כותבת יקרה

קראתי את שאלתך כמה וכמה פעמים, ולא ידעתי מאיפה להתחיל לענות.

קודם כל נפעמתי, מהמודעות העמוקה שלך למה שעובר עלייך ולבקשות ליבך, מהשאיפות הגבוהות שלך והדרישות שלך לגבי עצמך.

וגם ממה שקראתי בין השורות. את אמא ל2! אשת אברך שמקדישה את חייה לתורת בעלה ולחיי תורה ומצוות, מפרנסת, מגדלת במסירות, ומתפעלת את הבית על כל הפרטים הקטנים שכלולים בכך.

זה קצת יכול להראות לך ברור ומובן מאליו, אבל לא, בעיני זה ראוי להערצה.

הרבה מעבודת חיינו פה בעולם הזה היא להידמות לה׳. אנחנו כעם מקדישים את חיינו ללימוד התורה ושמירת המצוות והתקרבות אליו. ואת בתפקידך כאמא בפשטות, עושה את הדבר האלוהי ביותר, יוצרת חיים, יוצרת עולם, מעניקה ואוהבת. וכל זה תוך דיוק דרכייך, והתמסרות לחיי תורה.

ונכנס לעומק שאלתך ,שעוסקת בכל כך הרבה ביטויי חיים ונושאים שונים, אך יש חוט מאחד בין כולם.

אני קוראת את התיאורים שלך, את מרגישה מבולבלת, הכל בחייך בסדר ואף טוב, אבל לא מספיק, לא כמו שדמיינת שיראו חייך.

ופה עולה השאיפה התמידית והמיוחדת שלך, לקרבה לשלמות. את לא מניחה שום נושא הרחק מליבך, בכולם את מבררת ומדייקת איך להגיע הכי גבוה, לחיות הכי מדויק שיש, להיות הכי טובה שאת יכולה.

באמהות לגדולה ולקטן, בזוגיות, בניהול הבית, בקשר עם הקב״ה ובחווית החיים עצמם.

השאיפה הגדולה הזו, היא מדהימה, בטוחה שהיא דוחפת אותך קדימה וממלאת אותך בכוחות ליום יום המלא והגדוש שלך.

וברשותך אני רוצה לדייק יחד איתך איפה את מונחת עם השאיפה הזו, ולאן היא מובילה אותך.

יש שני סוגים של שאיפה לשלמות:

האחת היא השאיפה לתיקון עצמי, להשתכלל, ללמוד, להתקדם, להביא את עצמי ביתר דיוק ועומק אל הדבר.

והשניה

להיות הכי טובה שיש, ללא קשר למי שאני מעלותי וחסרונותי, זה הרצון לבצע ולחיות הכל בשלמות.

הראשונה בוקעת מעמקי הנפש, השניה לפעמים מתערבבת קצת עם דברים שראינו מבחוץ.

הראשונה מביאה אותנו עוד צעד קדימה, השניה לוקחת אותנו לכיוונים אחרים, לא תמיד בדרך המדויקת לנו, ואף לפעמים משביתה אותנו כליל.

הראשונה נכנעת לגדולת החיים והבורא, וצומחת בתוכה, השניה נלחמת, שולטת.

הרבה פעמים הן יתערבבו להן יחד בתוכנו. עבודת הבירור לא קלה, אך כשנוגעים באמת בעמקם של דברים, פשוט מרגישים מה המקור של הרגש הזה. מרגישים ויודעים.

פירטת כל כך הרבה נושאים שבהם את רוצה יותר, יותר טוב, יותר מדויק.

מזמינה אותך לצלול לבקשות העומק שכתבת כאן, לזהות מהו הרצון האמיתי והפנימי. מהי השאיפה הנפשית שלך. מה התיקון שאת מרגישה שאת צריכה לתקן בכל דבר.

ולא, זה אף פעם לא להיות מושלמת. זה תמיד קרוב אלייך. למי שאת, למעלות ולחסרונות שלך.

ביתך לא זקוקה לאמא שיודעת מה היא עושה, לאמא מחנכת. היא נולדה לך, לאמא שאת עם הידע המיוחד שיש לך בדיוק, התכונות המיוחדות שלך, המודעות העמוקה והחזקה לעצמך שחשפת פה בין השורות, והדברים שרק את מעניקה לה.

בנך לא מוזנח, אולי אם מרגישה שהוא צריך ממך יותר למרות שהוא שקט, מוזמנת לנסות להקשיב לרצון ולצורך שלו גם בתוך השקט, אפילו כשדברים אחרים בחייך זועקים. (כוונתי הכלים, הכביסות, השעון…)

בעלך לא מסכן, הוא זכה בך! כאישה אנושית מיוחדת מאד בעלת מעלות וחסרונות, שונה ממנו אך כמוהו בדיוק.

הבית שלך הוא מרחב חיים אנושי ברוך ה, בית לילדים, ולא מושלם, ההשקפה שלך לא ברורה כמו של רב בקיא, ויש בך רגשות אנושיים נפלאים שה׳ נטע בך כמו קנאה וחיבור לחומר, שיובילו אותך לתיקון הנכון בדיוק שאת צריכה לתקן בחייך. איתם, לא בלעדיהם.

ואני אעז טיפה לשאול תהייה שעולה בי, אולי את לעיתים רוצה לשנות, לשנות את עצמך?

כולנו תמיד קצת חולמים על שינוי כזה או אחר, אבל התיקון האמיתי נמצא בהכנעה.

הכנעה עמוקה לבורא ולמציאות. לחייך כפי שהם, למי שאת כפי שהבורא יצר אותך . ומתוך זה עבודת ה׳ אמיתית ומתמשכת של בירור ותיקון.

גם הקשר האמיתי והקרוב שאת מחפשת עם הקב״ה, גם הוא צומח וגדל מתוך היכרות עצמית עמוקה עם מי שאת, עם מה שבתוכך. אהבה גדולה לעצמך, ולבורא שיצרך ״בצלמו כדמותו״ בלי שום טעות. ככה בדיוק. וקשר איתו שמכיל אותך האנושית, גם את החלקים הלא מלאכיים.

הרצון הזה להתקדם, התחושה שלך שאת לא טובה ועושה מספיק פה ומספיק שם, ולא ממוקדת בחיי נצח. מול הרצון להיות נוכחת ברגע, להנות מהחיים וממה שיש. זה בדיוק המתח המתמיד של החיים, שדוחף אותנו קדימה.

ולסיום- אני רוצה להתעכב יחד איתך על מילות הסיום של השאלה שלך.

״יש את החיים שלי ויש את מה שכתבתי״

יש כאן איזושהי הסתייגות מהחיפוש העצום הזה, כי בעצם ממש כך, החיים הזורמים שלך, כמו שהם חזקים מהכל, במיוחד באינטנסיביות של האמהות

אבל דווקא חשוב לעצור לשאלות האלו, הלא קשורות כביכול, שצצות ממעמקי הנפש והנשמה שלנו ומחפשות דיוק.

לבד בשקט נפשי, אולי עם הבעל או עם  חברת נפש, כמו שעשית עכשיו והתיישבת לכתוב שאלה ולהעמיק

לא מדברת על להתחפר בהם יומם ולילה, הם לא עיקר החיים.

אבל יש לחיפוש הלב ולשאלות האלו מקום של כבוד במי שאנחנו, ובתיקון שאנחנו עוברים בעולם הנפלא הזה.

את יכולה כמו שכתבת בתחילת מכתבך, לחלק את הנושאים שהלב שלך עסוק בהם ולכתוב שאלות מתוך הבירור שלך, של מה את באמת מחפשת ורוצה.

שמחתי ללוות אותך רגע קטן בדרך החיפוש הקדושה הזו, ומוזמנת בחום לפנות להמשך.

אביגיל