דבר ראשון,
עמדי
פרשי ידייך לצדדים
ועכשיו תני לעצמך חיבוק עז
על האומץ לעצור
על הרצון לדייק
על הקשב ללב.
ועכשיו, יקרה, דמייני שהחיבוק הזה לא מתחיל ממך. כל גופך עטוף בזרועות מאירות באהבה נצחית.
הוא יצר את השכל והלב, את הפער והבלבול, את הכמיהה והגעגוע, והכל מאהבתו אותך כהבטחתו שעמדה לאבותנו ולנו.
מתוך תחושת המוגנות והתקווה הזו, נצא לדרך.
בואי נתבונן לרגע על ההנחה הפשוטה שאני קוראת בתאורך:
שכל יודע מה טוב
לב רוצה דברים לא טובים
וכעת נדייק:
שכל יודע מה נכון – דומה לשופט
לב יודע מה טוב לנפשך – כמו מצפן
אז מתי מגיעה תחושת המתח והפער?
הבלבול וחוסר הסנכרון קורים כאשר הלב מכוון אותך אל הטוב,
אבל הוא רוצה סיפוק מיידי ולא מאפשר לך למצוא את הטוב באופן הנכון.
בסיפור שלך, מה נמצא בבסיס הרצון? את הרי לא רוצה דווקא את הבחור הזה, או דווקא את האינטרנט.
יש צורך שמנסה להתמלא כאן. למשל, הלב שלך רוצה אהבה, קשר, עניין, ריגוש, אולי: בריחה מהקשיים שהחיים מזמנים, ומה עוד?
– פני זמן להקשיב לרצונות שמניעים אותך, שמנסים להתמלא. אם תפני זמן שקט ותכתבי את מה שעולך לך, את תרוויחי בכפליים.
כל מה שיהיה ברשימתך אלו דברים טובים ורצויים, ואני בטוחה שהשכל לא מתנגד אליהם.
הוא מתנגד אל הדרך למילוי צרכי הנפש הללו.
ואפרט:
את בגיל שבו הנשמה מחפשת את חצייה השני, ולכן המשיכה לגברים והחיפוש אחר מי שירעיף אינטימיות וחום הוא טבעי ביותר. הנפש יודעת מה טוב.
אבל כמו ילד קטן, היא רוצה את זה כאן ועכשיו, לא רואה ממטר.
השכל מתריע ומזהיר, שומר עלייך: “לא!!! זה לא קשר שירומם אותך!”
התפקיד שלך, הוא כמו של הורה טוב. להקשיב למצפן הלב שרוצה, ומותר לו לרצות, וטוב שהוא רוצה.
הקשיבי עד הסוף, ואם טוב לך- כתבי באופן חפשי ובלי מעצורים.
לאחר מכן, כמו הורה טוב, את מסבירה ללב באופן אוהב מה מתאים ומתי,
איך נכון לקבל את מה שהוא מבקש, וממי.
כאן זה השלב שבו השכל מסביר לרגש בתיווך שלך.
לא במלחמה, בגערות וצעקות מעוררות אשמה,
אלא בנחישות ותעצומות מעוררות מוטיבציה.
לאחר זאת, תוכלי להתיעץ בתבונתך הפנימית שתנחה אותך איך לפעול בהתאם לשכל וצרכי הנפש המתקשרים ביניהם.
איך תוכלי למלא את צרכי הנפש ורצונותיה כעת, באופן נכון וטוב?
ואילו צרכים לא יקבלו מענה שלם כרגע, וימתינו בכספת עד למימושן האמיתי?
אני מניחה שאת כבר יודעת, אבל קושי בדחיית סיפוקים הוא נגע עצוב ונפוץ, המשאיר צלקות כואבות של אכזבה.
הבנתי מדברייך שאת מוקפת בסביבה ששונה מערכייך, ועולה מכך שחלק מתפקידך בעולם נובע מכך שלך התאפשר להתבונן ולראות דברים מזוית נוספת.
לאור זאת, מציאת דמות מנחה שמולה תוכלי להדהד את קולות הנפש והשכל- הוא צורך קריטי עבורך כרגע.
לא מדובר בדמות מופת שאחריה תנהרי, אלא מישהו/י שיהוו עבורך “תשועה ברוב יועץ” בתהליך המופלא הזה, של יצירת הרמוניה בין הרצונות לערכים.
אני תפילה ואמונה שבאופן בלתי תלוי בסביבתך, את תכבדי את כל קולותייך הפנימיים ותנחי אותם אל חיים של אושר ואהבה אמיתית.
כך תמצאי את החרות להיות מי שאת באמת רוצה להיות,
ותצרי לעצמך את יבשת הרוגע והשמחה בתוך גלי החיים.
אשמח להיות בקשר עם בחורה מבקשת בהירות שכמוך,
בכל שלב מהמסע ובכל דרך שתתאים לך.
חג גאולה שמח!
שפרה
[email protected]
דלג לתוכן
3 תגובות
היי, כל כך מבינה אותך. עפ ניסיוני, תחשבי האם היית רוצה בעל עם המידות, התכונות, הרמה הרוחנית, כמו שלו במצבו הנוכחי, האם הוא באמת נכון לך. אם הוא לא, סביר להניח שבסופו של דבר יהיה לך כאב לב גדול מזה, כי יגיע הזמן שתצטרכו להפרד.. כמובן שזה כואב מאד, אבל אולי בעתיד זה יכאב יותר. ואם הוא באמת שלך אחרי הכל, אולי הפרידה תחזק אותו ותבנה את שניכם שתהיו ראויים זה לזו, כמה שקשה לחשוב על הניתוק לתקופה מסוימת, בשביל למנוע כאב לב, ולהִבָּנוֹת, זה שווה. תאמיני שיצאה בת קול והכריזה פלוני לפלונית ויש לך מישהו, נכון שאולי זה הוא, אם תגיעו למצב שתהיו חזקים ובשלים לנישואין בלי קשר אחד לשני אלא באמת מתוך האמת הפנימית, תהיו מוכנים וכך תהיו ראויים באמת. ואם תהיו עוד בקשר קרוב סביר להניח שתרדו, ולא תעלו יחד ואולי אפילו תהרסו את האהבה שיש בינכם. וחבל. כי אולי היא תתפתח למקום טוב הרבה יותר.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה! קל לכתוב קשה ליישם, אם היה לי מחולל זמן הייתי עושה ככה.. תעשי את הדבר הנכון שהלב שלך מורה לך. אני בטוחה שתרגישי שזה הדבר הנכון גם אם זה אולי יכול להיות כואב.
בהצלחה אחות!
נכון, נכון ונכון
כדאי להתאפק אח”כ רק יורדים,
בקשר כזה בסוף לא שלמים, אז נפרדים ואז הכאב לב הוא נורא
וואו. תשובה כל כך יפה.
חבל שלא כל הציבור שלנו חושב ומדבר כך.
אולי אז המצב שלי היה יותר טוב מהיום…