The Butterfly Button
הציבור שלנו אכן גומל חסדים?

שאלה מקטגוריה:

שלום
אני בחור ישיבה, ב"ה מאוד מרוצה ומחזיק מהמגזר לא פוזל החוצה כלל, ומאוד מאמין בטוב ובעדינות הנפש שהתורה נותנת.
יש לי שאלה שמאוד מקשה עלי, הרי אנחנו מלאים חסדים ב"ה, נותנים צדקה ברמה שכלל לא מקובלת באף מקום, מצטערים בצער השני, ומקרבים לבבות אחים לאביהם שבשמים.
איך קורה שבדיוק במקום כ"כ נפלא ההתנכרות מרקיעה שחכים. יצא לי כמה פעמים לנסות לתפוס טרמפים ליד ערים ושכונות חרדיות, איך אברך בן תורה מסוגל לא לעצור לבחור שעומד וממתין לרכב באמצע הלילה כדי לחזור הביתה. אפילו אם זה לא היה מאמצע הלילה, מה כבר יקרה אם תוכל לעזור ליהודי קצת.
אם בסופר עומד בן אדם שחסר לו כמה שקלים להשלים קניה, ראיתי לא אחת, פשוט אין לו סיבה לפנות לאדם חרדי, הדתי שלידו יש סיכוי הרבה יותר סביר שייתן לו.
היה לי פעם וויכוח חביב עם אחד שפגשתי, הוא משתייך לזרם הדתי לאומי, הוא שאל אותי למעשה אם באמצע הלילה יש לך פנצ'ר בצמיג מי היית רוצה שיחלוף בכביש לידך, חרדי או דתי לאומי ופשוט לא ידעת מה לענות, התשובה די ברורה…
האם באמת את כל הצדקות וגמילות החסדים שלנו הכל נעשה כדי לצאת ידי חובה? האם הנועם והטוב שבתורה אינו יכול לחדור אלינו קצת יותר?

תשובה:

שלום לך, שואל יקר!

התפעלתי מאוד מהכנות שלך, ומהשאיפה לעולם טהור וטוב יותר, המלא בחסד ובעשייה.

במהלך הימים שחלפו מאז ששאלת – חשבתי על דבריך, ומטבע הדברים הייתי עירני יותר להתרחשויות סביבי. מצאתי את עצמי מסכים איתך מחד, וחולק עליך מאידך.

מול טענותיך – באופן טבעי מתעורר בלב כל חרדי, יצר התגוננות המעודד טיעונים מגוננים ("אפולוגטיקה"). גם אני, כחרדי שורשי, חשתי לרגע את היצר הזה מתעורר, אך השתדלתי לסנן את תחושותיו ולהתבונן בדבריך באופן אובייקטיבי.

אז בא ונעשה קצת סדר.

החרדים: הציבור הביקורתי ביותר

החרדיות, שעליה הרחבתי מעט בתשובה אחרת, היא אסטרטגיה שנועדה לשמר את התורה והמצוות בקרב ציבור נתון. היות וכחלק מאסטרטגיה זו ישנו סל ערכים ייחודיים המבדלים את הציבור החרדי מסביבתו, ממילא נדרש סף ביקורת מחמיר יותר שיסייע בכך.

עובדתית, האסטרטגיה הזו הצליחה בצורה פנומנלית, אך כמובן שיש לה מחיר מסוים. אחד מהמחירים זה הפיכת החברה לחברה ביקורתית מאוד.

הציבור החרדי הוא אכן ביקורתי, כי הביקורת – היא זו ששומרת על קבוצה כיחידה נבדלת. הביקורת הזו היא בעלת מעלות, כי היא שומרת על הקבוצה וערכיה, וכן מעודדת להשבחה ושיפור עצמיים, אך היא גם עשויה לגבול במחיר פגיעה בערכי בין אדם לחברו.

זו הסיבה שהציבור החרדי הוא ככל הנראה הביקורתי ביותר בארץ.

החרדים: הציבור התחרותי ביותר

נוסף לביקורתיות, ישנו ממד של תחרותיות בציבור החרדי, שנובע מהתחרותיות בעולם הישיבות. מטבע הדברים, בעולם בו המגמה העיקרית היא להתקדם בלימוד התורה, קשה לאדם להביא את מיוחדותו לידי ביטוי, והמקום על 'במת המיוחדים' מצטמצם.

מציאות זו יוצרת באופן ספונטאני תחרות מסוימת, שמוכרת היטב בעולם התורה. יש ישיבות שנחשבות ל"תחרותיות" ביותר, יש כאלו שפחות, אך עצם קיומה של התחרותיות הוא עובדה.

גם לתחרותיות יש יתרון גדול, בכך שהיא מדרבנת ליצירה ומניעה לפעולה, אך יש לה גם מחיר מסוים של לגיטימציה נסתרת לתכונות שליליות, כמו צרות עין, קנאה ושנאה.

החרדים: אנשים טובים?

אז מה עושים עם ציבור ביקורתי ותחרותי כל כך? האם המחירים שנלווים לתכונות הללו חייבים להיות משולמים?

האם בהכרח אדם שחי לפי התכתיבים החברתיים של הציבור שלנו, חייב לשלם את המחיר ולהתמודד עם תכונות של צרות עין, קנאה, חוסר פירגון וכדו'!

התשובה היא: ודאי ובוודאי שלא!

הכול מבוסס על הדרך הרצויה בכל המידות והתכונות; דרך האמצע, הנורמלית, המאוזנת והמאזנת בין הצדדים.

לבקר בלי לפסול, להתחרות בלי לריב

יכול אדם לבקר התנהגות מסוימת, ולחשוב שהוא פועל נכון יותר, גם מבלי להתייהר ולחוש נעלה ומבלי לפסול את רעהו בשל כך.

זה דורש בגרות, ועומק כללי בחשיבה ובחיים. לאמור: "אני, בנקודת הזמן הזו, מהפרספקטיבה הזו, בנתונים שלי – פועל (כפי הנראה לי) בצורה נכונה יותר". לעומת: "אני טוב, הוא דפוק"…

יכול אדם להתחרות בזולתו, אך דווקא מתוך הערכה לרעהו, ומתוך הכרה בחשיבות של התחום בו הם מתחרים. מכאן נובעת 'לחיצת היד' המקובלת בין לוחמים בענפי הספורט השונים.

עזוב תיאוריות, מה קורה בשטח?

אלא שכל זה הוא בגדר תיאוריה. בתכל'ס, האם אכן הציבור החרדי רואה את התכונות הללו באור שהוצג? האם בפועל הציבור מבקר בלי לפסול, ומתחרה בלי לריב?

כאן אני רוצה לעמוד ולטעון: כן! בהחלט שכן!

נכון שיש חלקים בציבור שאכן נגררים לצדדים שוליים שנובעים מתפיסות אלו, אך באופן כללי? אין לי שום ספק שהציבור החרדי מצליח להכיל את הביקורתיות והתחרותיות באופן יוצא דופן, ומבלי (או כמעט בלי) שהן תפגענה באורח חייו, במידותיו, בפירגון ההדדי, ברצון לסייע ובאהבת הזולת.

שאם לא תאמר כן, כיצד תסביר את תופעת החסד החרדית, המעוררת השתאות בלב כל מי שפוגש בה? כיצד תסביר את כמות עמותות החסד, המתנדבים והתורמים בציבור החרדי?

החרדים: קצת נתונים על היקף החסד

לא מזמן פורסמה רשימת תשעת ארגוני החסד והפילנתרופיה הגדולים בארץ, שמחזורם השנתי עולה על עשר מיליון ₪, כדלהלן:

עזר-מציון (242,000,000 ₪), יד שרה (100,000,000 ₪), יד-אליעזר (92,000,000 ₪), קופת-העיר בני ברק (86,000,000 ₪), לתת (48,000,000 ₪), מאיר פנים (43,000,000 ₪), ועד רבנים לענייני צדקה (43,000,000 ₪), חסדי-נעמי (37,000,000 ₪), זיכרון-מנחם (11,000,000 ₪).

מתוך הרשימה המרשימה הזו, נחש כמה ארגונים לא-חרדים יש? אחד בלבד! (לתת). כל השאר הם ארגונים שיזמו אנשים חרדים, מופעלים על ידי חרדים ורוב המתנדבים בכל אלו הם חרדים וחרדיות (יצוין כמובן שיש שם גם מתנדבים לא חרדים). אגב חשוב להדגיש, שכשאומרים 'חרדים' הכוונה ליוזמים והמפעילים, לא לנתמכים. ברוב הארגונים הללו הנתמכים הם מכל העדות המגזרים ודתות כמעט ללא הבחנה.

מלבד ארגונים אלו, אי אפשר שלא להתייחס לארגוני ההצלה הרבים, שמצילים חיים מדי יום כפשוטו. וכל אלו – לפני אלפי ארגוני חסד נוספים בגדלים שונים, שהוקמו במגזר.

אם נשים לרגע את הארגונים והעמותות הרשמיות בצד, פתח ספר טלפונים בשכונה חרדית, ותראה כמה עשרות עמודים עמוסי גמ"חים לרוב, בכל תחום שהוא.

ומה עם חסידות חב"ד הפלאית, שחסידיה נשלחים לסוף העולם כפשוטו רק כדי לסייע ליהודים שהם כלל לא מכירים?

ומה עם ארגון אקשיבה?…

מה מניע את כל תעשיית החסד האדירה הזו? מה גורם לאברך שבקושי סוגר את החודש לפתוח גמ"ח מוצצים וטיטולים לנתקעים באישון ליל? התשובה נעוצה דווקא בתורתנו הקדושה, שמצווה על עשיית מעשי חסד.

המציאות המופלאה הזו מוכיחה כאלף עדים, שהציבור החרדי למרות הביקורתיות והתחרותיות המובנית שבו, מכיל כמות של עצומה של טוב עין וטוב לב שאין דומה לו.

אם אין יראת אלוקים…

אם בביקורתיות עסקינן, ארצה ברשותך גם לגעת קלות בנקודה מסוימת.

במקום בו אין יראת אלוקים, קשה עד מאוד למצוא טוב לב והטבה אמיתית. אינני אומר שאין, אך זו תופעה נדירה. והסיבה לכך פשוטה בתכלית.

האדם מטבעו הוא יצרו אגוצנטרי, שהדאגה לשמירת האינטרסים של עצמו היא בראש מעייניו, ואין שום דבר אחר שמעניין אותו. אני חושב שזו נקודה שאין לחלוק עליה. השאלה היא – מה האינטרסים שלו, וכשאדם שומר תורה ומצוות, אזי חלק מהאינטרסים שלו הוא להיטיב עם הזולת ולקיים מצוות חסד ובין אדם לחברו. כי הוא מקבל על כך שכר, או כי זה רצון בוראו והוא חפץ לשמחו – כל אחד לפי דרגתו.

כאשר אין את המחייב התורני לעשיית חסד, אזי החסד נובע – אם נובע – מתחושת מצפון פנימית של רצון לחוש מיטיב, או מתחושות רדודות יותר כמו נשיאת חן ותדמית חברתית.

מסיבה זו, בחברות ובלב אנשים שאין רגש דתי בליבם – קשה יותר למצוא את מידת החסד באופן מובהק. שים לב! מדובר על רגש דתי, ולא על סממן חיצוני כלשהו או השתייכות טכנית למוצא מגזרי. לפיכך מובן שיש חרדים שאינם כאלו, כפי שיש חילונים שבהחלט קיים בהם הרגש הזה לפי רמתם.

את הבנת המציאות הזו, ידידי היקר, לא למדתי אותה בחיידר, וגם לא בישיבה. אפילו לא בכולל. למדתי אותה בבית הספר של החיים. במציאות היומיומית שפגשתי בצאתי לעסקי החיים, ולהתנהלות מול אנשים וגופים רבים מאוד. לכן אני מוכן לכותבה בבירור בלא כחל וסרק.

למה החרדים לא עוצרים טרמפים?

קשה להתייחס קונקרטית לכל הדוגמאות שציינת, אך חלקן נובעות מ"ליקויים טכניים במושא הניסוי". למשל, עצירת טרמפים נחשבת אצל רבים בציבור החרדי לצעד לא ראוי ולא מוסרי משלל טעמים (שהמשגיח בישיבתך ודאי יוכל להרחיב עליהם…). יש ישיבות שגם מענישות על פעולה זו. לפיכך יש רבים בציבור החרדי שנמנעים באופן שיטתי מלעצור טרמפים לבחורי ישיבות, או לפחות לא חשים צורך ערכי לעשות זאת.

לעומת זאת, בציבור הדתי לאומי נושא זה ספציפי מפותח מאוד עקב ההתגוררות בישובים מרוחקים שבאמת קשה להתנייד בהם ללא סיוע חברתי זה, וממילא המודעות לכך גבוהה יותר.

זאת מלבד עצם העובדה המוסכמת שהציבור הדתי לאומי אכן פחות ביקורתי ופחות תחרותי, וממילא פחות מתעמת עם הצדדים השוליים של תכונות אלו כפי שהתבאר באריכות. וכן, זו לא בושה לומר בפה מלא: יש לנו מה ללמוד מהם! יש בחלקים מציבור הדתי-לאומי (ואין מעניינו כעת לדון איזה חלקים ומדוע) טוב לב מסוים, שעלינו ללמוד ולאמץ!

כאשר תנפה את הפילטרים הללו, תראה שגם בציבור החרדי רבים הם המטרמפטים. אדם מבוגר ו/או נשוא פנים שיעמוד ויעצור טרמפים – בדרך כלל יעלה מהר מאוד על רכב חרדי חולף. אני אישית, כאחד שעצר טרמפים רבים בעבר, ועוצר לטרמפיסטים רבים מאוד בהווה, סבור שכמות הטרמפים הניתנים לאברכים בתוך השכונות ומחוצה להן – הן בכמות גבוהה מאוד.

רק לסיום, ניסית פעם לעצור טרמפ ביציאה משכונה חילונית יוקרתית? אקווה בשבילך שלא… אני בכל מקרה, למדתי בעבר בעיר מעורבת ונאלצתי לעשות זאת פעמים רבות. ממליץ לוותר.

בדוגמאות האחרות שציינת, במקרים בהם אני הייתי נוכח במצב בו מישהו נזקק להשלמת הסכום לקנייה – דווקא החרדים הם אלו שנרתמו, ובכל המקרים (וב"ה היו כמה וכמה) בהם נתקעתי עם רכבי ונזקקתי לסיוע, מתנדבי 'ידידים' או 'אחוקים' שהגיעו – היו חרדים.

ומה איתך?

ומכאן קריאה ממני אל עצמי, ובה אני משתף גם אותך כמאזין.

אדרבה! מתוך היכרות ומודעות לצדדים ולהשפעות השליליות האפשריות בתכונות המהוות אבן יסוד בחרדיות, דווקא מתוך זה עלינו להתחזק בקום ועשה.

עלינו לעודד ולחזק בעצמנו את מידת החסד שבנו, לסייע לאחרים בכל מה שידינו משגת. כי לא חפץ אלוקינו ברבבות נחלי שמן, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוקיך.

בהצלחה, חבר.

ישראל כ.

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. סוף פסוק לגבי טרמפים זה נכון שהציבור החרדי עוצר יותר, אבל עדין זה פשוט עצוב לראות כ"כ הרבה פעמים אנשים אם חזות חרדית לגמרי שפשוט לא מוכנים להושיט את הטובה המשמעותית הזאת. זה גורם להרבה חילול השם גם כשאנשים מבחוץ רואים אותנו, וגם כלפי הבחורים שלנו שפשוט סולדים ממראה בן תורה שכך מתנהג.
    כל אלו שלא עוצרים מבחינה עקרונית לדעתי גרועים יותר מהכל, בבחינת עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס.
    בואו נהיה אנשים טובים יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

משבר האמון שלי מצדיק שינוי מגזר?
בבית חרדי קלאסי גדלתי, חונכתי לריחוק שלא לומר שנאה מה"מזרוחניקים", למדתי כמה הם מזלזלים ביהדות, כמה לא מעניין אותם הקב"ה, כמה הם מוכנים למכור את כל התורה בשביל קצת רווח, ובעיקר כמה הם רוצים לראות חרדי סובל… בחינת מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור גדלתי, נישאתי, ולאט לאט התחלתי להכיר...
את מי אני אמורה לרצות?
מה העניינים לעשות מה שמקובל? בתורה יש הרבה ציטוטים שלא לפרוש מהציבור וזה, וזה ממש מתסכל אותי, אני בטבעי בנ”א עצמאי, אוהבת בידול ויחודיות, ולחשוב לפני קנית בגד/ מציאת מקום עבודה ממש מגרד לי לחשוב מה יאמרו עלי, אני יכולה לקחת פריט, לחשוב מה יגידו, ולהחליט שאמנם זה קצת משונה,...
לפחד ולרעוד מהשם ומראש השנה זו הדרך הרצויה?
אני שומע רבנים כאלה ואחרים, וחלקם מפחידים והולכים בשיטת ההפחדות, אומרים להסתכל על אלה שהיו איתנו בתחילת תשפ"ו ועכשיו כבר לצערנו לא איתנו, ומהנקודה הזאת, של הפחד, משם להתכונן לראש השנה. ואני שואל את עצמי, האם אכן זו הדרך? האם אכן לפחד ולרעוד מהשם ומיום ראש השנה זו הדרך הרצויה?...
יש לי המון שאלות על הדרך של היהדות
לא יודעת איך להתחיל לכתוב את כל מה שיש לי להגיד מאוד קשה לי לפתוח דברים אני אנסה בכל זאת פשוט כל הנושא עם הדת מבולבל לי ולא ברור לי וכזה יש לי המון שאלות ואני לא יודעת איך לשאול או איך להסביר את עצמי מקווה שזה יהיה מובן קודם...
איך אמליך את הקב"ה בראש השנה כשאני כועסת על מעשים שלו?
לאקשיבה שלום אני יודעת שקצת מאוחר לשאול את השאלה אבל גם אחרי ראש השנה זה עדיין רלוונטי. קשה לי לפרט בכתב מקווה שתבינו את השאלה המתומצתת ותרחיבו אותה(על רקע הבחירות שמתקרבות לעומת ראש השנה) בראש השנה אמורים להמליך את ה' מאד קשה לי עם זה מכמה בחינות 1. אין לי...
התמודדות עם מתח בין עבודת השם לחיי עבודה, ותחושת ה"היתרים בדיעבד"
שלום לרבני ומשיבי אקשיבה, אני פונה אליכם מתוך קושי פנימי אמיתי שמלווה את סדר היום שלי. אני מתחבט בשאלה מי אני ומה אני?ש להבנתי הדלה, אני קודם כל יהודי מאמין שמשתדל לקיים את חיוביו. להתפלל, ללמוד, לעבוד את עבודת הבורא. ולכל הפחות רוצה להיות אחד כזה. מאידך גיסא, ישנו קונפליקט...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן