The Butterfly Button
משבר אמון בזוגיות-איך אוכל להאמין לאשתי?

שאלה מקטגוריה:

אני נשוי עם אשתי כבר 15 שנה, ויש לנו ב”ה 4 ילדים מקסימים.
בשנתיים האחרונות הרגשתי שינוי באשתי, מבחינת צניעות, וירידה ברצון לקיים מצוות.
לפני בערך שנה, גיליתי לאשתי היה קשר רומנטי עם בחור מהעבודה שנמשך כחודש וחצי, הכולל הודעות בעיתיות, 3 פגישות עם אותו בחור באיזה רכב כמה מגעים פיזים ..
לאחר כמעט שנה, אני מרגיש שאני עדיין מנסה להשתקם מהבגידה ומהתחושה של אובדן. קשה לי עד היום להאמין לאשתי למרות כל המאמצים שלה. היא באמת מודה שזו הייתה טעות חייה אבל עדיין אצלי הכאב לא מרפה. השאלה היא כזאת, אני מרגיש לפעמים שאשתי כבר מאוסה עליי, קשה לי לסבול את הרעיון שהיא עזבה את הבית, את הילדים והלכה לפגוש בחור אחר והיתה קרובה אליו
היינו אצל מטפלת זוגית אבל הדבר הזה עדיין לא עוזב אותי, עד כדי כך שאני עד היום יוצא לי לקחת כדורי הרגעה כדי ללכת לישון.
מצד אחד קשה לי לחשוב על גירושין, אני חושב על הילדים וזה בהחלט לא מגיע להם, אבל מצד שני אני בתוכי סובל, כמעט על בסיס יומי…
מה לעשות??
תעזרו לי בבקשה לקחת החלטה נכונה
תודה

תשובה:

תשובה:

שלום וברכה שואל יקר,

אכתוב את האמת, כי הנני מרגיש שלא בנוח ממילת הכותרת “תשובה”, היות והמורכבות הגדולה שהנך מתאר, לא בהכרח שיש לאל ידי להשיב “תשובה” לתיאור הכאוב שכתבת, אך אנסה להתייחס לדברים שכתבת כאדם שרואה את המציאות מחוץ למסגרת האתגר.

משאלתך ניכר מספר אתגרים:

1. שיוני ברמה הדתית של רעייתך.

2. ניסיון שיקום מה”בגידה”.

3. סבל יום יומי.

ההתרשמות שלי שעיקר האתגר העמוד בפניך כעת הם סעיפים 2/3. במידה וכך הבה נבחן זאת יחדיו.

אתגרו של היהודי המאמין:

כאנשים מאמנים בא-ל ובהשגחתו על הפרט, אין בידנו ספק באמונה הבסיסית ש”יש מנהיג לבירה”. מאורעות החיים גם במידה והם תלויים בידי בחירה של אנשים, בסופו של דבר יד ההשגחה היא זו השוזרת וטווה את דפי המציאות.

כוונתי לומר, כי בדיעבד, לאחר מה שנעשה, יש לתת את הדעת והלב להבנה שלא מדובר במקרה או בכשל טכני, אלא בהשגחה פרטנית של הא-ל. במילים אחרות, האתגר שבו הנך נמצא, הינו אתגר שנשלח במיוחד עליך מהא-ל.

ההבנה הבסיסית הזו, חשובה מאד ליחס ההתמודדות. עלינו להבין כי בורא עולם שולח באופן מכוון אתגרים וניסיונות, והמציאות העכשווית יש בה קר נרחב של “עבודת ה'”.

לאחר הנחת יסוד זו, מתבקשת השאלה, מה הא-ל רוצה ממני? מדוע הוא כפה עלי מקרה שכזה? האם מדובר במגמת סבל ותיקון, או שישנה איזה תועלת נסתרת שאמורה לצמוח מכך?

אין בידנו תשובה ברורה לתהיות גורליות אלו, וזהו סוד ייעודינו בעולם שבו העלם גובר על הידוע. יחד עם זאת עלינו לנסות לעשות את המיטב לפי הבנתנו.

משבר אמון בזוגיות:

כפי שניסחת יפה, ובצדק! הרצון המושכל הראשון הינו לתקן את מה שניתן ולא חלילה לפנות לערוץ של פירוק הזוגיות. עמדה זו הינה מושכלת, שכן בכל אתגר יש למצות את אפשרות התיקון טרם נגישם לבחון את המשכיותו של המצב.

היחס הטבעי למשבר אימון בין בני הזוג, הינו תחושת כעס, עלבון, חוסר הגינות, שקר ועזות פנים, וכל זאת מתוך כאב תהומי של התמוטטותה של הקרקע הבסיסית של זוגיות.

השקר שבו בן הזוג התנהג יחד עם מנגנון הכחשה וניהול “כביכול” זוגיות תקינה, הינו פגיעה ענקית ומכאביה מאד.

תחושות אלו, הינן מוצדקות ואמתיות, על בן הזוג שחרג מהנאמנות שניתנה לו לשאת באחריות למעשיו, עליו למלא את כל החובות שעלולות להיווצר ממעשיו.

בדברי איני מתייחס במאומה לפן ההלכתי (שעליו יש להיוועץ עם גורמים מוסמכים).

האם ניתן לשקם אמון שנפגע?

החיים הכפולים של בן זוג החורג מהנאמנות שניתנה לו, מייצרת שתי מערכות חיים נפרדות, עם בן הזוג ועם הצד הזר.

המערכת הזו עטופה בשקרים. אבל “לשקר אין רגלים”, ויש להם נטייה להתגלות. בדרך כלל מתגלה במקרה משהו קטן שמזעיק את תשומת הלב של בן הזוג, ומהרגע שהוא מתחיל להיות ערני, גילוי החיים הסודיים הוא רק שאלה של זמן.

השלב הקשה הינו הזמן שבו הסוד מתגלה, והוא כרוך בזעזוע, הלם, אשמות, בלבול, חוסר האונים.

השלב הבא. לאחר שהשקרים הופרכו, וכל התירוצים בוטלו, עולות השאלות הנוקבות: “איך אני יכול לבטוח באדם כזה”? “איך אני יכול להיות בטוח שזה לא יקרה שוב”? “איך אפשר להמשיך לחיות יחד”?

הייתי ממליץ לקרוא את דבריה (עם שינוים קלים) של ד”ר צביה גרנות (מטפלת זוגית ואישית):

“שיהיה ברור: אמון בבן זוג שבגד אי אפשר להחזיר. בני זוג שחוו בגידה צפויים לחיות בחוסר אמון לתמיד. הצד הנבגד לא יהיה שקט ובטוח יותר לעולם. הבשורה הטובה היא שבעצם אין טעם לנסות להחזיר את האמון כי אין מה להחזיר.

אם קודם היה לכם אמון בבן זוגכם, הוא לא היה מבוסס על שום דבר מלבד על אמונה תמימה. ולמרבה הצער החיים נתנו לכם הזדמנות להבין מה ערכו של אמון שמבוסס על אמונה בהרהורי הלב”.

בניית אמון:

יחד עם מילים נחרצות אלו, היא מציינת שישנה אופטימיות גדולה:

“אמון אי אפשר להחזיר, אבל אין סיבה לאבד את האופטימיות, כי אמון אפשר לבנות מחדש כדבר שלא היה בחיים שלכם עד כה. בדיעבד, פגיעת האמון, למרבה האירוניה, בכוחה לייצר דווקא צעד קדימה, ולא צעד לאחור.

מעכשיו לא תאמינו יותר במשהו שלא קיים. מעכשיו אתם יודעים בדיוק מה יש, ואתם יכולים ליצור את מה שלא היה קיים עד כה.

בדיעבד, כעת עולה ההבנה שאין לבטוח אחד בשני בצורה עיוורת, ומעתה יובן היטב ההכרח לעשות הכל, כדי שאף אחד מכם לא ירגיש צורך לחפש בחוץ משהו שחסר לו בבית. אין יותר שאננות, אין יותר תמימות. יש התפכחות, יש בהירות.

שלב השיקום, מתחיל בעבודה משותפת של בניית אמון בפעם הראשונה בחייכם. עד עכשיו ציפיתם שיהיה אמון ביניכם בלי שהוכחתם שאתם ראויים לאמון, מעתה אתם מבינים שאמון לא מתקבל בחינם. אמון צריך להרוויח. וכל אחד צריך להיות ראוי לאמון שהוא מצפה לקבל מבן זוגו.

בניית אמון דורשת זמן, עד ששני הצדדים ייווכחו בחיי היום-יום שהם במקום אחר, ושהם יכולים לבטוח אחד בשני לגמרי לא מתוך עיוורון אלא מתוך התחייבות לחיות חיים אחראיים.

עליכם לשקול יחדיו, האם יש כנות מוחלטת ביניכם? הכל גלוי ביניכם? אין הסתרות ביניכם? האם הצד הפוגע הבין עד היטב את עוצמת הפגיעה שגרם לבן זוגו? האם הוא מוכן לקחת אחריות למעשיו? אלה תנאים בסיסיים לאמון, שהם נכונים פי כמה כאשר יש מאחוריכם היסטוריה של חוסר כנות.

אמון צריך לבנות על ידי התחייבות הדדית לכנות מוחלטת ופתיחות שלמה עוד מתחילת היחסים, ממפלס של אפס אמון. כמובן שהדבר קשה הרבה יותר לאחר שבני הזוג התנסו בחוסר נאמנות, כי הם מתחילים ממפלס של מינוס, של ממשקעים ומרירות והאשמות. הבשורה הטובה היא שאתם באים למשימה הגדולה הזאת של בניית אמון כשאתם הרבה יותר מפוכחים, ולא עיוורים כפי שהייתם בהתחלה.

כיצד ניתן לבנות אמון מחדש?

אבל נשארת השאלה איך להאמין באדם שבגד בנו. הוא כל כך פגע בנו, הוא שיקר לנו במצח נחושה, הוא גרם לנו להרגיש אידיוטים, הוא סיכן את הנישואין ואת עתיד הילדים שלנו, ופעמים הוא עוד כעס עלינו שבכלל העלינו על דעתנו לחשוד בו, והאשים אותנו שפגענו בפרטיות שלו. איך נוכל לבטוח באדם כזה שהוא לא יעשה את זה שוב?

אז האמת המפתיעה כי בדיעבד, ישנה אפשרות לייצר אמון גדול יותר מהאמון שהיה עד כה.

איך יתכן? זה לא ייראה מוזר אם נבין איך אמון נוצר ואיך אמון נהרס.

כדי שנוכל להיות בטוחים שאף אחד לא יפגע בשני, אנחנו חייבים להסכים בינינו קודם שכל אחד יכול למעוד. ואז אנחנו צריכים להתחייב להיות כנים לחלוטין לגבי כל דבר שקורה בינינו, גם אם זה כואב, כדי שנוכל לעזור אחד לשני להיחלץ בזמן ממצבים של מעידה.

לפני שבירת האמון לא הייתה בינינו קרוב לוודאי שום הסכמה כזאת. פשוט הנחנו כמובן מאליו את ההנחה המוטעית שלנו זה לא יכול לקרות. אולי היו לנו מספיק סיבות להבין ששום דבר לא בטוח, ובכל זאת לא האמנו שזה יקרה. עכשיו, למרבה הצער, אנחנו יודעים שזה יכול לקרות. התפכחנו מעידן התמימות, עברנו לעולם המציאות.

כנות ופתיחות מוחלטת:

המשימה לשמור על הזוגיות המשותפת לשנינו, דורשת כנות ופתיחות מוחלטת.

כלומר, הכל גלוי. מעתה, אין מציאות שבן הזוג מסתיר דבר מה, לא תתכן המציאות שבין הזוג לא מוכן להרשות להסתכל בטלפון או במייל האישי שלו, בעוד הוא מבטיח שהוא לא מסתיר שום דבר? להאמין לו? לבטוח בו? כמובן שלא. אי אפשר לבטוח במישהו שמסתיר ואומר שאין לו מה להסתיר. גם אם הוא באמת נאמן, אנחנו לא יכולים לדעת את זה.

רבים אומרים לבני הזוג שלהם: “אתה חייב להאמין בי”. ואז בא העלבון: “מה, אתה לא מאמין בי?” זה נובע מחוסר הבנה שאמון לא נולד מעצמו. אמון הוא תוצאה של ניסיון חיובי בין שני אנשים, שהוכיח לשניהם שאף אחד מהם לא יפגע בשני. עד כה האמון התמים התבדה, מעתה האמון צריך להיות בניה הדדית יציבה ומוכחת.

הכנות חייבת להיות מלאה. מספרים הכל, מדווחים על הכל, עונים על הכל, גם אם זה יהיה פחות נעים ולא הכי נוח. ואין לאף אחד עולם פרטי שנסתר מעיני בן הזוג.

בני זוג שיצליחו לעבור את המסלול הכואב והקשה הזה יש סיכוי גדול, לא רק לזכות בהתחדשות האהבה ביניהם, אלא גם בגילוי רמה גבוהה יותר של שיתוף.”

סיום:

שואל יקר, שאלתך כאובה מאד מאד. בל תנתק את יד ההשגחה העליונה מהמציאות שנכפתה עליך. אשר היא גלגלה לפתחך ניסיון רב, אתגר עצום, שבו ניתנה לך האפשרות, לחדש את ערך הנאמנות הזוגית שלכם מדמיון למציאות, משקר לאמת.

אין ספק, שזה מסע לא קל, ועלול להיות בו קשיים ואתגרים לא קלים, אך בכח הצמיחה מתוך המשבר, לייצר זוגיות בריאה וטובה.

מתוך שאלתך ניכר כי אתה נחוש להצליח, והרצון הלזה ישא פרי בעזרת ה’.

כולי תקווה שהדברים יעוררו את תשומת לבך, שיש עוד תקווה, ואל לך לסתום את הגולל על חיק משפחתך, ועל עתיד ילדיך היקרים.

הייתי ממליץ מאד, לגשת ליעוץ אישי כדי שתקבל כלים להתמודדות נפשית עם הסיטואציה לעת עתה, שתוכל למצוא מרגוע לנפשך הסוערת, שתוכל לבחור בחיים שלווים ורגועים עד כמה שניתן.

יחד עם זאת, פניה לטיפול זוגי מקצועי, היא דבר מתבקש ונחוץ לאור מה שעברתם, בו יינתן לכם ההזדמנות היקרה להיבנות מחדש, ולמצוא את הדרכים למנוע אפשריות כאלו בעתיד, ולזכות להשראת השכינה באמת, בביתכם.

מאחל ומייחל להצלחה מרובה

איתיאל

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. איש יקר!
    אמנם לא חוויתי בגידה, אך חוויתי ניתוק, בדידות וחוסר חיבור בקשר.
    רוצה להוסיף לתשובה המעמיקה והמדויקת עוד כמה נקודות למחשבה:
    1. תזכור תמיד שאף אחד לא הכריח אותך שום דבר, וכל עוד אדם בחר להישאר בקשר ראוי שיעמוד באופן מלא מאחורי הבחירה- זאת אומרת לנסות לא להעלות כלפי חוץ או כלפי פנים מחשבות על פירוק הקשר. מתבקש שתשקול את צעדיך מחדש לאחר המשבר, אבל לאחר שבחרת תזכיר לעצמך בכל תהייה פנימית שכרגע הבחירה שלך להישאר, ואם תרצה לבחור מחדש תמיד תוכל לעשות זאת, אולם כדאי שההחלטה תיעשה בקור רוח ולא מתוך תסכול.
    2. לקחת אחריות על הסבל שלך. לא להיות תלותי ביחסים עם בן הזוג, ולנסות לייצר אושר והקלה שלא תלויים במצב הזוגי שלכם. לי עזר לבנות ולטפח עולם פנימי עשיר משל עצמי. לעשות דברים שעושים לי טוב, להקדיש זמן ללימוד ושיח עם חברים (אני לא מחב״ד אבל כדאי ללמוד על תורת הנפש בראי התניא – אתר התבוננות), למצוא מקורות עניין וסיפוק אישיים, לתרום לאחרים, לייצר זמני איכות עם הילדים וכדומה.
    הרבה פעמים הכאב הוא על הניתוק מהצד השני, על חוסר החיבור והשותפות, ולכן לדעתי יכול לעזור למצוא את החיבור, השייכות, השיתופיות והתרומה לאחר במקורות נוספים.
    3. צריך לקחת את הנקודה הזאת בזהירות: כדאי לשים לב מה הנטייה שלך בדינמיקה ביניכם, ואולי לנסות לפעול בדרך שהיא לא הקלה והטבעית עבורך. יש אנשים שכשהם לחוצים או כואבים הנטייה שלהם לפתוח ולנסות לפתור הכל כאן ועכשיו, ויש אנשים שהנטייה שלהם באותו הסבל והכאב היא הפוכה – להסתגר בתוך עצמם עד יעבור זעם. כדאי לנסות לשים לב מה התנועה הפנימית שלך ובמצב נינוח לחשוב עם עצמך האם היא אכן מקדמת את פתרון הקונפליקט שהתעורר, או שמא כדאי לנסות לבחור אחרת. לי זה עבד רק בניסוי ותעיה מתוך רצון כנה שהמצב לפחות לא יחריף, גם אם הצד שלי הוא הצודק.
    4. לגבי הסבל; בנוסף למה שכתבתי על לקיחת אחריות על הסבל, כשהכל נראה רע וחסר תקווה לי עזר לזכור שהכל מושגח ומתוכנן לפרטי פרטים. הקב״ה לא טועה, יש תכלית לכאב, החיים לא מושלמים, ומכאן אפשר רק לצמוח . גם הסבל הכי גדול שקיים במציאות הוא זמני, ובמקודם (הלוואי) או במאוחר כבר לא יכאב כל כך. אפשר להסתכל על זה כמו על נסיעה בכביש מהיר (החיים) שבשלב מסוים בכביש יש מנהרה (הסבל והכאב) ואין ברירה אלא לנסוע במנהרה ולהיות בנינוחות עד כמה שניתן, כי אם נסטה מהנתיב בכביש המהיר וננסה להימנע מהמנהרה יכולה לקרות תאונה. להבין שזה בסדר, ושלבסוף יגיע האור. ולפעמים רק עצם ההבנה הזאת ובהסכמה להיות במציאות הכואבת כבר יש הקלה גדולה.
    בהצלחה רבה!

  2. ידידי היקר והאהוב.
    צר לי עליך!!!
    לצערי הרב מאוד מאוד עברתי ואני עובר יום יום, שעה שעה על על הבשר שלי את הנושא הזה.
    לצרוח להוא מלמעלה שזה לא רק לא תנאף, זה הרבה לא תרצח, (כי רצחו לך את הנפש) זה הרבה לא תגנוב, (כי גנבו לך את התמימות) זה המון לא תחמוד, (לא חושב שצריך להסביר את זה…) ועוד אין סוף הסברים.
    רק אדם רעב יכול להבין אנשים רעבים ולכן לצערי רק אדם שעבר רצח נפש יכול להכיל את כאבי הנפש שלך.
    אתה מתמודד עם בדידות איומה, קושי אין סופי, (לא אתגר אלא קושי!!!!) עלבון, חוסר בטחון ועוד….
    צר לי עליך.
    מתפלל עבור שנינו שאם אכן יש משהו או מישהו למעלה שהביא את זה עלינו, ידע גם להוציא אותנו מזה.
    בברכת הצלחה ובריאות נפשית.
    שלך אחיך לצרה,
    דניאל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעלי מתלונן שהוא לא מרגיש חיבור ורגש אלי
אני אישה חרדית בת 25, נשואה כשנה וחצי. אני אשת קריירה, בעלי אברך. מתחילת הנישואין אנחנו במצב מתמשך של חוסר חיבור רגשי מצד בעלי. בעלי מתלונן שהוא לא מרגיש מספיק חיבור אלי. זה מציק גם לו וכמובן גם לי. אני מרגישה חוסר ביטחון רגשי וחרדת נטישה. באזור 11 חודשים אחרי...
פערים עצומים ביני לבין בעלי בתקשורת
שלום אקשיבה ותודה על הפלטפורמה הכ”כ חשובה הזו, פשוט חסד גדול. בעלי ואני נשואים קצת יותר מחצי שנה אחרי שנה של קשר. הוא איש מתוק עם לב טוב אכפתי שדואג לי, אך מנגד ישנם פערים שהולכים וגדלים בנינו. בעלי איש עם שכל ישר שמתקשה מאוד לדבר ולהבין רגש. הוא מתייחס...
יש לי הרבה ציפיות וכעסים על בעלי ובעיקר מאז שילדתי
מאד נהנת מהתוכן שבאתר. תבורכו. אני בת 30, התחתנתי לפני כשנה וחצי ותוך 3 חודשים הריון ברוך ה’. הזוגיות שלנו לעיתים סבילה ולעיתים טובה. יש לי הרבה ציפיות וכעסים על בעלי, הלידה במלחמה בכלל היתה אתגר. מלהיות רווקה פעילה ששמלאה את החיים בעשייה, מתנהלת כלכלית לבד וקונה מה שנראה לי,...
אני ובעלי לא מסכימים על מקום מגורים
נשואה טרייה לבעלי, אנחנו לא מסתדרים אנחנו רבים על איזור המגורים העתידי שלנו ללא הצלחה, אנחנו בטיפול זוגי, לי חשוב להקים את העסק שלי באיזור שהוא מאוד ספציפי בין שעה לארבעים דק נסיעה מהאיזור שלנו , בעלי לא מוכן לשמוע הוא רוצה לגור ליד אמא שלו , הסברתי לו כשיהיה...
אשתי לא סומכת עלי בנושאים דתיים
אני נשוי מזה כשנתיים וביני לבין אשתי ישנם פערים ברמת הדת ואני חש שהיא פשוט לא סומכת עליי בכל מה שקשור לנושא הדתי, כשעולה נושא/שאלה אם אני אומר x ישר התגובה היא ”מי אמר” ו”צריך לבדוק” וזה כולל גם דברים שנוהגים בבית הוריי ואציין שאבי הוא מספיק בר סמכא בשביל...
בעלי ואני רבים בצורה הרסנית
ראשית יישר כוח על הפלטפורמה החיובית הזאת. אתם עושים חיל וכיף שיש את האפשרות לפרוק ולקבל עצות אמיתיות מהלב. תודה. אתחיל ואומר שבעלי ואני ביחד כבר כ-16 שנים ואפשר לומר שגדלנו והתעצבנו מתקופת הנעורים ועד היום כאנשים בוגרים – ביחד. אני כבר כמעט ולא זוכרת את עצמי לפניו. עברנו המון...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן