The Butterfly Button
לא מצליחה בסמינר! מה עושים?

שאלה מקטגוריה:

היי, אני בת 18 ולומדת בסמינר חרדי. אבל לא בדיוק לומדת… יש לי קושי אמיתי להתרכז. אני רואה חברות שלי ששולפות מאות במבחנים, אבל אני מתוסכלת. כשהייתי יותר צעירה דווקא יותר הצלחתי, אבל עכשיו הראש שלי לא איתי. אבל אני באמת לא מוצאת את עצמי ולא יודעת מה לעשות. אני מאוד חוששת מזה כי אני מבינה שזה עכשיו כבר קריטי לחיים שלי. זה עלול להשפיע גם על היכולת שלי לרכוש מקצוע וגם על היכולת שלי לעבוד בזה. ועוד יותר אני חוששת כי אני הולכת הרי בעזרת השם להיות אמא, כיצד אוכל לעזור לבנות שלי בדברים שאני בעצמי מתקשה בהם? מה אתם יכולים לעזור לי?

תשובה:

 

שלום לך,

קראתי בתשומת לב את דברייך הכאובים, נשקפו בהם דאגה אמיתית, בגרות ואחריות.

אז ראשית, עליי להרגיעך, שקשיי ריכוז הם דבר נפוץ ומוכר, ובדרך כלל יש  להם שלל פתרונות פשוטים יותר ופשוטים פחות.

מה שחשוב זה לזהות את מקור קשיי הריכוז, הם יכולים לנבוע מכמה גורמים, מה גם שאת כותבת שלא תמיד היו לך קשיים כאלו.

ברור שבשלב זה של חייך, את מוטרדת מהלימודים בהווה ובעתיד. אבל אני מאמינה שלא זהו הדבר היחיד המציק לך בחוסר הריכוז, אלא כפי שאת מתארת 'אני באמת לא מוצאת את עצמי', ולכן אולי כדאי לבדוק לעומק ממש מהו מקור קשיי הריכוז.

לא ציינת אם חווית מאורע משמעותי, שיכול להיות קשור לכך, אם תרצי לפרט תוכלי, דרך האתר או דרך המייל האישי שלי.

מעבר לכך, כמובן אפשר לבצע אבחונים שונים שמטרתם לבדוק את שורש הבעיה.

אחרי שתדעי מה השורש יקל עלייך למצוא דרך לעזור לעצמך הלאה.

בכל מקרה,

אם מדובר על חוויה שלך בעבר או בהווה, ככל שתטפלי בתחושותיך בהקדם, כך יעלה כושר הריכוז שלך, כי דעתך תהיה פחות מוסחת. 

אם מדובר על קושי ריכוז אובייקטיבי בלי קשר למאורעות או גורמים אחרים , תמיד אפשר לעבור אבחון אצל נוירולוג (יש גם מטעם קופת החולים שלך), ובדרך כלל ישנו טיפול תרופתי קל שיכול לעזור.

כמובן, שכדאי לך לשים לב לבריאותך באופן כללי, בדיקות דם תקינות, שינה מספקת, תזונה מאוזנת, שתיה מרובה ושמירה על כושר גופני.

לפעמים די בכך שמערכות הגוף לא מספיק מתוחזקות, כדי לגרום לקשיי לימוד וריכוז.

מעבר לכך, אם את עושה את המירב ומטפלת בנושאים הנ"ל ברצינות הראויה, אין לך מה לדאוג את דאגת המחר. את עושה מה שביכולתך, ללא קשר להצלחות או כשלונות האחרים,

השאלות הנכונות במצב הזה, תתמקדנה יותר ב'מה אני יכולה לעשות', כדי לשפר את ציוניי/ מצב רוחי/ איכות חיי.

דברים הנוגעים לזולת, לעבר או לעתיד, הם פחות רלוונטיים, מהסיבה הפשוטה, הם פשוט לא בידינו.

ההווה בידינו, בהווה אפשר לחפש גורמים ופתרונות לקושי.  להשתמש בפתרונות שמצאנו, עד שנגיע לפתרון הטוב מכולם, שיעזור לנו להצליח בעזרת השם.

אשמח לעזור אם תרצי לפרט יותר.

המון הצלחה!

 שירה

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן