לשואל היקר והנבון שלום רב,
קראתי בעיון רב את השאלה שלך כמה פעמים ומצאתי בה הרבה דברים נכונים ואמיתיים. אתה שואל שבאופן מעשי לא ניכר שהתפילה אכן עוזרת לאלו שמתפללים בהשוואה לאלו שאינם מתפללים. זאת בהחלט הערה חשובה ונקודה שאכן צריכה בדיקה מעמיקה ובירור יסודי, וטוב שאכן העלת את הנושא לבירור.
בנוסף לכך אתה מציין בקצרה הרבה מאד מיסודות התפילה ששמעת במהלך השנים. אכן אלו יסודות מרכזיים בנושא התפילה המוכרים לך היטב, ולא נשאר לי אלא לסדר את היסודות האלו ברצף הגיוני לכדי מהלך אחד שיאיר את ענין התפילה מזוית קצת אחרת.
ברשותך אני רוצה להוסיף לשאלה שלך עוד שתי שאלות כדי להבין את ענין השפעת התפילה.
1] בספר חובת הלבבות (שער חשבון הנפש, פרק ג) הביא את דברי החסיד שאחר תפילתו פתח ואמר: “רבונו של עולם, זה עתה שטחתי בקשותי בפניך והתפללתי בעד צרכי, ברם עשיתי כל זאת רק מחמת שצוית על תפילה ולא בכדי להודיעך את אשר אחפץ, בהיות ואתה הוא היודע מה שטוב עבורי, על כן פונה אני אליך בבקשה, אם רצונך הוא אחרת ממה שביקשתי, אל נא תשעה אל דברי כי אם עשה רצונך”.
איזו תפילה זאת? איך יכול אדם לעמוד בתפילה ולומר לה’: ‘אם רצונך הוא אחרת ממה שביקשתי אז אל תענה לבקשתי’. הרי בשביל מה נעמדת להתפלל, לא בשביל שה’ יענה לבקשתך?
2] מובא בספרים שמעמד התפילה מביא את האדם לדרגות גבוהות של התפשטות הגשמיות ודבקות ברוחניות. כתב רבינו יונה (ברכות דף כב): “שיחשוב בלבו כאילו עומד בשמים ויסיר מלבו כל תענוגי העולם הזה וכל הנאות הגוף כענין שאמרו הקדמונים – כשתרצה לכוין פשוט גופך מעל נשמתך ולאחר שיגיע לזו המחשבה יחשוב ג”כ כאילו הוא עומד בבהמ”ק”. ובשולחן ערוך (אוה”ח סימן צח): “חסידים ראשונים היו מגיעים להתפשטות הגשמיות והתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה”. ובספר נפש החיים (שער שני, פרק יד): “בעת עמדו התפלל לפני קונו ית”ש יפשיט גופו מעל נשמתו, שלא תהא עבודת תפילו רק בנפש… ויסיר מעליו כל תענוגי הגוף כאילו אינו בעל גוף כלל ורק נפשו לבדה היא המדברת בתפילה… ואז יחשוב כאילו הוא מסולק מזה העולם… וכל כך תרבה ותתלהט אהבתו יברך, עד שיהא חושק ומתאווה באמת שתהא נפשו יוצאת מהגוף לגמרי ותתעלה להתדבק כביכול בו ית”ש”.
ההרגשות העוצמתיות האלו של נפשו יוצאת מגופו, ניתוק מוחלט מהגשמיות ודבקות ברוחניות, מה זה קשור לבקשת צרכים מאת בורא עולם? נראה שיש כאן משהו אחר לחלוטין.
א] התפילה ותכלית הבריאה
כדי להבין לעמק את ענין התפילה נחבר את הנושא לעניין רחב יותר – תכלית הבריאה ותפקיד האדם בעולם. אני חושב שהמבט הרחב על תפקיד האדם ייתן לנו מבט טוב יותר גם על ענין התפילה.
מבואר בספרים (באריכות בדרך ה’ לרמח”ל) שתכלית הבריאה ותפקיד האדם הוא להגיע לקשר וחיבור לבורא עולם. התוצאה של הקשר והדביקות היא הנאה עצומה של חיבור הנברא לשורשו הרוחני.
כך כותב הרמח”ל ( דרך ה’, חלק א פרק ד): “והנה שרש כל ענין העבודה הוא, היות האדם פונה תמיד לבוראו. והוא שידע ויבין שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו”.
בהתאם לכך, הקב”ה משפיע לנבראים רק דרך הבקשה שלהם, שהרי הבקשה יוצרת חיבור, קשר ודבקות בין האדם לבין הקב”ה. וסוד הענין הזה נתבאר בפסוק (תהלים, קמה, טו): ‘עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו’ (ע”פ דרוש הקיווי לרמח”ל).
ענין זה של בקשת הצרכים כאמצעי לקשר עם ה’ מבואר בדברי המהר”ל. שואל המהר”ל (נתיב העבודה, פ”ב): “אם ראוי האדם שייתן ה‘ יתברך אליו הדבר שהוא מתפלל עליו, למה לא יתן לו בלא תפילה, ואם אינו ראוי מה תועיל התפילה. ועוד, למה צריך להתפלל בדיבור, והרי ה‘ יתברך יודע מחשבות האדם”. ותירץ (שם, פרקים א-ב): שענין בקשת הצרכים הוא כמו עבד שמתפלל לפני האדון על צרכיו אשר הוא מבקש, ועל יד כך העבד מרגיש שהוא תלוי לחלוטין באדון. באותו אופן האדם שמתפלל על צרכיו מגיע להכרה ולהרגשה שהוא תלוי לחלוטין בבורא בכל מהלך חייו ואין לו קיום זולתו. הכרה והרגשה זו מביאה לידי חיזוק הקשר והדבקות בבורא עולם, ובלשון המהר”ל: “כי התפילה היא התדבקות בו יתברך, והתפילה היא הדרך הישרה שהאדם עולה בה אל ה‘ יתברך”. וכאשר האדם דבוק בבורא, אז הוא במצב הראוי לקבלת שפע משמים. ולכן התפילה כנגד הקרבנות, כי קרבן לשון קירבה כידוע.
נמצא שבקשת הצרכים הם האמצעי המניע את האדם להתפלל ואילו התלות והדבקות בה’ היא המטרה היסודית של התפילה. ולכן אבותינו היו עקרים כי הקב”ה מתאוה לתפילתן של צדיקים (יבמות סד.), כלומר החסרון ובקשת הצרכים היו אמצעי לחיזוק הקשר והדבקות באמצעות התפילה (מהר”ל חידושי אגדות, מכתב מאליהו, ח”ד, עמ‘63).
כלומר, מטרת התפילה היא יצירת קשר וחיבור עם בורא עולם. התפילה אינה אמצעי להסיר את החסרונות. החסרונות הם אמצעי כדי להביא את האדם לתפילה – לקשר וחיבור עם בורא עולם. ובכך מתקיימת תכלית הבריאה ותפקיד האדם בעולם.
תיאור קצר ומרגש מובא בכתבי האדמו”ר מסלונים (נתיבות שלום ח”א, עמ‘ קפ): “יש עוד מעלה יתרה לתפילה – פתיחת לב יהודי שיאיר בו אורו יתברך, וחז”ל קבעו שלוש תפילות ביום, ששלוש פעמים ביום צריך לעבוד על פיתוח הלב, ושלוש פעמים ביום יתדבק עם קונו, באופן שישמור על קשר תמידי בינו לבין אביו שבשמים”.
לכן מבואר בספרים שהתפילה מחזקת את האמונה, והאמונה מחזקת את התפילה, שיסוד האמונה ויסוד התפילה בנפש אחד הוא – הכרה וודאית וברורה במציאות ה‘, כאילו עומד כנגדו. ההרגשה והחוויה באמונה ובתפילה אחת היא – קשר ודבקות בבורא עולם
עכשיו אפשר להבין את תפילת החסיד המובא בחובת הלבבות לעיל: ‘אם רצונך הוא אחרת ממה שביקשתי אז אל תענה לבקשתי’. הרי בשביל מה נעמדת להתפלל, לא בשביל שה’ יענה לבקשתך? לא! נעמדתי להתפלל כדי לחזק את הקשר עם בורא עולם. המענה לבקשה אינה העיקר. העיקר הוא להפנים שאני מחובר לבורא עולם ותלוי בו לחלוטין. ואם בורא עולם מבין שהבקשה שלי אינה לטובה, זה בסדר גמור, שהרי זה אינו העיקר.
עכשיו גם אפשר להבין את ההרגשים העוצמתיים שאפשר להשיג בתפילה, של נפשו יוצאת מגופו, וניתוק מוחלט מהגשמיות ודבקות ברוחניות. זה באמת לא קשור לבקשת הצרכים אלא ליסוד התפילה שהוא קשר וחיבור לבורא עולם.
אני מקווה שהצלחתי להביא בפניך את המקורות המבארים שענין בקשת הצרכים אינו עיקר ענין התפילה אלא אמצעי בלבד, ובכך גם העמדנו את המענה לבקשות בפרופורציה הנכונה.
אבל, השאלה שלך במקומה עומדת: אתה שואל שבאופן מעשי לא ניכר שהתפילה אכן עוזרת לאלו שמתפללים בהשוואה לאלו שאינם מתפללים.
ב] עולם של הסתר
העולם שלנו הוא עולם של הסתר, עולם מלשון ‘נעלם’. ההסתר נוצר בכוונה כדי לאפשר לנו בחירה חופשית. אם הכל היה גלוי, לא הייתה לאדם בחירה, ולא היה לאדם עבודה ותפקיד – הוא היה כמו מלאך, והעולם הזה היה כמו עולם הבא.
אם היינו נכנסים למחלקה בבית חולים הדסה ובודקים את החולים ורואים שאלו שהתפללו הבריאו והאחרים לא, אתה יודע מה היה קורה? כולם חוזרים בתשובה על המקום ומתחילים להתפלל. הבחירה החופשית מתבטלת ויחד איתה גם תפקיד האדם.
אם אלו שמתפללים היו חולים פחות, מבריאים יותר, ניזוקים פחות מתאונות דרכים, בהשוואה לאחרים, אתה יודע מה היה קורה? כולם חוזרים בתשובה על המקום ומתחילים להתפלל. הבחירה החופשית מתבטלת, אין לאדם עבודה ותפקיד, וכל תכלית הבריאה מתבטלת ויחד איתה העולם הזה – עוברים ישר לעולם הבא.
לכן העולם שלנו הוא עולם של הסתר, כדי לאפשר את הבחירה החופשית של האדם. ועם זאת, יש גילויים שהם כמו הבזקים של אור בתוך החושך של ההסתר. פתאום רואים אור גדול, נס גדול, המגלה לנו את המציאות הרוחנית האמיתית, את מציאות ה’ יתברך. זה היה הבזק קצר, ומיד הוא נעלם, כדי להמשיך ולאפשר לנו את הבחירה החופשית. אבל מי שמתבונן בהבזק האור, ומנסה להפנים את מה שראה, מתחיל תהליך של התפתחות והתקדמות רוחנית.
גם בענין התפילה יש גילויים והבזקי אור המגלים את כוחה והשפעתה של התפילה.
ג] תפילה וסטטיסטיקה
כאשר אתה שומע סיפור על אדם שהבריא בדיוק אחרי שהתפלל עבור רפואה, תמיד אפשר לומר שהקשר הוא אקראי. כלומר, תמיד אפשר לטעון שגם ללא התפילה היה מבריא. זה נכון במספרים נמוכים, אבל במספרים גבוהים, אם רואים שאלפי אנשים מבריאים בדיוק אחרי שהתחילו להתפלל, זה כבר לא קשר אקראי, אלא תכונה מובהקת מבחינת הקשר בין הסיבה לתוצאה.
יש בעולם מאות ארגוני צדקה וחסד. לכל ארגון יש כמה מאות סיפורים על אנשים שהיו במצוקה גדולה ללא פתרון, והם ניצלו רק בזכות התפילה. יש בעולם אלפי רבנים המסייעים לאנשים במצוקות החיים. יש לכל אחד מהרבנים כמה עשרות סיפורים על אנשים שהיו במצבים קשים והם שנושעו כתוצאה מהתפילה. סה”כ מאות אלפי אנשים שהבריאו דווקא בעקבות התפילה.
ואמנם, כאשר אתה שומע על אדם עם בעיה רפואית, שלדעת הרופאים אין לה פתרון, ורק בזכות התפילה חוקי הטבע השתנו והבעיה הרפואית נעלמה, אז ברור שאין כל אפשרות לומר שגם ללא התפילה הבעיה הרפואית הייתה נעלמת. במקרה זה ברור שרק בזכות התפילה חוקי הטבע השתנו והבעיה הרפואית נעלמה. כאן כבר לא צריך מספרים גדולים, אפילו כמה מקרים בודדים כבר ברור שרק בכוח התפילה השתנה הטבע הרפואי.
גם במקרים אלו יש למאות ארגוני הצדקה והחסד ולאלפי רבנים בכל העולם, מאות אלפי סיפורים: אנשים שהיו עם גידול ממאיר – שנעלם, נשים שהרופאים קבעו שאינן יכולות ללדת – והן ילדו, אנשים שהייתה להם מחלה של ניוון שרירים – והם קמו על הרגלים, אנשים שהיו להם חובות של מאות אלפי דולרים – שנפרעו ברגע אחד, וכן מאות אלפי סיפורים, שבדרך הטבע לא היה שום סיכוי ושום פתרון, אך בזכות התפילה, הטבע עצמו השתנה.
אתה יכול לקרוא בעצמך את חלק מהסיפורים האלו בעשרות חוברות, עלונים ודפי חיזוק הנמצאים בבתי הכנסת ובתיבות הדואר, וכן במאות ספרים של סיפורי השגחה פרטית ונסיונות החיים, וספרים רבים על גדולי ישראל.
סיפור אחד קטן להמחשה: הרב נחמיה בקר מירושלים נפטר בגיל 91. הבן הראשון נולד לו בגיל 26. כמה ימים לאחר הלידה נוצרה הסתבכות רפואית אצל אשתו. הרופא, פרופסור שקולניק, אמר לר’ נחמיה שחייבים לעשות ניתוח דחוף עוד היום בערב, אך בעקבות הניתוח אשתו לא תוכל ללדת יותר.
בצר לו החליט ר’ נחמיה לנסוע לבני ברק להתייעץ עם החזון איש. הוא פגש את החזון איש בבית הכנסת בהכנה לתפילת מנחה וסיפר לו את כל הסיפור. מה השאלה, ענה לו החזון איש, הרופאים אומרים שחייבים לנתח וזה פיקוח נפש. הוא הציע לר’ נחמיה להשאר לתפילת מנחה ולהמשיך את השיחה לאחר מכן.
לאחר תפילת מנחה אמר החזון איש לר’ נחמיה, הכל יהיה בסדר, אין צורך לעשות את הניתוח. ר’ נחמיה היה מופתע ואמר, הרי לפני כן הרב אמר שחייבים לעשות את הניתוח. זה היה לפני תפילת מנחה, ענה החזון איש, עכשיו זה אחרי תפילת מנחה. יש בכוח התפילה לשנות את הטבע!
הרופאים היו מאד מודאגים מהחלטתם של ר’ נחמיה ואשתו לבטל את הניתוח, אך לאחר כמה ימים התברר שאין יותר צורך בניתוח. אשתו של ר’ נחמיה המשיכה לחיות עד גיל 88 ונולדו להם עוד תשעה ילדים. אחד הילדים הוא שסיפר את הסיפור (מתוך ‘לחיות אמונה’ מאת הרב דוד אשר, באנגלית).
הבזקים קטנים של אור בתוך החושך של ההסתר…
ד] בורא עולם אינו כספומט
אבל, חשוב מאד להבין: המסלול של ‘התפללתי ונושעתי’ הוא רק מסלול אחד(!) בתוך המרחב של דרכי ההשגחה. יש עוד מסלולים רבים בהם בורא עולם אינו נענה לתפילות מסיבות רבות, בעיקר כיוון שמילוי הבקשות אינו לטובתנו ולא מתאים לתפקיד שלנו ולאופן תיקון הנשמה שלנו. בורא עולם הוא אב הרחמן ולכן הוא אינו כספומט. גם אבא טוב נמנע מלענות לבקשות בניו ובנותיו האהובים כאשר הדבר אינו לטובתם. לפעמים הענות לבקשות יכול להביא רק נזק למהלך החיים ולכוחות הנפש.
ה] סיכום
מטרת התפילה היא פניה לבורא עולם כדי לחזק ולהעמיק את הקשר והחיבור עם בורא עולם. לפעמים בורא עולם נענה לבקשותנו, ואפילו משנה את הטבע בזכות התפילה. אלו הבזקי אור בתוך החושך של ההסתר וכל המתבונן מתחזק מהבזקי האור. לפעמים בורא עולם אינו נענה לבקשותנו כיוון שהדבר אינו טוב עבור מהלך החיים שלנו ואופן תיקון נשמתנו.
בכל מקרה, הבקשה היא רק אמצעי לחיזוק הקשר עם בורא עולם – שזה עיקר העבודה שלנו בעולם. לכן, בין אם בורא עולם ענה לבקשה שלנו ובין אם לא, אנחנו התפתחנו רוחנית באמצעות התפילה וחיזקנו את הקשר והדבקות בבורא עולם, שזו המטרה העיקרית של התפילה ותפקידו של האדם בעולם. כלומר, מטרת התפילה היא קרבה לה’ יתברך, ואת זה בכל מקרה השגנו. ולענין עצם הבקשה אנחנו סומכים על בורא עולם שיעשה את הטוב ביותר עבורנו.
וזאת תפילת החסיד לעיל (חובת הלבבות, שער חשבון הנפש, פרק ג) שאחר תפילתו פתח ואמר: “רבונו של עולם, זה עתה שטחתי בקשותי בפניך והתפללתי בעד צרכי, ברם עשיתי כל זאת רק מחמת שצוית על תפילה ולא בכדי להודיעך את אשר אחפץ, בהיות ואתה הוא היודע מה שטוב עבורי, על כן פונה אני אליך בבקשה, אם רצונך הוא אחרת ממה שביקשתי, אל נא תשעה אל דברי כי אם עשה רצונך”.
בברכה ובהצלחה רבה!
נ.ב. ממליץ מאד ללמוד באופן מסודר את הספר דרך ה’ לרמח”ל.
ישראל ל.
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
יישר כוח על מאמר מיוחד ונפלא ביותר!!!
בנוי לתלפיות דבר דבור על אופניו בצורה רהוטה וברורה!
שורות בסיסיות נחוצות לכל יהודי בעבודת ה’ שטוב לשוב ולקרוא עוד ועוד בכל עת.
תבורך!