בס"ד

שלום וברכה לך שואלת יקרה וחכמה, וגם אמיצה!

אומרים ששאלת חכם – חצי תשובה, ונראה לי שנכון לומר זאת גם על דברייך, נדמה לי שחלק מהתשובה לשאלתך כבר כתבת בעצמך. אומר לך בכנות שקראתי והתפעלתי, קראתי וכאבתי. רגע לפני שאתייחס לתוכן דברייך אני מבקשת שתקחי את דבריי בעירבון מוגבל. אני מתפללת להשם יתברך שיאיר ליבי ודעתי ואמצא מילים טובות ונכונות שיתנו מענה לשאלתך ושגם יתיישבו על ליבך, אולם יחד עם זאת, תזכרי שאני בסך הכל בת אנוש שמנסה ללמוד ממכתב אחד על מכלול חייך.

אכתוב את התשובה באופן שבה בעיקר אשאל אותך שאלות ועם הזמן את תתני לעצמך וליקירייך את התשובות.

אני חוזרת לתחילת מכתבך, את מתארת מציאות של בן זוג מיוחד שיש לו הרבה מעלות, ברוך השם, ויחד עם זאת, החיים לצידו טומנים בחובם אתגר. האתגר הוא – ריצוי. כתבת שאת וילדייך עסוקים בלרצות אותו, לשמח אותו, לשמור עליו מכל צער וכאב "– אבל זה אף פעם לא קורה כי הרף גבוה מאד" אני שואלת אותך באמת ובתמים – מדוע זהו העיסוק הרגשי המרכזי שלכם כמשפחה? מה יקרה אם הוא לא יהיה מרוצה? מה יקרה אם פשוט תהיו מי שאתם בלי מאמץ כלפיו? האם זו דרישה שלו שנאמרת ללא מילים? או שזו פרשנות שלך לצורך שלו שהעברת הלאה לילדייך? ובכלל מדוע ראש משפחה זקוק לשמירה וגוננות מכל צער וכאב? טרם נולד האדם שהצליחו למנוע ממנו לחוות צער וכאב, והוא הרי אדם מבוגר ויודע היטב שהחיים מלאים שמחה ועונג לצד צער וכאב…

בכל אופן, כפי שכתבת בעצמך, נראה שאין גבול לריצוי הזה, נראה שזה גם לא משרת את המטרה.

אנו מחנכים ל"חיי תורה ומצוות", ומרבים להשתמש במטבע לשון זו, אולי לפעמים אנו שוכחים שמדובר בחיים? בציווי "וחי בהם"? התורה והמצוות ניתנו לנו קודם כל לחיים, לחיות, לחיוניות, למשיבת נפש, לרוממות דעת ורוח, ליושר לבב, לדבקות שמחה. זה ממש עניין שורשי של תפיסת עולם, והנושא של תפיסת עולם בשחור לבן לרב, זו תולדה של חינוך חרדתי חסר ולא מאוזן ולפעמים זו עסקת חבילה של מידות לא מתוקנות שרק מתלבשות על נושאים של אידישקייט.

מגיע שלב שבו אדם מבשיל, מתפתח ומרחיב את תפיסת החיים שלו, ומרחיב את תפיסת האלוקות. אם זכרוני אינו מטעה אותי, נדמה לי שבזוהר מופיע פירוש מיוחד במינו לפסוק "מלך אסור ברהטים" – מלך (הכוונה לקב"ה) אסור ברהיטי מוחין דילך (שלך). רהיטי המח שלנו הן אותן תבניות שמצמצמות את הקב"ה אל תוך התבניות הצרות והדחוקות של הנפש שלנו. כשאנו מרחיבים את תבניות הנפש שלנו אנחנו מאפשרים לעצמנו באופן מסויים להרחיב גם את תפיסת האלוקות שלנו אותו יתברך.

אחת הדרכים המיוחדות של הקב"ה להבטיח את תיקון המידות שלנו מתרחשת על ידי ילדינו היקרים ובן או בת הזוג. החיים עצמם מדברים מתוך הנפשות היקרות והקרובות לנו ומניעות את השינוי שמתבקש מאיתנו.

אני מבינה מדברייך שאת מבינה את זה מצוין. ייתכן שבמכתב שלך את בסך הכל מבקשת איזו הסכמה או עידוד לשינוי שאת בעצמך חפצה בו ויודעת שהגיע זמנו.

כמו שאמרת בעצמך, נראה שהגיע הזמן לגדול.

את עזר כנגדו כשאת מאירה את עיניו ביחס לאותם חלקים בחייכם המשותפים שהוא עיוור אליהם. אני מקווה בשביל שניכם שזה הדדי כמו בזוגיות טובה, ושגם הוא מאיר את עינייך.

שבי עם עצמך רגע ותבחני בינך לבין עצמך את השאלות הבאות. אין צורך בתשובות מיידיות, קחי אותן להתבוננות ולאורך המסע המשותף –

האם את יכולה לסמוך עליו, לבטוח ולהאמין בו שהוא מסוגל לבחור לגדול ולהיבנות אם רק ירצה?

האם את יכולה לאפשר לו להיפגש עם המראה של דמותו שמשתקפת דרך ילדיכם?

כתבת שהוא החבר הכי טוב, האם את יכולה לשתף אותו ברגשות האמיתיים שלך?

עכשיו הפני את אותן השאלות גם אלייך ביחס אליו. אם תגלי שאת מוטרדת משאלות אלה, אל תיבהלי, קחי אותן כציוני דרך לעבודה אישית או זוגית, זה חלק מתכלית האדם בעולמו – להיות מתוקן. זה גם כל היופי ביחסים במשפחה – תמיד יש חומרים לעבודה לשינוי ולהתקדמות.

כתבת שאת בתפקיד המרככת אולי גם מתווכת ומגשרת בין בעלך לילדייך אז אני מניחה שאת מנוסה בלפעול מתוך זהירות ועדינות. אני ממש מקווה שאת יודעת להיות טובה, עדינה ומתחשבת גם כלפייך. את יוצאת למסע אמיץ מאין כמוהו! תוכלי באופן הזה לתת למשפחתך מתנה מיוחדת במינה – תוכלו להיות כנים ואמיתיים באופן אוהב ומכבד. מתפללת שתצליחו! את בעצמך נשמעת לי אישה מיוחדת במינה. תשמרי על עצמך בדרך. תשמרי על הלב שלך שיישאר פתוח ואוהב גם כשתאלצי לפתוח נושאים כואבים.

ואחרון חביב, המשפט המסכם שלך: "הכל נראה לי יותר מדי שחור לבן בדינמיקה בינינו…", אולי כאן יש תובנה שיש בה גם מעין אמת מידה שתוכל להיות לך לעזר. את צודקת, החיים הם לא שחור – לבן, ובמקומות שזה נראה כך כדאי להוסיף קצת צבע, קצת רגש, קצת משחקיות וקלילות, ובעצם קצת יצירתיות כדי להחזיר ליחסים את החן והחשיבות שלהם. בכל פעם שתזהי מקומות כאלה של שחור לבן, תנשמי עמוק ותזכרי שצריך להוסיף שם משהו. מעצם הרעיון שנתת לבתך לכתוב לאביה מכתב שלא יקרא אני מבינה שיצירתיות לא חסרה לך…

מקווה שהקב"ה יוליך אותך ואתכם ביחד כזוג וכמשפחה בדרך של אמת, אהבה ושלום. אתם תגלו שאתם אוצר אחד בשביל השני כשאתם כנים ומלאי חמלה אחד כלפי השני.

השם עימכם! שירה ק.