שואלת יקרה,
שימי לב שההדגשים הדתיים שבהם את בוחנת את מידת יראת השמים של בעלך ומשפחתו מרוכזים בעיקר בדברים שלא נושקים לאיסורים של ממש אלא לאוירה (מוזיקה, טלויזיה קולנית, ארוע מעורב) ובמקרה היותר 'גרוע' הם בין אדם למקום – שמירת עינים וכדו' (אף אחד לא מכריח אותך לרקוד חלילה עם גבר וכדו')
בעוד שבעלך ומשפחתו מקפידים, אולי אפילו יותר ממך, על מצוות שבין אדם לחברו, על כיבוד הורים, על כבוד לאחים, אל ענווה ואי התנשאות ועל אי העברת תחושה שאתם 'פחות' מאיתנו.
הנביא זועק : למה לי רוב זבחיכם… ידיכם דמים מלאו" – מצוות שבין אדם לחברו הן הרבה יותר חשובות (בטח מהסתייגויות שלך שרובם לא ממש עבירות) , ואם את רוצה לגדל ילדים בקדושה ואהבת ה', הדרך שבה את נוקטת והיחס המתנשא על משפחתו בעלך לא יהוו דוגמא ראויה שבנך ירצה לחקות בבגרותו. הוא עשוי ליצור חיבור בין עבודת ה' והקפדה על מצוות עם יחס מתנשא לאחר, עם מריבות בשלום בית בין הוריו, ועם נתק מהמשפחה המורחבת והסבתא החמה והאוהבת. – המסר שעשוי לעבור אליו הוא בדיוק הפוך ממה שאת מייחלת. לא קדושה ולא צדקות, אלא הציות וההקפדה על דבר ה' (כפי שאימו מבינה אותו) הולך ביחד עם פרישות מחוויות משפחתיות, ועם נתק מבני משפחה אהובים.
אני ממליצה לך לקבל הדרכה ראויה, איך לשמור על יחסים משפחתיים חמים ואוהבים עם משפחתו של בעלך, איך להתחיל להעריך את כל היופי והחן והבן אדם לחברו שבהם הם כל כך מצטיינים, והכי טוב שתגיד לבנך כדלהלן (ביום שהוא יגדל וניתן לנהל איתו שיחה על כך) :אצל סבתא לא מקפידים על כך וכך, זה לא בסדר, אבל אנחנו לא מעירים ולא אומרים להם שום דבר, ואנו לומדים מהם את כל הדברים הטובים והנפלאים האחרים שאפשר ללמוד מהם. (ואני בטוחה שיש הרבה דברים כאלו). כך תעבירי לבנך מסרים של סדרי עדיפויות בריאים גם במישור הרוחני – אנחנו מקפידים יותר, ובבית שלנו נוהגים יותר לעשות כמו שאנו מבינים את רצון ה', אבל אנו מכבדים את המשפחה ואוהבים את המשפחה, והחובה שלנו להיות עימם באחוה ושלום (חובה שהיא זכות, לא כל אחד זוכה למשפחה כיפית שמחה אוהבת ומסורה) היא חלק בלתי נפרד מרצון ה' ומעבודת ה'.