שלום לך שואלת יקרה,

איזו מלכה שאת!

האחות, הבת, האישה, החסידה של רבינו הקדוש- אשריך.

תדעי שאת לא עוד אחת, הכתיבה שלך משובבת לב, מליאת רגש ונפש, ממש סוג של שירה. רואים בכתיבה שלך את ריבוי התפקידים והמרכיבים בזהות שלך שאת משלבת יחד ואת נשיאת ההפכים שלך. יש בך הרבה כנות ועושר פנימי ומשהו בטקסט שכתבת נתן לי להרגיש שאת כותבת בצורה אותנטית את מה שאת מרגישה ואם רק היית ממשיכה היית מתקלפת עוד קצת ומגלה טוב ממני מהן נקודות הכאב שלך מול אחיות שלך ואולי גם מוצאת תשובות טובות משאציע לך.

אנסה לכתוב לך בכל זאת מה אני שומעת בדבריך, ואולי גם להציע לאן זה יכול לקחת אותך, ואת תמחלי לי מראש אם הפרשנות שלי שגויה ותקחי מדברי את מה שעובד לך.

תדעי לך כשאני כותבת על רגשות שיש לך כלפיהן, גם כשאכתוב על רגשות שליליים בבקשה על תפרשי את הדברים כשיפוטיים, הרגשות מכל הסוגים הם לגיטימיים ואנושיים. אני כותבת לך כדי לשקף לך מה אני שומעת מדבריך כדי להקל עליך לעבד את כל זה…

את מתארת כמה רגשות כלפי אחיות שלך שנראה שאת מרגישה בעת ובעונה אחת

אהבה – לפני ואחרי ומתחת להכל את אוהבת אותן אהבה פשוטה של אחיות, את רוצה בקרבתן, את אולי מתגעגעת לתקופות בחיים שהקשר היה יותר פשוט ולא היו כאלו פערים. רק כשיש אהבה יכולה להיות גם קנאה וכאב. אם לא היית אוהבת לא היה לך כ"כ אכפת מהמצב שלהן, זה לא היה מסעיר אותך ככה…

קנאה – אני שומעת מתוך דבריך כמה סוגים של קנאה. קנאה על היחס הזהיר כלפיהם מצד בני הבית, כולם הולכים על ביצים, מתעניינים בהן, מפזזים סביבן. מותר להן הכל, כל צעד שלהן מוערך כשבעצם אין סיבה שהן יקבלו יחס מיוחד יותר ממך. ההיפך הוא הנכון!- את צריכה לקבל את ההערכה הגדולה על ההליכה שלך בתלם בכל מחיר!

יש אולי עוד קנאה, ממקום יצרי יותר אך אנושי לגמרי. כל מה שנראה נעים, מסקרן או מגרה ב"חטאים" שהן מרשות לעצמן לעשות יכול לעורר קנאה. אולי לא נעים להודות אבל לכולנו יש רצונות לפעמים שהם במסגרת האסור וזה שהן מרשות לעצמן כל מיני דברים שאת מחזיקה חזק לא לעשות אבל אולי היית רוצה, יכול לעורר קצת קנאה…

אשמה – למה את זכית ליציבות ובחירה בטוב והן לא, למה את אולי מעוררת את קנאתן. אני מבינה נכון שאת גם זכית להינשא ושתיהן עוד לא? טבעי שיש בין אחיות יחסי תחרות וכשאת מרגישה במקום טוב יותר מהן, טבעי שמתעורר רגש של אשמה

פחד/ חרדה – נשמע שבמשפחה יש איזו חרדה מהמצב שלהן- לאן זה הולך? מה יהיה איתן? שחלילה לא ידרדרו עוד, אם כל דבר קטן טוב שהן עושות מתקבל בהתלהבות גדולה זה יכול להעיד על פחד שירדו עוד ועל רצון חזק להאדיר כל התקדמות שלהן. הפחד הזה הוא מובן וקשה. בטח מעלה חששות לגבי העתיד שלהן וההשפעות שיש לשינויים שהן עושות, על כל המשפחה. אני שומעת גם חשש להתערער מהן, את פוחדת להיות מושפעת. פוחדת שאם להן יש הצדקות למעשים שלהן, אולי זה לא כ"כ פשוט לבחור בטוב? אולי גם לך מותר?

כעס – למה א"א שהחיים יהיו פשוט שגרתיים, למה הן צריכות לעשות בעיות, למה הן צריכות לגרום לך להרגיש "אאוטסיידרית" למה הן לא יכולות להיות יותר נחמדות כלפיך ולהתעניין בך התעניינות אמיתית. למה הן "הורסות לעצמן את החיים" ובוחרות בהבלים על פני בחירה בנצח? למה המשפחה צריכה לשלם מחירים כאלה על הבחירות שלהן?

אני שומעת בדבריך  גם הרבה עייפות, מהמצב, הצורך שלך לצאת מעצמך כשהן בסביבה ולהיות זהירה ולא טבעית. את מותשת מזה שכשאת בחברתן כולם "הולכים על ביצים" ונזהרים לא לטעות… מותשת מכל מה שהן מעוררת בבית ואולי גם מכל בליל הרגשות שהן מעוררות אצלך.

אחרי כל זה שולחת לך חיבוק וירטואלי ורוצה שתדעי שאת גיבורה גדולה. המציאות שאת מתמודדת בה היא מאתגרת ומעוררת כ"כ הרבה רגשות חזקים שמשמשים בערבוביא… זה ממש לא קל.

כיש מציאות קשה ומציפה. יהיה קשה מאד ללמד זכות, להתחזק באמונה כדי בסופו של דבר להשלים עם המציאות אם לא ניתן מקום לרגשות שמתעוררים אצלינו.

את כתבת מאד יפה מה את מרגישה אבל במקביל היית בתחושת אי נוחות על מה שאת מרגישה וכאבת על זה שאת לא מסוגלת לעבוד לפי הדיבורים היפים של רבינו ואין לך כח לזה. כשחיים במציאות מורכבת ומציפה אם לא נותנים לרגשות מקום ונמצאים ב"קשר" איתם, הם מנהלים אותנו מתחת לפני השטח, בצורה לא מודעת, וגורמים לנו להרבה אי שקט ולפעמים גורמים לנו לפעול בצורה שלילית. הרגשות הם ראשוניים, אין לנו בחירה אלו רגשות יתעוררו אצלנו, יש לנו בחירה מה לעשות עם הרגשות שמתעוררים. ביהדות כל רגש הוא לגיטימי, אחרי שמרגישים, יש מקום לעשות עבודה.

אם רוצים באמת בשפה היהודית "לעבוד על המידות" או בשפה פסיכולוגית "לווסת רגשות" צריך דבר ראשון לשיים את הרגשות, להכיל אותם, לתת להם מקום ואחרי זה אפשר לעשותם איתם עבודה ואולי אפילו כבר זה לא נצרך כי עצם ההכלה והמקום שנתנו להם איפשרו לנו להירגע ולהרגיש טוב יותר.

מה שאני בעצם מציעה זה שכחוכמתך, תמצאי לך, בכל הזדמנות שהן מעוררות אצלך קושי, דרכים לבטא את כל מה שהן מעוררות אצלך בכל דרך שמתאימה לך- בכתיבה/ בהתבודדות/ בשיחה עם בעלך/ עם חברה/ עם אשת מקצוע- מה שמתאים לך, אני בטוחה שזה יביא בתוכך הרבה יותר מקום לאמונה, אהבה וחמלה.

אם הרגשות לא מקבלים מקום, הם מנהלים אותנו וגרמים לנו לעשות מעשים שעלולים להיות מזיקים.

ומעוד היבט, כשנותנים לרגשות מקום ומתחברים חזק גם קל יותר לא לטעות ולהשליך עליהן רגשות שהם אולי שלך.

כלפי אנשים שיש לנו מולם יחסים מורכבים מתעורר הרבה פעמים מנגנון הגנה שנקרא השלכה.

השלכה היא מצב שבו מרגישים רגש קשה כלפי מישהו, אבל ההכרה ברגש הזה מעוררת אצלנו חרדה ולכן, בצורה לא מודעת אנחנו חושבים שמה שאני מרגישה כלפי הזולת זה מה שהוא מרגיש כלפי.

אם אני, לדוגמא מקנאה מאד במישהו ואני חוששת להכיר בזה שאני מרגישה קנאה, אני בטוחה שהוא מקנא בי.

אני כותבת את זה ביחס לזה שכתבת שהן רגוזות עליך ושונאות אותך.

מעזה לשאול אם זה אולי מה שאת מרגישה כלפיהן (אהבה ושנאה הם רגשות קרובים מאד…)

אין לי דרך לדעת מה באמת קורה במציאות אבל לפעמים כשמעזים להרגיש את הרגשות האמיתיים שמתעוררים בנו, כבר לא מרגישים שזה מה שהן מרגישות כלפיך, לפעמים ההבנה היא שזה רק "שלך" ולא "שלהן" דבר שיכול להיות מאד משחרר במערכת היחסים מולן.

התלבטתי הרבה כמה עוד לכתוב הסברים על מה שקורה להן ולמה ואיך זה שאת מצליחה לשמור על עצמך והן לא. אבל הרגשתי תוך כדי כתיבה, שאת מפותחת ויכולה להגיע להבנות ותשובות אמיתיות וטובות אם רק תקשיבי לעצמך ותתני לעצמך לשחרר ולעבד, יותר מכל השערה ותיאוריה שאכתוב מרחוק, בלי להכיר באמת.

אם בכל זאת יש לך עוד שאלות על נשירה, ונפש מתמודדת, או כל צורך אחר, את מוזמנת לכתוב לי.

מאחלת לך הרבה שחרור, משמעות ופשר, שכל מה שאת עוברת, תעברי בקלות ובטוב ושתזכי שתהיה לכן אחוות אחיות פשוטה, אוהבת ומשמחת.

איתך-

חנה פ.