שלום לך שואלת יקרה!
קראתי את פנייתך ואת השאלות שהצגת, ואני מבינה שאת חווה תסכול מאוד עמוק, כעס, פחד וחשש אמיתי ורציני על הזוגיות שלך.
אני שומעת תיאור של זוגיות מיוחדת, בעל שראית בו את פסגת האושר והאהבה מהרגע הראשון, וזה דבר מדהים, חשוב ויקר. הימים המוארים ומלאי ההשראה של תחילת הדרך הם לא דבר שכל זוג זוכה בו, והערך של זה הוא גדול, כי ההתחלה והראשוניות של פרק בחיים היא משהו בתודעה שיכול מאוד להשפיע על ההמשך, גם אם הוא יותר מאתגר, וה"אורות" יורדים קצת…
יחד עם זה, אני מתלבטת אם הבנתי אותך נכון, אבל נראה שבד בבד משלב די ראשוני, את מרגישה איזושהי אפליה ביניכם, כשאת מחמיאה לו ומרעיפה עליו בלי סוף, והוא פחות משדר, פחות מחזיר, יותר אולי מקבל כמובן מאליו מה שאת אומרת לו אבל לא טורח ליזום מעצמו ביטויי אהבה ורגש.
את גם מודעת ליופי חיצוני שהתברכת בו, שזה דבר חשוב כל כך! את אוהבת את המראה שלך, רוצה שזה יקבל ביטוי בזוגיות, אבל איכשהו את מקבלת יותר פידבק מהסביבה מאשר מבעלך – שממנו באמת היית רוצה לשמוע על כך. ואת מאוכזבת, אולי בצדק…
ואז על רקע התחושות הלא נעימות האלה, את מרגישה שבעלך מתמודד עם קושי מעצמו, קושי של שמירת עיניים. תיארת סיטואציה שתפסה אותך מאוד חזק כשהמבט שלו הוסט לעבר בנות אחרות שעברו לידכם, את ראית את מה שקרה בדקויות ונפגעת מזה מאוד. ניסית אח"כ לשתף אותו בקושי שלך ואולי לקבל תשובה, אבל היתה שתיקה מצדו, מה שמגביר את התסכול שלך, והמחשבות והתהיות לגבי מה נשאר לו מזה וכמה הוא תפוס בזה ובדברים דומים – ממש מציקות לך מאז ונותנות לך הרגשה נבגדת.
אתחיל מזה שההרגשה שלך לגיטימית ויושבת על מקום אמיתי מאוד. כי כל אשה היא יחידה לבעלה, ורוצה לקבל ממנו את מלוא היחס, ההכרה, תשומת הלב, והלב בעצמו… בשביל זה התחתנתם, בשביל שיהיה ביניכם קשר חזק, נאמן, אוהב והדדי. בשביל למלא את ייעודכם בעולם, כשכל אחד הוא מחצית הנשמה של השני… ובפרט כשאת מציינת שאת מצדך כל כך משקיעה, מפרגנת, ומשדרת לו חום ואהבה, ואם יורשה לי לציין, זה דבר שטוב לשמוע עליו, אני מתארת לעצמי שגם את וגם בעלך יכולים לציין את החשיבות והמעלה של העובדה הזאת, וברור לי שגם בעלך מכיר בזה ומעריך את זה. החום, האהבה והכבוד הזה הם חלק בלתי נפרד ממהות התפקיד של אשה טובה, ובדור שלנו לא כולן מבינות את זה ולא כולן יודעות ליישם את זה.
מצד שני, אי אפשר להתעלם מהקושי שמלווה את המצב הזה, אני מדברת על מה שציינת בתחילת המכתב – ההרגשה שזה לא הדדי, שזה בא בעיקר ממך ולא ממנו, ובזה הייתי רוצה להתחיל כי ברור שזה גם מתקשר להמשך.
אציין מראש שמדובר בהשערות ובנתונים כלליים, שלהרגשתי אולי נכונים בסיפור שלך, אבל מכיוון שאני לא מכירה אותך ולא את בעלך, אם את לא מתחברת לדברים – יש בהחלט מקום להתייעצות אישית ומפורטת יותר עם איש/אשת מקצוע (מטפלת/יועצת רגשית או זוגית) שיוכלו לכוון אותך באופן יותר אישי שמתאים לכם.
אולי יצא לך לשמוע על המושג "חמש שפות האהבה". לפי מחקרים שנעשו בתחום, עולה כי לבני אדם יש "שפות" שונות כיצד לבטא אהבה. יש אנשים שאהבה אצלם מתקבלת בצורה מילולית – מחמאות, עידוד ומילים טובות של אהבה והערכה. כך הם מפרשים אהבה מאחרים וכך הם גם יתנו אותה למי שהם אוהבים.
יש כאלו שמבטאים אהבה בזמן איכות, נוכחות משותפת, הקשבה ופשוט להיות "ביחד". יש שיביעו אהבה באמצעות מתנות אישיות. יש שמבחינתם אהבה מתבטאת ע"י נתינת שירות – ביצוע משימות ופעולות שעוזרות לשני ומקילות עליו. ויש גם את שפת המגע הפיזי – חיבוק, נשיקות, החזקת ידים וכד'.
כמובן שכולנו מכירים בגדול את כל 5 השפות, בדרך כלל, ובין בני זוג יש מקום לכל סוג של ביטוי אהבה. אך בכל זאת – לכל אדם יש שפה אחת (או שתיים) שיותר דומיננטית אצלו, הוא יותר מחובר אליה, יותר מתרגש ומתרשם ממנה כשהיא מופנית אליו, וממילא גם יותר משתמש בה בד"כ כלפי הזולת. כמו כן, "שפת האהבה" שלו היא דווקא זו שתתפרש אצלו כביטוי לאהבה, ולא כ"סתם" משהו שעושים כי צריך.
אחד הקשיים המצויים בדילמות זוגיות, הוא השוני בין בעל לאשתו מבחינת שפות האהבה. מצוי מאוד שאשה משתמשת בשפה המילולית, מרעיפה מילים חמות ואוהבות, מצפה לשמוע ממנו גם כמה הוא אוהב אותה. ואילו בעלה רגיל יותר לשפת המתנות – הוא יקנה לה מוצרים לבית, ממתקים וכד', ולא יבין למה היא לא מעריכה את האהבה שלו.
או אשה שמייחלת למגע וקרבה פיזית, ואילו הבעל מביע את הערכתו המרובה בכך שהוא מושיט יד במטבח, עוזר עם הנקיונות ועם הטיפול בילדים ומרגיש אביר אמיתי. היא מחשיבה זאת כפעולות שגרתיות שצריך לעשות בבית ולא מבינה כמה הוא מתכוון לשדר בזה אהבה אליה.
המציאות הזו של השוני והטעות בפרשנות היא תשתית להרבה בעיות, כעסים ואי הבנות בין בני זוג. הייתי מציעה לך לחשוב על הנושא הזה לעומק. יכול להיות שיש הבדל בין ה"שפה" שלך לזו של בעלך? יכול להיות שהוא בעצם אוהב אותך מאוד אבל נוהג לבטא את האהבה שלו בדרכים אחרות? (וכמו שציינת בסוף המכתב, שהוא משתדל לשמח אותך בדרכים שלו…) האם יכול להיות שגם בעלך מרגיש בדומה אלייך כי את לא מבטאת מספיק אהבה וחיבור, בגלל דברים מסוימים שבאמת יש לך פחות נטיה אליהם?
זה נושא, אגב, שרצוי להעלות למודעות בין בני זוג, כי כשמכירים ומבינים אותו זה פותר הרבה בעיות ונותן הרבה מקום להכלה וסלחנות. כל אחד צריך ללמוד את השפה של השני ולהשתדל לפחות מעט להתבטא בה גם, וכך לומדים להתקרב וליצור שפה אחת משותפת.
עכשיו, נצא מתוך נקודת הנחה שהדברים האלו נכונים. אני חושבת שההסתכלות כרגע על הסיטואציות האחרות שתיארת, בנוגע לשמירת העיניים, מקבלות מימד אחר לגמרי. כי בעלך אוהב אותך מאוד. את אשתו היחידה, האוהבת, הנאה והאהובה והוא זכה בך באמת. אשה שהיא זיווגו משמים ואין לה תחליף.
ובלי קשר בכלל, יש לו התמודדויות בחיים, כמו לכל גבר, וכמו לכל אדם.
חשוב להבין כאן משהו: ביסוד הקשר בין איש לאשתו, יש הבדל מאוד מצוי ודומיננטי מבחינת תפיסת הקשר ביניהם.
בדרך כלל, אשה תופסת את הקשר עם בעלה כ"מקשה אחת" של כל הרבדים: הקשר הפיזי, הקשר הרגשי, החיצוני והפנימי. השיחות, המבטים, האהבה והחיבור – הכל קשור בקשר אחד איתן. היא רוצה את בעלה כולו איתה, היא לא רוצה לוותר על שום חלק. לכן נשים אוהבות יותר לשוחח, זה מעמיק את הקשר. היא תרצה לצאת איתו לפעמים. וגם להתלבש יפה ולהראות טוב בפני הבעל, כי הכל הולך ביחד.
ומאותה סיבה, כשאשה רואה ברחוב בחור נחמד שלבוש אופנתי ויפה, היא יכולה אולי להתרשם ממנו, אבל לרגע היא לא תרגיש משיכה אליו או שום סוג של רצון ו"יצר", כי הוא לא קשור אליה, אין לו שום רגש כלפיה וגם לא אמור להיות. (יש מקרים חריגים, אבל אני מדברת על "בדרך כלל" ועל המצב התקין, ובודאי באופן יחסי).
אצל גבר לעומת זאת, יש קשר בסיסי וחזק שהוא הקשר הפנימי, הקשר האמיתי והמהותי. העובדה שאשתו היא שלו, נאמנה לו ואוהבת אותו, והוא שלה, והיא זקוקה לו, זה הדבר החזק ביותר אצלו. זה נותן לו שמחת חיים, ביטחון עצמי, שלוות נפש, הנאה וסיפוק. זה תפקיד ייחודי ששייך לאשתו, למלא לו את כל זה, להוציא לפועל את היכולות שלו, להביא לידי ביטוי את הרצון שלו, את החיות שלו, וכשהדבר הזה קורה זה שיא הביטוי של קשר בעל ואשה תקין. (ומדובר כמובן גם כאן בכל הרבדים – הפיזי, הרגשי והנשמתי, מסיבה זו היא גם זו שמסוגלת ליצור חיים חדשים ולהביא נשמה לעולם – בזכות הקשר ביניהם).
אך לעומת זאת – אצל גבר קיים דבר נוסף והוא ההתמודדות עם הנושא הידוע של "שמירת העיניים". בגלל שכוח החיים הוא כה חזק ועוצמתי, וכשהוא מתבטא כראוי בין איש לאשתו – זה הדבר הגדול והקדוש ביותר – לכן יש גם יצר הרע חזק מאוד בנושא זה שמושך לכיוונים שונים, וזו התמודדות של כל אדם.
בדיוק כמו שהרבה נשים מתמודדות עם נסיון בנושא הצניעות, מאותה סיבה של כוח קדושת החיים ויכולת ההולדה שנמצאת בה. ואגב, באותה מידה הרבה אנשים מתמודדים עם נסיונות בשמירת הלשון, לדוגמה, כי כוח הדיבור הוא כוח עליון שאפשר לבנות בו עולמות – כך אפשר גם להחריב, ויש עוד הרבה דוגמאות…
צריך להבין שכשגבר נתקל במראה שמושך אותו, זה חלק בלתי נפרד מהניסיון וההתמודדות שלו, כל בחור מכיר זאת, ואנשים נשואים גם מכירים זאת, ואין כאן סיבה לדאגה שמא חלילה הזוגיות שלו עם אשתו לא טובה עבורו והוא מחפש תחליף, הוא לא שבר אמון באשתו-חס ושלום! אלא פשוט מאוד יש כאן נטייה טבעית והתמודדות אישית מאוד של כל אחד עם עצמו.
התפקיד להתנהל עם זה ולהתגבר על זה היא שלו בלבד, ובאחריותו. שיחה וויכוחים על הנושא לא יועילו ולא אמורים להועיל, כי מדובר במקום של עבודה פנימית ואישית מאוד. הגיוני מאוד ששיח על הנושא יעמיד אותו במקום מאוד מביך ולא נעים, ויכול להיות שאם ישאלו אותו ישירות על אירוע כזה הוא אפילו יאבד את המילים וייפגע. צריך להבין שבדורנו, עם הפריצות הקיימת – הניסיון לא להסתכל יכול להיות גדול מאוד מאוד, עד שצריך כמעט להיות "מלאך" כדי להתגבר. זה דבר שאנו כנשים לא באמת מסוגלות להבין.
אז מה בכל זאת יכולה אשה לעשות, אם היא רוצה לעזור לבעלה בנושא?
שום דבר אחר חוץ מ – פשוט להיות שם בשבילו. עם כל האהבה, הדאגה, האיכפתיות והכבוד שהיו שם עד עכשיו.
כי אם המבט שלו מוסט בגלל גירוי כזה או אחר – זה אומר שהוא גבר. עם צורך אמיתי וחשוב. ואת הצורך האמיתי הזה המקום למלא הוא בתוך הזוגיות פנימה.
כתבת שהוא שיתף אותך כי הוא השתפר ב80% בנושא הזה מאז החתונה. תארי לעצמך – 80%!! ברוך השם, איזו התקדמות! ויש לך חלק משמעותי בזה. כי הוא נשוי לך, וטוב לו עכשיו איתך. לכן המשיכות ירדו משמעותית. 20% נסיון זה דבר מצוי, זה שלב מצוין, הוא עובד ה' והוא משתדל ומתגבר! וכמובן מתמודד, כמו כל אדם בריא ותקין…
שאלת האם תמונה נשארת בראש אחרי תקופה – ואני חושבת שהתשובה לשאלה הזו לא כל כך משנה, מסתבר שלפעמים תמונה חזקה נשארת זמן מסוים, ולפעמים פחות, אבל הנקודה כאן היא לא איזו תמונה יש לו בראש – כי ה"תמונות" האלו הן משהו חיצוני מאוד שתפס לו את המבט. זה קשור לעבודה הרוחנית שלו, וזה לא אמור לפגום בקשר המהותי, הפנימי והאמיתי שלו – עם אשתו.
ואדרבה, אם רוצים לעזור לו להשתחרר מזה, הדבר החשוב ביותר הוא לשדר לו יותר מתמיד – שיש לו אשה אוהבת, תומכת, מעריכה אותו על ההתמודדות שלו. נמצאת איתו בכל מצב. מכבדת אותו כמו שהוא. במילים אחרות – לא להתעסק עם מה שקרה. לא לחשוב על זה, לא לדבר. זה היה ונגמר ואין לזה חשיבות עבורך וגם לא עבורו.
להביע עכשיו נטו אהבה – בכל שפה שקיימת. במילים, במעשים, בהבעת הפנים ובאוירה שיוצרים (כמובן גם בטיפוח החיצוני ובמה שמרגיש לך טוב ונכון עבורכם). ככל שאדם מרגיש את הביטחון במקום הזה, כשהוא יודע שאשתו נמצאת שם ומחכה לו, מכבדת ומוקירה אותו, לא שופטת ולא חוקרת אלא פשוט קיימת מכילה ואוהבת – זה יבסס את מה שנקרא בגמרא "פת בסלו", זה יכול לעזור לו להיות חזק ופחות להמשך למקומות אחרים כי המקום הזה מלא אצלו והוא מרגיש טוב ובטוח.
אני מאחלת לך בחום שתזכו לבית מלא שמחה ואהבה, שהשכינה שורה בו, שתמשיכי להיות אשה אוהבת, תומכת ונלהבת, מתוך הכרה בתפקיד העוצמתי שאת נמצאת בו. ובעז"ה, עם שיח וחיבור נכון, עם ביטוי נכון של צורך ושיתוף מתוך מקום של כבוד והערכה – בלי כעס וחקירה – עוד תראו את השלמות והחיבור הטוב ביותר ביניכם, מתוך אהבה ואחוה, שלום ורעות.
הרבה הצלחה!!
אביטל ר.
דלג לתוכן
