The Butterfly Button
לא מחכה ללדת את התינוק שלי

שאלה מקטגוריה:

היי, אני בת 21 נשואה  שנה ובהיריון מתקדם, אני מתכוננת לקראת לידה, ואני חוששת, כשנכנסתי להריון התרגשתי קצת, אבל לא מידי, כי לא הייתי מידי להוטה להכנס, יותר רציתי כי חברות שלי היו בהריון,

במהלך ההיריון היו לי המון מחשבות של – למה אני צריכה את זה? למה זה טוב לי? מההתחלה ועד עכשיו יש לי חששות אם הכול יעבור בשלום חס ושלום שלא יהיה לי הפלה וכו', והקטע זה שכשחשבתי על זה, עלתה לי מחשבה שבסדר, גם אם יהיה לא בטוחה שאני אהיה מידי עצובה אם זה יקרה ח'ו, יותר אני לא רוצה שזה יקרה כדי שאחרים לא ידעו מזה ויסתכלו וירחמו, ואני חושבת על התינוק שיהיה לי בעז"ה, ואני מרחמת עליו, איזה מסכן שאמא שלו לא בדיוק רצתה אותו, לא מידי התרגשה שהוא הולך להכנס לחיים שלה, ואני מקווה שאחרי הלידה כן יהיה לי כוח ואהבה אליו, כי כרגע זה סתם נשמע לי קשה כל האחריות הזאת, שיש לך תינוק שלגמרי תלוי בך, שמעתי מהרבה שברגע שנכנסים להיריון כבר רוצים ללדת, אז אצלי זה לא כך, זה כבר קרוב, ואני לא מחכה ללידה, וכואב לי שאני ככה, שאני לא מחכה לילד שלי, שאני לא מתרגשת מהלידה, אומרים שהילד כבר שומע ומרגיש, ניסיתי לדבר אליו, אבל לא מסוגלת, אני מרגישה טיפשה, ובא לי פשוט לבכות בשביל התינוק המסכן שלי, מי אומר שיהיה לי כוח אליו? לקום בלילה בשבילו, להאכיל אותו לטפל בו, הלוואי שאצליח להיות אמא טובה עבורו…
תודה על המקום לכתוב🙌

תשובה:

שלום לך יקרה,

ברוכה הבאה למועדון האימהות:)

ההיריון מביא אותך להרהורים שכל אמא עסוקה בהם, אני טובה לילד שלי? אני עושה מה שצריך? מה שמצופה?

את מסתכלת ימינה ושמאלה, מקשיבה לסיפורים סביבך, ועולים הרבה פחדים

ומה שיש לי לומר, גם ובעיקר כאם ותיקה יחסית, זה שזה מאוד נורמלי, מה שקורה לך.

בהיריון הגוף מוצף בהורמונים, חלק מהם גורמים לעייפות, לבחילות, וגם באופן טבעי ברגע שיש לך עוד מישהו לדאוג לו, גם אם כרגע הוא בתוכך, גורם לדאגה.

מה שהכי חשוב זה שלכל אמא תהיה אמא. אחת כזו שמקבלת אותה. שאומרת לה זה נורמלי שקצת קשה, או הרבה קשה, בפרט בהתחלה,

טוב לקבל עזרה, להתייעץ וכו' אבל בסופו של דבר להקשיב לעצמך, מה שאת זה טוב.

את לא מצליחה לדבר לתינוק- זה ממש בסדר. גילוי נאות- גם אני לא מדברת ולא הצלחתי ליישם את העיצה הזו. רק מה, בלי אשמה. אוי מה זה אומר עלי שאני לא מדברת איתו?

הוא כאן. ואני כאן, ויבוא יום שנפגש, ואולי האהבה תזרום אלי באופן טבעי, ואולי זה משהו שיצטרך להיבנות (עוד גילוי נאות, גם אצלי זה לא הגיע באורות וברקים..)

ובינתיים, מה שהכי חשוב ומה שאני הייתי עושה אחרת אם הייתי חוזרת אחורה, זה פשוט לחבק את עצמי, את האמא שיכולתי להיות בהתחלה,

ככה לומדים. התינוק שלך לא מסכן חס וחלילה. את אוכלת, והוא מקבל הזנה. ואת מספקת לו רחם למשך כל הזמן שהוא גדל. וגם אם הלב עדיין לא מרגיש קשר, זה ממש טבעי ונורמלי

מה שיכול לעזור לך לקשר טוב איתו זה להקדיש זמן לעצמך, לאהוב את מי שאת, לספר לקב"ה על הפחדים שלך, לנקות החוצה אשמה כי כמו שאת- ככה זה הכי טוב.

ובינתיים, דברי על זה עם מי שאת יכולה, תראי אימהות סביבך איך הן? גם הן היו בהתחלה מלאות פחד, וחוסר מיומנות ולאט לאט הדאגה לתינוק נעשית טבעית, והוא מחזיר חיוכים

ויש הורמונים אחרי הלידה של התקשרות לינוק כמו אוקסיטוצין, כשמחבקים, ומסכימים לרכות הזו לגעת בך, וכשאת נותנת ומתמסרת, נולדת אהבה, לאט לאט.

הכל יגיע.

אני זוכרת את עצמי בתקופות עמוסות מאוד של לימודים והיריונות תוך כדי, מפחדת, לא יודעת מה יהיה איך ומתי, ומה שהכי עזר לי זה לבוא לאבא, לספר לו, אני מפחדת, אני לא יודעת איך יהיה

אתה יכול לעזור לי? להרגיע את הפחד? לתת בי אהבה?

המהלך הזה שאת מסכימה להיות בנתינה לעצמך. קודם כל את. לנוח, לראות מה הגוף צריך? אולי מקלחת נעימה, אולי קרם גוף, אולי אוכל שעושה טוב

ומה הנפש צריכה? הקשבה, כתיבה, מוזיקה מרגיעה, תראי מה עושה לך טוב וזה מה שיולד בתוכך את היכולת לתת הלאה חמלה ואימהות, זה דבר שלומדים כל החיים

והוא מבורך ויפה ומאתגר, ומעצבן לפעמים ומעלה פחדים ואנחנו נוסעים איתם, מפה לשם, עם מה שהרגע הזה מזמן לנו.

עוד שלב בהתבגרות, מ'תנו לי לעשות מה שאני רוצה להיות חופשיה' ל- 'אני משקיעה בהמשך שלי, אני נותנת אור ומשמעות, אני מורידה נשמה ענקית לעולם'

נסי לראות איך את רוצה לספר מחדש את סיפור האימהות שלך – ממקום של לא בא לי, אחריות והתמסרות, למקום ששואל: מה זו אימהות? למה זה חשוב? למה ללדת ילד לעולם?

 

מאחלת לך רוגע, אהבה לעצמך, אהבה לתינוק ולילדים שיהיו לך

ולזכות לעשות תהליך עם מה שהנפש שלך מבקשת ומזמנת לך

תמר מ.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
התמודדות עם ילד מאתגר
משיב/ה:דב|
יישר כוח על הפלטפורמה המאפשרת לשלוח שאלות חיוניות באנונימיות ולקבל תשובות מותאמות אישית. יישר כוח על הזמן והסבלנות לקרוא, לענות ולהתייחס. לרדת לפרטים הקטנים ולייעץ. מה עושים עם ילד שעוד לא בן 12 והוא כבר מסובב אותנו על האצבע הקטנה. הוא מנהל את הבית. אם משהו לא מוצא חן בעיניו...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן