שלום לך יקרה,

את מתארת מצב לא פשוט, של קשר משפחתי מאתגר ומרגיז. חוסר גבולות, התנהלות חסרת אחריות ומזלזלת. ומעל לכל, מורכבות שלא מאפשרת לך לגייס את בעלך.

ועם זאת את עדיין ממשיכה לארח את גיסתך ומשפחתה כי הדבר חשוב לבעלך.

את כנראה מצליחה להסתיר את רגשותייך האמתיים מגיסתך, שכן היא ממשיכה להגיע ולהתארח. נראה שהמידות הטובות ועדינות הנפש שלך גוברות על הרגשות הקשים.

הצלחת להתמודד עם המצב הזה לאורך שנים רבות, והדבר מעיד על מאמצים ענקיים מצדך כדי לשמור על השלום הן במשפחה והן בינך לבין אישך. קבלי את הערכתי על כך.

עם זאת את מודעת לכך שהמצב חסר הגבולות לא יכול להימשך. הוא פוגע עמוקות בקשר הזוגי שלכם ומביא אותך אף למחשבות קשות, שאולי מוטב היה שתיפרדו. זה אומר שגבולות היכולת הנפשית שלך נמתחו מעבר לגבול המותר, ושעליך לחזור ולהציב אותם במקומם הראוי.

כפי שמשתמע מדברייך, בעלך לא פנוי לשמוע מה שיש לך לומר על אחותו. חשוב לו הקשר אתה. הוא ממלא לו צורך וחסך משפחתי משמעותי. אחותו 'מחזיקה' בשבילו את כל המשפחה. אולי הוא מנסה לשחזר דרכה את תחושת הקשר לאמא שלו שכבר איננה. אחותו היא האדם היחיד שכנראה זוכר את מה שהוא חווה בהיותו ילד, שאפשר להחיות אתו את דמות האם. להיות שוב ילדים. זה חזק מכל מה שתגידי. מבחינתו כל זה שווה את המחירים של אי הנוחות, ואולי גם את התלונות והקיטורים מצדך.

מבחינה הלכתית, מותר לך לדבר דברים שיש בהם תועלת פרקטית או רגשית וזה נכנס בגדר של 'לשון הרע לתועלת', אולם בעלך לא מתכוון לפסק ההלכתי. הוא פשוט לא פנוי לשמוע אותך. לא נוח לו עם הדיבורים האלה. הוא אומר לך בעצם שהוא לא רוצה לדבר עליה. שיש פה קשר משפחתי חשוב שהוא לא רוצה שייפגע.

את התחתנת עם בעלך, לא עם אחותו. את לא חייבת לסבול את אי הנוחות שהיא מחוללת. ומותר לך להציב את הגבולות שמתאימים לך. בעלך כרגע לא פרטנר בעניין הזה, כאמור הוא קרוע בינך לבינה. ולא תוכלי לסמוך עליו שיציב את הגבולות האלו יחד אתך.

משום כך תצטרכי לעשות זאת בעצמך. לשים את הגבולות שלך בנעימות אבל באסרטיביות. מותר לך לדרוש שלא יילקחו חפצים ללא רשות, שלא ימתחו את התינוק בחוסר עדינות, שלא ישאירו לכלוך ובלגן. את יכולה לומר 'סליחה, אבל מפריע לי ש… (פותחים ארונות, מרימים את הילד בלי לשאול אותי, משאירים חדר מבולגן וכו').' או 'אני מבקשת ש…' זה יהיה לא נעים לרגע, ואת תרוויחי שלוות נפש לאורך זמן.

זכותך המלאה להציב גבולות ולהיות מאד ברורה, מה אפשר לעשות ומה אי אפשר לעשות בבית שלך. זו החלטה של גיסתך אם לקבל את הדברים בהבנה או להתרגז ולעשות פרצופים. את לא אחראית על התגובה שלה. ואם בעלך יתלונן על כך, תוכלי לומר שמכיוון שאת מבינה את הקושי שלו להציב גבולות, את נאלצת לשים אותם בעצמך.

כשאת נמנעת מלהגיד לא או להעיר על דברים שמרתיחים אותך, את נוהגת בחוסר כבוד כלפי עצמך. את לכאורה רוצה לשמור על מצב עניינים תקין עם גיסתך או על כבודו של בעלך. אבל המרמור מצטבר ובסופו של דבר כולם נפגעים. ללא כבוד כלפי עצמך לא תוכלי באמת לשדר כבוד לאחרים. הבחירה שלך היא בין אי נעימות מתמשכת לאורך שנים – ובין אי נעימות רגעית של הצבת גבולות, שתקנה לך רווחה ותחושת שליטה מתמשכת בביתך שלך.

אבל ברשותך אני רוצה לבחון רבדים נוספים בקשר המשפחתי המורכב הזה.

גיסתך נכנסת לקשר ביניכם בצורה שמסכנת אותו. בעלך שומר לה אמונים ומגונן על רגשותיה יותר ממה שהוא עושה זאת בשבילך. היא כביכול משמשת מין מבחן נאמנות של הקשר ביניכם. לא פלא שעוברות בך מחשבות על פרידה.

באין חמות בתמונה, אולי הגיסה 'ממלאת את מקומה'. כמובן, ללא כוונה או מודעות, אבל יש כאן איזה קרע, איזו שאלה נסתרת וכואבת למי בעלך נאמן יותר. ובמבחן הזה לכאורה הגיסה מנצחת. הוא לא מוכן לומר שהוא לגמרי בצד שלך, הוא אפילו לא רוצה לשמוע מה יש לך לומר עליה. וזה כואב מאד.

עם הנישואים אנחנו מקבלים בעסקת חבילה גם כל מיני בני אדם שלא התכוונו שייכנסו למערכת. לפעמים זה חמות מתערבת ולפעמים גיסה קנאית. אין לנו יכולת לבחור בני משפחה. אבל אנחנו יכולים להחליט איזה אופי יישא המפגש הזה, ואיך ננהל את מערכות היחסים האלה. במקרה הזה, אין לך דרך להוציא את הגיסה מחייך בגלל בעלך.

אבל שימי לב, קשר עם אחות הוא קשר ששייך לעבר – קשר שיושב על חוויות ילדות וזכרונות עבר. גם אם הוא קשר סימביוטי, הוא עדיין קשר של אחים. הוא משלים לבעלך צרכים רגשיים הקשורים לילדות, שאת לא יכולה לתת לו מסיבות מובנות. (את גם לא אמורה להיות 'תחליף אם' בשבילו, זה לא נכון ולא בריא לקשר ביניכם.) קשר זוגי הוא קשר מסוג אחר: קרוב ואינטימי ועמוק. את האדם שבעלך בחר לחלוק אתו את חייו ברמה הכי קרובה, רגשית ורוחנית. הקשר הזה שייך להווה שאתם חולקים יחד, יום יום לאורך השנים. והוא שייך גם לעתיד המשותף שלכם, לילדים שאתם מגדלים ולכל הדורות הבאים. זהו קשר נשמתי עמוק. זר לא ייכנס אל המקום הזה. גם לא גיסה או אחות קרובה מאד.

היא לא תקח את המקום שלך, לא משנה כמה תשומת לב גיסתך שואבת. בעלך הוא בן זוג. זה לא אח ולא חבר ולא דומה לשום דבר מן המעגלים הקרובים והרחוקים.

עם זאת, הקשר הסימביוטי אתה והארוח שעובר את גבולות הסביר יוצרים כובד מיותר על המערכת ביניכם. צריך פה גבולות גם במישור הנפשי והתודעתי.

כשתוכלי ליצור את הגבולות האלה בתוכך, יהיה לך קל להציב אותם גם במערכת היחסים. תוכלי לשוחח עם בעלך על כך ולומר לו שאת יודעת כמה חשוב לו הקשר עם אחותו, (ואולי גם שזו דוגמא טובה לילדיכם איך שומרים על קשרי משפחה), אבל מצב העניינים קשה לך. משום כך כדאי להחליט על פתרונות שלא מקשים עלייך ולא יוצרים אצלך משקעים שליליים.

ארוח של שבתות שלמות הוא כנראה מיותר כרגע מבחינתך. אבל אפשר לחשוב על פורמטים אחרים – ביקורים הדדיים קצרים, או יציאות משותפות עם הילדים. אולי אפילו שבת משותפת בבית הארחה וכדומה, שיאפשר לכם לבלות שבת שלמה בלי למרוט את עצבייך.

הפתרון של בעלך לקחת את הילדים בלעדייך הוא פתרון סביר וחכם. הוא מספק את הצורך בקשר בלי לערב אותך בענין. תני לבעלך את הרשות להפגש עם אחותו ככל שירצה. עם הילדים או בלעדיהם. דברי עם בעלך על כך, שקשה לך הארוחים המעיקים האלו, אולם את מבינה את הצורך שלו במפגשים האלה ולא רוצה לעמוד בדרכו. ולכן עליכם למצוא פתרונות שלא ימנעו ממנו מלהפגש אתה אבל לא יכבידו עליך.

עם כל הקושי, לבעלך בהחלט מפריע שאת לא מסתדרת אתה, והוא ישמח אם תבואי עם פתרון סביר.

לגבי הערכים השונים שלכן – זו אכן בעיה. אבל שימי לב, גם אם היא נותנת להם חטיפים ומקרינה ערכים שונים משלך, מדובר במשהו נקודתי, ולא בארוע יומיומי (אני מניחה שהמפגש הזה לא קורה יותר מפעם בשבוע ואולי פחות מכך). זה לא יערער את הערכים שלך. אבל זה יהיה מבחן בשבילך איך להנחיל את מה שחשוב לך בצורה חיובית מול ה'הפקרות' שהם חווים אצל הגיסה.

ילדים לומדים להסתגל למערכות שונות, כמו שבבית של סבתא הם לא קופצים על הספה גם אם בבית שלהם מותר. בבית הספר הם מצייתים לכללים שונים משל הבית. הם מבינים שחוקים אחרים חלים במקומות שונים.

בשביל ילדייך זה יכול להיות שיעור חשוב לחיים. את לא יכולה לשלוט על כמויות החטיפים שגיסתך מציעה להם, אבל את בהחלט יכולה לעזור לילדים שלך לעשות בחירות נכונות. להיות קשובים למה שהגוף שלהם מאותת, לקרוא ערכים תזונתיים על גבי שקיות חטיפים ולעשות העדפות נכונות (למשל, להמנע מצבעי מאכל או מתכולת סוכר גבוהה). אלה הם דברים שאת יכולה להכניס להם למודעות באופן כללי, כך שהם יוכלו להעזר בהם בזמן הביקור אצל הדודה. בדרך זו תוכלי לבסס את הערכים שלך בצורה ריאלית ובריאה.

הרי בחוץ ובהמשך החיים הם יתמודדו עם פיתויים גדולים מאלה. תני להם כח לעשות בחירות נכונות. גם אם בסופו של דבר הם יחסלו את כל ארגז החטיפים, הכלים שנתת להם לא ילכו לאיבוד. והם ההשג הכי חשוב, שיעמוד להם בהמשך החיים. החדרת ערך לא נעשית בפרקטיקה בלבד, אלא במה שהילד מפנים בסופו של דבר. כך ששום גיסה, גננת או מטח סוכריות בבית הכנסת לא יכולים להרוס לך את החינוך ולחבל בערכייך.

וזה נכון לכל ערך שהוא. חלק חשוב מהנחלת הערך הוא הנחלת הכלים להתמודד עם פיתויים מבחוץ. לא תמיד יהיה אפשר למנוע את החשיפה (קחי לדוגמא את החשיפה למסכים ולמשחקי מחשב שהילד יכול לפגוש בביקור תמים אצל חבר), ומשום כך חשוב לתת כלים איך להתנהל בסביבה שונה מערכי הבית. זו העשיה החינוכית הכי משמעותית שלנו כהורים.

מאחלת לך חיים של רוגע, שלוות נפש והרבה נחת,

אורית