שלום לך יקרה,
ברוכה הבאה למועדון האימהות:)
ההיריון מביא אותך להרהורים שכל אמא עסוקה בהם, אני טובה לילד שלי? אני עושה מה שצריך? מה שמצופה?
את מסתכלת ימינה ושמאלה, מקשיבה לסיפורים סביבך, ועולים הרבה פחדים
ומה שיש לי לומר, גם ובעיקר כאם ותיקה יחסית, זה שזה מאוד נורמלי, מה שקורה לך.
בהיריון הגוף מוצף בהורמונים, חלק מהם גורמים לעייפות, לבחילות, וגם באופן טבעי ברגע שיש לך עוד מישהו לדאוג לו, גם אם כרגע הוא בתוכך, גורם לדאגה.
מה שהכי חשוב זה שלכל אמא תהיה אמא. אחת כזו שמקבלת אותה. שאומרת לה זה נורמלי שקצת קשה, או הרבה קשה, בפרט בהתחלה,
טוב לקבל עזרה, להתייעץ וכו' אבל בסופו של דבר להקשיב לעצמך, מה שאת זה טוב.
את לא מצליחה לדבר לתינוק- זה ממש בסדר. גילוי נאות- גם אני לא מדברת ולא הצלחתי ליישם את העיצה הזו. רק מה, בלי אשמה. אוי מה זה אומר עלי שאני לא מדברת איתו?
הוא כאן. ואני כאן, ויבוא יום שנפגש, ואולי האהבה תזרום אלי באופן טבעי, ואולי זה משהו שיצטרך להיבנות (עוד גילוי נאות, גם אצלי זה לא הגיע באורות וברקים..)
ובינתיים, מה שהכי חשוב ומה שאני הייתי עושה אחרת אם הייתי חוזרת אחורה, זה פשוט לחבק את עצמי, את האמא שיכולתי להיות בהתחלה,
ככה לומדים. התינוק שלך לא מסכן חס וחלילה. את אוכלת, והוא מקבל הזנה. ואת מספקת לו רחם למשך כל הזמן שהוא גדל. וגם אם הלב עדיין לא מרגיש קשר, זה ממש טבעי ונורמלי
מה שיכול לעזור לך לקשר טוב איתו זה להקדיש זמן לעצמך, לאהוב את מי שאת, לספר לקב"ה על הפחדים שלך, לנקות החוצה אשמה כי כמו שאת- ככה זה הכי טוב.
ובינתיים, דברי על זה עם מי שאת יכולה, תראי אימהות סביבך איך הן? גם הן היו בהתחלה מלאות פחד, וחוסר מיומנות ולאט לאט הדאגה לתינוק נעשית טבעית, והוא מחזיר חיוכים
ויש הורמונים אחרי הלידה של התקשרות לינוק כמו אוקסיטוצין, כשמחבקים, ומסכימים לרכות הזו לגעת בך, וכשאת נותנת ומתמסרת, נולדת אהבה, לאט לאט.
הכל יגיע.
אני זוכרת את עצמי בתקופות עמוסות מאוד של לימודים והיריונות תוך כדי, מפחדת, לא יודעת מה יהיה איך ומתי, ומה שהכי עזר לי זה לבוא לאבא, לספר לו, אני מפחדת, אני לא יודעת איך יהיה
אתה יכול לעזור לי? להרגיע את הפחד? לתת בי אהבה?
המהלך הזה שאת מסכימה להיות בנתינה לעצמך. קודם כל את. לנוח, לראות מה הגוף צריך? אולי מקלחת נעימה, אולי קרם גוף, אולי אוכל שעושה טוב
ומה הנפש צריכה? הקשבה, כתיבה, מוזיקה מרגיעה, תראי מה עושה לך טוב וזה מה שיולד בתוכך את היכולת לתת הלאה חמלה ואימהות, זה דבר שלומדים כל החיים
והוא מבורך ויפה ומאתגר, ומעצבן לפעמים ומעלה פחדים ואנחנו נוסעים איתם, מפה לשם, עם מה שהרגע הזה מזמן לנו.
עוד שלב בהתבגרות, מ'תנו לי לעשות מה שאני רוצה להיות חופשיה' ל- 'אני משקיעה בהמשך שלי, אני נותנת אור ומשמעות, אני מורידה נשמה ענקית לעולם'
נסי לראות איך את רוצה לספר מחדש את סיפור האימהות שלך – ממקום של לא בא לי, אחריות והתמסרות, למקום ששואל: מה זו אימהות? למה זה חשוב? למה ללדת ילד לעולם?
מאחלת לך רוגע, אהבה לעצמך, אהבה לתינוק ולילדים שיהיו לך
ולזכות לעשות תהליך עם מה שהנפש שלך מבקשת ומזמנת לך
תמר מ.