, יש שני צדדים למטבע. מצד אחד את מכירה את מחיר האמון, וכבר חווית אותו על בשרך לא פעם, אבל בואי לא נשכח גם את ההזדמנויות שבהן האמון שנתת אכן היה במקום, את הביטחון שאפשר לך להיפתח ואת הקשרים שהרווחת בזכות זה.

את מספרת שהמסע שלך להחלמה מהשבר של מערכות יחסים שהכזיבו עובר דרך חידוש קשרים חברתיים, והולך לקראת בניית זוגיות. התחברתי מאוד להגדרות שלך על זוגיות, הגדרות שבליבן יש אמון הדדי: להקים בית, לחשוף [גם] מקומות חלשים ואמיתיים, מישהו לצאת איתו למסע נצח ולסמוך עליו בלב שלם, שותף אמת. באופן טבעי יקח זמן עד שתוכלי לתת אמון מלא באדם שאת לא מכירה. זה יהיה תהליך שבו את תרצי לוודא שאכן את בוחרת לתת אמון במי שראוי לכך. נתינת אמון היא מתנה גדולה, ולא פלא שהרבה ספקות וחששות מתעוררים לפני ובמהלך בניית הקשר. מעבר לשאלה העקרונית האם ומתי ראוי לתת אמון, כאשר הדברים באים לידי מעשה עולה שאלת ה”איך”: איך אוכל לסמוך? איך אדע על מי לסמוך? איך אוכל להיות בטוחה שהבחירה שלי נכונה?

את צודקת. כדי לתת אמון באדם אנחנו זקוקים לעוגן חזק מאוד, נקודת משען אחת בטוחה שממנה נעז לעשות החלטה שכוללת בתוכה סיכון לא פשוט. במכתב שלך את מספרת על קשר אחד שמעולם לא התערער ולא הכזיב, קשר שתמיד נתת בו אמון והוא הוכיח את עצמו. את כותבת: “ה’ לעולם לא אכזב אותי. הוא תמיד שם בשבילי”. לא כל אחד זוכה לחוות כזה ביטחון ואמון כלפי ה’, וזו נקודת כוח מאוד גדולה.

ומה אומר ה’ בעצמו על נתינת אמון? הרי מי כמוהו יודע כמה העולם (והאדם…) עלול להיות מאכזב! ובכל זאת חז”ל אומרים שהקב”ה “האמין בעולם ובראו”. כלומר: למרות כל הבגידות והפניות העורף, הקב”ה בחר לתת אמון בעולם. אנחנו קיימים ברגע זה בזכות אותו אמון בך ובי שנעשה את הטוב ביותר, והשגיאות – עליו. הוא לקח על עצמו את האחריות להגביל את יכולתנו להזיק לעצמנו ולעולם, על ידי כך שהוא מתקן את הטעויות הבלתי נמנעות שלנו, וממשיך להוביל את מהלכי החיים למקום שאליו הם אמורים להגיע מלכתחילה על פי התוכנית שלו. יש כאן מעגל של אמון: הוא סומך עלינו ואנחנו עליו. יותר מזה, יש כאן מעגל בתוך מעגל: אנחנו יכולים ואמורים וחייבים לסמוך על עצמנו, וזאת משום שה’ סמך עלינו. הוא סמך עלינו שנבחר נכון ואנחנו סומכים עליו שינחה אותנו. הוא סומך עלינו שנזהה את בן הזוג שנועד לנו, משום שהוא נתן לנו את הכלים המתאימים לכך.

כמה מילים על הכלים האלה:

בעברית קוראים לזה אינטואיציה (האקדמיה ללשון עוד לא המציאה מילה עברית באמת), ובשפה עממית: תחושת בטן. איינשטיין אמר ש”אינטואיציה היא מתנה קדושה, וחשיבה רציונלית היא עבד נאמן”, ולדעתי תמיד כדאי לגייס את שתיהן. הרב דסלר קורא ליכולת הפנימית של האדם לדעת את האמת חרף כל ה”נגיעות” וההטיות, בשם “שורש האמת”. הוא קובע שחייב להיות שבכל אדם נמצאת נקודה כזו שיודעת, אחרת אין לנו דרך לקבל החלטות בחיים. ככל שאנחנו בדרגה גבוהה יותר כך אנחנו קשובים אליה יותר, וזהו מסע של דיוק וקשב פנימי שהולך ומתחדד לאורך החיים. אל שורש האמת הזה אנחנו אמורים להתכוונן בבואנו לקבל החלטות גדולות.

הידיעה הוודאית ששורש האמת קיים אי שם בתוכנו נותנת לנו ביטחון גדול, אם כי לא ביטוח. אין ספק שפה ושם לא ניגע בשורש האמת, ואז נעשה טעויות אנוש, אך אז ההשגחה האלוקית תזמן לנו דרך לתקן, ועל כך בטחוננו. ברוך הגבר אשר יבטח בה’ – והיה ה’ מבטחו.

מאחלת לך שתמשיכי לתת אמון בה’, בעצמך ובאנשים שראויים לכך, ובבוא היום תרגישי את ליבך נפתח לתת אמון במי שאיתו תבני בית נאמן בישראל.

ברוריה

8440143@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

רוצה שאשתי תראה ותתלבש כמו שחלמתי!
   למערכת אקשיבה האלופים שלום וברכה!  אני אברך נשוי כעשרה חודשים. בעיקרון מן הסתם בחור ישיבה שניגש לחתונה מצופה שלא יידע צורת אשה ולראשונה יבחן את הבחורה על פי השקפת עולמו האם היא מתאימה לו והאם יש משיכת הלב וכו’, בלי השוואות ובלי ידיעה מדוקדקת בפרטי פרטים בטח שלא פרטים...
מובחנות בזוגיות תעזור לי לא להיפגע מבעלי?
עד הנישואין הרגשתי שהלב שלי הוא ברשותי. היתה לי גישה מאד בוגרת . לא נפגעתי מאחרים בקלות. הייתי סולחת בקלות . לא הייתי מושפעת מלחץ חברתי . (לדוגמה התחזקתי מבחינה דתית יותר מהחברה בתיכון שבו הייתי והלכתי עם האמת שלי ולא היה חשוב לי כהוא זה מה חושבים עלי ....
חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
לשתף בזוגיות בסערות שעוברות עלי?
ממש תודה על התשובות באתר, ניכר שהצוות כאן מקצועי ומבין בתחומו! הקדמה שאולי פחות נצרכת: ב”ה ארוסתי ואני נתחתן עוד חודשיים. לא מזמן קרה שהיה לי יום עם תחושת תסכול גדולה מאוד מכל מיני דברים שהצטברו, דיברתי עם ארוסתי היא שאלה אותי מה שלומי ואז פשוט הבכי התפרץ… שיתפתי. יום...
מה יהיה עם הזוגיות שלנו?
אני בת 27 . אני ובעלי נשואים 7 שנים ויש לנו 2 ילדים מתוקים .. מתחילת הנישואים היו קשיים . בהתחלה הוא היה מסור וקשוב וניסה לעשות הכל כדי שיהיה לי טוב . אני כנראה לא הייתי בשלה לנישואין והיה לי מאוד קשה עם השינויים שהנישואין הביאו איתם ונתתי לו...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן