שלום לך ידידי היקר
קראתי את שאלתך כמה פעמים, והיה נראה לי שאתה יודע מה השאלה שלך, אך יודע גם מה התשובה שלך. ניתחת את מצבך בצורה ברורה, והעלית את הצדדים שנראה לך גורמים לכך שחוויתך היא שלילית. הוספת מה נראה לך שצריך לעשות (לחשוב חיובי), הבנת גם שזה חייב להגיע מתוך רוגע ולא במלחמה עצמית.
אז מה עושים? איך מתקדמים אם הכל ברור? וכל מה שכתבת בהחלט נכון ואמיתי.
אלא כמו שכתבת צריך להתחיל במשהו….
נתחיל…..
בוא ננסה להעמיק בכל הדברים שכתבת ולהבין את רחשי ליבך.
ראשית, שים לב שכתבת 2 תחושות שלכאורה אינן קשורות אחת לשניה. שליליות וביקורתיות רוחנית, ושליליות כללית – חוסר הצלחה חברתית…
אולי כדאי לבחון האם התחושות האלו קשורות אחת לשניה או לא, כלומר מה מזין את מה…
האם תחושתך השלילית בכללי גורמת לתחושה שלילית אף ברוחניות ובמצוות, או תחושתך השלילית הרוחנית גורמת לתחושה שלילית כללית. (כתבת שאתה לא בטוח מה גרם לתחושות השליליות).
תיארת שבתחילת החזרה בתשובה היית שמח במצוות, האם אז היתה לך תחושה שלילית בחיים בכללי או שכל שטחי החיים היו נטולי ביקורת ושיפוטיות. המחשבות האלו יתנו לך יכולת לבחון מהיכן נובעת התחושות שליליות, האם משהו בהלך הרוח שלך גורם לכך או היחס לדת ולמצוות (תוכל אף ללכת אחורה בזמן לפני החזרה בתשובה).
אינני יודע אם כדאי להסיק מהעבר הרחוק מדי לחיי ההווה היום, אך זה נותן כיוון מחשבה.
לפני שניגע במאבק הפנימי של רגשות שלילים מול רגשות חיובים, כמה מילים על המבט על המצוות.
נראה לי שכפי איך שאתה מתאר, הלחץ מן המצוות והפחד והיראה הם עצת היצר, נראה שהיצר הרע החליט להילחם בך וזו המלחמה שלו, הוא מפחיד אותך, הוא מלחיץ אותך, ונותן לך תחושה הפוכה מכפי שאמורה להיות לך, ואולי מטרתו העיקרית היא להרחיק אותך מן המצוות.
אפשר לכתוב כעת מקורות רבים על השמחה במצוות, אך במקרה שלך אף בלא המקורות נראה שזוהי הסברא הישרה, מבחן קטן יוכל להוכיח לך את צדקת הדברים, האם המחשבות הנ"ל מקרבות אותך אל המצוות ואל ה' או מרחיקות אותך .
ובכל אופן נביא כמה מקורות.
פסוק שאומרים כל בוקר 'עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה', נראה שזה ממש ציווי.
בקללות בפרשת כי תבוא (דברים כח' מז') "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל".
במשנה באבות (פרק ד' משנה ב') כתוב, שכר מצוה מצוה, ומפרש הר"ע ברטנורא 'ששכר מצוה מצוה שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה, ונוטל שכר על המצוה שעשה ועל העונג וההנאה שנהנה בעשייתה'. ועוד רבים כהנה.
אשר מכל זה עולה ההסתכלות על המצוות ועבודת ה', לעשות מתוך שמחה והנאה.
(אינני מתעלם מהפסוקים והמימרות ההפוכים המדברים על יראה ועונשים, אך נראה לי שכעת אין מקום לכך כיון שזה מגיע מהיצר ולא ממקום נכון. הרי זה ברור לך שאין סתירה בין ב' התפיסות האלו 'שמחה ויראה', אלא כנראה שיש ישוב נכון ביניהם שמחזיק את שניהם במקביל , ועוד חזון למועד לדבר על דרך זו).
אחרי שהדבר הזה ברור אצלך כמו שכתבת, עדיין המחשבות שולטות.
נתחיל במחשבה מאוד מעניינת שכתבת תוך כדי הדברים, לופ במחשבות, שבעצם מייצר קונפליקט….
כתבת "נהייתי בדכאון בחגים כי חייב להיות שמח"…. זה מעניין.
כי מילא אם אתה לא שמח כי אסור! וזה חטא! וכתוב להיות ביראת ה'! וביטול תורה!
אך פה זה הפוך, אומרים לך תהיה שמח, אפילו יש לך מצווה להיות שמח, אז תשמח, כל מה שרצית תמיד אילולי כל ההפחדות. איך פתאום זה גורם לדכאון.
הבחנה יפה שלך בכוחות הנפש של האדם, תחשוב שהיו נותנים לך את הגלידה שאתה מאוד אוהב, אך מאיימים עליך עם אקדח שאם לא תאכל את הגלידה ישתמשו בו. ברור שלא תהנה מהגלידה, כשמאוימים א"א להנות, אם מחייבים אותך לשמוח ואתה מרגיש מאוים מכך, לא תשמח! זה בהחלט גורם לדכאון. מתוך שנבין את זה נצעד לעבודת ה' בכללי ולחיים בכללי.
בכל מצוות הרגשות שיש בתורה חשבתי לעצמי איך אפשר לצוות על כך או שזה קיים או שלא.
ואהבת לרעך כמוך – ואם אני לא אוהב אותו, את האופי שלו, את הסגנון….. ושמחת בחגך – ואם אני לא שמח…. ואהבתם את הגר….
איך אפשר לצוות על רגשות, הרי זה לא עשיה ספציפית…. מצווים להרגיש.
כנראה שגם ברגשות יש עבודה שאפשר לעבוד, ומי שלא אהבתי אתמול בהחלט אוכל לאהוב אותו מחר, ומה שאני בעצבות עכשיו יכול להשתנות לשמחה בחג .
הציווי לשמוח אינו אקדח מאיים, הוא חיוב לעבוד על הנפש שלנו ולהבין איך הופכים אותה לשמחה על ידי החג, ציווי להבין שיש לנו את היכולת לעבוד על רגשותינו.
טוב שהבאת את הדוגמא הזו, כי בעבודת ה' של עשיית מצוות וביטול תורה נראה שיש עשיה ורק יש לחץ לעשות אז אולי הלחץ אפשרי. אבל במצוות של רגשות ובמיוחד רגש השמחה יש פרדוקס כמו שכתבת, זה לא יתכן להיות בלחץ מלשמוח, זו סתירה פנימית, אלא ודאי שהכוונה בזה הוא לעבוד על הרגשות שלנו בשביל לשמוח.
בזה גילית את התקוה שיש מה לעשות! ואתה לא משועבד לזה וזהו! (כלשונך), רק צריך לדעת איך מסתכלים אל תוך הנפש ומבינים מה הולך בה. איך עושים עבודה עם הנפש וצועדים לדעת מה נכון לה. (בזה צריך לדעת ועוד נכתוב על זה, שכל אדם נכון לו עבודת ה' שהוא שייך אליה, והאדם שנמצא לידך אין לו את אותה עבודת ה').
טוב, צריך לצאת מהלופ, הפחד והשמחה והחובה והחרדה והלחץ וההנאה והאהבה וחוזר חלילה.
נראה לי שיציאה מהלופ תהיה על ידי בחירה, בחירה בדרך שמתאימה לך, שיש בה את ההקשבה לעבודת ה' של הנפש שלך.
בכל צעד שתצעד תשמח בדרך שאתה עושה, תבין ותתחבר לדברים הגדולים שאתה עושה. כאשר אינך שמח אתה מראה בעצמך שלא כל כך משמעותי לך מה שאתה עושה.
אמונה בצדקת דרכך וסיפוק מן העשייה חייבים להוביל לשמחה עמוקה.
ככל שיותר תתחבר למה שאתה עושה כך יגדל הסיפוק וממילא השמחה. תרגיש שלך זה משמעותי מה שאתה עושה, שאתה הוא אדם אחר. לא כדבר חיצוני שחייבים לעשות אותו וממילא הוא נשאר חיצוני.
כלומר מעבר לזה שפחד ולחץ וחרדה מייצרים איום ותחושה קשה, הם מייצרים ריחוק וחוסר חיבור. אז תתחיל הפוך, תתחבר לעשיה, למהות, לקשר, וממילא תהיה גם שמחה.
אתן לך כדוגמא מרש"י פרשת בהעלותך (פרק ח' פס' ו'), כאשר ה' אומר למשה לקחת את הלווים ולטהרם, איך יקח את הלווים? מפרש רש"י – "קחם בדברים אשריכם שתזכו להיות שמשים למקום", זוהי הדרך, איך יבואו הלווים לעבוד? ירגישו את תחושת האשריכם, ירגישו את המשמעות של תפקידם.
אחר תחושת השמחה שתשתרש בליבך על היותך מי שאתה (וכבר יכול אני בעצמי לומר לך שאתה אמור להתמלא סיפוק שמחה אושר וגאוות יחידה על הדרך שאתה צועד בשאיפה להיות אדם קרוב לה'), אפשר יהיה לחשוב על בחירות נוספות של מיזוג כוחות מקבילים.
בסוף הדברים יש נקודה שהעלית שחשובה גם כן.
לגבי הישיבה שבה למדת ועל האוירה שהיתה שם, כתבת על נקמנות, ועל הסתכלות קפידות על אחרים, נשמע לא טוב! לסביבה שבה אנו נמצאים יש משקל גדול, ברמב"ם כותב על בחירת חברה נכונה ואיך היא משפיעה על האדם. הייתי ממליץ לך אף בזה לנסות ולראות מי הסביבה שסובבת אותך.
אך פה חשוב לשים תמרור אזהרה, וכמו שכתב בעצמך שאינך יודע מה הסיבה לכל הלופ המתמשך.
לא בטוח שהחברה באמת היא הגורם לכך, הגיוני שזו חוויה אישית, אך הגיוני מאוד שזו החברה, תיקח לעצמך זמן לבחון את הדברים. אני מאמין שזה וזה גורם.
ולשנות סביבה ותפיסה זה דבר קשה מאוד, אך בתור חוזר בתשובה אתה מכיר אץ התהליך שזה דורש, ובטוח שתוכל לצעוד אותו.
מקווה שדברי יתיישבו על ליבך ויואילו לך
שמעון
נ.ב.
אני מזמין אותך לשלוח לי שוב שאלה בהקדם, כי ברור שיהיו עוד שאלות, כמו שלי בכל תהליכי החיים יש כל הזמן שאלות, ואני מציע לך לצעוד יחד בדרך הזו.
בהצלחה!