שלום לך שואל יקר:

העלית בדבריך מספר רגשות שאתה חווה, ולכל אחת מהן אני מרגיש תחושה אחרת. כשאתה כותב לי על כאבך הגדול לצד התסכול העצום על שנותיך בשידוכים, אני מרגיש השתתפות גדולה בצערך וחיבור עמוק. אני קצת מכיר את העניין הזה. ואני מאוד מבין לליבך, ומניח יד על כתפך בהשתתפות כנה ואמיתית. ומחזק את ליבך הכאוב, שתדע לך שאני איתך.

וכשאתה מספר לי על הבלבול שאתה חווה, אני מבקש לנסות לעשות סדר. לא בגלל שיותר מסודר לי הנושא, אלא בעיקר בגלל שאני מחוץ לסיפור. גם כשאני מבולבל בחיי האישיים אני משתדל להתייעץ עם אדם חיצוני שאין לו את אוסף הרגשות שיש לי בלב, וכך הוא יוכל להראות לי זוית אחרת.

העלית מספר שאלות בדבריך. מי אמר שאני חייב להתחתן. מי אמר שה' רוצה שאני אתחתן. אולי אני פטור מהמצווה הזו של להתחתן. אולי נגזר עלי להישאר רווק נצחי. לשאלה זו האחרונה אף הבאת ראיה "ה' לא עוזר לי בזה". ו…. אולי נגזר עלי עונש חמור כל כך כדי לנקות אותי לעולם הבא.

המחשבות רודפות….

אפשרי שהמפתח לגשת לשאלות אלו הוא השאלה האחרונה שהצגת.

כתבת 'איך אני באמת יכול לצפות שה' ישלח לי את השידוך שלי, הנה, עד היום זה לא קרה'???

כלומר,

בשאלותיך יש הרבה משוואות. 'אם עד עכשיו לא התחתנתי אולי כך נגזר'. 'אולי רווקותי מוכיחה שכך ה' רוצה?' 'אם לא התחתנתי מי אמר שאני מצווה'.

ואני מנסה לגשש ולברר האם המשוואות האלו נכונות. וע"פ מה הוכרחת לקבוע אותם.

אמנם כתבת את רובם בצורה של "אולי". אבל נראה שאתה מבטא רגש עמוק של הלב.

ואף הרגש הזה נראה בעיני אינו מוכרח כיון שיש רגש אחר בשאלתך שמתנגד לו.

ואסביר.

בשאלותיך עולה רצון עז להתחתן, כמיהה רבה לעמוד מתחת לחופה. ותסכול וכאב עמוק כשזה לא קורה. זהו בעצם הרגש האופף את כל שאלתך. "רצון להתחתן"…

ואז בתוכן השאלה אתה מנסה להוכיח בכל מיני אופנים ואפשרויות שזה לא יקרה! רגש הפוך.

איך נוצר הפער הזה?

אני משער לעצמי שאם אדם רוצה משהו מאוד מאוד חזק, הוא מחכה שהוא יקרה.

למשל אדם מאוד רוצה ליסוע לטיול. או אם אדם מאוד רוצה להתקבל לעבודה. או אדם מאוד רוצה לסיים מסכת.

מאוד מאוד רוצה. אז מה הוא עושה? מדמיין את זה, מצפה לזה, מחכה שזה יקרה.

בדרך כלל הוא לא ינסה להוכיח שזה לא יקרה.

אז למה בכל אופן יש בך שתי קולות כאלו – רצון להתחתן. והרגשה חזקה שזה לא יקרה?

[אגלה לך כבר כעת, שאין לי תשובות לשאלותיך על המסלול שבו ה' מוביל אותך. יתכן ואחר חיפוש מעמיק בתוך הלב תמצא תשובה אף לזה. אני רק מנסה להבין איתך מה זה כל כך משנה מה התשובה לכל השאלות האלו].

כנראה שמזדחלת לליבך תחושת היאוש.

יש משפט מוכר 'כגודל הציפיה כך גודל האכזבה'.

באמת בדרך כלל, כאשר רוצים מאוד מאוד אז ממשיכים לרצות עד שהרצון מתממש. אבל יש שלב שבו כבר ריבוי הציפיה ומצב ההמתנה רב השנים מייצר אכזבה. והלב מסביר לעצמו שכבר לא כדאי לרצות, כי אם הוא ימשיך לרצות שוב הוא מגדיל את הציפיה, ובהכרח מביא את האכזבה הבאה.

אפשרי שאף אצלך כך קורה, שעל אף רצונך העז להתחתן משום מה אתה משכנע את עצמך בגזירות ועונשים שהרצון לא יתממש.

אני מאוד מבין לליבך. אינך רוצה יותר לצפות ולהתאכזב. אין לך כח לרצות כל הזמן משהו שלא קורה. אתה קצת מיואש.

יתכן ולדמיין את החתונה לא עושה לך טוב. אז זה נראה לך גם כעבודה זרה .

נראה לי שגם אם תענה לעצמך שכל ההשוואות שכתבת אינן נכונות, ואין עליך גזירה, ואין עליך עונש, ולדמיין זו לא עבודה זרה, ואינך פטור מן המצווה. עדיין לא תרגיש בנוח עם הציפיה.

כי הרי אינך בטוח בכל ההשוואות שעשית, ובכל אופן אתה מעלה אותם בליבך כצד ברור וחזק.

אז כנראה שיש משהו שגורם לך להעלות אותם. והוא האי רצון להתאכזב.

אז מה עושים?

מייצרים רצון כזה בלב, שאפי' אם הוא לא מתממש כרגע עדיין אפשר להחזיק אותו בלי להתאכזב.

איך עושים את זה?

אין לי פתרון קסם. ואני לא יודע אם יש בכלל פתרון קסם. כמו כל דבר שקשור בלב שלנו, זו עבודה.

עבודה פיזית ועבודה נפשית. עבודה בחיי היום יום ועבודה פנימית.

ולכך אנסה לכתוב לך את מחשבותי באופן כללי, ותסלול לך דרך שתבחר…

אני זוכר שבישיבה היו 2 שאלות נפוצות שהסתובבו בקרב הבחורים המבוגרים בשידוכים (כמעט שאינם פסחו על שום בחור), שאלה ראשונה – האם אתה מעדיף שיאמרו לך בודאות (אליהו הנביא בחלום) שעוד 3 שנים מהיום אתה מתחתן, או שעדיף שהאופציות ישארו פתוחות ויש סיכוי שתתחתן לפני סוף ה3 שנים (אולי עוד חודשיים) אך יתכן שאף עוד 5 שנים. ושאלה שניה – והיה ואמרו לך שאתה מתחתן עוד 3 שנים, מה אתה עושה עכשיו ב3 השנים הבאות.

(לפני שאתה ממשיך לקרוא את התשובה תחשוב זמן מה על 2 השאלות האלו, אפי' יום).

2 השאלות עונות אחת על השניה.

שים לב, את השאלה השניה שואלים רק אם החלטת שאתה יודע שעוד 3 שנים אתה מתחתן. אך אם אתה לא יודע אז לא שואלים. ולמה? כי אז אין שאלה מה אתה עושה עם ה3 שנים האלו, כי אינך יודע אם זה 3 שנים. ואולי זה בכלל חודשיים.

אבל כנראה שזו טעות והסתכלות לא נכונה. כי השאלה מה אתה עושה בהווה ובעתיד הקרוב לא צריכה להיות תלויה במתי תתחתן.

כלומר, כאשר כל הזמן יש ציפיה לכך שההווה ישתנה, מצפים בעצם לשינוי חיים, ממילא כל החיים כעת נתפסים כתקופת מעבר.

מדובר הן במישור הפיזי והן במחשבתי. במישור הפיזי לפעמים אפשר להיתקע במקום כי 'בין כה אחרי החתונה אני אעשה משהו אחר', תורה, עבודה, לימודים, או מה שלא תבחר לעשות בחיים.

ובמישור המחשבתי, מצב ההווה נתפס כלא רצוי וכסטטוס לא נעים, כי כל הזמן מחכים שהוא ישתנה.

וזו טעות, גם כאשר העתיד לוט בערפל אפשר לחשוב על החיים העכשווים כהחיים האידיאלים, כי הם באמת ככה. כעת אלו החיים. חיים מלאים, שמחים (אני לא מתעלם מהכאב של הרווקות, אני מייצר מקבילה, גם במצב הזה יש שמחה וסיפוק), ומקדמים.

לייצר 2 מצבים בראש, מצב אחד שמתייחס להווה כמות שהוא. מה יש לו להציע, מה אמורים לעשות בו, איך חיים בו. כאילו החתונה מובטחת עוד 3 שנים. מצב שתיים, שמצפה לעתיד אחר, שמחכה, שמייחל, שמברר על שידוכים, שהולך להיפגש. והרעיון הוא שמצב שתיים לא יאתגר את מצב אחד. לא לתת למצב של הציפיה לייצר אכזבה. כי יש גם מצב אחד חזק וברור.

ברור שהוא חיים טובים. ברור שיש בו התקדמות. ברור שיש בו סיפוק.

אתן לך עצה לזה. עוד זוית למה לא כדאי לחיות רק במצב שתיים, בנוסף למה שכבר כתבנו שזה מייצר אכזבה.

היה פעם מישהו שכתב לי "בלי אישה חיי אינם חיים". משפט קצת קיצוני, אז כתבתי לו "לא כדאי לך לבוא לחתונה כל כך מרוקן". אל תלך בתחושת שפלות כזו שאינני כלום בלי חתונה. ולמה? כי כאשר כל כך מרוקנים לא בטוח שחתונה יכולה למלא את החסר. אדם צריך שיהיה לו בתוך ליבו ערך עצמי גבוה וחזק, עם חלקים שרוצים להשלים את עצמם בחתונה. ולא לצפות שהחתונה זה העצמי שלו.

תחשוב כל הזמן על ההווה כדבר נפלא וטוב. בלי לפגוע ביכולת לצפות לעתיד אחר. ובמקביל תצפה מאוד בלי לפגוע ביכולת להנות מהמצב הקיים כעת.תחשוב כאילו אמרו לך, עוד 3 שנים אתה בודאות מתחתן.

כתבת שאמרו לך לעשות מדיטציות לדמיין את החתונה.

אני בעניי מציע לך קצת שונה. לדמיין את העכשיו כנפלא, את הרגע הזה כעת כטוב ויפה.

ובמקביל לחשוב על החתונה כדבר שתשמח מאוד שהוא יקרה. אבל גם בלעדיו כעת הכל שווה וטוב.

תייצר את זה שתחלק את יומך ל2, חלק אחד עוסק בהווה (אינני יודע מה אתה עושה בחיים, אך תדאג לעשות משהו גדול שימלא את כל ישותך). וחלק שני עוסק בציפיה, פגישות בירורים וכדומה.

ממש תתחם לך את זה בשעות ביום. כמה זמן אתה עוסק במחשבה בהווה, וכמה זמן אתה חושב על העתיד ומתעסק בעתיד.

לסיום.

אני יודע שיש חלקים בשאלה שלא התייחסתי אליהם (עוד קושי למה להיות רווק וכו'). אני חושב שאלו נושאים אחרים, וכדאי להתעסק בהם בשאלה אחרת.

אם תרצה לשלוח שאלה בנפרד על זה אשמח.

מקווה שדברי התיישבו על ליבך. מאחל סייעתא דשמיא והצלחה גדולה.

שמעון