לא מצליחה להגיע למידת העדינות. ואין לי שום הכוונה או טיכוס עצה בנושא.
אני רוצה להיות פחות בוטה (לא שאני ממש נוראית), אבל להתנהג בעדינות. בצניעות נפשית.
גם מול המראה והקב"ה.
אשמח לעצה שתעזור לי להגיע לשם.
תודה מראש
דלג לתוכן
לא מצליחה להגיע למידת העדינות. ואין לי שום הכוונה או טיכוס עצה בנושא.
אני רוצה להיות פחות בוטה (לא שאני ממש נוראית), אבל להתנהג בעדינות. בצניעות נפשית.
גם מול המראה והקב"ה.
אשמח לעצה שתעזור לי להגיע לשם.
תודה מראש
שואלת יקרה
ברצוני להגיד כי פנייתך ובקשתך ריגשה אותי עד מאוד. מבקשת את לחזק את הנימים העדינים שבנפשך, הומה את לאיכות גבוהה וייחודית המאפיינת את עם ישראל בכלל ואת בנות ישראל בפרט.
על מנת לנסות ולהציע עצה כפי שביקשת, אבקש את רשותך בלנסות להבין מהי אותה תכונה של עדינות אליה את שואפת.
עדינות כפי שאני מבינה אותה היא היכולת הנרכשת לשליטה ולוויסות בדחפים.
המילה וויסות מתארת יכולת ייחודית למין האנושי ואשר מתייחסת ליכולת שלנו לשלוט , להגביר או להפחית את הסיפוק של הדחפים שלנו.
הדבר דומה ליכולת שליטה בכפתור הווליום בנגן.
אני מבינה את פנייתך כבקשה להגברת יכולת השליטה שלך במידת העצמה של כפתור הווליום שלך בנוגע למראה שלך ולרצון הטביע לשאת חן בעני עצמך ואחרים, לתגובות המילוליות שלך ולדחף הטבעי למתוק ולטעים לחיך.
למעשה, הדרך להגברת יכולת השליטה היא על ידי תכנון מראש. כשמשהו מתכנן מראש מה הוא יאכל וכמה, הרי שעצם המחשבה המתכננת מהווה סוג של בלם לוולגריות, לביטוי ספונטני שלא בעצמה הרצויה. מכאן גם ההבנה מדוע הביטוי "להלך מעדנות" מתייחס להליכה איטית יותר.
התכנון מראש מהווה האטה של הביטוי הדיחפי הייצרי הראשוני. חשיבה לגבי אופן הביטוי של הדחף היא הדרך לעדן את הדחף. זוהי עדינות במיטבה.
מדמיינת אני אותך שואלת אותי מה לגבי בוטות בתגובות המילוליות שאינן צפויות לרוב ולא ניתן להתכונן אליהן. בעניין זה סבורני כי יכולת השליטה נבנית כמו שריר המתחזק. אם תתחילי מהארועים הצפויים בהם את יכולה להגביר שליטה ולתכנן, הרי שהמיומנות הזאת, האטת הדחף והשליטה בו, העדינות, תבוא עם הזמן לידי ביטוי גם בתחומים האחרים.
בהצלחה רבה
בתיה
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
