שלום וברכה.
שמחתי כל כך לקרוא את השאלה, ועוד לפני כן את הרקע האישי שהוביל אותך לשאלה.
אכן, יש גם טוב בעולם.. וראוי לכל אחד מאיתנו לשבת ולהזכיר לעצמו את הטוב. לזכור את קרבת האלוקים, את השפע, את ההגשמה העצמית. דווקא בימים כאלה שהכל מסובך, כלכלית, בטחונית, פוליטית ואישית וגם רוחנית- אם בכל אופן זוכים לתקופה מוצלחת צריך להתעסק בה. להתבונן בה. זה מרחיב את הנפש ומחזק אותה, ונותן לה כוח גם בתקופות מורכבות יותר.
את שואלת למה לצפות לגאולה. את רוצה להתחבר לזה באמת, גם מתוך שפע וטוב. אשרייך שאת רוצה להתחבר לזה, הרי זו מצווה יסודית ויומיומית ומעיקרי האמונה שלנו.
זה נכון, לצערנו, שיש גם סבל בעולם. יש אנשים שקשה להם. ובעצם, לרוב האנשים קשה מדי פעם. כל אחד בתחומו. וכשקשה לנו, הרבה יותר קל לצפות לגאולה. כי למרות שאנחנו אולי לא יודעים עד הסוף מה יביא איתו משיח, אבל אנחנו בטוחים שבוודאי הוא ישלים לנו את החסרונות שיש לנו עכשיו. וזה כמובן נכון. משיח יביא איתו רק טוב.
אז מצד אחד הרבה יותר קל לצפות למשיח כשקשה. אבל מצד שני, כשאנחנו מצפים לו רק מתוך הקושי זה מאוד מצמצם את הטוב של משיח. משיח לא אמור רק לסדר לנו את העו"ש, למצוא לנו עבודה או לקנות לנו דירה בתנאי משכנתא נוחים. משיח הוא הרבה יותר מזה. אז כשקשה לנו אנחנו מצפים לגאולה מתוך הקושי ומתוך דעת עייפה: "שיבוא משיח, יסדר לי את הבעיות ודי". וזה בסדר גמור, וככה זה בדרך כלל, ומשיח באמת יפתור לנו גם את אלה. אבל כשטוב לנו בחיים ונפלא לנו ויופי לנו, בגשמיות וברוחניות, דווקא אז יש הזדמנות ללמוד על המשמעות האמיתית והרחבה של משיח, משהו הרבה יותר מקיף ועוטף ורחב מהבעיות של היומיום. דווקא מתוך תקופה של נחת, אז אפר לצפות לגאולה מתוך מבט בוגר ולומד. זו ההזדמנות שלך!
וכאן יש קצת פלונטר. הפלונטר הוא, שמשיח שייך בעיקר לתחום שאין לנו כלים להבין.
משל לאדם שנולד בתוך בור חשוך. אצל אצילי הכפרים של מזרח אירופה לפני מאתיים שנה זה היה מצוי, לדאבוננו; שזרקו לבור משפחה שלא שילמה את החוב, ולפעמים נולד להם שם ילד. אותו ילד לא ראה אור יום. מבחינתו האור המועט שבוקע מן החרכים שבגג, הוא נקרא אור. והלחם הדל שקיבל בכל יום- הוא נקרא מזון. אם יספרו לילד שבחוץ יש שמש, ומנורות רחוב, ופירות וירקות ועוגות מכל מיני סוגים- הוא לא יבין על מה מדובר, משום שהוא לא חווה זאת מעולם. הוא יכול לשמוע, להקשיב, וגם להאמין למי שיספר לו את זה. להבין את זה- הוא לא כל כך יכול.
העולם שלנו מלא בטוב, טוב שנובע מעצם קיומו של הקב"ה, אבינו האוהב והרחמן. אבל הקב"ה הסתיר את הטוב המופלא הזה, כדי לאפשר לנו מרחב בחירה וחיים עצמאיים. וחלק מהבחירה היא, שאנחנו איננו מבינים מהו טוב אמיתי ונצחי. לא חווינו אותו עדיין. שהרי אם היינו יכולים לחוש או לחוות את הטוב הזה כאן, הבחירה הייתה הופכת לקלה הרבה יותר, ואולי הייתה נלקחת מאיתנו לגמרי, ולולי הבחירה החופשית המאוזנת לא היינו נבראים בכלל.
רבינו בחיי בשער הביטחון בחובת הלבבות שואל, מדוע הקב"ה לא כותב מפורש בתורה על העולם הבא, גן עדן והשכר של לעתיד לבוא. הוא עונה שם כמה תשובות, ואחת מהן היא, שהתורה לא רצתה לדבר במושגים שאין האדם יכול להבין. ולכן הנושא הזה של העולם הבא שמור למי שרוצה להעמיק ולחפש תשובות, לא בשביל מישהו שחייב תשובה זמינה ופשוטה ומושגת.
משיח ימלא את העולם בטוב. והטוב הזה הוא כל כך עצום, שמעולם לא חווינו כמוהו. זה יהיה נפלא ומרומם ומתוק ומאיר. עד כמה? עד אינסוף, כי האור של הקב"ה הוא מטיב עד אינסוף. כי הוא בעצמו אינסוף. האם אני יכול להבין את העומק של המשפט הזה? לא, כי אני חי בעולם מוגבל שגילוי הטוב של הקב"ה הוא מוגבל. אבל אני יכול להאמין לחכמינו שלימדו אותי, שזה יהיה באמת טוב. ושווה לחכות.
אולי במקום לדבר על זה, נלך אל החכמים בעצמם ונקרא מה שהם כותבים. אלה שידעו באמת, אלה שידעו הרבה יותר מאיתנו; אלה שלימדו אותנו ששוה לחכות.
כך כותב רבינו הרמב"ם:
"ְשֶׁקֹּדֶם מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יַעֲמֹד נָבִיא, לְיַשֵּׁר יִשְׂרָאֵל וּלְהָכִין לִבָּם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג-כג) 'הִנֵּה אָנֹכִי שׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה' וְגוֹ'. וְאֵינוֹ בָּא: לֹא לְטַמֵּא הַטָּהוֹר. וְלֹא לְטַהֵר הַטָּמֵא. וְלֹא לִפְסל אֲנָשִׁים שֶׁהֵם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת. וְלֹא לְהַכְשִׁיר מִי שֶׁהֻחְזְקוּ פְּסוּלִין. אֶלָּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג-כד) 'וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים'.
אז זו ההכנה המקדימה למשיח: קודם כל לשים שלום בעולם. זה עוד לפני המשיח עצמו.. מה זה אומר לשים שלום בעולם? שלום הוא לא רק בין מדינות. הוא לא רק בין מגזרים או דעות פוליטיות. הוא גם בין איש לבני ביתו, בין איש לאשתו ואפילו בין אדם לעצמו. כך כותב רבי נחמן מברסלב:
"כל העולם מלא מחלוקת. הן בין אומות העולם, וכן בכל עיר ועיר, וכן בכל בית ובית בין השכנים, ובין כל אחד- עם אשתו, ובני ביתו, ומשרתיו, ובניו. ואפילו אם אחד אינו רוצה לריב, ורוצה לישב בהשקט ושלוה, עם כל זה הוא מוכרח להיות גם כן בתוך המחלוקת והמלחמות.. כי האדם בעצמו הוא עולם קטן, ונכלל בו כל העולם ומלואו".
גם אם אני טיפוס שאוהב שקט וגמיש בדעותיי, ולא רב עם אף אחד, זה ישיג אותי בסוף. כמה אנחנו רבים עם עצמנו? כמה פעמים קרה, שאני לא יודע מה להחליט? לפעמים אני כל כך נחרץ בהחלטה אחת, ולמחרת היא פתאום נראית לי כרעיון אווילי לחלוטין.
האין זו תופעה מוכרת?
ואת כל זה, עוד לפני המשיח, יגיע אליהו הנביא לסדר. כמה נפלא! חסל סדר בלבול וטעייה. חסל סדר חרדות ודאגה. תנוח הנפש בשלום. שלום- הוא אמיתי, נצחי, ומקיף את כל הרבדים.
והמשיח עצמו?
ממשיך הרמב"ם: לֹא נִתְאַוּוּ הַחֲכָמִים וְהַנְּבִיאִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. לֹא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלְטוּ עַל כָּל הָעוֹלָם. וְלֹא כְּדֵי שֶׁיִּרְדּוּ בָּעַכּוּ"ם. וְלֹא כְּדֵי שֶׁיְּנַשְּׂאוּ אוֹתָם הָעַמִּים. וְלֹא כְּדֵי לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִין בַּתּוֹרָה וְחָכְמָתָהּ. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם נוֹגֵשׂ וּמְבַטֵּל. כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד"
אלה משפטים שכדאי לקרוא שוב ושוב..
הרמב"ם כותב, שאכן גם את החסרונות הרגילים ימלא הקב"ה בימות המשיח. לא יהיה שם- לא רעב (יוקר המחיה..) ולא מלחמה (לא איראן, ולא חמאס, ולא שביעי באוקטובר, ולא סד"כ כוחות) ולא קנאה ותחרות (ימין-שמאל-גיוס..). שהטובה תהיה מושפעת, ולא סתם מושפעת אלא מושפעת הרבה! וכל המעדנים מצויים כעפר (שפע גשמי שאי אפשר לתאר). אבל כל זה, אומר הרמב"ם, זה בשביל משהו הרבה יותר גבוה. ובמילים שלנו- הרבה יותר טוב.
ומהו הדבר הטוב הזה? כדי שיהיו פנויים בתורה ובחכמתה. כדי שיזכו לחיי העולם הבא. כדי לדעת את ה' בלבד. את זה הרמב"ם כבר לא מסביר כל כך. אולי בגלל שאין לנו אפשרות להבין עד הסוף עד כמה זה טוב ונפלא. אבל הוא וודאי קורא לנו בשורות הקצרות האלו: יהיה טוב, אהוּביי. הכי טוב שיכול להיות. רק חכו ותראו.
אני רוצה להתייחס לחלק שבו כתבת שגם ברוחניות את חווה תהליכי עומק, ואת מרגישה קרבת אלוקים. זה משמח ומרגש לקרוא: קרבת אלוקים זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לאדם. כל מי שחווה יודע. וזו באמת- גאולה פרטית. שמעתי פעם שאחד מגדולי החסידות אמר: "משיח שלי כבר הגיע". גם רבי נחמן מברסלב כתב, ש" כשאדם יודע שכל מאורעותיו הן לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא". כשאדם מרגיש את הליווי של הקב"ה בכל רגע, הוא באמת, במידה מסויימת, נגאל. אבל כל זה הוא רק "מעין עולם הבא". כי האור שיתגלה לנו בביאת משיח, עוצמת קרבת האלוקים שנחווה אז, היא הרבה יותר ממה שאפשר לדמיין ולחשוב.
אני מקווה שעזרתי לך. זה לבטח עזר לי, שבזכות השאלה למדתי שוב את דברי הרמב"ם, והתמלאתי בנחמה.
מאחל לכולנו לזכות להיות פה שכל זה יקרה.
נתן.
דלג לתוכן
תגובה אחת
השאלה שלך ממש לא מכאיבה בדיוק הפוך 🙂 כל גדולי ישראל עברו קשיים קשים בחיים החזון איש לדוג׳ אמר שאין לו טיפת הנאה ממה שיש לבני אדם והסטייפלר זצ״ל היה מלומד ביסורים וכהנה וכהנה. יסורים בעולם הזה זה מתנה כדי להיות מאושרים ונקיים למעלה אדרבה כתוב שכל מי שעבר עליו 40 יום ללא יסורים יפשפש במעשיו. תמשיכי להיות מאושרת בעזרת השם בדרכך ואני ומי שמבין מה שכתבתי כאן מאושרים בדרכינו. אדרבה אם היה לי קצת אומץ הייתי מבקשת עוד קצת יסורים אבל אין לי אומץ וגם אסור לבקש אז אני מודה על מה שיש!!! את אשר יאהב השם יוכיח 🙂 כולנו מלאים עבירות אז מה יותר טוב להתרחץ כאן ביסורים קלים יחסית לשם שהכל פי מיליון. מפרגנת לך מכל הלב שתמשיכי בחיים הטובים עד 120 ושגם תזכי לגאולה במהרה בימינו אמו.