דלג לתוכן
לפעמים אני מרגישה שאין לי באמת בחירה חופשית- אני חיה לפי מה שחינכו אותי, וכאשר אני עומדת בפני ניסיון כלשהו אני מרגישה כאילו יש בתוכי מאזניים ששוקלים את הרצונות שלי- בצד אחד הרוחניות ובצד האחר טובת הנאה כלשהי ואחרי שאני בוחרת באחד הצדדים אני מרגישה שלא באמת היתה לי אפשרות אחרת לפעול, ושהבחירות שלי הם תוצאה של האופי שלי והבית שבו גדלתי.
אני אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי את ההסתכלות היהודית על עניין זה, תודה!
שלום רב!
השאלה שאת שואלת היא עמוקה וחשובה ומראה על התבוננות פנימית ועל מחשבה ישרה, אני שמח שהפנת אותה לכאן בכדי שנוכל לפתח מעט את הנושא החשוב הזה.
הרבה חכמים בעולם ניסו להגיע לתשובה ברורה בנושא הזה, יש שתמכו בדטרמיניזם מוחלט, בכך שכל פעולה היא תוצאה של גורמים שהיו קיימים קודם ולכן העולם כולו הוא "מוכרח" ויש שהתנגדו כליל ותמכו בא-דטרמיניזם, ביכולת החופשית לבחור בכל דבר וכמובן שבין שני הקצוות נותר מקום רב לאמצע.
השאלה הזו אינה רק עניין של סקרנות, של מחקר מדעי מעניין. ישנן השלכות משמעותיות ביותר לשאלה הזו. אם באמת אין בחירה לא רק שאין טעם לשנוא "אנשים רעים" ולאהוב את הטובים, גם אין שום סיבה לכעוס על מישהו שפעל נגדי, זו הרי לא החלטה שלו כי אין דבר כזה החלטה שלו.
אמונה בדטרמיניזם שוללת לחלוטין משמעות בחיינו, לתפיסה זו אין הבדל בעצם בינינו לבין שום יצור גשמי. לא רק שמותר האדם מן הבהמה אין, אלא גם מותרו מהאבן – אין. כמובן שזה שולל לחלוטין גם מציאות של שכר ועונש, מטרה ומשמעות.
כמעט ניתן לומר ששאלת הדטרמיניזם היא האם אנחנו מכונה, אמנם משוכללת מאוד, אך עדיין חלים עלינו המגבלות הטבעיות המוכרות, המכונה תפעל לפי מערך ידוע מראש ואילו רק ידענו את כל הנתונים, את הידע שיש בנו, את ההרגלים, את התכונות, את מבנה הנפש ומורכבות הרגשות של אדם מסוים, יכולנו תיאורטית לדעת מראש בדיוק איך הוא יפעל. לעומת אפשרות היותנו משהו מעבר לכל זה, מציאות שלא מוגבלת לגמרי לחוקים הפיזיקאליים ובה קיבלנו מקום בו נוכל לבחור גם כנגד התהליכים הטבעיים.
כששאלת את שאלתך חשתי בין השורות [אולי שלא בצדק] שזו אינה רק שאלה של ידע, אלא תחושה קשה, תחושה שלא באמת נותנים לי לבחור, שכל האחריות כביכול שמניחים לפתחי, אינה שלי. שחיי חסרי משמעות ומוכתבים מראש. אני בהחלט מזדהה עם התחושה הזו. אם אכן אין לי יכולת לבחור, בשביל מה אני כאן? למה שמו אותי בתוך חיים שממילא איני יכול להשפיע עליהם?
אז ניגש ל"הסתכלות היהודית" כהגדרתך.
לפי היהדות לא רק שהאדם קיבל את זכות [וחובת] הבחירה, הרבה יותר מכך, היכולת של האדם לבחור היא המטרה לשמה נברא כל היקום, המורכבות המפליאה של גוף ונפש נועדו בדיוק לשם כך, לשם בניית יכולת לבחור בין צדדים שונים, בחירה שלולא כל אותה המורכבות והמבנה הייחודי של העולם שלנו, לא יכלה להתקיים. [ממליץ לך ללמוד את הפרקים הראשונים ב"דרך ה'" של הרמח"ל להבנת הנושא הזה].
היכולת לבחור נפלאה כל כך ומיוחדת לאדם עד כי ישנם פרשנים שונים שמבארים בכך את משמעות "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ", האדם הוא היחיד שכמו אלוקים יכול לבחור, שכל האפשרויות פתוחות בפניו, שיכול אפילו להתגבר על האינסטינקטים המוטבעים בו ולבחור במה שנכון להבנתו. זו יכולת שלפני האדם הייתה שמורה לאלוקים לבדו.
עם זאת, בשאלה עד היכן מגיעה אפשרות הבחירה הדעות נחלקות ואפילו מקוטבות. אמנה כמה מהדעות היותר קיצוניות שמצאתי לפני שארחיב בדעות הממוצעות יותר.
הרב אשלג כותב כי האינסטינקטים המושכים את האדם לנוח ונעים יחד עם הכוח האדיר של החברה על האדם, לא באמת מותירים לו מקום לבחירה חופשית משלו. לדבריו הבחירה של האדם מצטמצמת לבחירת החברה אליו ישתייך [בכך כלולים גם הספרים אותם יקרא, השיעורים אליהם ייפתח וכדומה]. לאחר הבחירה [החשובה] הזו, חייו ימשיכו ללא יכולתו להתערב כמעט. [דעה אפילו קיצונית יותר לכיוון זה היא של האדמו"ר מאיז'ביצא, אך מחמת מורכבות הדברים אני נמנע מלצטט אותם].
מהצד הנגדי, רבי נחמן מברסלב לדוגמא התבטא כי בחירה חופשית היא בכל דבר ואין דבר שאדם מנוע מלבחור בו.
בין הקצוות האלו יש מקום רב לאמצע. אנסה להביא את הסברו הנפלא של הרב דסלר ב"מכתב מאליהו" [ממליץ לקרוא בפנים]. אם נצייר את התחום עליו מתנהל המאבק של האדם בין טוב לרע כשטח הנתון במלחמה בין הטוב והרע, הרי שכל אחד מאתנו נמצא בחזית בה הוא מנסה להדוף את "כוחות הרוע" המנסים לפלוש לשטחו ומנסה גם "לכבוש" עוד יעדים ולהשליט בהם את "כוחות הטוב".
כמו במלחמה ישנם מקומות בעורף, מקומות עליהם לא ננטשת כעת המערכה. ישנם דברים שכבר כבשתי לצד הטוב, בדברים האלו איני עומד בניסיון מכיוון שהם כבר נכבשו על ידי ואולי אפילו המקום שאליו נשלחתי להיוולד מנע ממני את הספק ברמה כזו שלא הצטרכתי מעולם לחשוב על בחירה שם. לדוגמה, מי שנולד במקום מתורבת וגדל בתנאים סבירים, לא צריך "להתגבר" בכדי לא לרצוח או בכדי לא לשדוד תיק מאישה זקנה. הדברים האלו הם לגמרי מחוץ לתחום ה"בחירה" שלו. באותה מידה בצד השני, לכל אחד מאתנו ישנם דברים שלמרות היותם טובים עדיין נמצאים מחוץ ל"אזור הבחירה" שלנו, אנחנו עדיין רחוקים משם כל כך עד שהאפשרות הזו לא עולה בנו כניסיון.
המקום שבו נמדד האדם, שלשמה הוא נשלח, הוא המקום בו הוא בספקות, המקום בו ישנם בלבו שני צדדים, החזית אשר בה נערכת הלחימה, הדברים שבהם הוא קרוע בין הטוב לרע. חשוב להבין כי המטרה אינה להישאר באותו קו. אלא, עם כל ניצחון לנסות לחדור יותר לעומק, לאותם אזורים שהיו רחוקים ממני קודם ועכשיו הם כבר ברי השגה. התפקיד שלי הוא לנסות לקדם את החזית תוך ביצור המקומות שכבר "כבשתי". אם אני מעדיף מנוחה ומסתפק בכך שאיני נסוג, שהמקומות הבטוחים נשארים אצלי, באמת הפסדתי את היכולת להמשיך ולבחור.
הגמרא מספרת כמה סיפורים בהם רבי [– רבי יהודה הנשיא] רואה אנשים שהיו בדרגה ממש נמוכה והצליחו להתגבר ולבחור בדבר הנכון. על כל אחד מהמקרים הוא בכה ואמר "יש קונה עולמו בשעה אחת". אותם אנשים, למרות שנקודת הבחירה שלהם הייתה נמוכה, מימשו את תפקידם בכך ששברו את המקום הרגיל שלהם והבינו שעליהם להתקדם, לבחור בטוב.
אם נסכם את ההסבר הזה הרי שנכון שלא תמיד יש לנו בחירה בכל דבר, אבל תמיד יש לנו מקומות שבהם אנחנו יכולים ואמורים לבחור. אם עצרנו בשלב כזה או אחר והסתפקנו בסטטוס מסוים, אנחנו באמת מפסידים את המטרה לשמה נשלחנו לכאן – את היכולת לבחור בטוב.
עד כאן עיקרי הדברים, אציין כי ישנן עוד אפשרויות, ביניהם לדוגמה דבריו של בעל ה"שפת אמת" כי אדם יכול לבקש שתילקח ממנו הבחירה, זו אינה התחמקות אלא בחירה אחת גדולה שבה אדם מוכן לוותר על ה"חירות" המחשבתית ולקבל על עצמו בהחלטיות את בחירותיו של הבורא עבורו. חידוש גדול עוד יותר כותב "החזון איש" שאדם יכול בתפילותיו גם להתערב בבחירת חברו. לדבריו מותר ורצוי שאדם יתפלל על חברו שיצליח לעמוד בניסיון ומכיוון שכל ישראל ערבים זה לזה, הדבר לא נחשב לביטול המשמעות של חיי השני, אלא לנתינת משמעות בחירית קולקטיבית של העם.
מקווה שהדברים יהוו פתח להמשך חקירתך את העולם ואת עצמך ותפקידך כאן.
בהצלחה רבה
מנחם ס.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
