לשואלת היקרה שלום רב.

קראתי את השאלה שלך כמה פעמים וכאבתי את הכאב שלך עד מאד. הרצון לקשר עם בורא עולם מצד אחד והקושי להתפלל מצד שני הם שתי קצוות שמאד קשה לנוע ביניהם, מעין רצוא ושוב של השתוקקות לתפילה וחיבור עם הקב"ה ומצד שני קושי להגיע למקום התשוקה והחיבור. באמת הרגשה מאד קשה ומתסכלת.

את כותבת שמאז ומתמיד היית מחוברת מאד לתפילה, והקשר עם הקב"ה היה מרכז החיים שלך. אבל בשנים האחרונות בעקבות אירועים קשים קשה לך מאד להתפלל. יש לך תחושה שהקב"ה לא מקשיב שהרי זעקת לעזרה ואת ממשיכה לסבול. בנוסף לכך את לא מבינה מדוע צריך להתחנן לפני בורא עולם על החיים שלך. גם נושא השבחים כלפי הקב"ה קשה לך ולא מובן.

את מרגישה מועקה וחוסר רצון לפתוח סידור… אבל משתוקקת להצליח שוב להתחבר לתפילה. חשוב מאד להבין ולהפנים שעצם ההשתוקקות שלך להצליח שוב להתחבר לתפילה הוא בעצמו סימן מובהק שבסוף התהליך אכן תחזרי שוב למקום הזה. הניצוץ הפנימי הזה הוא דבר מופלא שבסוף יוביל אותך חזרה לקשר עם הקב"ה.

ברשותך, אני רוצה לנסות לבחון את הדברים הכואבים שאת מתארת באמצעות שאלה אחת שהתעוררה אצלי כאשר חשבתי על הדברים שאת מתארת. אני חושב שהשאלה הזו תעזור לנו להבין קצת יותר את המקום שלך עכשיו.

קשה לך מאד עם נושא התחנונים והשבחים כלפי הקב"ה. הנושא הזה מובן מאד. אבל מדוע הנושאים האלו לא הפריעו לך בזמן שהיית מאד מחוברת לתפילה, והקשר עם הקב"ה היה מרכז החיים שלך בצורה מאד עמוקה? מדוע אז לא הרגשת את הקושי של להיות בתחנונים לפני הקב"ה, ואת הקושי של לומר שבחים בפני הקב"ה?

אני חושב שהתשובה לשאלות האלו היא, כיוון שבזמן שהיית מחוברת לתפילה ולקב"ה הקשר היה מתוך רוגע, שלווה, והתרגשות. זהו קשר נפלא עם המון מתיקות ונעימות. אבל כנראה שבורא עולם רוצה להעלות אותך לקשר מסוג אחר – חזק יותר ועמוק יותר, אבל גם מאתגר הרבה יותר.

נשתמש בסיפור של אברהם אבינו כמשל בלבד כדי להבין את הצורות השונות של קשר עם בורא עולם.

אברהם אבינו הכיר את בורא עולם בצורה מושלמת בגיל ארבעים. במשך 60 שנה עד לידתו של יצחק המצב הגשמי והרוחני של אברהם אבינו היה נפלא – עושר, כבוד, תלמידים רבים, השפעה עצומה על כל הסביבה, ובעיקר קשר של קרבה ודבקות מופלאה בבורא עולם. מצב אידיאלי לעבודת ה' וקשר עם בורא עולם.

ואז, כאשר אברהם אבינו בגיל 137, התורה מספרת 'והאלקים ניסה את אברהם' – נסיון העקדה. נסיון קשה, מורכב, מאתגר, ומאד לא מובן בתחילתו. למה היה צריך את זה? מה היה חסר לאברהם אבינו? לא היה יותר טוב להשאיר אותו במצב הקודם ולאפשר לו להמשיך לחיות באושר ובנעימות מתוך התעלות בקשר של תפילה ודבקות עם בורא עולם? למה היה צריך להכניס נסיון כזה קשה שיכול לערער את הקשר והחיבור לקב"ה?

הרמב"ן (בראשית פרק כב פסוק א) עונה תשובה קצרה ומאד יסודית:

והאלקים נסה את אברהם: ענין הנסיון הוא לדעתי שה' יתברך רוצה להוציא את הכוחות הטמונים באדם מן הכח אל הפועל, שהרי ללא הנסיון הכוחות ישארו טמונים בנפש האדם ולא יצאו לפועל. ודע כי השם צדיק יבחן (תהלים יא, ה) כשהוא יודע שהצדיק יתפתח ויתעלה מתוך הנסיון.

כלומר, בורא עולם רצה שאברהם אבינו יגיע לדרגה רוחנית חדשה גבוה ועמוקה יותר. נכון, המצב הרוחני של אברהם אבינו לפני העקדה היה נפלא – קשר ודבקות בבורא עולם מתוך רוגע שלווה וקרבה עצומה. לכאורה זהו המצב האידיאלי. אבל יש קשר יותר חזק ועוצמתי, דרגה יותר עמוקה בנפש – קשר ודבקות מתוך קושי ונסיון, כמו תינוק הבוכה ומתרפק על אביו ואמו מתוך השתוקקות עצומה לקרבה שלהם בזמן של צער ומצוקה. הקשר הזה, הדרגה הרוחנית הזאת של תינוק הבוכה ומתרפק על אביו ואמו, אכן היה חסר לאברהם אבינו, ובאמצעות הקושי והאתגר של הנסיון אברהם אבינו הגיע לדרגה חדשה. הקושי והנסיון אכן הוציאו מאברהם אבינו רבדים חדשים של כוחות נפש ועומקים חדשים של קשר עם בורא עולם.

אם נתבונן בקשר בין התינוק לבין אביו ואמו נוכל להבחין בשני מצבים. מצב השגרה השקטה שבו התינוק משחק ומשתעשע עם אביו ואמו. הקשר נחמד נעים ורגוע, אבל לא מגיע לרבדים העמוקים. לעומת זאת במצב של קושי ומצוקה התינוק בוכה ומתרפק על אביו ואמו, בוכה ומשתוקק להרגיש את קרבתם כיוון שהוא יודע שרק הם באמת יכולים לעזור לו ולתת לו הרגשת בטחון בתוך המצוקה שלו. הקשר הזה אמנם נבנה מתוך קושי ומצוקה, אבל זהו קשר הרבה יותר חזק והרבה יותר עמוק. זהו קשר של התרפקות ודבקות עמוקה מאד בין התינוק לבין אביו ואמו.

שואלת יקרה. אני מציע בפניך את הרעיון והמחשבה שזה התהליך שאת עוברת עכשיו. בורא עולם מאד שמח מהמצב הקודם שלך שבו היית מחוברת במשך שנים לתפילה, והקשר עם הקב"ה היה במרכז החיים שלך בצורה מאד עמוקה. עכשיו בורא עולם מזמין אותך לעלות לדרגה רוחנית גבוה ועמוקה יותר. קשר ודבקות מתוך הקושי והנסיונות, קשר של תינוק הבוכה ומתרפק על אביו שבשמים.

שואלת יקרה. בורא עולם מזמין אותך להצטרף למועדון המיוחד והמאתגר – מועדון הצדיקים, שהרי כפי שכתב הרמב"ן "ה' צדיק יבחן", כאשר הקב"ה יודע שהצדיק יתפתח ויתעלה מתוך הקושי והאתגר. בורא עולם מצא אותך ראויה ומוכנה לדרגה הגבוה יותר כמו שאר הנשים הצדקניות בדורות שלנו. נכון, התהליך הוא מאד מאתגר ומלווה בהרבה קשיים, אבל בורא עולם יודע שאת יכולה. הוא סומך עלייך ומאמין בך, בכוחות שלך, ביכולות שלך, וברצון הפנימי שלך לחיבור עמוק ומשמעותי.

והנה מתברר שאת באמת מוכנה וראויה. את לא משלימה עם מצב הריחוק שלך מהקב"ה, ופונה כדי לקבל מענה למצוקה שלך, וכדי לחזור ולהתחבר לתפילה ולקשר עם הקב"ה. את באמצע התהליך ומוכנה להתקדם לשלב הבא – תפילה מתוך בכי וצעקה לפני בורא עולם – כתינוק המתרפק על אביו, אביו שבשמים. את מוכנה להוציא מתוך הרבדים הפנימיים שלך כוחות נפש חדשים ועומקים חדשים של קשר עם הקב"ה. זהו שלב קשה ומאתגר אך ביכולתו לפתוח בפנייך עולמות חדשים וקסומים.

כדי להבין קצת יותר את צורת התפילה והקשר מתוך הקושי והמצוקה אני רוצה להביא את דבריו של רבי נחמן מברסלב, רופא הנפשות, שהכיר לעומק את המצבים האלו, וסלל לנו את העבודה במצבים האלו.

רבי נחמן מדבר על קשר וחיבור עמוק מתוך לב נשבר – כמו תינוק הבוכה ומתרפק על אביו על שנתרחק ממנו. לב נשבר הוא צורה של קשר חזק ועמוק דווקא מתוך הקושי והמצוקה.

מתוך ספר השתפכות הנפש (סימן כ):

"לֵב נִשְׁבָּר הוּא כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו כְּתִינוֹק שֶׁקּוֹבֵל וּבוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו עַל שֶׁנִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ…".

כלומר, לב נשבר הוא כתינוק הקובל ובוכה לפני אביו על שנתרחק ממנו ומבקש שוב את קרבת אביו. ולכן, כאשר האדם מתפלל מתוך לב שבור, הוא מחזק את הקשר שלו עם בורא עולם כפי שהתינוק הבוכה ומתרפק לפני אביו מחזק את הקשר עמו, כמו שכתוב (תהילים לד, יט): 'קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב'.

באופן מעשי הכוונה היא, שאת צריכה לקחת את הכאב שלך, את הלב השבור שלך, ולעשות מזה שיחה עם בורא עולם בתפילה או בכל צורה אחרת. התפילה מתוך הכאב והלב הנשבר יפתח בפנייך עולמות חדשים של קשר וחיבור עם הקב"ה, קשר חזק ועמוק, דווקא מתוך הקושי והמצוקה, כתינוק הבוכה ומתרפק על אביו – אביו שבשמים.

בעניין התפילה מתוך לב שבור כתב בזוהר הקדוש (חלק ג, דף קצה) דברים נפלאים ומרגשים. תפילה זאת נקראת תפילת העני:

רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (תהלים קב) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְגוֹ'. שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם תְּפִלָּה. וּבֵאֲרוּ דָבָר זֶה – אֶחָד הָיָה מֹשֶׁה, וְאֶחָד הָיָה דָּוִד, וְאֶחָד עָנִי, שֶׁנִּכְלָל בָּהֶם וְהִתְחַבֵּר בָּהֶם.

שָׁלֹשׁ הֵן שֶׁנִּקְרָאוֹת תְּפִלָּה: (תהלים צ) תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקים, תְּפִלָּה זוֹ שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּאִישׁ אַחֵר. תְּפִלָּה לְדָוִד, תְּפִלָּה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּמֶלֶךְ אַחֵר. תְּפִלָּה לְעָנִי, תְּפִלָּה הִיא מֵאוֹתָן שָׁלֹשׁ. מִי חֲשׁוּבָה מִכֻּלָּן? הֱוֵי אוֹמֵר תְּפִלַּת הֶעָנִי. תְּפִלָּה זוֹ קוֹדֶמֶת לִתְפִלַּת מֹשֶׁה, וְקוֹדֶמֶת לִתְפִלַּת דָּוִד, וְקוֹדֶמֶת לְכָל שְׁאָר תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם.

מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהֶעָנִי הוּא שְׁבוּר לֵב, וְכָתוּב (שם לד) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְגוֹ'. וְהֶעָנִי עוֹשֶׂה תָמִיד קְטָטָה בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְשִׁיב וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו. כֵּיוָן שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, פּוֹתֵחַ כָּל חַלּוֹנוֹת הָרְקִיעִים, וְכָל שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה, דּוֹחֶה אוֹתָן אוֹתוֹ עָנִי שְׁבוּר לֵב, שֶׁכָּתוּב תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. כִּי יִתְעַטֵּף צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב! מַה זֶּה כִי יַעֲטֹף? אֶלָּא הוּא עוֹשֶׂה עִטּוּף לְכָל תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם, וְלֹא נִכְנָסוֹת עַד שֶׁנִּכְנֶסֶת תְּפִלָּתוֹ.‏

כָּל חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם שׁוֹאֲלִים אֵלֶּה לְאֵלֶּה: בַּמֶּה מִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? בַּמֶּה מִשְׁתַּדֵּל? אוֹמְרִים: מִתְיַחֵד בְּעֶרְגָּה בַּכֵּלִים שֶׁלּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁדִּיּוּר הַמֶּלֶךְ הוּא בַּכֵּלִים הַשְּׁבוּרִים הַלָּלוּ, שכָתוּב (תהלים לד) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב. כֻּלָּם לֹא יוֹדְעִים מַה נַּעֲשֶׂה מִתְּפִלַּת אוֹתוֹ עָנִי וּמִכָּל אוֹתָן תַּרְעוֹמוֹתָיו. שֶׁאֵין תַּאֲוָה לֶעָנִי אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ דִּמְעוֹתָיו בְּתַרְעֹומֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵין תַּאֲוָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא כְּשֶׁמְּקַבֵּל אוֹתָם וְנִשְׁפָּכִים לְפָנָיו. וְזוֹהִי תְפִלָּה שֶׁעוֹשָׂה עִטּוּף וְעוֹטֶפֶת כָּל תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם".

רבי נחמן גם נותן הדרכה על המעבר בין דרגה רוחנית אחת לשניה, ועל הנפילה לפני העליה לדרגה גבוה יותר.

מתוך ספר השתפכות הנפש:

"כשצריך האדם לעלות מדרגה לדרגה צריך שיהיה לו ירידה קודם העליה כי הירידה היא סיבת העליה. ומזה יכול כל אדם להבין כמה הוא צריך להתחזק בעבודת ה' ולא יפול לעולם בדעתו מכל הנפילות והירידות שבעולם כי אם יתאמץ ויתחזק לבלתי להסתכל על זה ויזכה לבסוף שיתהפכו כל הירידות לעליות גדולות כי הירידה היא סיבת העליה" (סימן ה').

"לפעמים הנפילה והירידה היא סיבת העליה, כי עיקר הנפילה כדי שיתחזק ויחזור ויתחיל ויחדש חיותו ומוחו שזה עיקר העבודה לחיות חיים חדשים בעבודתו יתברך בכל עת" (סימן ט).

כלומר, הירידה מאפשרת התחזקות והתחדשות של היו אפשריים בזמן השקט והשלווה.

רבי נחמן גם מוסיף עצה מעשית לתקופת ההתמודדות עם הנפילות (שם, סימן ל):

"כשאדם נופל ממדרגתו גם שם יש תקוה גדולה ע"י שיחפש ויבקש משם את ה' יתברך ויהיה שואל ומבקש איה מקום כבודו… וע"י זה בעצמו שהוא מחפש ומבקש ומתגעגע אחר כבודו יתברך ומצטער וצועק ושואל ומבקש איה מקום כבודו ע"י זה בעצמו הוא עולה בתכלית העליה".

כלומר, הנפילה והקושי נועדו לעורר באדם כיסופים וגעגועים לקשר עם בורא עולם, לנתב אותו למסע של בקשה וחיפוש של קרבה לבורא עולם. שהרי ללא תהליכים אלו – האדם היה נשאר בדרגה הקודמת, הנמוכה יותר.

לכן, כאשר האדם לא מתייאש, אלא מתגבר על הקשיים, אותם כוחות של ריחוק הופכים למעשה למנוף של התקרבות. כל מניעה שהוא שובר הופכת לכלי קיבול לאור אלוקי גבוה יותר שהאדם לא היה יכול להכיל במצבו הקודם.

שואלת יקרה.

עברנו מסע של חיפוש הבנה בתהליך שאת עוברת.

נראה שאת עוברת תהליך של התחזקות והתחדשות מתוך הקושי והמצוקה, תהליך שיפתח בפנייך צורות חדשות ועוצמתיות של תפילה מתוך לב נשבר והתרפקות על בורא עולם, אבינו שבשמים.

בורא עולם סומך עלייך, על הכוחות הפנימיים שלך, ועל ההשתוקקות שלך לקשר חדש ועמוק איתו.

בהצלחה בהמשך המסע.

ואם צריך משהו אנחנו כאן.

ישראל ל

[email protected]