The Butterfly Button
מה הגדר של מצוות צדקה?

שאלה מקטגוריה:

שלום רב,
רציתי לשאול מה גדר מצוות צדקה?
האם לכל אחד שמגיע לתפילת שחרית עם סיפורים שונים ומשונים פעם בכמה זמן (ואח"כ נוסע ברכב לבתי כנסת נוספים באיזור, או שתוך כדי משחק בסמארטפון עד שתיגמר התפילה, או בחורים צעירים שמבקשים עזרה לחתונה- דברים שלדעתי לא מעידים על עניות…) יש עניין לתת צדקה? האם לאדם ברחוב המבקש צדקה, שנראה שהכסף יילך לקיוסק הסמוך במקרה הטוב לרכישת סיגריות יש עניין לתת צדקה? האם לתת רק לארגונים מורשים (מצד אחד נשמע הכי ראוי, מצד שני לארגונים המחזיקים מערך טלפוני, מודעות פרסום וכו'.. לא נראה שחסר להם כסף / הכסף הנתרם מנוצל לרעה.
לפעמים אני מרגיש שיצר הרע משפיע עליי לא לתרום, ולפעמים פשוט קשה לי להאמין לאור השאלות לעיל לאנשים המבקשים תרומה שאכן 'מגיעה' להם עזרה.
אודה לתשובה כיצד ההלכה מתייחסת למצוות צדקה באופנים הנ"ל
תודה רבה

תשובה:

שואל יקר שלום רב,

 

תודה רבה על השאלה החשובה. נדמה שתחושותיך אינן משקפות את תחושותיהם של רבים, שנבוכים מול המגוון העצום של "מטרות טובות" שניתן לתרום להם, ושמתקשים ביחס הראוי לאוספי צדקה שכנותם מוטלת בספק. אנסה להתייחס לשאלות אלו, שאינן פשוטות, עד כמה שאוכל.

 

מצוות הצדקה קוראת לנו לדאוג לזולת, לחלש שבקרבנו. התורה מדגישה את המצווה גם בחיוב ("כי פתח תפתח את ידך לו") וגם באיסור ("לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון"); חכמים הפליגו בה, עד שקבעו שהיא שקולה כנגד כל המצוות (בבא בתרא ט, א).

 

עניין המצווה הוא לסייע לנזקקים, ולכן כמובן שעל התורם לוודא ולבדוק, עד כמה שהוא יכול, שהמקבל הוא עני הגון (לפי הגמרא ב"ק טז, ב, מי שתורם לעני הגון, אין מצווה בידו). ואולם, אנחנו מוצאים בדברי חכמים שהבדיקות שלהם לא היו "מושלמות". בגמרא בכתובות (דף סז, ב – סח, א) מוצאים חכמים שהיו נותנים צדקה "בעיניים עצומות". גם כאשר ביררו שהקבצנים לא היו עניים כפי שחשבו, המשיכו לתמוך בהם, בהנחה שהם עדיין היו "נזקקים" ביחס לצרכים שלהם.

 

כלומר, יש בהחלט להשתדל שהצדקה תהיה לעני הגון ולצרכי צדקה אמתיים; עם זאת, אנו מכירים במוגבלויות שלנו בבירור אחר העני ההגון והוצאותיו המפורטות, ובסופו של יום חז"ל אומרים שעלינו "להחזיק טובה לרמאים", שאלמלא הם היינו חוטאים בכל יום בסירובנו לתת צדקה כפי שצריך.

 

ועדיין, זה לא אומר שצריכים לתרום לכל אחד. המשאבים שלנו מוגבלים, ואין מנוס מקביעת סדר עדיפות. אינו דומה מי שרעב לפת לחם, למי שרוצה לרכוש דירה לנישואי צאצאיו (או לנישואי עצמו); אינו דומה מי שברור לנו שכספי הצדקה יוצאים על צרכים בסיסיים ביותר, למי שמוציא את כספו על סיגריות ואלכוהול; אינו דומה צעיר שיכול ללכת לעבוד לקשיש שאינו יכול. עם כל האמפתיה, אין אפשרות לתת תמיכה לכולם, בוודאי לא תמיכה שווה.

 

כדאי לכל אחד לקבוע לעצמו צדקות קבועות, שאליהן הוא תורם בתדירות – זה יכול להיות מוסדות שונים, תמיכה בתלמידי חכמים, קופות צדקה ותמחוי, וכדומה (כמובן לאחר בירור היטב שמדובר בגופים הוגנים שאינם עושקים את הציבור, חלילה). בתרומות אלו אפשר לקיים את עיקר חובת הצדקה, וגם את מצוות "מעשר". מכאן ואילך, אפשר להוסיף ולתרום לפי העניין. אין חובה לתת לכל אחד שמגיע לביהכ"נ; כל אחד מתחבר לסיפור אחר, לצורך אחר, למצוקה שונה.

 

אני מזדהה עם התחושה שמדובר ב"יצר הרע" שמונע מאתנו לתת לכל אחד, אך יש להיזהר מ"מצפוניות-יתר" שלא נותן לנפשנו מנוח. לא כל דבר הוא מהיצר הרע. בהנחה שמדובר במשאבים מוגבלים אין מנוס מלהכריע למי לתרום ולמי לא. זה משהו שכל אחד מאתנו עושה, וזה בסדר גמור. ההלכה מתייחסת אף היא לסדר קדימות בצדקה (אפשר לראות כאן), אבל כמובן שכל אדם נוטה אחרת, וטוב שכך: דווקא משום כן העוגה מתחלקת בין כל הצרכים השונים והמגוונים.

 

בהצלחה רבה בכל,

יהושע

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך להנחיל לילדים אהבת מצוות כשאני מרגישה קרירות רוחנית?
אני אשה בוגרת, נשואה, ילדים, עבודה. בשנים האחרונות יש לי קושי גדול מאד בתפילה, התנגדות לכל הקפדה בהלכה, רצון להכיר יותר אפשרויות, להשתחרר, אני יודעת שאפשר לקרוא לזה בפשטות יצר הרע, אך אני מרגישה שזה גדול עלי. אני מתגברת יום יום. לפעמים ברמה של ברכות השחר בלבד. קושי גם בנושאי...
האם גאולה מתאימה לדור שלנו?
לפני כמה שבועות קמנו מהאבלות על חורבן בית המקדש ופתאום התחלתי לחשוב שמבחינה טכנית המשיח לא מתאים לדור שלנו תאר לך אתה הולך ברחוב ובטעות ראית משהו לא טוב אתה חייב לעלות לירושלים להקריב קרבן חטאת ועולה בטח כולם ישמרו על אכילת חולין בטהרה וככה לא יהיו יותר ארגוני הכנסת...
נהייתה לי קרירות בעבודת השם איך משנים את זה?
אני נשואה אמא ל2 קטנטנים ברוך השם. לאחרונה חשבתי להתייעץ על העניין הבא: אני ובעלי מגיעים ממשפחות דיי פתוחות והתחזקנו יחד. אנחנו מנהלים אורך חיים חרדי בעלי אברך. מאז ומתמיד היה לי קור בעבודת השם. אהבתי לשמוע את שירי אלול בתיכון להתחזק אבל זה לא משהו שנשאר. רציתי קרבת אלוקים...
אם חזרתי בתשובה חלקית זה גם עוזר?
אני בת 26 ולאחרונה נמצאת בתהליך התחזקות. לפני כחצי שנה אבא שלי זכרו לברכה נפטר באופן פתאומי. אני באה הוא יחסית חילוני- אבי הגיע מרוסיה ובארץ חזר בתשובה, ואז הכיר את אמי והתחתנו. אבא שלי לבש שחור לבן וציציות, התפלל, שמר כשרות ושבת וכו׳ אך עם השנים התיר לעצמו דברים...
שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן