בס"ד

שלום לך שואל יקר, מחנך חשוב ונעלה.

ראשית אביע את הערכתי הכנה, על המסירות הנאדרת לחינוך צאן קדשים בדרך ישראל סבא, הניכרת מבין שיטי שאלתך, ברגישות ובנחישות מפעימה. אשריך שזכית לתפקיד נעלה שכזה, לחנך ילדי ישראל, ובמיוחד במוסד כזה, שכפי הנראה מדבריך, חרט על דגלו את ההליכה בדרכו של הבעל-שם-טוב הקדוש, שהוא עצמו הרי החל את דרכו כמלמד תשב"ר, והיו צדיקי הדורות מרבים בשבח אותה עבודה, שבכוחה ועל ידה בא אור החסידות לעולם.

ואם זכית לכך, וודאי יודע אתה את סודו החינוכי של הבעל-שם-טוב הקדוש, שיסודו בשימת לב אל הנשמה, אל הפנימיות של הילד, לגלות את אורה של הנשמה הטהורה הפועמת בקרבו, להעצים את החוזקות שברוחו, ולהוציא לפועל את הכוחות שבנפשו.

ואמנם, אי אפשר לאורות ללא כלים, ואחד הכלים לשימור האורות הללו הוא אכן הפיקוח על רמתו הרוחנית של הילד, והשמירה עליה שתהיה מכוונת תמיד רק כלפי מעלה. ואכן, ניכר שאתה משתמש נכון בכלי זה, וחושיך החינוכיים מחודדים היטב לפקח על הרמה הרוחנית, כראוי למלמד מומחה וירא-שמים כמוך.

אך חשוב לזכור שאין הפיקוח הזה אלא כלי, ובמיוחד התקנון על הנראות החיצונית. אמנם מדובר בכלי נחוץ ובעל כוח רב, ולא בכדי קבעה אותו הנהלת התלמוד-תורה כקו אדום, והיא תצטרך לשקול את צעדיה מול ההורים שהפרו אותו. אולם אתה, כמי שאמון על חינוכו של הילד, חשוב שתזכור כעת שהכלי הזה, התקנון הזה, אינו אלא אמצעי למטרה, והמטרה היא שימור החינוך, הפנימי יותר, המהותי יותר.

ולכן, דבר ראשון, לפני שניגע בצעדים שעליך לנקוט לאחר מעשה זה של קיצור הפאות, דווקא בזמן כזה, כאשר כלפי חוץ נראה שמשהו הולך ומשתנה אצל הילד, חשוב עוד יותר, שכמחנך, תזכור ותפנים חזק בלבבך, שגם אם הנראות שלו השתנתה, נשמתו עדיין טהורה, נקייה ומצוחצחת מכל סיג ופגם, וכך תשדר לילד עצמו אהבה והערכה כנה, על הטוב הפנימי שבו, גם לאחר השינוי החיצוני שלו. דווקא כעת נסה נא למצוא את הנקודות הטובות של הילד, ולהעצים אותן, תוך כדי הרעפת דברי שבח והערכה מכל הלב. אהבה והערכה זו – כל כך חשובה לילד בזמן הזה. היא תלווה אותו למשך כל החיים. הוא יזכור תמיד שהמדד האמיתי ליהדות, ובמיוחד בראי החסידות המקורית, אינה הלבוש והנראות החיצונית, אלא הפנימיות של היהודי, הלב שלו, הנשמה שבקרבו, והוא יידע להעריך נכון את היהדות, ולהסתכל עליה במבט נכון ואמיתי.

אך יחד עם זאת, גם מהדאגה שלך אל תנח את ידיך, שכן שינוי ההופעה בהחלט מדליקה נורה אדומה, ויש מקום לחשוש פן מדובר בשינוי מהותי המתרחש בבית, שעלול להשפיע על חינוכו ועל צמיחתו, ולא רק במובן הרוחני, אלא גם במובן הנפשי, שכן משברי זהות ושינויי דרך של הורים, משליכים קשות על מצבם הרגשי של הילדים.

ולכן, עליך או על ההנהלה הרוחנית, או על שניכם גם יחד, מוטלת המשימה, לבדוק בזהירות, שמא אין כאן אלא עניין של טעם ותו לא, כלומר, שההורים החליטו באמת ובתמים שהמראה החסידי של ה'פייעס' אינו מוצא חן בעיניהם, ושלא מדובר בשינוי מרחיק-לכת מדי יחסית למשפחה המורחבת שלו או לקהילה שאליו הוריו שייכים, אם כך, אין כאן אלא בעיה של הפרת תקנון בלבד. אולם, אם אכן מדובר בצעד שנעשה כהתרסה או מתיחת גבולות, יתכן שיש כאן משבר-זהות חמור שעלול להשפיע חלילה על נפשו של הילד, ולהפריע להמשך חינוכו הפנימי והעיקרי, ואז אכן חשוב לטפל בזה כהוגן.

אם אכן תבינו שמדובר במשבר זהות, הייתי מציע שתתבצע פנייה להורים עצמם, ומלבד ההערה על הפרת התקנון של המוסד, הכי חשוב לדבר איתם בפתיחות ולהעמיד בפניהם בעדינות את הדאגה לשלום הילד, בלי קשר לדת או לרוחניות, אלא מעצם הדבר שנעשים בבית שינויי זהות כל-שהם, שיהיו מודעים להשלכות העלולות להשפיע על נפשו של הילד, וישימו לב לכך. אולי אף להציע להם עזרה, בהפניה לייעוץ עם אנשי חינוך ומנחי הורים. וכך אולי תזכה להציל לא רק את הילד, אלא אף את כל ביתו גם יחד.

מקווה שעזרתי לך, ושזכיתי שיהיה לי חלק קטן בעבודת הקודש הנשגבה שעליך.

בהצלחה

משה ר.

[email protected]