דלג לתוכן
היי
אני חייבת לשתף
ההורים שלי החליטו לאחרונה שהם מתגרשים .אני שבורה מזה דואגת איפה אני אגור? איך אני אהיה בקשר עם שניהם? מה יחשבו עלינו?אני גם דואגת להורים שלי אם כל אחד מהם יסתדר לבד
וגם לאחים שלי .אני לא מצליחה להתאפס ולהרגיע את עצמי .
מה עושים ? איך ממשיכים הלאה ?
שלום אחות יקרה
תודה ששיתפת בבהלה ובדאגה ובתהייה. הבשורה שנפלה עליך כרעם ביום בהיר (כן, גם אם היו קשיים ומריבות קודם, פרידה של זוג היא תמיד רעם ביום בהיר) קשה ומטלטלת. כבת להורים גרושים, אני כואבת יחד איתך את ההחלטה הלא פשוטה שקיבלו ההורים שלך. אין ספק שזה שבר גדול וקשה לי שלא להצטרף לבכי שלך ושל המזבח על החורבן של עוד בית.
הכי טבעי בעולם שהרגעים הראשונים תופסים אותך לא מוכנה מבחינה רגשית. את אומרת שאת לא מצליחה כרגע להתאפס ולהירגע, וזו תגובה כל כך נורמלית ובריאה, כשיסודות הבית רועדים ומאיימים למוטט את תחושת היציבות הבסיסית שטמונה במבנה המשפחתי המסורתי של אבא-אמא-ילד. זה בסדר להיבהל, זה בסדר להתבלבל, וזה בסדר גם להתאבל על מה שהיה והולך להשתנות ולהפוך למשהו אחר ולא ידוע.
מבחינות מסוימות העמדה שלך כבת גדולה במשפחה היא קשה אפילו יותר מלהורים, כי בעוד הבחירה שלהם הבשילה בקצב שהתאים להם, עלייך היא נכפתה ונחתה, בלי שיתייעצו איתך האם ומתי. בנוסף, סביר להניח שההורים עסוקים כעת בשבר של עצמם ובביסוס חיים חדשים ואת עלולה למצוא את עצמך קצת בודדה. אני לא אומרת את זה כדי שתרגישי מסכנה ותרחמי על עצמך, אבל כן חשוב שתכירי בזה ולא תזלזלי בקושי. גם אם לצערנו כיום שיעור הגירושין גבוה וילדים רבים מדי נאלצים לחוות את הטראומה הזו, זה לא מוריד מהעוצמה ומהכאב של רעידת האדמה הפרטית שלך.
יחד עם כל מה שכתבתי (וזה בקיצור.. השבר הוא באמת גדול ולוקח זמן לעכל אותו), אני רוצה לספר לך שגם אם מדובר בתקופה לא פשוטה, זה לא משהו שאי אפשר לחיות איתו. להיפך, אחרי ההלם והדאגה, ואולי גם הבושה והמבוכה, מגיע זמן של עיבוד והתבגרות ואפילו צמיחה. את תראי שבתוך המציאות החדשה נפתחות לפנייך לא מעט אפשרויות ובחירות, וכמו הרבה אנשים שעברו את זה וקמו, את תוכלי לגלות שדווקא המשבר הזה חישל אותך, לימד אותך עוד פרק על החיים, והוציא אותך בוגרת, גדולה וחזקה יותר.
התושייה שלך לפנות לשתף ולבקש עזרה בשלב כל כך מוקדם מעוררת בי הערכה. אחת הבעיות במקרי גירושין היא שילדים לא מקבלים עזרה וטיפול או מגיעים לשם בשלב מאוחר מדי כשכבר יש הרבה צלקות וכאב מופנם שנדחק. בבקשה תמשיכי להיות קשובה לצרכים הנפשיים שלך בתקופה רגישה זו ותדאגי שתקבלי מענה הולם (מקום לשתף, גישה למידע חיוני, טיפול אם צריך ואפילו עזרה טכנית), זה עשוי לחסוך הרבה כאב מיותר. אי אפשר גם שלא להתמלא בהתפעלות על כך שבשעה קשה זו, לא רק שאת מחפשת הקלה לעצמך, עוד לפני שעיכלת את משמעות השינוי שהמשפחה שלך עוברת, את כבר מתבוננת סביבך ודואגת לכולם, אכפת לך מכל אחד מההורים ומהאחים הקטנים, אני בטוחה שלב הזהב שלך יתייצב לצידך ובזכותך תצלחו את המשבר הזה כמיטב יכולתכם.
אני לא אשת מקצוע או מומחית בענייני גירושין, אבל יש לי קצת נסיון והיכרות ואשמח לשתף אותך בכמה מחשבות שאולי יהיו לך לעזר.
גירושין זה משבר משפחתי לא פשוט. בשונה מפטירה של הורה, שם יש חמלה רבה ועיטוף חם הן מצד הסביבה והן בתוך המשפחה, יש משהו יותר קשה בפירוק שנעשה מבחירה. העובדה שלא מדובר באסון שנוחת מבחוץ בהחלטה מלמעלה כמו תאונה, אלא מתרחש בשל בחירת ההורים – מכניסה לאירוע קשת של רגשות קשים כמו כעסים, אשמה, דחייה, נטישה, לקיחת צד במחלוקת ועוד.
אבל מעבר לאיך שגירושין נתפסים, אני חושבת שהמשבר העמוק הוא הערעור על מבנה הבית. כילדים, אנו מצפים מההורים שלנו להיות המבוגרים האחראיים שימשיכו להוביל את התא המשפחתי כפי שהם יצרו אותו ולא ינטשו את המערכה באמצע החיים. בהחלטה שלהם להיפרד יש פגיעה ברעיון שבית אמור להיות הדבר הבטוח והמובן מאליו. הכמיהה הלא מודעת שהבית יהיה יציב ועמיד בפני סערות, ויהווה מקור אנרגיה וכוח לניסיונות שבחוץ ולא הפוך, עוברת זעזוע ומתקבלת חוויה עמוקה של תלישות (חוסר שייכות) וחוסר אמון במימסד.
אבל האמת שכל אחד עובר את זה אחרת, כל סיפור גירושין הוא קצת שונה וכל ילד במשפחה לוקח את אותו סיפור באופן אחר ובעוצמה משלו. גם לגיל ולמגדר יש השפעה. יש כאלה שהגירושין משפיעים עליהם באופן טראומטי להרבה שנים ויש שעוברים את זה יותר בקלות. לאחד קשה במיוחד הפרידה ממגורים משותפים עם שני ההורים, אחד עסוק ומוטרד משאלת ה'מה יגידו' והמעמד החברתי של המשפחה, ואחר בכלל שבור מעצם האפשרות של פירוק של בית ומתקשה להתנתק מהפנטזיה שההורים יחזרו להיות יחד. במשפחות מסוימות הכסף הופך לנושא מאד דומיננטי ואף הופך לכלי ניגוח (קשה לפרנס כאם חד הורית וקשה לגברים בעלי כושר השתכרות נמוך לעמוד בתשלומי מזונות), ובמשפחות אחרות הקושי נסוב סביב מלחמות וריבים בין ההורים שעלולות להתנהל בנוכחות ואף בשיתוף הילדים. פעמים רבות הגירושין גוררים איתם שינויים וחזיתות נוספות של התמודדות כמו מעבר דירה ומוסדות לימוד. בשלב מאוחר יותר נישואים שניים של ההורים וילדים משותפים או מנישואים קודמים מהווים אתגר נוסף.
כרגע את עוד לא יכולה לדעת איך בדיוק יתפתח הסיפור שלך, ומה מכל מה שיקרה יהיה האתגר שיעסיק אותך במיוחד. בינתיים מציעה לך לנשום עמוק ולתת לדברים לקרות, מתוך תפילה ותקווה לטוב. הבהלה הראשונית שאת חווה כעת מהמצב החדש והלא מוכר לך תחלוף עם הזמן. את תגלי שיכולות להיות לך שבתות נעימות ושקטות, חגים טובים ושמחים גם אם לא במתכונת שהורגלת אליה, וקשר טוב או לפחות רגעים של קשר טוב עם כל אחד מההורים שלך. תמשיכי להיות קשובה לרגשות ולצרכים שלך שעולים ולמה יכול לעזור לך לעבור את זה יותר בקלות. אם את רוצה להיות יותר מוכנה מראש לקשיים שצפויים להיות את יכולה לקרוא וללמוד קצת על הנושא, כיום לשמחתי כבר יש בספרות שלנו התייחסות לגירושין, ואם תרצי אוכל לתת לך כמה הפניות.
אבל מה שכן חשוב שתדעי כבר מעכשיו זה שיותר משמעותי מעצם האירועים שעומדים להתרחש בחייך, מה חשוב ואפילו קריטי זה הדרך שבה את מסתכלת על מה שקורה. גירושין יכולים להיות אסון וטראומה, ויכולים גם להיות אתגר שבונה ומחשל אותך. וזה תלוי בשאלה אם את מעבדת את זה בצורה בוגרת ומבוקרת ועם האנשים הנכונים, כמה את פתוחה להרגיש את הכאב, להבין אותו, לשחרר אותו ולחבר אותו לעבודת ה' שלך.
כדי להמחיש כמה היחס שלך לנושא משמעותי, אספר לך על חברה שלי, עולה מרוסיה, שבהזדמנות מסוימת העירה לי: 'אני לא מבינה למה את חושבת שמגיע לך אמפתיה בגלל שההורים שלך גרושים. אצלנו בכיתה אני הייתי מהמיעוט שההורים שלהן לא התגרשו, ועכשיו סוף סוף גם ההורים שלי עשו את זה, אז מה הסיפור?'. ברוך ה' שאצלנו לא זה המצב, ובכל זאת למדתי מההערה הזו שצורת ההתייחסות שלנו משפיעה מאוד על החוויה.
ועכשיו אוסיף כמה נקודות שנראה לי שכדאי לך לתת עליהן את הדעת:
תביני שאת לא אשמה
אל תתני לשום קול אחר לומר לך אחרת. לפעמים עוברות מחשבות כאלה: 'אם הייתי מתנהגת אחרת זה לא היה קורה', או: 'אם לא הילדים, הגירושין שלהם היו הרבה יותר קלים'. אבל זה לא נכון בשום אופן. לא משנה מה עשית או לא, הבחירה היא של ההורים שלך והם האחראיים הבלעדיים על מה שקרה בזוגיות שלהם ועל איך שהם הולכים להפסיק אותה. גם אם הם רבים על הילדים, הילדים זה רק טריגר שמציף את היחסים העכורים ביניהם, וזה לא שאם הייתם נעלמים הבעיות היו נפתרות.
אחד הדברים המצערים ביותר בגירושין של הורים זה שהילדים שלא עשו דבר נאלצים לאכול את פירות השגיאות של אחרים ואין לנו אלא להיאחז באמונה שהקב"ה מחשב לכל אחד את המסלול המדויק לו עם מנת הסבל המדודה שלו, והכל באהבה ולטובתו.
תזכרי שאת ילדה
כשמבנה חברתי מתפרק, אדם צריך להתארגן ולמצוא את מקומו במבנה החדש והתפקידים שהיו במערכת הקודמת מתחלפים. זה קורה למשל כשהורה נפטר ואחד מהילדים "תופס את מקומו" ולוקח אחריות על המשפחה. גם בגירושין, התפקידים הקודמים משתנים, פתאום גרים במשמורת עם הורה אחד, הביקורים אצל ההורה האחר קצת מלאכותיים ומוזרים, קשר אחר נוצר פתאום, זה מזמין את האפשרות שילדים ייקחו תפקידים שאינם מתאימים להם. לדוגמה, כאחות גדולה יתכן שבלי לשים לב תתחילי לקחת אחריות יתר על האחים הקטנים ולהפוך למעין אמא שלהם בשעה שאת לא, וזה לא מדויק לא עבורך ולא עבורם. את לא יכולה להיות תחליף להורים, וה' נתן להם את החבילה הזו וגם את הכוחות. את יכולה להיות שם בשבילם, אבל כאחות. לא תוכלי לפצות על החסר שלהם אלא לעזור להם לעבור את המשבר. תרחיש נוסף יכול לקרות אם אחד ההורים יבחר לשתף אותך באופן מוגזם בקשיים שלו בחיים החדשים ולהפוך אותך לתחליף לא רשמי לבן זוג ולהטיל על כתפייך הקטנות משא כבד מדי שלא תואם את גילך ואת עמדתך כבת. וכן על זה הדרך, ילדים עלולים להפוך ל"מרגלים", מושאים להסתה, כלי לניגוח ולהעברת מסרים ועוד.
את הבת של כל אחד מהורייך, וילדה במשפחה. חשוב שתזכרי את זה ותישארי בתפקיד הזה, ומהמקום הזה תנסי לעשות הכי טוב שאת יכולה.
לא לקחת צד
בהמשך להמלצה שלי אלייך לתפקד כילדה רציתי להזהיר אותך מעוד דבר. גירושין מעוררים המון אמוציות, וגם להורים הכי טובים שמנסים לעשות את הגירושין הכי "יפה", בפועל כמעט ואין כזה דבר באמת. הרבה פעמים קורה שילד לוקח צד במחלוקת בין ההורים. אין דבר יותר מפתה מזה. בדרך כלל המגורים העיקריים הם אצל האמא וקשה שלא להתחבר לצד שלה או לפחות להיות חומלים וקשורים יותר אליה כשחווים איתה את ההתמודדות היומיומית. מצד שני, אמירות של האבא יכולות להפוך את הקערה על פיה, או שסתם תרגישי הזדהות וחיבור לאחד מהם על פני השני. חבל שתגלי בדרך הקשה שאת אף פעם לא תצליחי להבין את הסיפור המלא. מדובר בצלקות של שנים, ולעולם לא תוכלי לשפוט אותם ולהכריע ביניהם. לא משנה מה הם אומרים אחד על השני ואיך הם התנהגו אחד אל השני – את ילדה ואת צריכה בחיים שלך גם את אבא וגם את אמא שלך. זה פשוט לא שלך ואין כאן אמת ששווה לחפש.
אז כדי להימנע מהיקלעות למערבולת לא לך, אני ממליצה לך לשנן כבר מעכשיו משפטים שמוציאים אותך במידת האפשר מהשטח שביניהם. תלמדי להגיד, אפילו שזה לא נעים: 'זה ביניכם, זה לא קשור אלי ואני לא רוצה לשמוע את זה/להיכנס לזה', 'אני לא מעוניינת להעביר מסרים/חפצים. תמצאו דרך או אנשים מתאימים לתיווך הזה' וכו'.
אין טעם לנסות להסתיר
אמנם הידיעה החדשה היא מאד טרייה גם עבורך, ובטח את מרגישה שבקושי הספקת לעכל אותה ואולי היית רוצה רגע לנשום את זה לבד עם עצמך. את תתפלאי לראות כמה ידיעות כאלה נפוצות עם הרוח במהירות מסחררת וכמה בלתי אפשרי לשמור אותם בין כתלי הבית.
כדי לחסוך לעצמך אי נעימויות והתפתלויות רבות אני ממליצה לך מאד לא לשמור את הדבר בסוד, ולו בגלל העובדה שזה לא כל כך אפשרי. הסביבה שלך הרי תדע, אז כל השאלה היא אם את תגידי להם ותזמיני אותם לשאול ולדבר איתך ישירות או שהכל יתנהל בלחשושים מאחורי הגב שלך. אם תזמיני את החברות והסביבה שלך לשאול אותך ולהרגיש בנוח לדבר איתך על הנושא – תרוויחי את זה שהפרשיה תהיה פחות מרגשת ומסקרנת ותרד מרשימת ה'נייעס' די מהר.
לקבל עזרה רגשית
גם אם הכל מצליח לעבור בשלום ומתנהל בלי דרמות מיוחדות, כשהורים מתגרשים זה משפיע על התפיסה של הילדים לגבי זוגיות. כתבת שאת בת 18 אז אני ממליצה לך לעבד את החוויה שלך כהכנה לקראת הזוגיות שלך. שלא כמו בעבר, כיום גירושין הם מצב יותר נפוץ גם בחברה שלנו, והעובדה הזו יכולה לפעול לטובתך. יתכן שתפיקי תועלת מקשר עם אנשים שעוברים תהליך דומה לשלך. בקבוצה כזו תוכלי לשתף בחופשיות וללמוד מחוויות של אחרים, וגם לגלות שאפשר לצאת מזה גדולים. אמנם רוב הארגונים הקיימים מציעים שירות לנשים גרושות ('אם הבנים', 'באשר תלכי'), אבל כחלק מהמענה יש גם סיוע לילדים.
אני בטוחה שבעוד כמה שנים את תסתכלי על התהליך שעברת כמשהו שבנה אותך והפך אותך לאדם טוב יותר.
איתך,
חני
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
למשיבה,
תודה על שיתוף כנה בתובנות מלאות חכמת חיים צרופה… מתוך התמודדות אישית אמיצה ומעוררת השראה! שאפו ענק על תשובה נפלאה!
לשואלת,
מעבר להכל, התחילי להתבונן מסביבך ונסי למצוא מערכות יחסים טובות שאת יכולה ללמוד מהם משהו… השקיעי מחשבה ולמידה על הקשרים שלך בעצמך, ועל איך בונים זוגיות יציבה ומיטיבה…
בקיצור, את צריכה לבנות יחס בריא לאיך שאת רואה מערכות יחסים, לעזור לעצמך להיות מוכנה לכשתגיעי לשלב שבו את תבני את הזוגיות שלך, לילדי גירושים זה האתגר הגדול!
ככל שתצליחי לסגור את הדלת שקושרת בינך לבין הגירושים של הוריך (לפעמים בעזרת פסיכולוגית טובה), כך ההשפעה המזיקה של טראומת הגירושין תשפיע פחות על איכות ויציבות הזוגיות שאת תבני ב"ה בעתיד, שזה מה שחשוב באמת!
נ.ב. ממליץ שתחזרי על קריאת התשובה הזו … מידי זמן בתקופה הקרובה.. מניח שרק עם הזמן תביני יותר את עומק חכמת החיים שיש בה.