שלום לך!

השאלה שלך מצויינת. והאמת היא שבעומק בעומק – את התשובה עליה לא ניתן לתפוס בעולם הזה בעודנו בתוך גוף בשר ודם. ובכל זאת אני ממשיך בתשובה, כי אני חושב שהשאלה שלך [ושל צעירים רבים כמוך] לא מכוונת אל הנקודה הפילוסופית של הבנת מציאות הא-לוקות בעצמותה, אשר "לא יראני האדם וחי", אלא להפרעות בעבודת ה' הנגרמות מטיעונים שונים שמקורם ביצר שבפנים או בסוכניו שברחוב בחוץ.

נעשה קצת סדר.

שאלתך היא האם ה' באמת רוצה בי? האם ה' באמת רוצה במעשי? הרי המרחק בינינו בכל המובנים הוא כל כך גדול, שלא נתפס היחס ביני ובינו… מה אני יכול להועיל לו?

והאמת שהקב"ה בעצמו, באמצעות נביאיו, אומר את הדבר במפורש- "אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאה" אומר דוד המלך בתהילים. ומוסיף שלמה בנו בתפילתו בייסוד המקדש – "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתי", ועוד דוגמאות רבות לכך.

הקב"ה לא צריך אותנו משום שלא חסר לו כלום. ובכל זאת הרי הוא ללא ספק מצווה אותנו במצוותיו. 613. התורה שלו, על כל מצוותיה וחיוביה מכוונת אלינו. ויותר מזה – מכוונת ישירות אליך! היהודי היחיד באשר הוא!. זה עולה מצורת הציווי בתורה, ממערכת השכר והעונש, ובא לידי ביטוי נפלא בדברי הרמב"ם בהלכות תשובה – "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". העולם כולו תלוי במעשה אחד של יהודי אחד. זהו פסק הרמב"ם, לא חס ושלום מליצה בעלמא.

אז איך מיישבים את הסתירה הזו בלב?

היסוד הוא שאין עבודת ה' נובעת מצורך אלוקי אלא מרצון.

הקב"ה רוצה להיטיב לנו – והוא יודע לעשות את זה בצורה המדוייקת ביותר. והצורה היא, כמו שהוא לימד אותנו- ללמוד את תורתו ולקיים את מצוותיו, כך נזכה להטבה שאין למעלה ממנה. הרצון להיטיב אינו נובע ח"ו מחיסרון שלו. אנו כבני אדם לא יכולים לתפוס רצון שלא נובע מחיסרון, אבל ביחס לקב"ה שאינו חסר דבר אין רצונו נובע מחסרון. עבודת ה' שלנו צריכה להיות פנויה לגמרי מכל חשבון שאינו בתוך מערכת המצוות והבקשות המפורשות שלו מכל אחד ואחד מאיתנו.

משל טוב לזה הוא שמחת אבא ואמא כשבנם הקטן נותן להם ציור ראשון מפרי עטו. האם חסר להם הקישקוש הזה? האם נוסף להם איזשהו ערך חומרי או אחר על ידי חתיכת הנייר הצבועה שקיבלו מבנם? ובכל זאת – אין מאושרים מהם. זה מקרב ללב את החוויה שאנו אמורים לעבור בקיימנו את מצוות ה'. הרי כלפי בורא העולם האין סופי, אין הבדל בין גלקסיות של אלפי מליארדי כוכבים במרחק של אלפי שנות אור לבין שפתיך הממללות תפילה או לבך המלא תודה. הקב"ה מלמד אותנו את ההפך. דווקא האדם, הקטן והשברירי, אך המתמודד הוא הרצוי בעיני ה', הוא כביכול "מרכז ההתעניינות" שלו. בו ובבחירתו תלויים כל העולמות העצומים – הגשמיים והרוחניים כאחד.

זקוף את כתפיך לקראת האחריות, אמץ את לבך להתמודדות, ודע תמיד כי אין דבר יותר חשוב בעיני ה' יתברך יותר מההצלחה שלך על חלקיה הגדולים והקטנים!

בהצלחה!!!

יהודה