The Butterfly Button
איך לשפר את הקשר עם המשפחה?

שאלה מקטגוריה:

אני נשוי 3 שנים  במקור אני מחו"ל ובאתי עם אשתי ללמוד בארץ כמה שנים, מדי פעם אני הולך לבקר המשפחה בחו"ל וכל פעם שאני הולך קשה לי מאוד ואני סובל הרבה בגלל הקשר עם המשפחה.
לא שאנחנו רבים לא מדברים אחד על השני רע אבל מרגישים שהקשר חלש, כשאני חושב מה הכי מפריע לי הוא שאני מרגיש שאני לא יכול להיות אני לפני ההורים שלי כי הם לא בקטע לשמוע לראות להתחבר הם יותר דואגים לי רואים איך לעזור, כמובן זה דבר מאוד טוב אבל לא יודע זה מפריע לי מאוד בתקופה האחרונה זה ממלא אותי כעס כל פעם שאני נתקע בזה, הרבה פעמים אני מרגיש שמתעלמים מהמציאות כדי שלא יכאב להם דברים או לא לדבר ולראות דברים שלא נח להם, קשה לי להסביר למה זה מפריע לי אישית כי זה לא משהוא שנוגע לי אלא זה התפיסה שלהם על החיים, אני כנראה לא כזה מוכשר כדי לשים לב כשקורה ולדבר ולהגיד אלא פשוט המפגשים לא עושים לי טוב ומכבידים עלי, אולי גם אני מרגיש שהמפגשים האלה נותנים להרגיש ערך עצמי נמוך וחוסר ביטחון, כי איתם משום מה אני נמנע מלהביע רגשות מלהתרגש
עם האחים שלי זה הבעיה קצת שונה אבל גם זה קשר חלש, למען האמת אנחנו אוהבים אחד את השני הרבה ואף אחד לא יעשה דבר שיגרום צער או משהוא לא טוב לשני אבל במציאות אני מרגיש ששופטים אותי קצת על מה שאני, שלא רוצים אותי כמו שאני, משום מה יש להם תלונות עלי, כמובן בשקט לא בפנים

לא יודע קודם הייתי שותק על כל הדברים האלה אבל אולי עכשיו אני יותר מודע לצרכים שלי וזה יוצר אצלי הרבה תסכול, גם בזמן אחרון אני לא מסתכל על הדברים בצורה שאם הקב"ה שם את זה צריך לקבל אלא בהחלט יכול להיות שהוא שם את כל המציאות המורכבת הזאת כדי לתקן לעשות משהוא אבל כשאני רואה שאין לי את הכלים לעשות את זה אני מתאכזב, גם יכול להיות שמכיוון שאשתי לא מרגישה חלק מהמשפחה האמת כן מתייחסים אליה בצורה יפה אבל זה קצת שטחי היא אומרת שלא משתפים אותה כמו שהיא היתה רוצה ויכול להיות שבבלי מודע זה מפריע גם לי
יש עוד משהוא שאולי זה מפריע אני אברך ואבא שלי עוזר לי עם הכספים אולי גם כי אני כיבדתי תמיד את ההורים בלי לחלוק ואוטומט הם נותנים לי יחס ואולי זה גורם לאחים שלי איזה התנגדות פנימית כי מרגישים שאני לוקח מהם יחס או כסף שהיה יכול להגיע להם, אפילו שהם לא אומרים כלום אבל יכול להיות כי כמובן מבחוץ הכל אצלנו אהבה וכבוד
עיקר מה שמפריע לי זה הקשר החלש אולי ההרגשה שיש ביקורת בשקט, האמת שאולי הבעיה אצלי כי משום מה לא מרגיש היכולת להיות חם מתרגש ומקבל מהאחים והמשפחה אבל כולנו במשפחה ככה
סופו של דבר נכון שדברתי הרבה עליהם אבל בעיקר אני רוצה לדעת מה אפשר לעשות איפה הנקודה שיכולה לשנות ואיפה לא להשקיע כי לא שם הבעיה)בבקשה תהיו כנים איתי כי האמת נמאס מהגלגל הזה שחוזר על עצמו שאני מנסה לשפר אבל לא רואה התקדמות בכל הנשא הזה, שלמרות שהוא נושא קצת שולי אבל משום מה קשה לי להתקדם בו יותר מכל שאר תחומי החיים
תודה רבה מראש על הזמן זה לא מובן מאיליו, גם רציתי לציין שאם רואים שיש תועלת יותר להפנות אותי למשהוא מסויים לדבר איתו כי הוא יכול לעזור בנושא הזה גם אשמח מאוד

תשובה:

שלום יקירי

אני קורא את מכתבך, ואני ממש שומע כמה זה כואב לך. אתה מדבר על האנשים שהכי טבעי היה שתרגיש לידם בבית .

אנשים שאיתם היית רוצה להרגיש חופשי להיות אתה, להביע רגש, לשתף, להרגיש שמבינים אותך. ובפועל, דווקא שם אתה מרגיש מכווץ, נזהר, פחות זורם ולא תמיד מצליח להביא את עצמך כפי שהיית רוצה

חשבתי שאולי הכאב שלך נובע מהפער בין הקשר שאתה רוצה  שיהיה לכם לבין הקשר שאתה חווה בפועל.

אתה מצפה לקשר שיש בו יותר פתיחות, יותר קרבה ומקום להביע את עצמך – את הרגשות, האכזבות, ההצלחות והמחשבות שלך. ואתה מרגיש והקשר הקיים היום הוא יותר שטחי ומרוחק, ושיש בו גם ביקורת סמויה.

וזה חשוב לי לומר: הרצון שלך לקשר מסוג  הזה הוא לגיטימי לחלוטין. זה טבעי לרצות להרגיש קרוב להורים ולמשפחה שלך, וזה מכאיב  כשאתה מרגיש שהקשר לא נותן לך את המרחב והיכולת להביא את עצמך כמו שאתה רוצה.

ועכשיו בוא נראה מה אפשר לעשות כשהם לא נותנים לך את מה שאתה מצפה מהם  .

וכאן אני רוצה להציע לך חשיבה אחרת.

אני רוצה להציע לך להפריד בין שני דברים: האחד הוא הרצון שלך שהקשר יהיה אחר, מכיל יותר עמוק יותר

והשני הוא היכולת שלך להיות אתה היינו להביא את עצמך באופן זורם בלי לבדוק כל הזמן איך הם מגיבים  בתוך הקשר כפי שהוא היום.

על הראשון אין לך שליטה מלאה. אתה יכול לבקש, ולשתף, ולקוות שהם ייפתחו אליך יותר. אבל אתה לא יכול לגרום להם להגיב בדיוק כפי שאתה רוצה.

על  החלק השני יש לך הרבה יותר השפעה.

ולכן אני רוצה לשאול אותך משהו: כשאתה מרגיש שאתה לא יכול להיות עצמך לידם, מה קורה לך בפנים? האם אתה מרגיש שאתה פחות נראה? שאין מקום לכל מיני רגשות וחוויות בך? שאתה צריך לחשוב  לפני שאתה משתף ,אותם  או להתאים את עצמך אליהם  כדי לשמור על הקשר  כי כרגע נראה שחלק מהחופש שלך להיות אתה משוחרר ולבטא את עצמך כפי שאתה רוצה . מושפע מאוד מהאופן שבו הם מגיבים אליך.

ואז עולה שאלה חשובה: האם אתה רוצה שהיכולת שלך להיות חופשי, פתוח ואמיתי תהיה תלויה בכך שהם יגיבו כפי שאתה מצפה?

או שאתה רוצה ללמוד להיות אתה גם כשהתגובה שלהם שונה?

בעיניי, זו אינה בחירה בין שני קצוות. אתה לא צריך להיות אדיש ולהתנתק מהם, ולא צריך למחוק את צורך בקרבה שאתה מבקש.

אתה יכול מאוד לאהוב אותם, לרצות מהם קשר עמוק ומכיל יותר, ואפילו לכאוב כשזה לא קורה ויחד אם זה לא להפוך את התגובה שלהם שתשפיע על שקט שלך ומצב הרוח שלך

לקבל את סגנון הקשר הקים  לא אומר לוותר על הרצון שלך לקשר מסוג אחר. עמוק ומכיל יותר זה אומר להפסיק להפוך את השינוי שלהם לתנאי שאתה תהיה חופשי ותביא את עצמך  בתוך הקשר.

אני לא רוצה שתתנתק מהם. להפך. אני רוצה שתוכל להיות איתם בקשר אוהב וחזק, אבל מתוך מקום שבו אתה לא צריך לוותר על עצמך  על איך שאתה רוצה לבטא את עצמך בתוך הקשר  כדי להיות בקשר איתם.

ויכול להיות שהם לעולם לא ישתנו זה כואב, וצריך לתת מקום גם לכאב הזה. אבל לצד הכאב יכולה להיות גם בחירה: איך אני רוצה להיות אני בתוך הקשר הזה, גם כשהצד השני לא נותן לי בדיוק את מה שהייתי רוצה לקבל?

וכאן אני רוצה להציע לך שאולי בכל מפגש  איתם תנסה להיות עוד קצת יותר אתה. לשתף משהו שבדרך כלל היית שומר ולא מספר להם כי חששת איך הם יגיבו  להביע רגש או לספר משהו שעובר עליך .לא כדי  לנסות לשנות אותם  להגיב בצורה שאתה רוצה ומצפה אלא משום שזו אתה ואתה רוצה להיות  נאמן לעצמך ולא לותר על חלקים בך  .

ואם הם יגיבו בצורה שלא נעימה לך, זה לא אומר שאתה צריך להיסגר. ולהתנתק  מהם  אפשר להרגיש אכזבה, כעס או פגיעה ועדיין להישאר מחובר לעצמך ולבחור איך אתה רוצה להגיב.

בסופו של דבר, נראה לי שהשאלה המרכזית  שאמורה להנחות אותך

זה לא איך אני גורם למשפחה שלי להיות יותר קרובה ופתוחה   אליי כפי שאני מצפה.  אלא איך אני יכול להיות אדם אותנטי , פתוח וכנה  בתוך המשפחה שלי, גם אם במשפחה שלי אין מקום לסוג קשר

זו עבודה פנימית משמעותית מאוד. לא ללמוד לא להזדקק להם, אלא ללמוד לא לאבד את עצמך כשאתה זקוק מהם למשהו והם לא מצליחים לתת אותו.

אני חושב ששם תרגיש יותר טוב עם עצמך .

ובכל פעם שאתה נפגש איתם ויש משהו  שמערער. שמעצבן אותך , אתה יכול לעצור ולשאול את עצמך כמה שאלות:

א מה קרה בפועל בלי להכניס פרשנות רק עובדות

ב מה הרגשתי בעקבות מה שקרה

ג מה זה אומר עליי או עליהם

מה אני בוחר לעשות, אם אני רוצה  לקבל מהם אישור כדי להיות אני

או  להיות נאמן לעצמי  ולבטא את עצמי לפי איך שאני חפץ

בתקוה  להועיל

דוד ש.

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

עברתי גירושין בגיל צעיר ואני אבודה
אני בת להורים גרושים וגרושה בעצמי התגרשתי לפני כשנה לאחר נישואין של חצי שנה שיצאתי מהם בעין ושן וברוך השם ללא ילדים והתחלתי שידוכים לפני תקופה ואני מאוד אבודה אני לא יודעת איך להתנהל אני לא יודעת מה תקין מבחינת איך שבחור מתנהג ומה לא לדוג' מתוך 4 בחורים שישבתי...
איך לשפר את הקשר עם המשפחה?
אני נשוי 3 שנים  במקור אני מחו"ל ובאתי עם אשתי ללמוד בארץ כמה שנים, מדי פעם אני הולך לבקר המשפחה בחו"ל וכל פעם שאני הולך קשה לי מאוד ואני סובל הרבה בגלל הקשר עם המשפחה. לא שאנחנו רבים לא מדברים אחד על השני רע אבל מרגישים שהקשר חלש, כשאני חושב...
מכתב לאלוקים
לא רוצה רמז. רוצה סימן רוצה וודאות שאתה כאן איתי ששמת לב בתוך מה שעובר עלי הלוואי שיקרה לי משו רע תחזיר חיים למי שהתחנן לחיות ואותי תוציא מכאן הבטחת גאולה ונתת תקוות שווא במשך אינסוף זמן ואתה עדיין מצפה שנעמוד על הרגליים ונעבוד אותך ולא נקרוס ונחנק כי לא...
למה אני צריכה ילדים? זה עול מטורף!
אני בת 24 נשואה שנתיים וחצי  כמובן שהסביבה כל הזמן לוחצת עלינו ושואלת מה עם ילדים, אם הכול בסדר וכו. בהתחלה הייתי בדעה שצריך לחכות קצת כדי לבנות את הזוגיות, כדי לבנות בסיס יציב ואיתן אבל בפנים אני מרגישה ומרשה לי לעצמי לכתוב פה למרות שזה מפחיד שוואלה לא עושה...
איך ניגשים לנישואין מתוך עבר ורקע כואב?
אני בת 30 ומאד רוצה להתחתן ולהקים בית. יחד עם זה יש לי המון פחדים וחששות מכל הנושא של השידוכים. הרקע שלי קצת מורכב. עברתי דברים לא קלים בילדות, ומגיל עשרים בערך אני בטיפול ועושה הרבה עבודה פנימית. אני במקום הרבה יותר טוב היום, אבל אני עדיין עובדת על עצמי....
איפה אני בתוך כל העומס של הבית?
קודם כל רוצה להגיד לכם שבאתם משמים, רק לראות את הפניות כאן זה מרגיע את הלב שאני לא לבד. אשמח לקבל עזרה בנושא הבא: ברוך השם אני נשואה אמא לילדה כמעט בת שנתיים ותינוק בן 5 חודשים. נולדתי בבית שיש בו הכל אבל היה בו גם עצמאות. אני הכי קטנה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן