תשובה:

שלום וברכה שואל יקר,

אכתוב את האמת, כי הנני מרגיש שלא בנוח ממילת הכותרת "תשובה", היות והמורכבות הגדולה שהנך מתאר, לא בהכרח שיש לאל ידי להשיב "תשובה" לתיאור הכאוב שכתבת, אך אנסה להתייחס לדברים שכתבת כאדם שרואה את המציאות מחוץ למסגרת האתגר.

משאלתך ניכר מספר אתגרים:

1. שיוני ברמה הדתית של רעייתך.

2. ניסיון שיקום מה"בגידה".

3. סבל יום יומי.

ההתרשמות שלי שעיקר האתגר העמוד בפניך כעת הם סעיפים 2/3. במידה וכך הבה נבחן זאת יחדיו.

אתגרו של היהודי המאמין:

כאנשים מאמנים בא-ל ובהשגחתו על הפרט, אין בידנו ספק באמונה הבסיסית ש"יש מנהיג לבירה". מאורעות החיים גם במידה והם תלויים בידי בחירה של אנשים, בסופו של דבר יד ההשגחה היא זו השוזרת וטווה את דפי המציאות.

כוונתי לומר, כי בדיעבד, לאחר מה שנעשה, יש לתת את הדעת והלב להבנה שלא מדובר במקרה או בכשל טכני, אלא בהשגחה פרטנית של הא-ל. במילים אחרות, האתגר שבו הנך נמצא, הינו אתגר שנשלח במיוחד עליך מהא-ל.

ההבנה הבסיסית הזו, חשובה מאד ליחס ההתמודדות. עלינו להבין כי בורא עולם שולח באופן מכוון אתגרים וניסיונות, והמציאות העכשווית יש בה קר נרחב של "עבודת ה'".

לאחר הנחת יסוד זו, מתבקשת השאלה, מה הא-ל רוצה ממני? מדוע הוא כפה עלי מקרה שכזה? האם מדובר במגמת סבל ותיקון, או שישנה איזה תועלת נסתרת שאמורה לצמוח מכך?

אין בידנו תשובה ברורה לתהיות גורליות אלו, וזהו סוד ייעודינו בעולם שבו העלם גובר על הידוע. יחד עם זאת עלינו לנסות לעשות את המיטב לפי הבנתנו.

משבר אמון בזוגיות:

כפי שניסחת יפה, ובצדק! הרצון המושכל הראשון הינו לתקן את מה שניתן ולא חלילה לפנות לערוץ של פירוק הזוגיות. עמדה זו הינה מושכלת, שכן בכל אתגר יש למצות את אפשרות התיקון טרם נגישם לבחון את המשכיותו של המצב.

היחס הטבעי למשבר אימון בין בני הזוג, הינו תחושת כעס, עלבון, חוסר הגינות, שקר ועזות פנים, וכל זאת מתוך כאב תהומי של התמוטטותה של הקרקע הבסיסית של זוגיות.

השקר שבו בן הזוג התנהג יחד עם מנגנון הכחשה וניהול "כביכול" זוגיות תקינה, הינו פגיעה ענקית ומכאביה מאד.

תחושות אלו, הינן מוצדקות ואמתיות, על בן הזוג שחרג מהנאמנות שניתנה לו לשאת באחריות למעשיו, עליו למלא את כל החובות שעלולות להיווצר ממעשיו.

בדברי איני מתייחס במאומה לפן ההלכתי (שעליו יש להיוועץ עם גורמים מוסמכים).

האם ניתן לשקם אמון שנפגע?

החיים הכפולים של בן זוג החורג מהנאמנות שניתנה לו, מייצרת שתי מערכות חיים נפרדות, עם בן הזוג ועם הצד הזר.

המערכת הזו עטופה בשקרים. אבל "לשקר אין רגלים", ויש להם נטייה להתגלות. בדרך כלל מתגלה במקרה משהו קטן שמזעיק את תשומת הלב של בן הזוג, ומהרגע שהוא מתחיל להיות ערני, גילוי החיים הסודיים הוא רק שאלה של זמן.

השלב הקשה הינו הזמן שבו הסוד מתגלה, והוא כרוך בזעזוע, הלם, אשמות, בלבול, חוסר האונים.

השלב הבא. לאחר שהשקרים הופרכו, וכל התירוצים בוטלו, עולות השאלות הנוקבות: "איך אני יכול לבטוח באדם כזה"? "איך אני יכול להיות בטוח שזה לא יקרה שוב"? "איך אפשר להמשיך לחיות יחד"?

הייתי ממליץ לקרוא את דבריה (עם שינוים קלים) של ד"ר צביה גרנות (מטפלת זוגית ואישית):

"שיהיה ברור: אמון בבן זוג שבגד אי אפשר להחזיר. בני זוג שחוו בגידה צפויים לחיות בחוסר אמון לתמיד. הצד הנבגד לא יהיה שקט ובטוח יותר לעולם. הבשורה הטובה היא שבעצם אין טעם לנסות להחזיר את האמון כי אין מה להחזיר.

אם קודם היה לכם אמון בבן זוגכם, הוא לא היה מבוסס על שום דבר מלבד על אמונה תמימה. ולמרבה הצער החיים נתנו לכם הזדמנות להבין מה ערכו של אמון שמבוסס על אמונה בהרהורי הלב".

בניית אמון:

יחד עם מילים נחרצות אלו, היא מציינת שישנה אופטימיות גדולה:

"אמון אי אפשר להחזיר, אבל אין סיבה לאבד את האופטימיות, כי אמון אפשר לבנות מחדש כדבר שלא היה בחיים שלכם עד כה. בדיעבד, פגיעת האמון, למרבה האירוניה, בכוחה לייצר דווקא צעד קדימה, ולא צעד לאחור.

מעכשיו לא תאמינו יותר במשהו שלא קיים. מעכשיו אתם יודעים בדיוק מה יש, ואתם יכולים ליצור את מה שלא היה קיים עד כה.

בדיעבד, כעת עולה ההבנה שאין לבטוח אחד בשני בצורה עיוורת, ומעתה יובן היטב ההכרח לעשות הכל, כדי שאף אחד מכם לא ירגיש צורך לחפש בחוץ משהו שחסר לו בבית. אין יותר שאננות, אין יותר תמימות. יש התפכחות, יש בהירות.

שלב השיקום, מתחיל בעבודה משותפת של בניית אמון בפעם הראשונה בחייכם. עד עכשיו ציפיתם שיהיה אמון ביניכם בלי שהוכחתם שאתם ראויים לאמון, מעתה אתם מבינים שאמון לא מתקבל בחינם. אמון צריך להרוויח. וכל אחד צריך להיות ראוי לאמון שהוא מצפה לקבל מבן זוגו.

בניית אמון דורשת זמן, עד ששני הצדדים ייווכחו בחיי היום-יום שהם במקום אחר, ושהם יכולים לבטוח אחד בשני לגמרי לא מתוך עיוורון אלא מתוך התחייבות לחיות חיים אחראיים.

עליכם לשקול יחדיו, האם יש כנות מוחלטת ביניכם? הכל גלוי ביניכם? אין הסתרות ביניכם? האם הצד הפוגע הבין עד היטב את עוצמת הפגיעה שגרם לבן זוגו? האם הוא מוכן לקחת אחריות למעשיו? אלה תנאים בסיסיים לאמון, שהם נכונים פי כמה כאשר יש מאחוריכם היסטוריה של חוסר כנות.

אמון צריך לבנות על ידי התחייבות הדדית לכנות מוחלטת ופתיחות שלמה עוד מתחילת היחסים, ממפלס של אפס אמון. כמובן שהדבר קשה הרבה יותר לאחר שבני הזוג התנסו בחוסר נאמנות, כי הם מתחילים ממפלס של מינוס, של ממשקעים ומרירות והאשמות. הבשורה הטובה היא שאתם באים למשימה הגדולה הזאת של בניית אמון כשאתם הרבה יותר מפוכחים, ולא עיוורים כפי שהייתם בהתחלה.

כיצד ניתן לבנות אמון מחדש?

אבל נשארת השאלה איך להאמין באדם שבגד בנו. הוא כל כך פגע בנו, הוא שיקר לנו במצח נחושה, הוא גרם לנו להרגיש אידיוטים, הוא סיכן את הנישואין ואת עתיד הילדים שלנו, ופעמים הוא עוד כעס עלינו שבכלל העלינו על דעתנו לחשוד בו, והאשים אותנו שפגענו בפרטיות שלו. איך נוכל לבטוח באדם כזה שהוא לא יעשה את זה שוב?

אז האמת המפתיעה כי בדיעבד, ישנה אפשרות לייצר אמון גדול יותר מהאמון שהיה עד כה.

איך יתכן? זה לא ייראה מוזר אם נבין איך אמון נוצר ואיך אמון נהרס.

כדי שנוכל להיות בטוחים שאף אחד לא יפגע בשני, אנחנו חייבים להסכים בינינו קודם שכל אחד יכול למעוד. ואז אנחנו צריכים להתחייב להיות כנים לחלוטין לגבי כל דבר שקורה בינינו, גם אם זה כואב, כדי שנוכל לעזור אחד לשני להיחלץ בזמן ממצבים של מעידה.

לפני שבירת האמון לא הייתה בינינו קרוב לוודאי שום הסכמה כזאת. פשוט הנחנו כמובן מאליו את ההנחה המוטעית שלנו זה לא יכול לקרות. אולי היו לנו מספיק סיבות להבין ששום דבר לא בטוח, ובכל זאת לא האמנו שזה יקרה. עכשיו, למרבה הצער, אנחנו יודעים שזה יכול לקרות. התפכחנו מעידן התמימות, עברנו לעולם המציאות.

כנות ופתיחות מוחלטת:

המשימה לשמור על הזוגיות המשותפת לשנינו, דורשת כנות ופתיחות מוחלטת.

כלומר, הכל גלוי. מעתה, אין מציאות שבן הזוג מסתיר דבר מה, לא תתכן המציאות שבין הזוג לא מוכן להרשות להסתכל בטלפון או במייל האישי שלו, בעוד הוא מבטיח שהוא לא מסתיר שום דבר? להאמין לו? לבטוח בו? כמובן שלא. אי אפשר לבטוח במישהו שמסתיר ואומר שאין לו מה להסתיר. גם אם הוא באמת נאמן, אנחנו לא יכולים לדעת את זה.

רבים אומרים לבני הזוג שלהם: "אתה חייב להאמין בי". ואז בא העלבון: "מה, אתה לא מאמין בי?" זה נובע מחוסר הבנה שאמון לא נולד מעצמו. אמון הוא תוצאה של ניסיון חיובי בין שני אנשים, שהוכיח לשניהם שאף אחד מהם לא יפגע בשני. עד כה האמון התמים התבדה, מעתה האמון צריך להיות בניה הדדית יציבה ומוכחת.

הכנות חייבת להיות מלאה. מספרים הכל, מדווחים על הכל, עונים על הכל, גם אם זה יהיה פחות נעים ולא הכי נוח. ואין לאף אחד עולם פרטי שנסתר מעיני בן הזוג.

בני זוג שיצליחו לעבור את המסלול הכואב והקשה הזה יש סיכוי גדול, לא רק לזכות בהתחדשות האהבה ביניהם, אלא גם בגילוי רמה גבוהה יותר של שיתוף."

סיום:

שואל יקר, שאלתך כאובה מאד מאד. בל תנתק את יד ההשגחה העליונה מהמציאות שנכפתה עליך. אשר היא גלגלה לפתחך ניסיון רב, אתגר עצום, שבו ניתנה לך האפשרות, לחדש את ערך הנאמנות הזוגית שלכם מדמיון למציאות, משקר לאמת.

אין ספק, שזה מסע לא קל, ועלול להיות בו קשיים ואתגרים לא קלים, אך בכח הצמיחה מתוך המשבר, לייצר זוגיות בריאה וטובה.

מתוך שאלתך ניכר כי אתה נחוש להצליח, והרצון הלזה ישא פרי בעזרת ה'.

כולי תקווה שהדברים יעוררו את תשומת לבך, שיש עוד תקווה, ואל לך לסתום את הגולל על חיק משפחתך, ועל עתיד ילדיך היקרים.

הייתי ממליץ מאד, לגשת ליעוץ אישי כדי שתקבל כלים להתמודדות נפשית עם הסיטואציה לעת עתה, שתוכל למצוא מרגוע לנפשך הסוערת, שתוכל לבחור בחיים שלווים ורגועים עד כמה שניתן.

יחד עם זאת, פניה לטיפול זוגי מקצועי, היא דבר מתבקש ונחוץ לאור מה שעברתם, בו יינתן לכם ההזדמנות היקרה להיבנות מחדש, ולמצוא את הדרכים למנוע אפשריות כאלו בעתיד, ולזכות להשראת השכינה באמת, בביתכם.

מאחל ומייחל להצלחה מרובה

איתיאל