שלום יקירי

קראתי את מכתבך וקודם כל, אני רוצה לומר לך  שאני מאוד מבין את התסכול שאתה מתאר

זה באמת יכול להיות מאוד פוגע ומתסכל להרגיש שאתה מביע דעה. מנסה להסביר, ולא מקבלים את הדברים שלך ― ואז כמה ימים אחר כך מישהו אחר אומר בדיוק את אותו הדבר, ופתאום זה מקבל יחס אחר

ואני רוצה לדבר על שתי נקודות

א. זה התסכול שלא מתחשבים בדעתך.

ב. זה מה עושים כאשר אשתי חושבת אחרת ממני.

נתחיל מהנקודה הראשונה, והיא התסכול שלא נותנים מקום למה שאתה  חושב

וכאן אני רוצה לשאול אותך

אם כאשר אשתך לא מקבלת את דעתך באופן אוטומטי, או שיש לה חשיבה אחרת איך הדברים צריכים להתנהל, מה זה אומר עליך?

מה אתה מרגיש בתוכך כשאתה רואה שהיא לא מקבלת את מה שאתה אומר?

האם אתה מרגיש שאתה לא שווה? שהדעה שלך לא נכונה? שהיא לא סומכת עליך?

מה אתה משליך מתוך אי ההסכמה שלה על עצמך?

כי יכול להיות שהכאב הוא לא רק על זה שהיא לא הסכימה איתך, אלא על המשמעות שאתה נותן לזה שהיא לא מסכימה אתך .

אם היא לא מסכימה אם מה שאני חושב, אז אולי אני לא מספיק חכם, אולי אי אפשר לסמוך עליי, אולי הדעה שלי לא חשובה.

ואז, כאשר מישהו אחר אומר לה בדיוק את מה שאתה אמרת והיא מקבלת את זה, זה כבר פוגע בך  במקום הרבה יותר עמוק:

למה כשאני אומר את זה זה לא נחשב, וכשמישהו אחר אומר את מה שאני אמרתי אז נחשב וככה צריך לעשות

ואם אתה מאוכזב מכך שלא קיבלת ממנה אישור לזה שאתה אדם שיש לו שיקול דעת נכון, גבר שאפשר לסמוך עליו, ובגלל זה כל כך מטלטל אותך שאין "אוקיי" ישר מצידה ― אולי יש כאן  על מה לעבוד.

אולי במקום לצפות ממנה שתסכים למה שאתה אומר,תשאל את עצמך למה אתה מצפה ממנה שתיתן אישור לדעה שלך

האם אתה רוצה שהיא תסכים כדי לדעת שאתה חכם?

כדי לדעת שאתה צודק?

כדי לדעת שאפשר לסמוך עליך?

או שאתה יכול להגיע למקום שבו אתה אומר לעצמך

אני חושב שזו הדרך הנכונה לפעול. אני מוכן לשמוע את אשתי וגם לשקול את מה שהיא אומרת, אבל גם אם היא לא מסכימה איתי ― אני עומד מאחורי מה שאני חושב אני בטוח בדעתי  .

זה לא אומר שלא תתאכזב.

ברור שמותר לך להיות מאוכזב כאשר אשתך לא מסכימה איתך, ובמיוחד כאשר אחר כך היא מקבלת את אותו רעיון ממישהו אחר.

אבל יש הבדל בין להיות מאוכזב לבין להרגיש שהערך עצמי.  שלך נפגע ושאני  לא שווה .

ואולי זו עבודה שלך להתחיל להפריד בין הדברים.

היא יכולה לחשוב אחרת ממך, וזה לא אומר שאתה לא חכם.

היא יכולה לא לקבל את העצה שלך, וזה לא אומר שאי אפשר לסמוך עליך.

ויחד עם זאת, אני חושב שיש כאן נקודה שאתה יכול להעלות מולה.

לא ממקום של  את חייבת להקשיב לי כי אני בעלך  אלא ממקום של שותפות וזה המסר:

אני לא צריך שתסכימי איתי בכל דבר, שאני חושב אבל קשה לי שכאשר אני אומר משהו את, לא מייחסת חשיבות ורק כשמישהו אחר אומר את אותו הדבר פתאום יש לזה משקל. חשוב לי להרגיש שגם למה שאני חושב את מייחסת חשיבות

וכאן אתה לא דוחף אותה לחשוב כמוך

אתה פשוט מביא את עצמך.

וכאן אני רוצה להגיע לרובד המעשי.

כשיש עניין שיש בו צורך להכריע, אם זה בילדים או כל עניין אחר, אתה לא אמור לחכות עד שהיא תחליט, אבל יחד עם זאת אתה גם לא אמור להיות הקובע הבלעדי.

אתה יכול לברר לעצמך מה אתה חושב שנכון לעשות, ולשאול את אשתך מה היא חושבת ומה נכון לה.

אם שניכם מסכימים ― מה טוב.

אבל אם היא לא מסכימה איתך, כמו במקרה שהבאת, אתה צריך לשאול את עצמך:

כמה חשוב לי להתעקש על דעתי?

כמה זה קריטי לי?

מה הערכים שלי כאן שאני פועל לפיהם?

וכמה משקל אני נותן לכל ערך?

ואז לקבל החלטה מתוך בחירה, מתוך חיבור לעצמך, ולהתנהל על פיה.

לדוגמה, אתה יכול לומר לה:

תראי, חשבתי על הנושא. אני לא רואה אפשרות שילד בן 15 נוסע כל יום שעתיים. אני יודע שדעתך שונה, אבל מבחינתי זה דבר מאוד משמעותי. אני לא מעוניין שהוא יתחיל ללמוד שם לפני שיש לנו פתרון מסודר למגורים במשך השבוע.

ואז לשחרר.

לא לנסות ללחוץ.

לא לנסות לשכנע אותה שוב ושוב.

לא לנסות להגיע למצב שהיא תגיד לך "אתה צודק".

אתה פשוט מביא את עצמך באופן הכי ישיר וכנה.

מה שאתה עושה זה להחזיק ברצון שלך.

עכשיו יכול להיות שהיא תסכים.

בגלל שהיא תראה שזה חשוב לך מאוד.

ויכול להיות שהיא לא תסכים.

וזה מזמין אותך לבירור פנימי יותר עמוק

למה אני לא מסכים איתה ?

האם זה ממקום גבוה, היינו מתוך תפיסת העולם שלי מתוך ערכים שאני מאמין בהם  ומתוך משהו שאני באמת מאמין בו

או מתוך מקום נמוך שבו אני רוצה להוכיח לה שגם אני מחליט, שגם לי יש דעה בבית הזה

כי לפעמים אנחנו נלחמים על הדבר עצמו, אבל בעצם נלחמים על משהו אחר לגמרי.

אני לא יודע איך יסתיים התהליך הזה, אבל אני כן יודע שיש כאן פוטנציאל לשינוי אצלך.

אם תתחיל להתאמן בלהתחבר לעצמך, להיות קשוב לעצמך, לדעת מה אתה חושב ומה חשוב לך ― ובמקביל להיות מסוגל לשמוע את אשתך גם כשהיא חושבת אחרת ― זה יכול להביא לך הרבה יותר שקט ויציבות.

כי המטרה היא לא שהיא תמיד תחשוב כמוך ותסכים למה שאתה אומר.

והמטרה גם לא שאתה תפסיק להתייחס למה שהיא חושבת.

המטרה היא שתוכל להיות מחובר לעצמך לעמדה שלך, לשמוע אותה, בלי שזה יערער אותך  ובלי שהיא תהיה חיבת להסכים אתך  והכי חשוב זה לדעת שגם כשאתם לא מסכימים אתם יכולים ליהות בקשר חם ועמוק וקרוב

וכאן אני רוצה להציע לך את העבודה:

כל פעם שישי הסכמה ,בינכם שתשאל  את עצמך:

מה אני חושב?

מה אשתי חושבת?

מה אני בוחר לעשות?

ואיך אני עושה זאת?

האם אני מנסה לשכנע אותה כדי שהיא תאשר לי שאני צודק?

או שאני יכול להביא את דעתי בצורה ברורה, לשמוע אותה, ולהישאר שלם גם אם היא בוחרת אחרת?

זו בעיניי העבודה.

בתקווה להועיל.

דוד ש