שלום לך היקר והצדיק
כמה כואב לשמוע על הצער שלך, על חוסר יכולת לשמוח ולהנות מהחיים בגלל הפחד מעונש החטאים. אכן הבושה והפחד מפני עיני השם המשוטטות בכל הארץ, יכול להתיש ולהביא את האדם לבהלה ודיכאון. התופעה הזו מוכרת מאוד, בעולם התורה. וגם לאורך הדורות לא מעט תשובות אצל רבותינו עוסקים בתיקוני לבעלי תשובה. מחמת הצער של אותם בעלי תשובה שביקשו להתנקות ולהתרוקן מכבלי החטא [אלא שצריך לדעת היטב היטב שכל דור והתיקונים שלו, וחלילה לא להעתיק בשטחיות מתיקונים שכתבו הקדמונים לפי כוח הדורות ההם ועוצם גדולת נפשם אל דורנו]
גם מי שלא חטא, יכול לחוש אימה ופחד משתק מגדולת הבורא ועוצמתו וכוח הידיעה שלו בכל נבוכות הלב ומסתריו. אני מכיר זאת מעצמי, בהיותי נער צעיר פחות מבן ארבע עשרה, [לא נידון אפילו בדיני אדם ק"ו לא בדיני שמיים] הייתי מורגל בספרי היראה ופיתחתי עצבות גדולה ופחד, בגלל שהנפש שלי לא היתה מסוגלת להכיל את העוצמה הגדולה של הרגש והמחשבה הזו. ויותר מכך, גם לא כל חלקי נפשי הבינו לאשורם כמה טוב השם וכמה מתוקות מצוותיו ותורותיו, ולכן גם לא היו לי הכלים להיות עובד השם בשלמות מכל צדדי העבודה, עד שגם מצוות האהבה הפכה אצלי ליראה – יראה מכך שאינני אוהב מספיק.
מידת היראה שהגעת אליה היא מידה עצומה והשגה גבוהה מאוד. ואל תצטער שאתה מרגיש דיכאון כזה. משום שהדיכאון הזה הוא לחולשת הגוף וחוסר היכולת שלו לשאת אור גדול כל כך. וזה הוא מה שהמקובלים קוראים 'ריבוי אור' דהיינו שמרוב אור שנכנס בתוך הכלי הוא עלול להישבר. ולכן הנביאים היו נופלים או מתנבאים מתוך חלום. מלבד משה רבינו שנאמר בו 'פה אל פה אדבר בו' שזו גדולתו שהיה בו כוח להכיל את האור האלוקי. אבל לא כל אדם מסוגל לכל מדרגה, וכל החיים אדם בונה עוד ועוד כלים לעבודת השם כדי שיוכל להכיל יותר אור.
למה דומה היראה? לאנטיביוטיקה חזקה. שאמנם מי שלוקח אותה בקביעות נדיר שהוא יפתח דלקות, אבל במינון גבוה מידי ולא בזמנה היא מתישה ומחלישה את האדם. והנה ר' יוחנן אשר הזכרת רצה לתקן את נפשו מאיזה שהוא זיק קל ודק של חטא ולכן הוא עורר בנפשו את מידת היראה על ידי התבוננות בדין שמים. ומחמת שעוצם קדושתו וגודל נפשו לא היה בכוח היראה להחליש אותו אלא לחזק אותו, אבל אדם שהוא במדרגה קטנה יותר, קל וחומר אנחנו שאנו שיור של שיור דק מנשמות הגבוהות שבדורות הקדומים. [הגר"א קורא לדורו 'מלוא כף רקב עצמות' מקדושת הראשונים. וקל וחומר לדורנו.] עלינו להיות חכמים בשימוש שלנו בכוח היראה.
אבל אין להצטער בגלל זה שאנחנו נמצאים במדרגה כזו. כי אמנם אנחנו מתרחקים יותר ויותר מזמן מתן תורה והתגלות הנבואה. ואמנם היצרים השולטים בעולם וכובשים אותו הם גדולים ועצומים [ובמובן הזה אנחנו מלא כף רקב עצמות] אבל מאידך דוקא לכן לכל תנועה של קדושה כיום יש לה משמעות בכל העולמות כולם. עד שהאר"י אומר שמה שהראשונים היו צריכים להגיע בעמל גדול, היום עושה כל התעוררות קטנה של בן אדם, משום שמי שמתעורר היום לאהבת השם ועשיית הטוב. הוא מתנגד מאוד לכוחות הטומאה והוא נלחם ביצרים בעלי עוצמה גבוהה הרבה יותר. וזה עושה עונג למעלה לאין שיעור.
ומזמן האר"י עלינו ללמוד אלינו, שאם בזמנו שכל קדושי הארץ היו בחיים – הרמ"ק והבית יוסף והרמ"א והמהר"ל והמהרש"ל היה המצב כך, קל וחומר לזמננו, שכל אומות העולם רודפים אחרי תאוות ליבם מבלי משים על דבר. והם מקדשים את התאווה, ובונים פילוסופיית חיים שלמה הסובבת סביב העונג והתאווה תוך מחיקת כל יראת שמים ומוסר ושפיות. בעולם כזה כל אדם שעושה אפילו תנועה קטנה ביותר כנגד הזרם. בטח ובטח אם הוא בעל תשובה של ממש, שעובר מעולם התהו לאחוז בעץ החיים, אשריו ואשרי חלקו והלוואי על כל ישראל לשרות במחיצתו בגן עדן.
וגם אם קשה לתפוס את זה לאחר זמן מה בתוך עולם התורה, משום שהבעל תשובה כבר מתרגל לכך שהוא בן תורה ואלו החיים שלו, והוא שוכח את העוצמה המדהימה והקדושה העליונה שהוא עורר בשינוי שלו. בוודאי למעלה זוכרים הכל. תתבונן במציאות של לוחם שעובר את קווי האויב ונכנס באומץ לב ומשיג מידע חיוני ומשמעותי. הרי אע"פ שבסופו של דבר מי שיכריע את האויב אלו הם הכוחות הכבדים – המטוסים והטנקים וכוחות החי"ר הגדולים, עדיין הכל נובע מהחדירה שלו לתוך האויב תוך קושי עצום והוצאת פרט קטן אחד בעל חשיבות – מסמך או פלאפון. באותה מידה תשובה של בעל תשובה היא הוצאה של נשמה מתוך הקליפות במאמץ עצום, הפגיעה של פעולה כזו בקווי האויב של הסיטרא אחרא, הוא עצום ונורא. ואדרבה הרבה מאוד תורה ומצוות שאחרים עושים הם בזכות הפעולה הזו.
האם אתה מבין באמת כמה כוח מקבלת הקדושה בעולם מכוח תשובה של אדם אחד? כמה בני אדם מתעודדים מזה ומתחזקים מזה. כמה בני תורה נאחזים חזק בעץ החיים. כמה תינוקות שנשבו נכנס בהם הרהור תשובה מעצם הידיעה שיש בעלי תשובה בעולם. כמה זה מערער את הרדיפה שלהם אחר החטאים? אין לזה שיעור ותיאור, ואין דמיון לשכר הרוחני והגשמי הראוי לאדם כזה, שמסר את נפשו כפשוטו למען שמו של השם באהבה. והקב"ה בוודאי ישלם לאיש כמעשהו.
אמנם לפעמים חלק מעצם ההתקדמות בעבודת השם הוא המפגש עם האיזונים בתוך הרוחניות. זהו עצמו לימוד תורה, זהו לימוד תורה חי! שעוברים בגוף ובנפש. עצם העובדה שאתה מוצא את עצמך מתייסר ומתקשה להמשיך ללמוד תורה בגלל היראה, זה מביא אותך לשאול ולחקור וגם ללמוד בעצמך את הגבולות של היראה בנפשך. וכך אתה מתקדם. הגיע העת עכשיו ללימוד חדש של עבודת השם.
ראה מה שאמרו חז"ל:
עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע כי אתה אוהב ואין אוהב שונא. עשה מיראה שאם באת לבעט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט. (תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה ה)
וכן:
פרוש יראה כאיוב פרוש אהבה כאברהם אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם. (שם)
כלומר למרות שמידות רבות יש בעבודת השם, אין לך עבודה גדולה אלא עבודה מאהבה. ויותר מזה, עיקר הייחודיות של עם ישראל על פני האומות האחרות היראות את השם, שישראל עובדים מאהבה וז"ל הראשית חוכמה:
והנמשל מובן הוא שהיראים הם העכו"ם שכולם יראים כאמרו (ירמיה י) מי לא יראך מלך הגוים וגו' כי בכל חכמי הגוים וגו' מאין כמוך ופירש בפרשת משפטי' כולם מודים שאין כמוך אבל אינם עושים מצות אבל הם יראים והאוהבים הם ישראל שעושים מצות ובעשיית המצות ועסק התורה הוא נטיעת אילנות שנוטעים למעלה הארות עליונות שהמלך שמח בהם שהכל תלוי בהתעוררות התחתון כדפיר' כמה פעמים ומהאור העליון שהומשכו בעשיית המצות נשמתם נהנית בעוה"ב כענין מי שטרח בע"ש יאכל בשבת בנדרים (ראשית חכמה שער האהבה פרק א) [עיי"ש באריכות]
ואמרו חז"ל: מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי עשרים וארבעה. ולפי זה לכאורה צריך להתבונן בטובות השם פי עשרים וארבעה מהתבוננות במידת הדין. וכן בי"ג מידות, ישנה רק מידה אחת של עונש – פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים. ולמולה – אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה.
שים לב לכך, שהשפעת הנפש לאהבה וליראה תלויה במידת ההתבוננות ובבחירה במושא ההתבוננות. כלומר השאלה האם תהיה אוהב או ירא תלויה במה שתתבונן בו מהנהגת הבורא. אמנם הגיוני וטבעי להיתפס להתבוננות ביראה לפי האופי שלך והסגנון האישיותי, וזה לא באמת שכך הוא הבורא אלא אדרבה עיקר הנוכחות האלוקית היא בחן בחסד וברחמים ועיקר הכוונה האלוקית היא הטבה כפי שכתב הרחמ"ל בתחילת דרך השם, [ובאמת אלו הם דברי האר"י בהקדמה לאוצרות חיים]
ולכן במידה מסוימת מי שמתבונן רק ביראה מהשם ולא באהבתו וטובו הריהו מעוות את התפיסה של הקב"ה בעולם. כי הוא מציג רק צד אחד לא מרכזי בבורא. והוא מחסיר את הנוכחות העיקרית של הבורא בעולם. כי הוא זה שבחר במה להתבונן ממידות השם יתברך, והבחירה שלו בחלקים הקשים יותר היא התעלמות ממתיקות הבורא ואהבתו, והסתרה של עיקר הכוונה האלוקית.
ראה לשון הרמב"ם שמבואר בו שהאהבה והיראה הם תוצאה ישירה של ההתבוננות:
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. (רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה ב)
עליך להבין שהאהבה והיראה הם תוצאה של איך שאתה תופס את הבורא. ולכן עליך לפתוח בליבך לב לראות ולהקשיב למציאות הטובה והשמחה, לתפוס את הבורא באמת כאב רחום וחנון שחומל ואהוב את כל הברואים, ויותר מזה אוהב את עם ישראל, ויש לו חמלה אפילו על נמלה או תולעת ואפילו על עץ קל וחומר על אדם קל וחומר על יהודי קל וחומר על בן תורה קל וחומר על בעל תשובה.
נסה לדמיין במחשבתך את האדם הכי חומל והכי אוהב והכי נעים וטוב שאתה מכיר, וכשתתבונן היטב במחשבה הזו, תדע שאותו אדם הוא טוב מכוח הניצוץ האלוהי שבקרבו. מחמת מעט האור הטוב של השם שבתוכו, אז תחשוב מהו השם יתברך עצמו [שהוא כמובן אינסוף שאין הדעת תופסת אף תואר בעצמותו כלל, אלא רק במידותיו שהם כאמור רחום וחנון ארך אפיים וכו']
השתדל במחשבה זו הרבה, ותתבונן גם בחלקים הטובים שבך, ותדע שהקב"ה מתבוננן בהם פי כמה וכמה מאשר בחלקים הפחות טובים [הקיימים בכל אדם] וכאשר תתבונן בטוב הבורא ותדע שגם הוא מתבונן בטוב שבך תראה איך היראה הממלאה את ליבך נמתקת בהדרגה על ידי האהבה הגדולה, ומקבלת את מקומה המדויק והנכון
אשמח שתכתוב לי עוד.
יוסף
דלג לתוכן
תגובה אחת
אני עומד המום על שאלה כזאת!
לא ידעת על מצוות ואתה מאשים את עצמיך??
האם אתה חושב שבורא עולם יעניש אותך על דבר שלא יכלת לדעת??
היית אונס או לפחות קרוב לאונס, ומה שעשית וקיבלת על עצמיך שמירת המצוות ושבת בתשובה, הרי אתה בעיני צדיק אמיתי.
בורא עולם אינו עומד עם מקל לידך לתפוס אותך על חם…..
וראיה לזה כאפשר לשוב בתשובה גם ביום אחרון של החיים, ויותר מזה בתשובה מאהבה עבירות נהפכים לזכיות, שופט רודה לא מנקה עונשים ובטח לא מהפך אותו לבונוסים,
תתחזק, ותזכור שעל התורה כתוב 'דרכיה דרגי נועם'.
ברכה והצלחה