The Butterfly Button
רווקה וקשה לי כל כך

שאלה מקטגוריה:

אני בת 22 שנתיים אחרי הסמינר, ואני רווקה , בערך שנה בשידוכים וקשה לי ככ!!
מרגישה שנמאס לי ואני לא מסוגלת, לא יודעת מה יהיה אם עד החגים לא אתחתן, מרגישה שאני אשתגע
חברות שלי נשואות, נשארו בודדות ממש בכיתה,
גם ככה לא היו לי הרבה חברות, ספורות ממש שהן התחתנו כבר מזמן
אני מרגישה לבד. רוב האחים שלי נשואים, אחה"צ מאד שקט אצלינו בבית
אז חוץ משבתות שיש נשואים ואז יש יותר אוירה וחיות, במשך השבוע אני פשוט משתגעת
יש לי אומנם עבודה שממלאת את רוב היום עד אחה"צ ,אבל לא מתחברת אליה .. לא נותנת לי סיפוק ,היא משעממת נורא,
מרגישה שהחיים שלי פשוט סתם, שאין לי איזה משמעות בהם
אחה"צ אני מעבירה בשינה או במחשב, זה מכניס אותי לדיכאון
מה אני יכולה לעשות? אני כותבת את זה בדמעות,
הפחד להישאר רווקה מלחיץ מאד,
אשמח לתגובה, ותודה על האפשרות לשאול כאן

תשובה:

שלום א יקרה

קראתי את מכתבך, מרגישה את החוסר אונים, כאב, ואת הפחד והכמיהה הגדולה לא להיות לבד.

את מוצפת תחושות קשות, מבלה את זמנך בדברים שלא מוסיפים לך, אין לך סיפוק בעבודה ומאד משעמם לך. אני מאד שמחה שכתבת, מכיוון שאמנם להיות בציפיה למשהו זה מאד קשה, אך לפי מה שאת כותבת, אני חושבת שיש לך מה לעשות כדי להרגיש אחרת.

אז בואי נדבר קודם כל על מצב הרווקות שהוא כשלעצמו מאד מורכב. תקופת השידוכים היא תקופה מטלטלת ומלאה ברגשות עזים, התלבטויות קשות, תקוות, שבירת תקוות, שאלות של זהות, רוחניות, עיקר וטפל, והרבה הסתבכויות לא קלות.

מעבר לכך, החיים כרווקה הם לא פשוטים כלל. קושי חברתי, בעיקר אם חברות שלך נשואות, קושי רגשי, ומתחת להכל יש מתח ופחד לגבי העתיד. ואפילו לא דיברנו על נושא ההתאקלמות לעולם התעסוקה או לימודים קשים, כל אלו מוסיפם אתגרים.

.

אז נכון, תקופת הרווקות היא מאתגרת ולא פשוטה, אך כשאני קוראת את המכתב שלך, נראה שיש עוד רובד בסיפור- סוג של דיכאון, מחשבות לא טובות, עצבות, וחידלון. חשוב לכתוב, שחשוב מאד להרגיש כאב וקושי מידי פעם ולא להדחיק ולהרגיש שהכל טוב ואין אתגר בכלל. אך למרות הקושי, התקופה הזו לא בהכרח אמורה להביא דיכאון ותחושות כל כך ריקניות ועצובות כל הזמן כפי שאת מתארת במכתבך.

חשוב לציין שאת כותבת את כל הסיבות לתחושות שלך, ואת העובדות שמקשות עלייך- רווקות, עבודה לא מספקת, מצב חברתי, שיעמום בבית ועוד. זה דוקא מעודד, כי תחושות קשות שיש להן סיבה פחות מדאיגות. (אם לא היתה סיבה לתחושות הקשות, אז זה יותר מורכב).

וכאן המקום להזכיר לעצמנו שבכל סיטואציה יש דברים שאי אפשר לשנות אותם- לדוגמא רווקות. ויש דברים שניתנים לשליטה שלנו, וזה- מה אני עושה עם המצב, וכיצד אני דואגת שבכל אופן למרות האתגר הקשה שלי,אני מצליחה להרגיש בסדר, להתאושש, ולהתחזק.

מתוך מכתבך אני מבינה שאת סוג של 'נכנעת' למצבך, רואה כמה הוא לא כיפי ולא מוצלח, ואז מרגישה תחושות לא טובות. אם לא תעבדי קשה לשנות כמה דברים, ההרגשה הזו תמשיך ככל הנראה. וצר לי לאכזב אותך, התחושות הקשות שלך אולי יעברו כשתתארסי, אך הן תחזורנה כל פעם שיהיו לך מצבים בהם החיים לא יאירו לך פנים או שאתגרים יעמדו בפנייך. החדשות הטובות הם שיש אפשרות לחוות דברים אחרת!! יש אפשרות להגיד לעצמך 'די! אני לא רוצה להרגיש כך', אך זה דורש עבודה עצמית.

אחד המודלים של חוסן אישי שאני משתמשת בו הרבה, מדבר על ארבעה תחומים שאם תעשי בהם עבודה, תתחזקי מבפנים ויהיה לך יותר קל לשרוד כל תקופה קשה:

1. קשרים בין אישיים

2. תחושת מסוגלות

3. חוויה יום יומית חיובית

4. שייכות

אפרט קצת על כל אחד מהתחומים-

קשרים– כתבת במכתב שלך שגם ככה לא היו לך הרבה חברות, ועכשיו הן התחתנו. אז אני מבינה שזה תחום קצת קשוח, ושאולי אפילו התייאשת ממנו. אל תתייאשי!!! אם את מבינה שהחוסן הפנימי וההרגשה הטובה שלך קשורה לזה שאת צריכה שתהיה לך חברה וקשרים בין אישיים, אז זה הזמן להתחיל להיות אקטיבית בעניין. יש אופציות שונות כיצד לעשות זאת- אפשר ללכת למקומות מפגש של רווקות. אפשר להתקשר לחברות טובות נשואות ולקבוע להיפגש, אפשר לחפש בתוך המשפחה דמויות שכיף לתקשר איתן. אבל חשוב מאד שיהיו קשרים טובים בתקופה זו. אל תחפשי כמות אלא איכות. גם חברה אחת קרובה שאת משתפת בחוויות יום יומיות, ומספרת לה על תחושותייך זה מספיק. שיתוף רגשות הוא מאד חשוב, כי זה גורם לכך שלא תישארי עם הכל לבד בלב.

תחושת מסוגלות– תחושת מסוגלות היא היכולת שלך להגיד לעצמך- 'אני יכולה', 'אני אצליח במשימה', 'אני יודעת איך לעבור את האתגר הבא שלי'. ולא להישאב למחשבות שמורידות ומייאשות אותך. זה משהו שאפשר לעבוד עליו והוא מאד חשוב. תקפידי להיות לייד אנשים שמעודדים אותך ונותנים לך כח, להחמיא לעצמך, ולעשות דברים שאת יודעת שתוכלי לעמוד בהם.

חוויה יום יומית חיובית– א' יקרה, את מתארת בפרוטרוט שהחוויה היום יומית שלך לא משהו. אך זהו לא מצב נתון סופי. יש בידייך אפשרות לדאוג שבכל יום את עושה דברים שאת נהנית בהם. תעשי רשימה של דברים שאת אוהבת לעשות, תלמדי את עצמך לשים לב איך בכל יום יש גם דברים טובים שקורים ובגלל התחושות הרעות לא שמת לב אליהם. כל יום תערכי רשימה של דברים נעימים וטובים שקרו לך. את תראי שאם תלמדי את עצמך לעשות דברים טובים, ולהתמקד בתחושות טובות- זה מעורר את אזור החוויות החיובית, והדברים הטובים מתחילים להתגלגל…

שייכות- זה נראה קשור לנושא הקשרים, אך לא מדובר בקשר ספציפי, אלא לחוויה של שייכות כללית. חוג, קהילה, בית כנסת, קהילת נשים, קבוצה של הרצאות. תחושת שייכות מעניקה לנו תחושה ש'כשיהיה לי קשה יהיה משהו שיהיה אכפת לו'. שימי לב להשתייך לקבוצה כזו, זה נותן כח.

ומעל הכל- יש את נושא המשמעות : ה' שם אותך במצב הזה לא סתם, אלא כי מהדרך הזו את תגדלי ותצמחי. אל תפספסי את ההזדמנות שלך לגדול דווקא מתוך הקושי הזה. תני משמעות רוחנית לתקופה הזו- הבנה של הנסיון שלך, חיזוק באמונה וביטחון, עשיית חסד, חיבור לבורא עולם, ותפילה.

א' יקרה,

כל מה שכתבתי פה אלו נקודות לעבודה עצמית שאמורים לעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזו שאת נמצאת בה. הרעיון הכללי הוא שאסור להתייאש, ואין לתת למצב הנתון לנהל אותך, אלא למצוא דרך לנהל את חייך באופן שמוסיף לך כח. את יכולה להתחיל ברגע זה, וזאת לא עבודה קלה. אך הבשורה הטובה היא שעבודה כזו תהיה לך כלי לכל החיים.

אם קשה לך לעשות את העבודה העצמית לבד, אולי זה הזמן למצוא משהי שתהיה שותפה לדרך- חברה טובה שתספרי לה, אמא, מדריכה, או אפילו ייעוץ רגשי.

מאחלת לך הצלחה גדולה ושולחת לך חיבוק של חיזוק

בעזרת ה' תעשי ותצליחי

חנה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

4 תגובות

  1. "בטעות" קראתי את עניין הרווקות שכתבת ואני אפילו שאני יכול להיות בגיל אביך 46 רוצה לחזק אותך בדבר אולי אחד הקב"ה משגיח פרטית על כל עניין שלנו רואים את זה בהרבה מצבים בחיים , ואין לו " פספוסים " יש עליך מלאכים שממונים רק עליך כמו כל יהודיה ויהודי , וזה שעוד לא זיווגו לך את זיווגך על אף שהוא קיים בעולם , ואז מה הבעיה להפגיש בינכם ? פשוט כרגע בשמיים ההתמודדות שלך בתור רווקה מאד עוזרת למצב הרוחני שלך ושל עם ישראל יותר מאשר היית נשואה , הקשר שלך יותר חזק כרגע עם הקב"ה כי חסר לך משהו , כמו רחל אימנו שהיה חסר לה ולד ורחל היא סמל , היא השכינה – נשמות ישראל , שחסר להם הם תלויים בהקב"ה ועיקר התפקיד שלנו בעולם זה קשר עם הקב"ה , פשוט אל תתיאשי אני ואשתי התחתנו ששנינו הינו בגיל 32 ואני בטוח שיהיה ישועות מי שחסר לו משהו הוא עדיף בעולם יותר ממי שיש לו הדבר , כי התפילות שלו מועילות לא רק לו אלא להרבה אחרים אחרות , מקווה שיושלם לך החיסרון במהרה ועצה חשובה – תתפללי על אחרות שמעוכבות כמוך וכל המתפלל על חברו נענה תחילה .

    1. ממש מרגש!! תודה על הדברים הגדולים!
      אני גם כרגע רווקה שמחכה לזווג וממש מרגישה איך התפילות שלי חשובות בשמים. לא הבנתי למה אני זו שצריכה לחקות לזווג כל אחיותי התחתנו בגיל ממש מוקדם 18/21 ואפילו אחת 17 ורק אני ממתינה ו האלו ממש התפללתי להבין וקבלתי ממש סימן שהתפילות שלי חשובות לא רק לי אלה לכלל ישראל ולגאולה השלמה.
      וזה מה שמחזק אותי כך פעם מחדש!
      הקב"ה קרוב כל אחד ואחד בעמ"י ובמיוחד עם מי שנשען עלו לגמרי "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהילים קמ"ה, יח) .
      שנזכה לגאולות פרטיות בשמחה ובבריאות ולגאולה השלמה במהרה. אמן.

  2. אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת, גם רווקה בת 22 כל החברות כבר נשואות חלק עם ילדים ומרגישה בודדה ולא שייכת, את מוזמנת לדבר איתי וככה נעזור אחת לשניה להרגיש פחות לבד:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן