שלום לך שואל יקר

אמנם ביקשת בראשית פנייתך שלא לקבל מחמאות וכו’ , ובכל זאת ארצה להוקיר את שאלתך על כך שהיא משקפת בעיניי התמודדויות שהן נחלתם של זוגות רבים, בד”כ בראשית דרכם. על כן אקווה שתצא תועלת לך ולרבים משאלתך ומהתשובה בסיעתא דשמיא. השאלה שלך מורכבת ונוגעת במס’ נקודות שונות, אך נראה לפי הבנתי שישנו חוט ששוזר את אותם הלבטים ואליו ארצה להתייחס בתחילת תשובתי. כפי שציינת בשאלתך, ישנו עניין לא פתור הנוגע לבחירות שבחרת במהלך השנים האחרונות, ובמעבר שעשית מהיותך בחור שהוא אדון לעצמו והפיכתך בבת אחת לבעל, ראש משפחה אשר חי חיים זוגיים וגם אבא בקרוב. שינוי זה מהווה שינוי במהות של האדם בעצמו, ושונה הוא משאר הבחירות שמבצע האדם בימי חייו. כל עוד שהיית בחור ואדון לעצמך , יכולת לבחור בכל רגע האם להשקיע או ליהנות, ללמוד או להתבטל, לקבל את כל מה שיש לעולם להציע לך או מנגד, להשפיע אל הזולת והסביבה בנתינה כזו ואחרת. מרגע היותך לבעל ואיש משפחה בעם ישראל, הפכה מהותך להיות בעיקרה למשפיע. אסביר בקצרה. הקב”ה ברא את עולמו בצורה שבה אנו היצורים בעולם התחתון זקוקים בהתמדה להשפעת השם יתברך בכל רגע נתון , בצורה של אוויר , מזון, בריאות, ביגוד, חברה ועוד ועוד עד לעצם נקודת החיים וההוויה שמושפעת עלינו בכל שבריר שניה. השם יתברך הוא המשפיע ואנחנו המקבל. מעין זה ברא הקב”ה את מערכת החיים של האדם השלם “בדמותו ובצלמו” . כך נבראנו בהשלמה של זכר ונקבה, משפיע ומקבל בבחינה הפיזית, הרוחנית והרגשית. תפקידו של הגבר בתוך מארג משפחתו דומה לצידו של השם יתברך בזעיר אנפין, הוא זה המשפיע השפעה מרובה על התלויים והסובבים אותו. לעיתים גם הגבר יהיה בבחינת מקבל, אך זה בכדי שיוכל לצבור כוחות ולהמשיך במהותו המשפיעה. לעומת זאת מהותה של האישה במארג זה הוא עצם קבלתה את הגבר והשפעתו עליה כאשר גם היא מדי פעם בעמדת המשפיע אך גם זאת בכדי שתוכל לחזור לעמדתה הטבעית ביתר שלמות (יסלחו לי לרגע כל בעלי האידיאולוגיות החדשות והניאו ליברליות בזמננו, אין זה המקום להתייחס לעמדתם ושייכותם בדעת התורה). יסוד הדברים מובא באריכות ובהירות בדברי הרב דסלר ב’מכתב מאליהו’ בקונטרס החסד (חלק א’).

כמובן שאנו חיים בדור ‘מתקדם” אשר כל אחד מהמינים עבר בו שינויים, אך מהותנו היסודית לא השתנתה מעולם. כפי שאתה מתאר בשאלתך, נמצאת בזמנו בתקופה ארוכה של שידוכים ובירור ארוך, תקופה שאופיינה בין השאר בכך שמיקוד מהותך ומבט הסתכלותך היו מנקודות ראותו של מקבל. הכוונה היא שבררת ובחרת מה טוב לך, לנוחיותך, למילוי שאיפותיך , מאווייך ועוד. מרגע החופה והנישואין ולמשך המשך חייך בע”ה, נכנסת לתוך תפקיד ומחויבות להיות אדם שכבר אינו מחפש ודורש בכל עת את טובתו ומילוי שאיפותיו בראש ובראשונה, אלא משפיע טוב , מקבל ומכיל כלפי אשתך והילדים שיבואו במהרה לטובה. אין זה אומר שהחתונה מצריכה את לוותר על כל התפתחותו האישית, חלומותיו ורצונותיו הטובים, אך זה כן אומר שישנם מגוון ערכים ותחומי חיים, כאשר כעת בראש סדרי העדיפויות והחשיבות נמצאת ההשפעה המיטיבה למשפחתך. הדמיון לבורא עולם אינו רק בעצם ההשפעה אלא גם באופייה. בורא עולם ממשיך ומשפיע עלינו בכל עת, ללא קשר ישיר האם אנו ממלאים את חלקנו באותה שותפות או באם אנו סוטים ממסלול האמת והרצוי. השפעתו ממשיכה, קיומנו מתמשך, החמצן לא אוזל לו במפתיע וגם מזוננו לא חסר דבר יום ביומו בד”כ. בבחינה של נתינה כזו אנו שואפים לדבוק, השפעה מיטיבה לאשה ולבני הבית כביכול ללא תנאי וכלשון התומר דבורה “הרי זו מידה שצריך האדם להתנהג בה – רצוני, הסבלנות, וכן היותו נעלב אפילו למדרגה זו, ועם כל זה לא יאסוף טובתו מן המקבל” . יכול להיות שאלו דיבורים גבוהים ונשגבים ממדרגתנו בכמה וכמה מעלות, אך יש לזכור את האמת הצרופה שהיא ורק היא תוכל להחזיר אותנו לחיי האושר והשלמות , מנוגדת לעולם העכשווי שדוחק באדם למלא אך את רצונו בתמידות בבחינת מקבל, ובכך שולל ממנו את תחושת הערך העליון של מימוש מהותו בדמות אלוקיו.

בחזרה לעניין הבחירה שבחרת בנישואין לאשתך. כתבת על אבחנתה הרפואית והטיפול המסור לו היא זוכה. מבין הדברים אני מבין שהיית מודע למורכבות זו שקיימת בחייה עוד בטרם נישאתם. במידה וכך הדברים, סביר להניח ששקלת את ההשלכות של מורכבות שכזו לגבי המשך החיים ובתוך זוגיות. דבר קריטי שרבים לא יודעים זה שכאשר אדם מתמודד עם נושא שכזה, גם כאשר הוא מטופל בצורה המקצועית והמושקעת ביותר, אין זה אומר בהכרח שמצבו הרגשי היום יומי יהיה “חלק” וללא עכבות. איזון רפואי/רגשי במקרים רבים מביא את המטופל למצב שבו ההפרעה לא משביתה אותו אלא שהוא מצליח לשאת אותה ולהתנהל איתה במקביל למהלך חייו בתפקוד סביר. הבעיה לא נעלמת אלא נלמדת להיות נסבלת, אך היא עדיין קיימת, ויש לכך השלכות רבות. ברור לי שלא רצית להרחיב ולפרט בנושא אך לא ניתן לגמדו ולהתייחס לנושא כאילו ש”הפיל לא נמצא בחדר” . הוא נמצא וצריך ללמוד יחדיו, איך חיים איתו. בטוחני שתיארת וייחלת לעצמך כבחור חיי משפחה עליזים, זורמים וקלילים כאשר הדברים נחווים בפורפורציות הנכונות לפי ראות עיניך. לאחר החתונה זוגות רבים מגלים שהחיים זה לא פיקניק והקמת תשתית הבית לא מתבצעת בהכרח עם אווירה קלילה וזורמת במשך כל הזמן. ישנם רגעים לא מבוטלים של התחלפות והשתנות במצבי הרוח, תלונות, דאגות ועוד. בנוסף, בקרב המין הנשי דברים נחווים לעתים בצורה יותר רגשית ופחות ריאלית, מה שיכול לגרום לאותם פחדים וחששות להתעצם בצורה שלא מובנת בעיני שיכלו הריאליות של הגבר. בקרב האישה זה יכול להיגרם בשינויים גופניים כאלה ואחרים, תקופות ההיריון, ובכלל זה גורמים משתנים רבים. בכותרת שאלתך שאלת כיצד להנחיל לאשתך חריצות וכיצד לעודד אותה. בגוף השאלה מובן שאתה מחפש ליצור בה שינוי מהותי שיאפשר לה להיות בקביעות במצב רוח שונה ממה שהיא. צר לי, אך כנראה שאתה תאלץ להיפרד ממחשבה ושאיפה זו לשנות אותה. בחיי הנישואין באנו ללמוד להכיר, לקבל ורק ע”פ זה לבנות יחדיו את הבית המשותף. הנישואין לא היו על דעת כך שתשנה את מי שהיא. הרצון שלך לעודד אותה הוא מקסים ונאצל, אך יצטרך לעבור עדכון גרסה והתאמה לכך שהעידוד כלפי אשתך אינו מהלך חד פעמי שיהפוך אותה לקורנת לעד. העידוד המתבקש מהבעל כלפי אשתו , הוא עידוד תמידי, מחמאות רבות, הקללת מצב הרוח בבית (עם טאקט, לא תמיד אפשר ורצוי להקליל את מצב הרוח של הצד השני) . כמובן שעם הזמן לומדים מה מפיג בקרבה את החששות, מה הן המילים הנכונות עבורה שנוסכות בה בטחון, וכיצד אתה תוכל לשמש לה עוגן יציב בטלטלות החיים. זו היא בעיני בראש ובראשונה ההשפעה שעל הבעל להשפיע בביתו, עוד בטרם יצטרך להשפיע בגשמיות ורוחניות. לשם כך עליך לקבל באמת את אופייה ודרכי ההתמודדות של אשתך, כמציאות נתונה ולאחר מכן לשמוח במכלול שמרכיב אותה. ציינת את תכונותיה ואופייה הטובים, את מציאת החן וההנאה שלכם יחדיו. ככל שתאפשר לעצמך לראות את מגוון החלקים המרכיבים את אישיותה הייחודית ללא רצון לבטל חלק מהם, כך היא תחוש את הביטחון שלך בה, בבחירה השלמה שלך ובקשר ללא תנאי שתחוש כלפיה. מניסיוני, שינוי הסתכלות ותפיסה מצידך, תגרום להשפעת בטחון והשלמה שכ”כ נצרכת בבית, עד שתוך תקופה לא ארוכה, המהלך יחזור אליך באור חוזר של השלמה וקבלת הטוב. תשמח ותזכיר לעצמך בכל עידוד את הפעולה העילאית שאתה מתדמה ומתדבק בה בבוראך (מה הוא רחום, אף אתה רחום) ,ואולי דווקא במצב המסוים הזה ניחנת ביכולת שעליך להוציא לפועל בהעצמה רבה ומשמעותית יותר. לשלב זה צריך לחבר את ההסתכלות האמונית שציינת לגבי ההכרה שיש להיותנו פה מטרה ויד מכוונת, בפרט בחיבור בין בעל ואשה שהוכרז עוד בטרם באו לעולם.

לגבי מטלות הבית והצורך של אשתך במנוחה או שיחה עם חברה באופן שלך נראה לא מתאים- הייתי ממליץ לקיים שיחת תיאום ציפיות מאוד נקודתית ולא מאשימה. אמליץ לך על פורמט פשוט ויעיל לכל החיים, כלי לניהול קונפליקטים:

1.מבקשים את רשות הצד השני לשוחח בעניין

2. אתה מציג את הציפייה שלך שהדברים יקרו בצורה כזו וכזו

3.אתה מציג את הרגשות שעולים בך כאשר הדברים לא קורים כך (חשש להפוך להיות עקרת הבית וכו)

4.אתה מבקש מהצד השני לפרט מה הציפיות שלו בנושא

5. לבקש באם הוא מעוניין לשתף מה הוא מרגיש בעניין

6. במידה וניתן להגיע להסכמה כיצד הדברים יקרו מעכשיו, בהתחשב ברגשות 2 הצדדים.

7. לא תמיד מגיעים מיד להסכמות, אך הרווחנו שהצד השני יודע מה אני מצפה ומרגיש וכן להיפך.

לא תיארת בשאלתך אילו ממטלות הבית אשתך כן עושה ונוטלת עליהם אחריות. כיוון שלא ציינת זאת, אניח שהיא עושה גם את חלקה ומדובר פה על כמות ומינונים . אכן מצב רוח ירוד משפיע על הרצון והיכולת שלנו להיות פעילים ולתקתק משימות, במיוחד לקראת שעות הערב, לאחר יום עבודה ושאר ענייני החיים. כולנו נמצאים במרדף בלתי פוסק אחר מטלות היום-יום, כפי שתיארת על עצמך. לאחד ניתנו משמים כוחות נפש רבים יותר ובכך הוא נושא על כתפיו עוד ועוד מטלות, ולעומתו בן זוגו ניחן במיעוט כוחות אלו, מסיבות שונות ומגוונות. עלינו ללמוד להשלים זה עם זו את המשימה הגדולה, ולאו דווקא לנסות לחלק את העשייה באחוזים שווים או קבועים. לרגעים נשמע משאלתך שגם אצלך יש חששות ופחדים מן העתיד, שלאו דווקא אוחזים במציאות. החשש שתהפוך להיות עקרת הבית ומה יהיה לגבי הטיפול בילדים נשמע שיצא קצת מפרופורציה וזקוק גם אצלך להרגעה ועידוד. במצב הנוכחי שניכם מתרגלים לחיים המשותפים ולמטלות הרבות שכרוכות בכך, לעתים אנו עמוסים עד כאבי גב, וגם זה לא סוף העולם. אנו מתמודדים עם עומס רב ולכל אחד מגיעה ההוקרה וההערכה על חלקו בנישאת העול. אכן ניכר מתיאורך את ההשקעה הרבה שאתה משקיע בביתכם.

ולסיום אגע בקצרה בנושא הלימוד בכולל אל מול העבודה ושאר מטלות הבית. בנושאים אלו כדאי לאדם לעשות לו רב, ולהתייעץ איתו. כל זאת לאחר שהאדם מכיר את עצמו , כוחותיו ושאיפותיו בצורה נטולת נגיעה עד כמה שאפשר. רבים היו רוצים לחזור ולחבוש את ספסלי בית המדרש, אין כמו להתענג על דף הגמרא. אך ישנם לא מעט שכבר שכחו שכאשר הם היו מאותם יחידי סגולה שזכו ותורתם אכן הייתה אומנותם, הם לא בדיוק ניצלו כל רגע בזמני ה’סדר’ ולמדו במלוא מרצם. יש לנו נטייה לעשות אידיאליזציה לתקופות עבר ופתרונות שיכולים כרגע להרגיש לנו כיותר נוחים, אך האם באמת כל נטייתו של האדם להסיר מעליו עול דרך ארץ היא לשמה של תורה?! על כך אתה צריך לעשות עם עצמך בירור יסודי וכנה. בנוסף לכך, כאשר הכרת את אשתך ובאתם בברית הנישואים, האם היא הכירה אותך כבחור שמסור בכל כוחו ללימוד וכך גם מתכוון להמשיך את חייו כאברך יום שלם/חצי? או שמא היא הכירה אותך כבחור שעובד וביחד עם זאת קובע עיתים לתורה? במידה והאפשרות השנייה היא הנכונה, אתה זה שכרגע בא ומבקש לשנות, וכל המשנה ידו על התחתונה. אמנם מדובר בלימוד התורה שהינו מהערכים העליונים בחיינו, אך יש להתחשב בהתוויה שניתנה לבית זה עוד בטרם נוסד, ולפיה הסכימה וגמרה בדעתה אשתך, להקמת בית זה.

כמו שכתבתי לעיל, גם בזה, קחו לכם את כלי הדיבור והשיח המקרב ביניכם ככלי מורה דרך להתלבטות זו ומתוך הבנה כנה של שאיפותיך ושאיפותיה, גש להתייעץ עם רב למען תסתלק מהספק.

ניכרת מכתיבתך המודעות האישית שלך והצורה הרצינית שבה אתה מתייחס לחיי המשפחה. המשך במגמה זו, אשר תבטיח בע”ה שבסופו של דבר, תזכו להגיע לדרך המלך בקשר וביחס ביניכם, ובקבלה שלמה שלך את עצמך ואת בחירותך

בתקוה שתשובתי זו תהיה לך לעזר

יואב