שואל יקר

שמחתי מאוד על השאלה שלך, כולה מבטאת טהרת לב וענווה. נדמה לי שלו היית יודע כמה חביבים לפני השם הדיבורים שלך על הבושה בחטא וקטנות האדם היית מבין איזו דרגה מופלאה זו אותה בושה ותחושת אשמה וכמה היא סיבה לכך שהשם יבחר דווקא לקרב אותך אליו ולהעניק לך שנה טובה.

בנביא ישעיהו כתוב: כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר רָ֣ם וְנִשָּׂ֗א שֹׁכֵ֥ן עַד֙ וְקָד֣וֹשׁ שְׁמ֔וֹ מָר֥וֹם וְקָד֖וֹשׁ אֶשְׁכּ֑וֹן וְאֶת־דַּכָּא֙ וּשְׁפַל־ר֔וּחַ (פרק נז פסוק טו) ומעשה היה ששמע הרמב"ם בערב יום הכיפורים אדם שאמר שאינו יודע על מה ישוב בתשובה כיוון שלא חטא השנה, ונפנה אליו הרמב"ם ואמר לו שעל כך יש לו לעשות תשובה על שאינו מכיר בחטאיו.

עליך לדעת שבעולמו של הקב"ה מצויים מיליארדי גויים, וכל הגויים האלו כאשר הם באים לפני השם הם באים בגאווה ובוז בצדקם נפשם מאלוקים, הם חושבים שהם הצודקים והם הצדיקים והשם צריך לתת להם כל מה שעולה בדעתם. וכמה מעטים הם אלו היודעים שהקב"ה לא חייב להם דבר וכל מה שיש להם הכל בחסדו, ושהאדם אינו ראוי מצד מעשיו לקבל את כל הטוב. אותם יחידים הם אלו ברי המעלה האהובים על השם והקרובים אליו יותר מכולם אלו הם הראשונים שעוונם נמחל כי הם יודעים את חטאם, ואלו הם הזוכים לשנה טובה. כמו שאמרו בגמרא: כל שנה שענייה בתחילתה מתעשרת בסופה, ופירש רש"י כל שנה שישראל שמין את עצמם כעניים לפני המקום מתעשרת בסופה, שזוכים לשנה של שפע.

עליך לדעת שמכל גויי האדמה רק קומץ קטן קרא בשם השם. ורק אומה קטנה קיבלה על עצמה לשאת את הקריאה בשם השם וההליכה בדרכיו על עצמה. והקב"ה נכנס בברית עם אבותינו, וקיבל אותנו אליו כבנים לו. וכמו שלאדם איכפת והוא דואג גם לטובתו של סביבתו, כך הקב"ה דואג ומשגיח על כל אומות העולם, כי כולם הם מעשי ידיו והוא חומל עליהם ואיכפת לו מכל בריה המצטערת עד ששכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. כך חז"ל מתארים את צער השכינה המקוננת בזמן שרשעים סובלים ונהרגים. ק"ו לצדיקים.

אך אע"פ שרחמי השם על כל מעשיו, כולל כולם. בכל זאת עיני השם תמיד פונות על בניו אהוביו. והנה אע"פ שהקב"ה ציווה על כל האומות שבע מצוות בני נוח הבסיסיות, שהמה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי. בכל זאת עלינו בני השם הוטל תפקיד מיוחד להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. והיחס שלו איתנו הוא כאב על בנים. ומבחינה זו ציווה אותנו השם במצוות רבות ועיטר אותנו בקדושה ומעשים טובים, מאהבתו אותנו.

והנה מעלת ישראל הגדולה הזו מחייבת אותנו להימנע מהרבה מאוד דברים הנובעים ממעלת התפקיד שלנו, למשל כיבוד הורים ולשון הרע ושאר איסורים שלא נצטוו בהם הגויים. והנה תחשוב בעצמך, כמה בני אדם כמוך יש לו להשם בעולמו? כמה בני אברהם יצחק ויעקב יש בעולם? וכמה מתוכם יודעים את התורה והמצוות? וכמה מתוכם לומדים תורה?

אמת אתה רואה את החסרונות שלך, אבל עליך להבין שהחסרונות שלך הם נובעים ממעלתך מהמצוות המיוחדות שנצטווית כבן ישראל, והמצוות הללו נצטווית כיוון שאתה קרוב להשם והשם מאזין לתפילתך ואיכפת לו ממך.

אתה אמנם מרגיש שאתה לא בסדר שאתה לא טוב, וזה הגיוני וטבעי לחוש כך. לא מפני שאתה צודק שאתה לא טוב. כי הרי במבט פשוט תבין שהמעלות שלך עולות על החסרונות פי כמה וכמה. אלא שאתה כאוב מתוך ידיעת מעלתך והחיובים שנצטווית כבן ישראל. ואכן הידיעה של המעלה הגדולה שאנחנו ראויים לה, היא דבר חשוב. אולם כל זאת לצד הידיעה על כך שהמחויבות נובעות מחמת הקרבה שהשם קרבנו. ולו היית סתם אבק ועלה נידף וודאי לא היית מצווה את כל המצוות האלו.

אני יודע בנפשי, שהקב"ה ממש דואג לך ושהקב"ה מצטער בצערך, ואיכפת לו במיוחד כשאתה לא מצליח מבחינה רוחנית. אני יודע שהקב"ה יושב ומצפה ומתאווה לתפילתך. ואם הקב"ה מצטער בצערם של רשעים גמורים כפרעה וחיל מצרים כמבואר בגמרא הגע עצמך כמה איכפת לו מכל רגע של צער של יהודי כשר שאיכפת לו להיות טוב, ושמשתדל להתקדם ורוצה להיות טוב. הלא ככלות הכל זו היא העצמיות של כל בריה בעולם – לעשות טוב. קל וחומר כאשר האדם חי במודעות ורצון מכוון להיות טוב. שהקב"ה מסתכל על העצמות שלו ורוצה בתפילתו.

עוד יפה אמרת שיש לקב"ה אומות גדולות ועצומות, צדיקים שלמים וחכמים, וא"כ איך ייתכן שיש חשיבות לאדם אחד קטן, עומד בדעת מועטה בפני תמים דעות? דע שיפה שאלת על זאת, ויש מחכמי אומות העולם שאמרו כדבריך וטעו לחשוב שהקב"ה לא משגיח בזה העולם השפל בגלל קטנות חשיבות הפרטים שבו ופחיתות עניינו. וצריך לדעת שזו הרגשה טבעית בשכל אנושי.

אבל חכמי ישראל הראשונים שבו במקומות רבים ללמד שאין הדבר כן, ופסוקי התורה והנביאים מלמדים שהקב"ה לא מעריך עוצמה וחשיבות והצלחה, [הרי הוא נותן את כל אלו] אלא הוא מעריך ענווה ושפלות רוח כמו שאומרים בסליחות – דעני לעניי ענינן, דעני לעשיקי ענינן, דעני לתבירי ליבא ענינין, דעני לשיפלי דעתא, דעני למכיכי רוחא, וכו' והשם עונה לאלו שדעתם שפלה ולא לאלו שמלאים עוצמה והצלחה בדווקא. ושים לב לדברי הנביא:

כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־לִ֔י וְאֵי־זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנוּחָתִֽי: וְאֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ יָדִ֣י עָשָׂ֔תָה וַיִּהְי֥וּ כָל־אֵ֖לֶּה נְאֻם־יְקֹוָ֑ק וְאֶל־זֶ֣ה אַבִּ֔יט אֶל־עָנִי֙ וּנְכֵה־ר֔וּחַ וְחָרֵ֖ד עַל־דְּבָרִֽי: (ישעיהו פרק סו פסוק א – ב)

הקב"ה אומר שאפילו בית המקדש אינו מקום משכן לו כמו העני ונכה הרוח והחרד על דברו. כי המקדש הוא שלו וכל העולם הוא שלו. אולם האדם בגלל שיש לו בחירה, אם הוא מפנה מקום לבורא בענוותו הרי זה בניית מקדש אמיתי ומקום משכן לשכינה.

נכון, זה לא טבעי לחשוב שהקב"ה רם ונישא שכל העולם שלו איכפת לו בכלל מבן אדם אחד. במיוחד שכל העולם כלו עבור כל הזמן גדולים. אולם בדיוק לכן הקב"ה שלח את הנביאים לומר לנו 'כי לא כמחשבותיי מחשבותיכם ולא כדרככם דרכי'. השם רואה אותנו בדרך אחרת, הוא לא רואה את אמריקה וסין כדבר משמעותי, הרי כל העולם בידיו. לעומת זאת הכאב של אדם אחד, ובוודאי הכאב של יהודי אחד הוא חשוב בעיניו מאוד.

הימים הללו אלו הם בדיוק הימים לבטא את המיאוס של בכל דבר לא טוב שעשית אי פעם, ואע"פ שאתה צדיק, גם צדיקים נופלים ועליהם לשוב בתשובה, והתחרט על החטא ולנסות להמיס את המחיצה של החטא, וכיוון שאדם עושה תשובה בכל ליבו ואפילו ישנו רק רגע אחד שבו הוא מוותר על הרצון לחזור לעבירה הקב"ה מוחל לו ומקרב אותו איליו מיד. ואם אחר כך הוא חוטא שוב, זה כבר חשבון חדש (עיין רב סעדיה גאון מאמר ה) ובדאי עוד קודם שאדם עומד בכל גדרי התשובה עצם הרצון להתקרב כבר מעמיד אותו קרוב לה' שהרי אפילו הרה תשובה בליבו הרי זה צדיק גמור [כמובאר בגמרא בקידושין]

עליך לדעת שהקב"ה מצפה לתשובתן של רשעים בטח ובטח לשתובתן של צדיקים עלה והצלח ואל תיפול רוחך, ואם אתה חש אינך ראוי דע לך שעצם התחושה הזו היא עצמה עושה אותך ראוי כי זו תכונה האהובה על הקב"ה ביותר.

יוסף ד.