שואלת יקרה, שלום לך.

אני שומעת בשאלה שלך חשיבה מעמיקה ורצון כנה להבין ולגעת באמת. זה כל כך מיוחד ומרגש לקבל שאלה כזו שכל כולה רצון לגדול ולהבין את תפקידנו כאן בעולם.

אם ננסה למצוא את החוט המקשר בין השאלות שלך, אני חושבת שהמשותף לכולן הוא הדיון במשמעות של המקום שבו אדם נולד – עד כמה הוא מכתיב את דרכו, ועד כמה יש לו אפשרות לנוע ממנו לכיוונים אחרים.

כדי לענות לך אני רוצה להציע שני דימויים למקום בו נולדנו. הדימוי הראשון הוא מסגרת, הדימוי השני הוא עץ.

יש אנשים שרואים במקום בו הם נולדו מסגרת קבועה שמקיפה אותם, ובמידה רבה מספרת ותוחמת מראש את סיפור חייהם ואת הבחירות שלהם. יש בכך מרכיב אמיתי: המקום שבו נולדנו משמעותי מאד עבור התפקיד שאותו נועדנו למלא. כמו המשפחה שגדלנו בה, תכונות הנפש, המראה החיצוני שלנו, הכשרונות ועוד ועוד. כל אלו הם חלקים בילד אין בפאזל המופלא והגדול שמרכיב את מי שאנחנו. אבל האם כל היופי והפרטים שבפאזל לא נועדו אלא להשלים את החלל הריק שהמסגרת תוחמת?

לכן אני חושבת שהדימוי של מסגרת לא תופס מספיק את היחס בינינו לבין המקום בו גדלנו, ואני רוצה להציע דימוי אחר: לא מסגרת אלא עץ צומח.

כל אחד מאיתנו נולד עם שורשים מסוימים – קהילה, משפחה, סביבה, תכונות אישיות, כשרונות ואתגרים. השורשים הללו הם חלק בלתי נפרד מאיתנו, הם מעניקים לנו יציבות, חיבור לקרקע, והם קובעים לא מעט לגבי צמיחתנו. אבל האם העץ חייב להישאר בדיוק כפי שהוא התחיל? כמובן שלא. ככל שהוא גדל, הענפים שלו מתפשטים, הוא צומח כלפי מעלה, נחשף לאור חדש, מתמודד עם רוחות שונות, ומגיב לסביבתו – ועדיין, הוא נשאר מחובר לשורשיו.

כך גם אנחנו. המקום שממנו באנו הוא נקודת מוצא חשובה, אבל הוא לא בית כלא. הוא מעניק לנו בסיס חזק, אבל יש לנו גם בחירה וצמיחה. יש מי שמרגיש שהדרך שבה חינכו אותו מתאימה לו בדיוק, ויש מי שמרגיש שהשליחות שלו מחייבת התבוננות חדשה ושינוי מסוים.

זה לא אומר שהוא מתכחש למקום שממנו בא, אלא שהוא צומח ממנו.

לא היינו מי שאנחנו אלמלא המקום שהגענו ממנו, אבל דווקא בזכות המטען שספגנו והתהליך שעברנו, לעיתים אנחנו מגלים כי כדי למלא את תפקידנו בעולם בצורה עמוקה ואותנטית יותר, עלינו לעבור שינוי מסוים שיאפשר לנו לממש אותו.

אני חושבת שההבנה המשמעותית שיכולה להבהיר עבורנו את היחס הזה בין מי שאנחנו לבין המקום שבו גדלנו, הוא באמת להפנים ש'בשבילי נברא העולם' – בורא עולם יצר כל אחד ואחת מאיתנו כנשמה חד פעמית בעולם, שיש לה אור מיוחד לגלות בעולם,

ונתן לה את כל נתוני הפתיחה שיהיו הכלים, היכולות וגם האתגרים למשך חייה.

והייעוד של כל נשמה בעולם הוא לא להיות 'ניצבת' בציבור או בקהילה מסוימים, אלא להיות שחקנית ראשית ולהביא את עצמה לידי ביטוי בצורה הכי טובה והכי עמוקה.

אני חושבת שכשמפנימים את הנקודה הזו, מקבלים פרספקטיבה טובה יותר על היחס בינינו לבין המקום בו גדלנו, ועד כמה המעשים והבחירות שלנו מוכתבים ע"י הציבור.

כשמבינים שהעיקר הוא לא להמשיך על אוטומט את ההנהגות שמקובלות בציבור רק כדי להמשיך להיות חלק ממנו, אלא העיקר הוא לגדול בעצמנו, אז אפשר להתבונן על המקום שבו נולדנו בו כקרקע שיכולה להצמיח ולהיטיב איתנו, אבל היא משאירה הרבה מרחב לגדילה והתפתחות אישית, כך שהשאלה היא לא רק איפה נולדנו, אלא לאן אנחנו צומחים מכאן.

מאחלת לך המון הצלחה בהמשך דרכך

אסתי

[email protected]