שלום לך שואלת יקרה ואהובה!

קראתי את השאלה שלך והתפעלתי מאוד מהבגרות, העומק וחכמת החיים העמוקה שלא אופיינית לרוב הבנות בנות גילך. את שואלת שאלה שרבים וטובים מתחבטים בה: איך מקבלים בהירות וביטחון בחיים האלה? על מה אפשר להישען? במי או במה אפשר לבטוח ואיך אפשר לדעת שלא "עובדים עליך" או מסתירים ממך משהו? איך בעצם אפשר "להיות רגועים"?

כפי שאמרתי, השאלות הללו הן שאלות חשובות וטובות מאוד שאני שמחה שאת מהרהרת בהן כבר עכשיו ושפנית לכאן לקבל תשובה כי חבל שתסתובבי עם התחושה שהחיים מייאשים, שיציבות החיים יכולה להתהפך או שאולי חלילה יסתירו ממך משהו גורלי.

הבשורות הטובות הן שהעולם הזה נברא בידי אבא רחום ואוהב על מנת שנהנה בו, שנחיה חיים טובים ומשמחים ושנקיים את מצוותיו ושנעשה את תפקידנו בעולם. אבל לפני שנרד לעומקם של הדברים הללו ולא נישאר רק בסיסמאות אני רוצה כן לחדד נקודה נוספת:

את כותבת "זה לא שזה מאיזה טראומה – אבל רואים ושומעים סיפורים…" אחד הדברים שמאפיינים את גלות הדעת והנפש בה אנו נמצאים היא שליצר הרע יש נטייה לתעתע ולבלבל אותנו. כי תראי מה קורה: יש לך שאלות ומחשבות שמציקות לך, יש לך שכל חד וממוקד שכבר קלט את האמת של החיים ש"אין ביטחון בכלום לאף אחד" והאמת הזו היא מבהילה. אבל מה, בגלל שהיצר הרע גם בתמונה אז הוא כביכול אומר לך "מה את נבהלת? אין לך באמת סיבה אמיתית להיבהל – הרי לא חווית שום טראומה רצינית (ב"ה!) ולא עברת איזו טלטלה דרמטית. 'בסה"כ' יש לך תהיות על החיים, אולי אפילו באמונה וכביכול הוא לא נותן לך את הלגיטימיות לפחד ולהיבהל כי כאילו "אין לך סיבה אמיתית".

האמת האמיתית היא שמה שעובר עליך ובלב שלך הוא חשוב מאוד לה' יתברך! בשביל הקב"ה את בת יחידה והוא אוהב אותך אהבת נפש כמו שאוהבים ילד שנולד לאביו ולאימו לעת זיקנותם אחרי שהם חיכו לו המון שנים. להקב"ה חשוב מאוד מה את מרגישה, ואם הלב שלך מכווץ מפחד ומבהלה כואב לו מאוד שאת חווה את העולם כמאיים ומלחיץ. לאבא שבשמים חשוב מאוד מאוד שתרגישי טוב ורגוע, ושליו, ושמח ותצליחי ליהנות מכל הטוב שיש לעולם הזה להציע (ויש לו הרבה!)

אז דבר ראשון, קודם 'תסכימי לך' להיבהל. תסכימי לך להרגיש את חוסר הוודאות ותשהיי בה.  את יכולה ממש להגיד לעצמך: "אני מפחדת, העולם הזה מבהיל אותי, יש פה הרבה חוסר וודאות ושמעתי כל כך הרבה סיפורים שאני כבר לא יודעת אם יש מישהו שאפשר לסמוך עליו ולהישען עליו בעולם הזה – איזה פחדדדד"

כמובן, המטרה היא שלא תישארי חלילה בבהלה אלא תרגישי טוב ותצליחי ליהנות מהיומיום וגם להסתכל על העתיד במבט מצפה, שמח ומקווה לטוב.

אז איך זה יכול לקרות?

ובכן, אני הולכת להציע לך הצעה שבעצם היא מורכבת מ 2 רבדים: הרוב האמוני והרובד הרגשי.

קחי בחשבון שדיבורים של אמונה לא יכולים להיכנס לאדם מבוהל. כשאנחנו מבוהלים וחרדים אנחנו במצב של הישרדות וכיווץ – ולמקום מכווץ שום כלום לא יכול להיכנס.

בשביל הדוגמא קחי עכשיו את ידך וכווצי אותה לאגרוף חזק חזק – נכון שלתוך האגרוף הזה אי אפשר להכניס כלום? ואם מישהו רוצה לתת לך הרבה כסף במתנה למשל – הוא לא יצליח להכניס לך את זה ליד כי את מכווצת? כך גם עם דיבורי האמונה: כשאנחנו מבוהלים בגוף הפיזי – הם לא נכנסים אלינו ןנספגים בנו. ולכם חשוב מאוד לעשות את תהליך עיבוד הרגשות הזה שהצעתי לך למעלה.

בנוסף, כדאי לנסות לבדוק ממתי בדיוק התחילה ההבהלה הזו: האם זה משהו שאת מסתובבת איתו כבר הרבה זמן של מחשבות והתבוננות בוגרת ומעמיקה בעולם או שזה משהו שקרה בעקבות סיפור במשפחה? איזה גילוי סוד גרם לך להתערער ולאבד אמון או אולי מקרה אחר? אם מדובר במקרה כזה גם כאן, חשוב לעשות עיבוד רגשות אם ע"י כתיבה אינטואיטיבית (תוכלי לחפש על זה הדרכה ברשת – זה פשוט מאוד) או על ידי שיח עצמי של הבנה לקושי ולמצב המורכב שעברת.

לפני שנעבור לחלק האמוני חשוב להוסיף שהרבה פעמים הרצון לוודאות והצורך הזה "להיות רגועים שהכל יסתדר כמו שאנחנו חושבים שהוא צריך להסתדר" מגיע ממקום פנימי חושש שמחפש יציבות מאוד חזקה בשביל לגונן על החששות שלו. מקום שחושב שרק אם הדברים יראו כמו שאני חושבת שהם צריכים להיות – רק אז הכל יהיה בסדר. והעניין הוא שהעולם הזה מעצם היותו הוא עולם דינמי, חי, פועם ומתקדם ולא עולם סטטי שמרגע שהוא נוצר קופא על השמרים ונשאר בדיוק באותו מצב.

העניין שהעולם שלנו מתקדם ותהליכי זה לא "הרעת תנאים" של רבש"ע אלינו או רצון לעשות לנו מסלול מירוצים מתיש בשביל שנזיע ורק בתמורה לזה נקבל שכר. התנועה היא אחרת: העולם לא וודאי ומפתיע (אותנו, בני האדם) בשביל שנאמן את שריר הנפש שלנו ונחזק אותם, ובסופו של יום נצליח לא להיות מבוהלים מחוסר הוודאות אלא להיות בוודאות שיש לנו די כח להיות נוכחים ויציבים בכל סיטואציה שתקרה גם טובה וגם פחות נעימה. אפשר לדמות את העולם הזה ל"חדר בריחה" שכשנתקלים באתגר בו ולא מצליחים להתקדם לא חווים את זה כ'עונש' או כ'משהו רע' אלא מתייחסים לזה כאל אירוע מסקרן ומעניין שמעניין איזה 'טכניקה' נגלה בו שתקדם אותנו אל היעד הבא.

נכון שבחיים עצמם זה נראה לפעמים קצת פחות פסטורלי – אבל כשמתרגלים לחשוב ככה (בשילוב הרובד האמוני שלומדים אותו ונטמע בנו) גם כשצץ קושי או אתגר אנו לומדים להגיד לעצמינו: "נכון, מאתגר לי עכשיו וקשה" אבל המח יודע שהקושי יכול להצמיח בנו מקומות עמוקים ובוגרים שלא הכרנו וידענו.

כמו שבשרירי הגוף נדרש מאמץ ועבודה בשביל להתחזק: ורק מלראות אחרים מתעמלים או לקרוא על כושר לא קורה כלום. כך בדיוק בשרירי הנפש > כשנלמד להישיר מבט אל החוסר וודאות ולנשום לתוכה, ולהגיד לעצמינו שחוסר וודאות יכולה להיות מבורכת ולהשתדל בזמנים של חוסר וודאות להתמקד ב"כאן ועכשיו" – נוכל לצלוח את התקופות הללו ולגלות דברים מופלאים על עצמינו.

לחיות ב"כאן ועכשיו" פירושו לא לחשוב על העתיד ועל חוסר הוודאות שמבהיל אותנו – אלא להיות ממוקדים ברגע הנוכחי בו יש לנו וודאות – ונדגים זאת על הדוגמא שלך: את משתפת שיש לך עוד 4 שנים לשידוכים אבל  את מאוד דואגת מה יהיה ואם חלילה יסתירו ממך משהו. העניין הוא שעכשיו את דואגת ומבוהלת מדאגת העתיד (שאין לך שליטה עליו) ואנו יודעים ש"העבר אין (כבר היה) והעתיד עדיין (עוד לא קרה) והווה (שהוא הכאן ועכשיו והרגע הנוכחי) עובר כהרף עין. אם כן, דאגה מנין?". בעצם לחיות תקופות מאתגרות בהתכוננות של לחשוב רק על הרגע הנוכחי זה מאוד נכון, ומרפא ויעיל. כי הרבה פעמים אם מסתכלים על רגע נוכחי – אין בו התמודדות. נניח את, כרגע אין לך התמודדות של שידוכים ודאגה שמישהו שאת נפגשת איתו אולי מסתיר ממך משהו – כי את עדיין לא נפגשת ולא בגיל – אז את בעצם דואגת את דאגת העתיד שעוד לא קרתה. וכנראה שכשתגיעי אליה יהיו לך הכלים להתמודד עם הסיטואציה (כי ה' לא משאיר אותנו לבד בשום סיטואציה שאנו מגיעים אליה).

אני מכירה מישהי שהבת שלה היתה פרפרקציוניסטית ודואגת ומכיתה ד' היא היתה מבוהלת מאוד מהמבחנים הארציים שיהיו בכיתות הגבוהות. כמה שאמא שלה ניסתה להרגיע אותה – זה לא עזר מאוד. לימים הבובונת הזו גדלה, ואיתה גם מנת המשכל שלה והיכולות הלימודיות שלה ואת המבחנים הארציים היא עשתה בלי להניד עפעף. בדיוק כמו שאומר הפתגם "כשהיא הגיעה לגשר היא יכלה לחצות אותו". כי פשוט המבחנים הארציים הם מותאמי גיל ולא מאיימים על נערה בכיתה ח' ומאוד מאיימים עליה כשהיא בכיתה ד'. לכן גם בעניין השידוכים בעזרת ה' כשתתקרבי לתקופת השידוכים הכלים והמיקום שלך בחיים יהיו אחרים. (ואם עדיין יהיו לך חששות את תמיד מוזמנת לחזור לכאן שוב 😊 ).

בנוסף, בגלל שאת אדם חושב ובוגר ומעמיק אני מאמינה שהמחשבות הללו יעסיקו אותך שוב ושוב יש כלי נהדר להתמודד עם מחשבות שמציקות. מקובל לומר שניתן לחשוב בכל זמן נתון על דבר עיקרי אחד – יש מחשבה אחת שממלאת את הראש והיא העיקרית. ולכן, בכל פעם שאת מרגישה שהמח 'בורח' לך לפחדים וחששות מהעתיד ומחוסר הוודאות. נסי לחשוב על משהו אחר. דבר טוב זה לשנן משפטים ו'מנטרות' כמו "אין עוד מלבדו" או סגולה ששמעתי ממנה ישועות גדולות זה להגיד את הפסוק "לישועתך קיויתי ה'" בכל הווריאציות: "לישועתך קיויתי ה', קיויתי ה' לישועתך, ה' לישועתך קיויתי" – יש בפסוקים הללו משהו מאוד מפקס ומזיז את המח מלהתרכז בדאגה – הלוואי שתנסי ובאמת תראי ישועות גדולות

ועכשיו, כמו שהבטחתי נעבור לחלק התיאורטי יותר:

בדברי אמונה אין "קיצורי דרך" או כדור שלוקחים ונהפכים למאמינים. בדברי אמונה הנוסחה היא ללמוד, להתמיד ולאט לאט לפתח את העמוד השידרה הפנימי שסומך ויודע שהכל יהיה בדיוק כמו שאבא שבשמים החליט ואיזה נס שככה!

אני ממליצה לך ללמוד את הספר "אמונה וביטחון" עם פירוש בהיר (אפשר את של הרב יגאל כהן שמחולק ל 30 ימי החודש) ושם תיבנה בך נידבך אחר נידבך הידיעה והאמונה שכל אדם מחפש בעולם וודאות. הדבר שהכי מפחיד אותנו כבני אנוש זה חוסר וודאות וחוסר שליטה. אנחנו מחפשים את זה מעצם היותנו וכל פעם שאנו נתקלים בחוסר וודאות אנו חוזרים לרגעים בראשיתיים מבוהלים ונטושים בחוויה שלנו.

בספר חובת הלבבות מדבר רבינו בחיי על הדברים שחשוב שיהיו במי שאנחנו סומכים עליו: (נותנת לך פה רק חלק בשביל שתהיה לך הפתעה כשתלמדי את הספר בעזרת ה') בשביל שתהיה לנו רגיעה מוחלטת כשאנחנו סומכים על מישהו הוא צריך להיות כזה שתמיד תמיד מרחם, שיש לו זמן לא מוגבל, שיש לו שליטה מוחלטת במציאות, הבנת הצרכים של האדם ועוד כמו שמפורט בספר. ואז כמובן ר' בחיי מסביר שאצל בני אנוש אין את התכונות הללו באופן אבסולוטי – כי גם מי שהוא רחמן באופי שלו לפעמים לא מצליח לרחם, או מתעייף, או משהו מתפקשש לו: והמישהו היחיד שעליו אפשר לסמוך שיש לו את התכונות האלה תמיד והוא נמצא איתנו עוד מלפני שנולדנו לנצח זה רק בורא עולם!

כשמבינים שאנו נמצאים בידיים רחומות ובטוחות של מי שיש בידו את כל הכלים להשפיע עליך, ואת התוכניות הכי טובות בשבילך אז יש מקום למנוחת הנפש להיכנס אל ליבינו.

חשוב להבין עוד משהו: הראייה שלנו את העולם הזה היא כמו שאמרת מנקודת מבט מאוד לא אובייקטיבית – אנחנו רואים רק חלק מהתמונה, לא יודעות את כל הפרטים ולכן המציאות מתערבבת לנו: יש דוגמא שכששמעתי עליה לראשונה היא מאוד הניחה את דעתי ואני אשתף כאן: נניח שתשמעי על אמא שמוסרת את הילד שלה למישהו שירדים אותו, ויחתוך אותו, ואח"כ יעשה לו תפרים כואבים שייקח לילד זמן להחלים מהם ואפילו תישאר לו צלקת מכוערת. מה היית חושבת על אותה אמא? שאין לה בכלל כישורים אימהיים והיא אכזרית ועוד ועוד… אבל מה אם אנחנו יודעים (ואני בטוחה שהבנת שמדובר בסתם דוגמא) מדובר בילד שצריך לעבור ניתוח מציל חיים ולכן ההורים האוהבים מבררים על מי הרופא הכי טוב ומקצועי ומפקידים בידיו את הילד בשביל שינתח אותו ויעשה את כל ההשתדלות שהחיים של הילד יהיו טובים יותר בעתיד וינצלו ובזמן הניתוח מארגנים ספרי תהילים וצדקה לזכות הילד? נכון שאלו הורים רחומים ומופלאים?

הדוגמא הזו מסבירה באופן פשטני וישיר את זה שלא מה שנראה לנו זו המציאות. שלפעמים האתגרים והניסיונות הם אלו שמעצבים את החיינו ובמבט לאחור אנו מבינים עד כמה הם הצמיחו אותנו.

כשמסתובבים עם הידיעה הזו והעמוד שידרה הפנימי הזה שמצד אחד מאפשר לך להיבהל בלי להיבהל מהבהלה ומצד שני יודע בוודאות (ואחרי תקופה מסויימת ולא ארוכה של לימוד בספר אמונה וביטחון את תרגישי את זה בעצמות) שאת בת של מלך העולם, אהובה, יחידה ומיוחדת מושגחת בכל צעד ושעל, שכל מה שעובר עליך הוא לטובה גם אם לא מבינה, שאבא כאן בשביל להיטיב לך – אז אם יש אתגר או משהו שהסתירו ממך חלילה זה מושגח ומדוייק – תהיי כבר הרבה פחות מבוהלת. כי יש פחות סיבה לבהלה אם את יודעת שאת בת של מלך ודואגים לך להכי טוב בכל דבר – מצליחה להתחבר להרגשה הזו?

דבר אחד וחשוב לפני הסוף – ואולי היה כדאי להתחיל איתו זה העצה הכי זמינה שנמצאת תמיד ביכולת שלנו היא – להתפלל על זה!

קחי לך בכל יום כמה דקות בהם פשוט דברי על זה עם אבא שבשמים במילים שלך: על הפחדים שלך, על חוסר הביטחון שלך, על הבהלה שיש לך מנושאים מסויימים ובקשי ממנו עזרה ובהירות. השיתוף הוא מאוד חשוב כי הוא מקום לפרוק ושיתוף גם יוצר קירבה שמולידה אמונה ויכולת להישען – ולמצוא את הרוגע שאת כל כך מחפשת

מתפללת ומייחלת ומקווה שזכיתי להיות השליחה להחזיר לך עוגן, אמונה, יציבות ואופטימיות וראייה נכונה על החיים הללו שיכולים להיות כל כך משמחים, מרגשים ויפים

מאחלת לך חיים שלמים של סיפוק, הגשמה שמחה ואופטימיות מלאת קרבת ה'

איתך בתפילה

רותי