דלג לתוכן
שלום, אני חרדי מודרני, קובע עיתים לתורה ולומד תואר באקדמיה.
לפני כמה חודשים הכרתי בחורה שמאד עניינה אותי, נפגשנו כמה פעמים ומתוך הפגישות עלה שיש פער בינינו מבחינת רמה תורנית. היא יותר חזקה ומקפידה ממני, ואני חש שאם נמסד את הקשר שלנו אני אצטרך להשתנות בשביל שאתאים לה, אני מתלבט אם זה דבר נכון? האם אפשר לבנות זוגיות כשהקשר לא עומד באותה נקודת פתיחה?
-השאלה קוצרה לבקשת השואל-
שלום לך בחור יקר,
ראשית, אני מתנצל על איחור התשובה. הקיץ והחופש של הילדים תובעים את שלהם.
התרשמתי מאד משאלתך המנוסחת בבהירות ורהיטות. מלבד שאלתך הפרטית והאישית יש בדבריך גם שאלה עקרונית על המרכיב הרוחני-דתי בתוך יחסי הזוגיות, ואני מרגיש שהיית לפה לבחורים (ובחורות) רבים שנמצאים בסיטואציה דומה. זו הזדמנות טובה לחשוב ולהרהר קצת בנושא, ואני מודה לך על כך.
מטבע הדברים, איני יכול להכיר אותך רק ממכתב אחד, ואני מאמין שבכדי לתת לך עצה טובה צריך לעשות זאת מתוך היכרות מעמיקה. ובכל זאת, אכתוב כמה מילים ואקווה שתוכל להיעזר בהם.
קודם כל, לפני שנוגעים בנושאי ההשקפה, נראה לי שיש מקום לברר את הדברים בשדה היחסים הבינאישיים. יחסים בין שני אנשים תלויים באופיו הפרטי של כל אחד מהם ובאינטראקציה שנוצרת ביניהם, וכדאי להכיר היטב את המרכיבים של מערכת היחסים בכדי להתנהל בה בצורה חכמה יותר.
מדבריך אני מבין שהכרת בחורה "בראש שלך", מישהי שנעים לך להיות איתה ושיש לכם הרבה במשותף. לפי מה שאתה מספר, הניתוק ביניכם חל רק בעקבות הדיון על ההשקפות. יש כאן שאלות רבות, לדוגמה: מי יזם את הניתוק? האם היא יזמה זאת בגלל שלא הגעתם לעמק השווה? ואולי אתה – בגלל שחשת מאויים (כלשונך)? מי מביניכם העלה את הנושא והעמיד אותו במרכז היחסים ביניכם? אולי החשש שלך להתחייב לדברים ברורים הוא שעורר את חוסר הבטחון בנושא אצלה? ואולי היא זו שפוחדת להתחייב ונתלית בנושא הזה? איך האופי שלה באופן כללי? האם היית מגדיר את האישיות שלה כגמישה/מכילה או להיפך? ואיך אתה חש כלפיה? וכן הלאה.
בנוסף, עולות כאן שאלות אחרות: האם ביחס שלך לנושא הדתי אתה משדר חוסר רצינות או חוסר יציבות – מה שגורם לה להרגיש לא בטוחה? ומה בכלל היחס שלך לשמירת מצוות ולאמונה? מה באמת קושר אותך לחיים של קיום מצוות?
את התשובות אתה כמובן לא צריך לענות לי, אבל אני רק מנסה להדגים כאן שיש הרבה שאלות פתוחות ושיש כאן צורך בבירור, קודם כל עם עצמך, בכדי "למפות" נכון את תמונת הקשר ביניכם.
יתכן שאתה חושש מאד לאכזב אותה, וזה מכניס אותך למתח ולפחד מהתחייבויות שלמעלה מכוחותיך. יתכן והיא עצמה חוששת מהעתיד (באופן טבעי), אולי אפילו מפחדת שמא תגלה יום אחד שנישאה למישהו לא דתי, שאפילו לא מקיים את המצוות ברמה הבסיסית ביותר, ומתוך החשש הזה היא מבקשת להיתלות בהתחייבויות מפורשות בכדי להרגיש בטוחה יותר.
יתכן ויש כאן פחד בסיסי מהתחייבות או מנישואין, שמופיע אצל רבים, והנושא הדתי הוא רק ביטוי לכך, והוא סוג של "תירוץ" שבו היא נתלית. אולי גם אצלך הדברים נובעים ממקום דומה.
אני מרשה לעצמי להרהר בקול (ומקוה שלא תכעס עלי): אולי בתוך תוכך יש איזה חלום (מובן מאד) שהיא תהיה מאוהבת בך כל כך, עד שתקבל אותך כפי שאתה, בלי שום תנאים מוקדמים (שהרי ציפיות יש תמיד מבן הזוג, ומה בכך שבמקרה הזה מדובר בציפיות דתיות).
יתכן מאד שגם היא רואה בך מעלות רבות, נהנית אתך ואף היתה רוצה לראות אותך כבעלה, ועם זאת – שואלת שאלה פשוטה ולגיטימית מאד: מה מבטיח לי שהבית שלי יהיה תורני?! אולי גם אתה צריך לענות על השאלה הזו – עבור עצמך. אני לא צריך לספר לך עד כמה מורכבת המציאות של ימינו עבור יהודי שומר תורה ומצוות שנמצא במחוזות האקדמיה ועולם החולין. כאשר החיכוך עם העולם המערבי והמתירני נעשה כל כך אינטנסיבי, כל אחד שואל את עצמו מה יקשור אותי אל התורה והמצוות? כל אחד מאתנו נדרש להעמיק את הקשר שלו עם אמונה ותורה, ועל כן השאלה – כאמור – מאד לגיטימית, ואכן ראויה להתבוננות ומחשבה.
יתכן ואתה "משליך" עליה את הלבטים והקושי האישי שלך עם החיים הדתיים, ואז – למרות שהיא מבחינתה דורשת "קבלות" בתום לב, אותך זה מפחיד – בעיקר מפני שקשה לך בינך לבין עצמך עם הנושא הזה.
[ובמאמר המוסגר: המפגש עם עולם האקדמיה, והחיים כאזרח בעולמות תוכן שונים, יוצרים לרוב משבר, אך טבעם של משברים שהם יכולים להביא לצמיחה של משהו מורכב ועשיר יותר. השסע שנוצר איננו פשוט ונדרשת כאן הרבה חכמה ותבונה, אומץ לב ורגישות, בכדי לייצר מן השסע הזה חיים דתיים עמוקים ונאמנים. הצעד הראשון הוא להבין את השליחות שהוטלה עלינו במקום הזה – לייצר משנת חיים משלנו, דרך חדשה על גבי הדרך הישנה, לחבר את הקרעים וליצור תמונה רבגונית ועמוקה יותר].
כל מה שכתבתי הם רק כיווני מחשבה, וכאמור איני מכיר אותך בכדי לדעת האם הם מתאימים לסיפור האישי שלך. אבל הרעיון ברור: הייתי ממליץ לך לעשות בירור בנושא הדתי בינך לבין עצמך, ואולי בעזרת חבר או דמות קרובה, בכדי להגיע קודם כל לראיה ברורה וחידוד העמדה שלך לגבי הדברים. במקביל, לעשות בירור על עצם היחסים ברמה הפסיכולוגית, ולשאול שאלות כדוגמת: עד כמה חשוב לי הקשר איתה? עד כמה אני מבין שיש לי כאן הזדמנות לבנות בית תורני איכותי? האם היא נוקשה או גמישה באופיה? האם יש בינינו חיבור והבנה? האם יכול להיות שאני מביא לתוך היחסים את חוסר הבטחון שלי? האם בלבול או חוסר יציבות מצדי הם שמערערים אצלה את תחושת הבטחון בנושא הדתי והם שגורמים לה לחשוש? האם הסיבה שאני "מרגיש מאוים" היא משהו שאני יוצר בתוכי, ואולי חלק מהדברים הם רק בראש שלי? האם היא באמת רוצה "לשנות" אותי, או רק מבקשת להיות בטוחה באופן בסיסי בדברים האלמנטריים? וכן הלאה.
אתה כותב שפתאום הבנת שכל הזוגיות ביניכם היתה מבוססת על כך שאתה זה שצריך להתחזק, ואני מרשה לעצמי "לחשוד" שאולי היו דברים נוספים שהזינו את הזוגיות הזו: אולי גם מצאת חן בעיניה והיא רואה בך את בעלה לעתיד? אולי היא רואה בך הרבה דברים יפים ורק חוששת על העתיד ומאד מקווה שתעשה לה סדר בדברים? אני יכול להבין שזה מלחיץ אותך או מאיים עליך, אבל עדיין יתכן שיש בזוגיות הזו הרבה יותר מאשר סתם רצון שלה לשנות אותך.
עם זאת, חשוב לי להדגיש: ברור שאין להכנס למערכת זוגית מתוך מחשבה שבן הזוג ישתנה בשבילי. ולא מומלץ להתחתן אם אחד מבני הזוג מרגיש שלשני יש ציפיות שהוא עתיד לאכזב. לא רק שאין זה מתפקידו של בן הזוג לשנות את השני, אלא בדרך כלל זה גם לא מצליח.
חתמת את מכתבך בשאלה: "האמנם ניתן לבנות זוגיות כאשר בני הזוג אינו באותו קו התחלתי?". אני חושב שהתשובה על כך ברורה: אפשר גם אפשר. במחשבה שניה, אולי אפילו אין מציאות אחרת: ההתחלה הבסיסית היא תמיד של שוני משמעותי בין בני הזוג. זוגיות בין גבר לאשה היא חיבור בין שני עולמות שונים. גם אם באופן הצהרתי הם מצויים באותה רמה רוחנית, האופי הגברי והאופי הנשי שונים מאד, וזה משפיע גם על אופן התפיסה את העולם הרוחני ואת צורת החיים בו. לא זו בלבד, גם כאשר נדמה לבני הזוג שהם מתחילים באותו קו, איש לא יודע כיצד יתפתחו הדברים בשנים שלאחר מכן. ההתפתחות האישית של כל אדם היא דינמית, והרבה פעמים זוגות שהתחילו "באותו מצב" – מצאו את עצמם במקומות אחרים ושונים מאד זה מזה.
לפי דעתי, השאלה הגדולה אינה האם אנו שונים, אלא האם נוכל לחיות זה עם זו למרות השוני. האם נוכל לתת מספיק מרחב לשני בכדי שיתפתח בדרך שלו ובקצב שלו. כאן מדובר כבר על שאלות של אופי והתנהגות, כדוגמת יכולת גמישות והכלה. אך שאלות אלה אינן משפיעות רק על התחום הדתי אלא בכלל על איכות הזוגיות. זוגיות טובה בנויה על היכולת "לסבול" את השני גם אם הוא לא בדיוק "העתק" מושלם שלי.
נקודה נוספת שאולי כדאי לחשוב עליה: אם מדברים על זוגיות "שוויונית" שבה כל אחד תורם לקשר מתוך המצב שבו הוא נמצא, מבלי להתחייב להשתנות בצורה מלאכותית בשביל האחר, הרי שיש לשאול "מה באמת הערך האישי שלי – בעיני עצמי ובעיני אחרים. איך אוכל להתחבר למקום בטוח ופנימי שלי, שיהיה ברור לי "מה אני שווה", כדי שאוכל לשדר זאת לבת הזוג שלי, וגם להרגיש טוב עם עצמי בתוך הקשר.
לסיכום, הייתי ממליץ לך להתמקד בשני מישורים: א. הפן הפסיכולוגי-נפשי – בירור טוב של מערכת היחסים ביניכם, וזה כולל גם בירור של היחסים שלך עם עצמך. ב. בירור מעמיק של העמדה שלך לגבי הנושא הדתי.
לפי דעתי, הבירור במישור הפסיכולוגי-בינאישי הוא הראשון במעלה. השאלות ההשקפתיות הן חשובות ומשמעותיות, אבל לעתים חשוב יותר להיות מודעים היטב לצדדים האישיותיים והפסיכולוגיים ולמבנה מערכת היחסים. ככל שאנו מודעים יותר גם לפן הזה – כך אנו יכולים לשפר ולהפוך את הזוגיות לטובה ואיכותית יותר.
בשאלתך עוררת גם נושא עקרוני, והוא: חיוב האשה במצוות לעומת הגבר והמקום של הרוחניות של כל אחד מהם במערכת הזוגית. העדפתי לכתוב על כך בנספח ולא בגוף התשובה, שכן כאמור לטעמי הבירור הראשון צריך להיעשות דווקא במישור האישי ולא במישור הרעיוני.
אני מקווה שהצלחתי לענות לך, ולו במעט. אשמח לשמוע אם נעזרת, ואתה כמובן מוזמן שוב לחזור ולדון בדברים החשובים.
בברכת הצלחה רבה בכל אשר תפנה,
אלי
כמה מילים על גברים, נשים ורוחניות במערכת הזוגית
כנספח אכתוב כאן כמה מילים על המשקל הרוחני שיש לגברים ולנשים במערכת הזוגית. כמובן שהנושא מורכב ואני מציג כאן רק זווית אחת שעלתה בדעתי.
אחת מנבואותיו של הנביא ישעיה פותחות כך (ישעיה לב, ט): "נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי, בָּנוֹת בֹּטְחוֹת הַאְזֵנָּה, אִמְרָתִי". למרות שיש הסבר על דרך ה"פשט" לצורת הפניה הזו בתוך ההקשר שם (ראה במפרשים), הרגישו חז"ל שיש כאן אמירה על נשים באופן כללי, ושהכינויים "נשים שאננות" ו"בנות בוטחות" מתאימים לכלל הנשים באשר הן. וכך דרשו במסכת ברכות (דף יז, א): "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי…".
נראה כי פירוש הדברים הוא שהאשה מעצם טבעה שלימה יותר מבחינה מוסרית ורוחנית. היציבות הרוחנית שלה מובטחת מראש. וזאת להבדיל מהגבר, שמצבו הבסיסי יותר מעורער ולא יציב.
אפשר להאריך בהוכחות לכך, הן מהתורה והן מהמציאות. אביא כאן ראיות:
מן התורה: זה מתחיל כבר מהלידה – גופו של הגבר צריך "תיקון" ע"י ברית המילה. לעומת זאת, האשה – "כמאן דמהילא דמיא" (=כמי שמהולה היא; ע"ז כז, א). לאחר מכן, במשך כל חייו, הגבר מחויב ביותר מצוות מן האשה. וזאת מפני שהוא נצרך ליותר סייגים ו"תיקונים" בכדי לשמור אותו ברמה רוחנית גבוהה יותר. מסיבה זו הוא נדרש לעסוק בתורה בתדירות קבועה, בעוד האשה אינה נזקקת לכך, אלא יכולה לעסוק בענייני העולם מבלי לרדת ברמתה הרוחנית.
מן המציאות: את ההבדלים האלה בין גברים לנשים, אפשר – כאמור – למצוא גם במציאות הפשוטה. ברור לכל שהגבר מועד יותר לחטא ולפשע מאשר האשה. הנתונים היבשים מראים שהיחס של עבריינות נשים לעומת גברים הוא בולט מאד. הנה נתון ששלפתי כרגע מהאינטרנט (מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה): ב-2011 הועמדו לדין בעבירות פליליות בכלל 38,297 גברים לעומת 3,444 נשים. היחס הזה נשמר גם בשנים אחרות שבדקתי. כלומר, שהגברים מועדים לפשיעה פי 10 מאשר הנשים!
והנה נתון נוסף: לפי ויקיפדיה (בערך 'בית סוהר'): בישראל אסורים כ-12,000 גברים וכ-220 נשים!
אלו נתונים מדהימים, המוכיחים באופן בולט שמבחינה מוסרית-רוחנית הנשים הן "שאננות" ו"בוטחות". כלומר, שמצבן הרוחני הבסיסי גבוה יותר משל הגברים (כמובן שזהו רק פן אחד בהבדל שבין גברים ונשים והדברים מורכבים יותר. יש להזכיר כאן את המהר"ל מפראג שיש לו שיטה שלימה בנושא זה. ניתן להביא כאן גם את דברי הראי"ה קוק [קובץ א, תכא]: "הנשים מדת הנפש זורחת בהן, על כן רשמי הקודש קבועים בהן, ודי שהן מחיות אותם על ידי מקצת המצות שבידן, ואינן צריכות לתחית רוח תדירי של תלמוד תורה. האנשים, הרוח מאיר בהם, והוא הולך ואינו פוסק מתנועותיו הרוחניות, ועלולים הם מאד לירידות, כשם שהם עלולים לעליות, והם צריכים לתחית רוח של תורה"). ובמקום אחר [עין אי"ה שבת א, פרק שני, אות ריג]: "האדם הוא מחובר משכל ורגש… מקור ההבדל הנפשי שבין איש ואשה… שיסוד ההשלמה של האשה היא עדינות הרגש הטהור והטוב, והשכל יעזר על ידו כפי המדה האפשרית. ובאיש, השכל הוא העומד בראש והרגש עוזר על ידו…").
במידה מסוימת, הגבר הוא תנודתי יותר, מועד יותר לחטא ולנפילה, מאוים יותר על ידי היצר הרע, ע"י הקנאה, התאווה והכבוד, שעלולים להוציאו מן העולם, ועל כן הוא נדרש לשמירה גדולה יותר. כאן נכנסת לתמונה שליחותה של האשה: בתכונה המיוחדת של ה"שאננות", בחיבור הטבעי שלה לרוחניות, יכולה האשה להיות עבור הגבר עוגן של יציבות רוחנית. אם הדבר נעשה בצורה הנכונה והטובה, האשה עוזרת לגבר לשמור על הבניין הרוחני שלו ולשכלל אותו. בשונה מן התפיסה הרווחת שבה הגבר הוא החזק והמגונן על האשה החלשה יותר, כאן יש היפוך תפקידים: האשה היא החומה המקיפה ומגינה על הגבר, וכפי שדרשו חז"ל (יבמות סג, א) על הפסוק (ירמיה לא, כא): "נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" – שמי שאין לו אשה שרוי "בלא חומה" (וראה שם רשימה ארוכה: "בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה… בלא תורה… בלא שלום").
הרעיון הזה נכתב גם בהמשך הגמ' בברכות שם, אחרי הדרשה על הפסוק "נשים שאננות": "א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן…". יש כאן כח מיוחד של האשה להניע את הגבר שלה (ואת הילדים שלה) אל בית המדרש. כאשר מתקיים הפסוק "חכמת נשים בנתה ביתה" (כפי שדרשו חז"ל על אשתו של און בן פלת) – אזי האשה מעירה בגבר שלה כוחות של תיקון והתקדמות רוחנית.
כמובן שככל שהגבר מתקדם ומתפתח מבחינה רוחנית הדבר משפיע ומעשיר גם את עולמה של האשה ותורם רבות לתוכן הרוחני בחיי הזוגיות (חשוב לציין: אין הכוונה שהאשה אינה צריכה להתקדם ולהתפתח מבחינה רוחנית, אבל כרגע אנו עוסקים בגבר).
מה שתיארתי הוא בעיניי המצב האידיאלי שאליו צריכים לשאוף – להגיע למקום שבו האשה, במקום להלחיץ אותי ולהוות איום עלי, מעוררת בי את כוחות ההתקדמות. מישהי שאני מוכן בשבילה להשקיע ולגדול, מישהי שאני רוצה שהבית שאני בונה איתה יהיה איכותי, בנוי על ערכים ויסודות תורניים ורוחניים.
ניסיתי בדברים אלה לענות קצת בדבר היחס ה"לא שוויוני" לכאורה בין הגבר לאשה בתחום הרוחני (או בלשונך: "חרה לי הנושא הזה שקל לנשים לבקש מבעליהם לקום לתפילה כל יום וללמוד אפילו שעה אחת כשאפילו הן לא חייבות בזה"). כאמור, לפי דעתי, חוסר השוויון הזה נוגע במהויות השונות של הגבר והאשה, ואפשר לראות אותו גם באור חיובי וכמכונן את ההתקדמות הרוחנית בזוגיות.
אולי תיארתי את מצבו של הגבר בצורה קצת מייאשת, אך הכוונה הייתה לומר שנועד לו תפקיד גדול ומשימה חשובה ומכאן – פוטנציאל גדול לעלייה. חז"ל אמרו: "איש דרכו לעשות מלחמה". המלחמה הזו כרוכה בדם וביזע, אך כל נצחון הוא הישג חשוב מאין כמותו.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
