דלג לתוכן
רוצה לציין שזו לא הפעם הראשונה שאני נעזרת בכם, תודה רבה על כל העזרה והאוזן הקשבת…
אני מגיעה מרקע משפחתי מורכב. ומאחר שכן, מעולם לא היה לי דוגמא אישית לחינוך ודרך רוחנית בחיים.
בבית אפשרו לנו כמעט הכל: סרטים, אינטרנט פתוח וכו'. לא היה מי שישגיח עלינו הילדים.
משכך, המקום היחיד שהיה לי לשאוב ממנו רוחניות היה בבית הספר בית יעקב שלמדתי בו. ובלעתי כמעט הכול, כל מה שלימדו אותי, החל מהלכות וכלה בהשקפות (אינטרנט, שירים שאינם ממקור חרדי, צבא, ובהמשך ערך לבית של תורה, אקדמיה וכו').
בסמינר נוצר מצב שהמורות מאוד העריכו אותי, ובכיתה תפסו ממני תלמידה "צדיקה" שמקבלת כל מה שהמורות אומרות בלי להתווכח, צנועה, צייתנית, מתפללת בכוונה, בלימודי המקצוע בחרתי במסלול של הוראה, כי כך המורות לימדו שזהו המקצוע הכמעט יחיד שאפשר לבנות אתו בית של תורה אמתי (מבחינת הזמינות של האם, וכן בהשוואה למקצועות אחרים, הניסיונות במקצוע זה נמוכים בהרבה. כיום אני לא בטוחה שזה באמת נכון במאת האחוזים…).
כך היה בסמינר, אני זוכרת את עצמי בוכה בדמעות שליש לזכות לבעל תלמיד חכם, וחולמת להיות אשתו של גדול הדור הבא. והכי צנועה והכי צדיקה וכו'.
לעומת זאת, בבית הייתי מרגישה את הקרע הזה. כי היה לנו את החופש לראות מה שאנחנו רוצים עם האינטרנט, ואני טיפוס סקרן מאוד מטבעי, הייתי מסתקרנת לצפות בתכנים, לשמוע שירים לועזיים, שבעיני אומנותיים יותר מאלו שבציבור שלנו.
תמיד היה לי את הרצון לאפשר לעצמי לראות, לשמוע, לחוות, אבל כל פעם שהייתי רואה/ שומעת/ צופה באינטרנט או שירים או ספרים. הייתי חונקת בתוכי את הרצון להחשף לעולם החיצוני שעניין אותי מאוד. וגם אם הייתי נכשלת/ נופלת- הייתי מתמלאת רגשות חרטה עזים ומקבלת על עצמי קבלות חזקות יותר וקשות יותר ע"מ לא ליפול ברוחניות.
יצאתי לשידוכים בכיתה י"ד, היה לי ברור מאוד מה אני רוצה, את הבחור הכי צדיק והכי שמור והכי למדן מהישיבה הכי הכי טובה.
ולא הייתי מוכנה להתפשר, רציתי את גדול הדור הבא. ברקע הייתי יכולה לשמוע אמירות כאלו של "את בחורה פתוחה" את מכירה מושגים" "על מי את עובדת" "בטוח שזה מתאים לך?"
אבל הדחקתי מאוד את הקולות האלו, בעצם הדחקתי את הפתיחות שלי, את הבית הפתוח מאוד שגדלתי בו.
לפני 4 שנים אבי נפטר והותיר לי בלב חלל עצום.
אחרי הפטירה כל מה ששמרתי עליו בתוכי שלא יצא- התפרץ הכי חזק שיכול להיות, הייתי מבלה שעות בצפייה בסדרות וסרטים ושוטטות באינטרנט. הגעתי למקומות נמוכים מאוד מאוד לצערי 🙁
מקומות כאלו שבחיים לא חשבתי שארד אליהם.
בתוך כל השנים האחרונות אני נקרעת בין ניסיון לחזור לבת סמינר שהייתי, הצדיקה, הצנועה, עם השאיפות הטהורות.
לבין מי שהפכתי היום להיות, רדודה, מבחוץ חרדית ומבפנים חילונית.
מאז שאבא שלי נפטר קשה לי מאוד להתפלל, אני ממש צריכה להתאמץ לבקש בקשות פרטיות, כאלו שבעבר היו נשפכות ממני יחד עם דמעות חמות המשך דקות ארוכות.
אני ממש מתאמצת להתפלל לבקש מבורא עולם שיעזור לי עם כל הבלבול הזה.
אני ממש לא יודעת מה לעשות, מבולבלת מאוד.
אני כיום בת 25, רוב חברותי נשואות. אני מאוד רוצה להתחתן ולהקים את הבית שלי, אבל קשה לי מאוד לצאת ולהיפגש כשאני לא סגורה על עצמי מי אני ומה אני רוצה מעצמי.
אני מבינה דברים כאלו לוקחים זמן, לבנות את הכול מחדש, אבל אני מרגישה שאין לי זמן…
הזמן נוקף לי…
אני נפגשת על בחורי הישיבות הקלאסים, אבל מרגישה שהם לא מבינים את העומק הרגשי שיש לי, את המסע שאני עוברת להתקרב לבורא עולם שוב, לא יודעת מה מתאים לי…
אני כ"כ רוצה להיות כבר אחרי זה, קשה לי ממש…
אשמח לעזרה שלכם לאור מה שכתבתי פה,
זה ממש הצלת נפשות, כבר שנתיים אני בתוך זה…
תודה רבה
תגובה אחת
אני הייתי משקיע יותר זמן באמפתיה להבין ולא לפתוח בהשקפת עולמי
ואגב שאלה מדהימה הייתי שם דגש נוסף על כמה שהיא ממש חכמה ועמוקה ושההתבוננות שלה על החיים הרבה יותר בוגרת לגילה פשוט ראוי לתדהמה והערכה רבה.