שלום לך שואלת יקרה וחמודה!

ברכות לך לרגל נישואי אחיך הקרוב אליך! מאחלת לך ולמשפחתך בעז"ה עוד הרבה שמחות בקרוב, בקלות, בשמחה, בבריאות ובלב שמח.

ליבי איתך יקרה. את מספרת על החתונה של אחיך – סיטואציה שלפי הספר יכלה להיות מאוד משמחת ומרגשת ואיכשהו "כל מה שיכל להסתבך מסתבך" ואת עם רגשות מאוד מעורבים כלפי החתונה הזו, כלפי גיסתך החדשה ובכלל נשמע שאת בתקופה קצת מאתגרת.

את נמצאת בתוך ההתמודדות ולכן אני רוצה מבחוץ למנות בפניך את רשימת ההתמודדויות שאני שומעת משאלתך הקצרה וזה יסביר לך כמה דברים: לפי גילך אני מבינה שעכשיו או ממש לא מזמן סיימת את חוק לימודיך – ואת מחפשת עבודה. אחיך שהיה ממש קרוב אליך, סוג של חבר נפש קרוב קרוב – התחתן שזה לבד מאורע משמעותי בפני עצמו. חתונה של אח מעצם היותה יוצרת בדר"כ שינוי בקשר שהיה עד כה. לא זו בלבד אלא אחיך התחתן עם חברה שאת מכירה, שגם קיבלה את העבודה אליה שתיכן התראיינתן. ולא כתבת אבל אני מבינה שגם החברה היא בת גילך – והיא כבר נשואה לאדם מקסים ואת עדיין לא נשואה… כשאת קוראת את השורות האלה אני מקווה שאת יכולה להבין שאת מתמודדות עם מספר אתגרים מסעירים בו זמנית – ולכן זה מסביר את המצוקה שלך, את ההרגשה הלא טובה ואת התסכול סביב כל החתונה הזו. אני רוצה להגיד שההרגשה הזו נורמאלית כל כך. כל מאורע בפני עצמו הוא סוג של התמודדות: לא להתקבל למקום עבודה שרצית בו – זו התמודדות. לחתן אח שהיה מאוד מאוד קרוב אליך – זה סוג של שינוי קשר וגם התמודדות. לקבל למשפחה גיסה שהיא בעצם חברה שגם לקחה את אחיך וגם קיבלה את המשרה שחשקת בה – זו התמודדות כפולה ומכופלת. אני מאמינה שתקופת ההכנות לחתונה וההכנות הקדחניות סביבה גם יצרו מטבע הדברים התמודדויות ברמה כזו או אחרת – וקיבלנו מתכון מושלם לתקופה מאתגרת. את כל זאת כתבתי בשביל שתביני את עצמך ותביני שנורמאלי שקשה לך! נורמאלי מאוד לקנא! נורמאלי לא לפרגן! נורמאלי להיות מתוסכלת. וזה חלילה חלילה לא אומר עליך שאת "רעה וקנאית" כמו שכתבת על עצמך. הדבר היחיד שזה אומר עליך זה שאת אנושית לגמרי. אם לא היית מגיבה ככה – זה היה קצת מוזר.

זה אומר עליך עוד משהו, והוא הבשורה החשובה והטובה פה: זה אומר שאת בחורה מודעת לעצמך, את לא מדחיקה רגשות, את לא שוקעת בדכדוך אלא מנסה לפנות למישהו שיכול לעזור לך לראות מה אפשר לעשות במצב שנוצר. מסכימה איתי שאת אלופה?! לא בטוחה שכל אחת במצבך היתה ככה מתנהגת באחריות ובבגרות.

למה אני מאריכה כל כך רבות בלהסביר לך כמה התחושות שלך לגיטימיות? כי לצערי הרב אין לי תרופת קסם לסיטואציה שלך. אני כן אנסה להאיר נקודות ולתת כיווני פעולה – אבל אין שום תרופה שאם תיקחי אותו פעמיים ביום פתאום הכל יסתדר.

הדבר היחיד שיכול לעבוד כקסם ולשפר משמעותית את הרגשתך זה ההבנה והחמלה וההסכמה שלך לזה שקשה לך ומאתגר לך ושכרגע נראה לך ש"הכל מסתבך לך". תסכימי להרגיש את זה. תסכימי להיות בבאסה ובדכדוך. חלילה אין צורך לשקוע שם נצח אלא בכל פעם שעולה בך גל התסכול פשוט תגידי לעצמך את המילים האמפתיות שהיית אומרת לו חברה טובה הייתה מתמודדת עם אותה סיטואציה: תגידי לעצמך בשקט או בראש או הכי טוב בקול מול המראה: וואי, כמה שאני מבינה את עצמי שקשה לי. כמה זה לגיטימי הרגשות שאני מרגישה. החבר הכי טוב שלי אחי ובשרי – התחתן, אשתו מאתגרת אותי, אני בלי עבדוה. אני מ-ת-ו-ס-כ-ל-ת!! ככל שתתני לעצמך יותר חמלה ולגיטימציה והכרה בקושי – כך בהקדם תחושי יותר הקלה בעז"ה.

כתבת "יש לי הרבה סיבות לקנא בה" – ואני רוצה להתייחס לזה. הורגלנו משחר ילדותינו שלקנא זה רע ואסור וחייבים לפרגן. חשוב להעמיד דברים על דיוקים: לקנא זה טבע אנושי. מציאותי. כמו שלרצות לגנוב או לחמוד זה טבע אנושי שאם לא כן לא היינו מצווים על הימנעות מזה בעשרת הדיברות. מה שכן, למרות שזה אנושי – אין שום תועלת בלשבת ולקנא כל היום כי זה רק מוביל למקום ממורמר ונרגן. מה כן אפשר לעשות? רושמת לך כמה נקודות שמקווה שיהיו לך לתועלת:

1. לתת לעצמך את החמלה עליה הרחבנו בהתחלה

2. רעיון ששמעתי לפני שנים רבות על קנאה מהרבנית ימימה מזרחי – ואני ממש מודה לה על כך מסביר שיש 2 סוגי קנאה: יש קנאה פסולה מהתורה שזה לומר: הקב"ה, איך נתת לה (לגיסתך) בעל כזה מקסים. היא דוברת לשון הרע, היא אנוכית והיא… והיא… הבנת. נכון?! זה בעצם לבוא להקב"ה בטרוניה על מושא הקנאה ולהקטין אותו ולזעוף עליו. הסוג השני של הקנאה זה "קנאת סופרים" חיובית – זה להגיד: הקב"ה בא לי גם. אני רוצה בבקשה מידך הרחבה המלאה והפתוחה. אני רוצה מקום עבודה טוב. אני רוצה אוזן קשבת. אני רוצה להרגיש אהובה. ואז לא הקטנת אף אחד – אלא באמת ביקשת מאבא שבשמים את מה שנכון לך. אם ה' הטוב יחליט שזה מקדם אותך ונכון עבורך – הוא בעז"ה יתן לך בשפע גדול.

3. שאלי את עצמך במה באמת את מקנאה? בדר"כ מתחת לרגש הקנאה הראשוני מסתתר צורך מסוים שמבקש מענה. למשל (וזו רק דוגמא, מזמינה אותך לברר מול עצמך מה האמת) יכול להיות שמתחת לקנאה ולתסכול כעת מסתתר התסכול מכך שנעלם לך החבר הטוב ואת בודדה, ואת היית רוצה גם להיות נשואה. ואז כשאנו מבינים את זה אז אנחנו יכולים לחשוב מה אנו יכולים לעשות בשביל להתקדם אל עבר הרצון שלנו? אולי להציע את עצמך ביותר פלטפורמות של שידוכים? אולי להעלות הילוך על בירורים שהתמהמהו בגלל העומס וההכנות. אולי לדייק עם עצמך מה את מחפשת בשידוך וכך הלאה. כשאנו בעשייה שמכוונות להשגת הרצונות שלנו – נשאר לנו פחות זמן להיות מתוסכלים.

מקווה ששוכנעת שאת לא רעה וקנאית אלא כמו שאמרתי בהתחלה זה באמת התמודדות גדולה שאני מקווה שעכשיו את קצת יותר מרגישה שאת יכולה לה.

רוצה ברשותך להאיר עוד כמה נקודות בעיני חשובות:

1. כתבת "מצפים ממני להיות קרובה". אני מבינה מאוד את הרצון והציפייה של הסביבה שהקשר ההדוק והקסום בינך לבין אחיך יתרחב גם לגיסתך. את יודעת מה עושים עם ציפיות? שמים אותם על כריות!

אינני יודעת מי זה ה"מצפים" אבל מי שמצפה יצטרך אחת מהשתים: או להתאזר בסבלנות עד שזה יקרה או להבין שזה לא הולך לקרות.

אני ממש מאחלת לך שתשכילי להיות נאמנה לעצמך ולעשות מה שנכון לך ולא ליצור קשרים מדומים של קרבה כי מישהו ציפה. שלא תביני לא נכו, אני מאוד בעד להיות בקשר קרוב עם גיסה שקרובה בגיל. זו יכולה להיות לך מתנה לכל החיים. אך חשוב שזה יהיה ממקום בוחר ולא ממקום שמרצה אחרים. ובקצב נכון ומדויק לך. תמיד את יכולה להיות נחמדה ואדיבה – אך גם אם "מצופה" את ממש לא חייבת ולא צריכה ברגע אחד להפוך לחברתה הטובה ביותר.

2. ממה שאת מתארת איבדת חבר ממש טוב. מה דעתך על לנסות לפשפש בקשרייך החברתיים ולראות עם מי מהן את יכולה להדק קשר קיים לקשר קצת יותר עמוק. אני לא אומרת שמיד תמצאי תחליף לקשר אותו את מתארת – אבל איזשהו משהו שימלא חלק מהחלל יכול להיות רעיון טוב

3. שינוי נקודת המבט: אני יודעת שעכשיו הכל נשמע לך סופני וקיצוני ונורא ואיום והגיסה מעצבנת ואין לך עבודה ואחיך נשוי ואת רווקה וה' ישמור. נכון? רוצה לבקש ממך שתתני לד"ר זמן לעשות את שלו. תני לעצמך את רגעי השהייה בכאב מחד, ומאידך אני מאמינה שככל והזמן יעבור את תראי את הדברים בפרספקטיבה אחרת. אפשרית.

אני רוצה לספר לך על חברה שלי רו"ח מצליחה מאוד שחיפשה לצוות שלה רואת חשבון ג'ויניור. באותו משרד עובדת גם מתכנתת בכירה שמגיעה מעולמות ההיטק. באיזשהי צורה אחיינית של זו מהייטק הגיעה לראיון עבודה למשרת הג'וניור. הפרט החשוב בסיפור הוא שחברתי הרו"ח לא ממש הסתדרה עם הדודה ההיטקיסטית. מפה לשם מנהל החברה קיבלת את האחיינית – וחברתי חשבה שגרוע מזה לא יכול להיות. עכשיו הדודה והאחיינית ידברו ברעתה, האחיינית תתמרד ומהומה גדולה צפויה לבוא לעולם. ביקשתי מחברתי מה שאני מבקשת ממך: תני לד"ר זמן לעבוד. והמלצתי לה גם להיצמד לאחת מהנחות הNLP הפופולאריות: לחשוב בקשר לסיטואציה מאיימת או מלחיצה: "ומה אם זה יסתדר בדיוק לשביעות רצוני – איך ארגיש"?. אני רוצה לספר לך שתוך ממש מעט ימים מפתיעים חברתי גילתה שהיא זכתה בחברת צוות חרוצה ומקצועית מאוד, שאין שום זליגה ורכילות בין הדודה והאחיינית בענייני עבודה – וזו העובדת הכי טובה שהיתה לה אי פעם.

הרבה פעמים בחיים חוששים ומפחדים – כשבפועל דברים מסתדרים לטובתנו העליונה. גם פה מציעה לך לתרגל את קו המחשבה: ומה יקרה אם דברים יסתדרו? אם תראי שהקשר עם הגיסה הופך להיות קרוב וידידותי – נכון יהיה כיף?! בואי תנסי. מקסימום זה יצליח 😊

4. העצה הכי חשובה ויעילה: להתפלל. להתפלל. להתפלל. לספר לאבא שבשמים מה מציק כואב ומפחיד – ולבקש ממנו עזרה. הוא כל יכול ובעל השפע הגדול בעולם שרק רוצה להיטיב איתך

מאחלת לך יקרה הרבה הצלחה ושפע של שמחה ובהירות

רותי